משנה עירובין י רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) המוצא תפילין - מכניסן זוג, זוג.

רבן גמליאל אומר: שנים, שנים.

במה דברים אמורים? - בישנות.

אבל בחדשות - פטור.

מצאן צבתים, או כרכות -

מחשיך עליהן - ומביאן.

ובסכנה -

מכסן - והולך לו.

(ב) רבי שמעון אומר:

נותנן לחברו, וחברו לחברו -

עד שהוא מגיע - לחצר החיצונה.

וכן בנו נותנו לחברו, וחברו לחברו -

אפילו הן מאה.

רבי יהודה אומר:

נותן אדם חבית לחברו, וחברו לחברו -

אפילו חוץ לתחום.

אמרו לו:

לא תהלך זו - יתר מרגלי בעליה.

(ג) הקורא בספר על האסקופה,

ונתגלגל הספר מידו - גוללו אצלו.

היה קורא בראש הגג - ונתגלגל הספר מידו,

עד שלא הגיע, לעשרה טפחים - גוללו אצלו.

ומשהגיע לעשרה טפחים - הופכו על הכתב.

רבי יהודה אומר:

אפילו אינו מסולק מן הארץ,

אלא מלוא החוט - גוללו אצלו.

רבי שמעון אומר:

אפילו בארץ עצמו - גוללו אצלו,

שאין דבר משום שבות - עומד בפני כתבי הקודש.

(ד) זיז שלפני החלון -

נותנין עליו, ונוטלין ממנו - בשבת.

עומד אדם -

ברשות היחיד - ומטלטל ברשות הרבים.

ברשות הרבים - ומטלטל ברשות היחיד,

ובלבד שלא יוציא - חוץ לארבע אמות.

(ה) לא יעמוד אדם -

ברשות היחיד - וישתין ברשות הרבים.

ברשות הרבים - וישתין ברשות היחיד.

וכן - לא ירוק.

רבי יהודה אומר:

אף מי - שנתלש רוקו בפיו,

לא יהלך ארבע אמות - עד שירוק.

(ו) לא יעמוד אדם -

ברשות היחיד - וישתה ברשות הרבים.

ברשות הרבים - וישתה ברשות היחיד.

אלא אם כן, הכניס ראשו ורובו - למקום שהוא שותה.

וכן - בגת.

קולט אדם -

מן המזחילה - למטה מעשרה טפחים,

מן הצינור,

ומכל מקום,

ושותה.

(ז) בור ברשות הרבים,

וחוליתו - גבוהה עשרה טפחים,

חלון שעל גביו - ממלאין ממנה בשבת.

אשפה ברשות הרבים,

גבוהה עשרה טפחים,

חלון שעל גבה - שופכין בתוכה מים.

(ח) אילן, שהוא מסך על הארץ -

אם אין נופו, גבוה מן הארץ שלשה טפחים - מטלטלין תחתיו.

שורשיו, גבוהין מן הארץ שלשה טפחים - לא ישב עליהן.

הדלת שבמוקצה,

וחדקין שבפרצה, ומחצלת -

אין נועלין בהן,

אלא אם כן - היו גבוהין מן הארץ.

(ט) לא יעמוד אדם -

ברשות היחיד - ויפתח ברשות הרבים.

ברשות הרבים - ויפתח ברשות היחיד.

אלא אם כן - עשו לו מחיצה גבוהה עשרה טפחים,

דברי רבי מאיר.

אמרו לו:

מעשה, בשוק של פטמין שהיה בירושלים,

שהיו נועלין,

ומניחין את המפתח - בחלון שעל גבי הפתח.

רבי יוסי אומר:

שוק של צמרים - היה.

(י) נגר, שיש בראשו קלוסטרה -

רבי אליעזר - אוסר.

ורבי יוסי - מתיר.

אמר רבי אליעזר:

מעשה, בבית הכנסת שבטבריה,

שהיו נוהגין בו - היתר,

עד שבא רבן גמליאל, וזקנים - ואסרוהו להם.

רבי יוסי אומר:

איסור - היו נוהגין בו,

והתירוהו להם.

(יא) נגר -

הנגרר - נועלין בו במקדש,

אבל - לא במדינה.

והמונח - כאן וכאן, אסור.

רבי יהודה אומר:

המונח - במקדש.

והנגרר - במדינה.

(יב) מחזירין -

ציר התחתון - במקדש.

אבל לא - במדינה.

והעליון - כאן וכאן, אסור.

רבי יהודה אומר:

העליון - במקדש.

והתחתון - במדינה.

(יג) מחזירין -

רטייה - במקדש.

אבל לא - במדינה.

ואם כתחילה - כאן וכאן, אסור.

קושרין -

נימה - במקדש.

אבל לא - במדינה.

אם כתחילה - כאן וכאן, אסור.

חותכין -

יבולת - במקדש.

אבל לא - במדינה.

ואם בכלי - כאן וכאן, אסור.

(יד) כוהן שלקה באצבעו -

כורך עליה גמי - במקדש.

אבל לא - במדינה.

אם להוציא דם - כאן וכאן, אסור.

ובוזקין מלח,

על גבי הכבש - בשביל שלא יחליק.

וממלאין -

מבור הגולה - בשבת.

מבור הגדול, ומבאר חקר - ביום טוב.

(טו) שרץ שנמצא במקדש -

כהן מוציאו - בהמינו,

שלא להשהות - את הטומאה,

דברי רבי יוחנן בן ברוקה.

רבי יהודה אומר:

בצבת של עץ,

שלא לרבות - את הטומאה.

מהיכן מוציאין אותו?

מן ההיכל,

ומן האולם,

ומבין האולם ולמזבח,

דברי רבי שמעון בן ננס.

רבי עקיבה אומר:

מקום -

שחייבין על זדונו - כרת,

ועל שגגתו - חטאת,

משם - מוציאין אותו.

ושאר כל המקומות - כופין עליו פסכתר.

רבי שמעון אומר:

מקום שהתירו לך חכמים - משלך נתנו לךץ

שלא התירו לך - אלא משום שבות.

הדף הראשי של משנה ערובין י