משנה עירובין י רמבם

נוסח הרמב"םעריכה

(א) המוצא תפילין - מכניסן זוג, זוג.

רבן גמליאל אומר: שנים, שנים.
במה דברים אמורים? - בישנות; אבל בחדשות - פטור.
מצאן צבתים, או כרכות - מחשיך עליהן, ומביאן.
ובסכנה - מכסן, והולך לו.


(ב) רבי שמעון אומר: נותנן לחברו, וחברו לחברו, עד שהוא מגיע לחצר החיצונה.

וכן בנו נותנו לחברו, וחברו לחברו, אפילו הן מאה.
רבי יהודה אומר: נותן אדם חבית לחברו, וחברו לחברו, אפילו חוץ לתחום.
אמרו לו: לא תהלך זו, יתר מרגלי בעליה.


(ג) הקורא בספר על האסקופה, ונתגלגל הספר מידו - גוללו אצלו.

היה קורא בראש הגג, ונתגלגל הספר מידו -
עד שלא הגיע לעשרה טפחים - גוללו אצלו;
ומשהגיע לעשרה טפחים - הופכו על הכתב.
רבי יהודה אומר: אפילו אינו מסולק מן הארץ, אלא מלוא החוט - גוללו אצלו.
רבי שמעון אומר: אפילו בארץ עצמו - גוללו אצלו, שאין דבר משום שבות עומד בפני כתבי הקודש.


(ד) זיז שלפני החלון - נותנין עליו, ונוטלין ממנו בשבת.

עומד אדם ברשות היחיד - ומטלטל ברשות הרבים.
ברשות הרבים - ומטלטל ברשות היחיד, ובלבד שלא יוציא חוץ לארבע אמות.


(ה) לא יעמוד אדם ברשות היחיד - וישתין ברשות הרבים.

ברשות הרבים - וישתין ברשות היחיד.
וכן לא ירוק.
רבי יהודה אומר: אף מי שנתלש רוקו בפיו, לא יהלך ארבע אמות עד שירוק.


(ו) לא יעמוד אדם ברשות היחיד - וישתה ברשות הרבים;

ברשות הרבים - וישתה ברשות היחיד;
אלא אם כן הכניס ראשו ורובו, למקום שהוא שותה.
וכן בגת.
קולט אדם מן המזחילה למטה מעשרה טפחים, מן הצינור, ומכל מקום - ושותה.


(ז) בור ברשות הרבים, וחוליתו גבוהה עשרה טפחים - חלון שעל גביו, ממלאין ממנה בשבת.

אשפה ברשות הרבים, גבוהה עשרה טפחים - חלון שעל גבה, שופכין בתוכה מים.


(ח) אילן שהוא מסך על הארץ -

אם אין נופו גבוה מן הארץ שלשה טפחים - מטלטלין תחתיו;
שורשיו גבוהין מן הארץ שלשה טפחים - לא ישב עליהן.
הדלת שבמוקצה, וחדקין שבפרצה, ומחצלת - אין נועלין בהן, אלא אם כן היו גבוהין מן הארץ.


(ט) לא יעמוד אדם ברשות היחיד - ויפתח ברשות הרבים;

ברשות הרבים - ויפתח ברשות היחיד;
אלא אם כן עשו לו מחיצה גבוהה עשרה טפחים - דברי רבי מאיר.
אמרו לו: מעשה בשוק של פטמין שהיה בירושלים, שהיו נועלין, ומניחין את המפתח בחלון שעל גבי הפתח.
רבי יוסי אומר: שוק של צמרים היה.


(י) נגר שיש בראשו קלוסטרה -

רבי אליעזר - אוסר; ורבי יוסי - מתיר.
אמר רבי אליעזר: מעשה בבית הכנסת שבטבריה, שהיו נוהגין בו היתר, עד שבא רבן גמליאל וזקנים ואסרוהו להם.
רבי יוסי אומר: איסור היו נוהגין בו, והתירוהו להם.


(יא) נגר הנגרר - נועלין בו במקדש, אבל לא במדינה.

והמונח - כאן וכאן, אסור.
רבי יהודה אומר: המונח - במקדש; והנגרר - במדינה.


(יב) מחזירין ציר התחתון - במקדש; אבל לא - במדינה.

והעליון - כאן וכאן, אסור.
רבי יהודה אומר: העליון - במקדש; והתחתון - במדינה.


(יג) מחזירין רטייה - במקדש; אבל לא - במדינה.

ואם כתחילה - כאן וכאן, אסור.
קושרין נימה - במקדש; אבל לא - במדינה.
אם כתחילה - כאן וכאן, אסור.
חותכין יבולת - במקדש; אבל לא - במדינה.
ואם בכלי - כאן וכאן, אסור.


(יד) כוהן שלקה באצבעו -

כורך עליה גמי - במקדש; אבל לא - במדינה.
אם להוציא דם - כאן וכאן, אסור.
ובוזקין מלח, על גבי הכבש - בשביל שלא יחליק.
וממלאין מבור הגולה - בשבת; מבור הגדול, ומבאר חקר - ביום טוב.


(טו) שרץ שנמצא במקדש -

כהן מוציאו בהמינו, שלא להשהות את הטומאה - דברי רבי יוחנן בן ברוקה.
רבי יהודה אומר: בצבת של עץ, שלא לרבות את הטומאה.
מהיכן מוציאין אותו? -
מן ההיכל, ומן האולם, ומבין האולם ולמזבח - דברי רבי שמעון בן ננס.
רבי עקיבה אומר: מקום שחייבין על זדונו כרת, ועל שגגתו חטאת - משם מוציאין אותו;
ושאר כל המקומות - כופין עליו פסכתר.
רבי שמעון אומר: מקום שהתירו לך חכמים - משלך נתנו לך; שלא התירו לך, אלא משום שבות.


הדף הראשי של משנה ערובין י