משנה עירובין י א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת עירובין · פרק י · משנה א | >>
המוצא תפילין, מכניסן זוג זוג.
רבן גמליאל אומר, שנים שנים.
במה דברים אמורים? בישנות, אבל בחדשות, פטור.
מצאן צבתים או כריכות, מחשיך עליהן ומביאן.
ובסכנה, מכסן והולך לו.
הַמּוֹצֵא תְּפִלִּין, מַכְנִיסָן זוּג זוּג.
- רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, שְׁנַיִם שְׁנַיִם.
- בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּיְשָׁנוֹת;
- אֲבָל בַּחֲדָשׁוֹת, פָּטוּר.
- מְצָאָן צְבָתִים אוֹ כְּרִיכוֹת,
- מַחֲשִׁיךְ עֲלֵיהֶן וּמְבִיאָן.
- וּבַסָּכָּנָה, מְכַסָּן וְהוֹלֵךְ לוֹ:
המוצא תפילין - מכניסן זוג, זוג.
- רבן גמליאל אומר: שנים, שנים.
- במה דברים אמורים? - בישנות.
- אבל בחדשות - פטור.
- במה דברים אמורים? - בישנות.
- מצאן צבתים, או כרכות -
- מחשיך עליהן - ומביאן.
- ובסכנה -
- מכסן - והולך לו.
זוג זוג - פירושו תפילין של ראש ותפילין של יד, והוא שיניח של יד בידו ושל ראש בראשו, לפי שהוא סובר כי שבת זמן תפילין.
ורבן גמליאל אומר, שבת לאו זמן תפילין ואסור להניחן בשבת, אבל התירו לו ללובשן כדי להצילן שלא יאבדו, ומפני זה מצילין שנים שנים, רוצה לומר שיקשור שנים של ראש בראשו ושנים של יד בידו. והני מילי כשהם ישנים ברצועותיהן וקשריהם, אבל אם היו חדשים בלא רצועות ובלי קשרים לא נטריח עליו להצניען, כי שמא הוא קמיע עשוי בצורת תפילין ותכונתן.
וצבתים - כמו אגודות, והוא מגזרת "שול תשולו לה מן הצבתים"(רות ב, טז).
וכמו כן כריכות. וההפרש ביניהם, כי צבתים הוא שיהיו של ראש ושל יד בלבד קשורות אחת עם השנית בלבד, וכריכות הוא שיהיו רבות קשורות קשר אחד.
וזה שאמרנו מחשיך עליהם - בתנאי שיהיו כל כך רבות שלא יוכל במה שנשאר מן היום להביאן זוג זוג דרך מלבוש כמו שזכר.
ואמר ובסכנה מכסן - כגון שיהיה שעת השמד שאם נמצאו בידו יגיענו היזק, אבל אם הוא ירא מליסטין בלבד יוליכם כולם פחות פחות מארבע אמות כאשר בארנו בפרק אחרון משבת.
ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל:
המוצא תפילין - בשדה ממקום שאינן משתמרים :
דזוג זוג - אחד בראש ואחד בזרוע כדרך שלובש בחול, והיינו זוג, וחוזר תמיד ומכניס זוג זוג עד שיכניס את כולן. קסבר שבת זמן תפילין הוא אלא שחכמים גזרו עליהן גזירה שמא תפסק רצועה ויביאם בידו, ואם ילבש יותר מזוג איכא בל תוסיף ואתי איסור בל תוסיף ומשוי להו עליה כמשאוי, ורבן גמליאל סבר שבת לאו זמן תפילין הוא, והיינו טעמא דשרו ליה רבנן בהצלה משום דתכשיט הוא, הילכך מכניסן שני זוגות שני זוגות, דב' זוגות הוי תכשיט לפי ששנינו מקום יש בראש להניח בו שני תפילין, וכל כמה דהוי תכשיט שרי. ומשום בל תוסיף ליכא הכא, דאין כאן מצות תפילין כלל אלא כשאר מלבוש דעלמא, ואין הלכה כרבן גמליאל :
בישנות - שניכר הקשר , דודאי תפילין הן ויש בהן קדושה ואסור להניחן במקום בזיון. אבל בחדשות אין מחללין שבת עליהן להכניסן, דלמא קמיע בעלמא נינהו, ואין קדושה אלא בעשויין כהלכתן לשמן:
צבותים - קשורים כל זוג זוג לעצמו:
כרוכים - הרבה ביחד:
מחשיך עליהן - יושב ומשמרם שם עד שתחשך, ומשחשיכה מכניסן כולם ביחד. וכגון שהם מרובים, שאם יביאם זוג זוג לא תכלה הבאתן קודם הלילה, שאם הם בענין שתכלה הכנסתן לבית קודם הלילה מכניסן זוג זוג כדאמרן:
ובסכנה - שגזרו שמד שלא להניח תפילין. ומתניתין חסורי מחסרא והכי קתני, בד"א בסכנה של שמד , אבל אם מתיירא לשהות שם מפני הלסטים, מוליכן פחות פחות מד' אמות :
המוצא תפילין וכו'. הך פירקא במסכת שבת הוה ליה למיתני גבי הוצאות אלא משום דקתני (במשנה ב') רי"א כו' ואפי' חוץ לתחום ועוד משום דקתני בס"פ רש"א מקום שהתירו כו' ומפרשי' דקאי אס"פ [מי שהוציאוהו]. תוס':
המוצא תפילין. פי' הר"ב בשדה במקום שאין משתמרין ר"ל ויש לחוש שיתבזו וכדכתב בדבור בישנות ואסור להניחן במקום בזיון. וכן אוכיח מדברי רש"י בסוף המשנה (מ"ש רש"י בכאן במקום שנאבדים לשון אבוד וכלייה הוא תדע דלא כתב שיגנבו דמשום גנבי לא התירו וכן כתבו התוס' בסוף פ"ק דביצה. ולשון הטור סי' ש"א בבזיון במקום שאין משתמרין הכי נמי קאמר בבזיון דהיינו במקום כו' שיש לחוש לבזיון ואפילו דעד עכשיו לא נתבזו. [ושם תפילין פירשתי ברפ"ד דמנחות]:
מכניסן זוג זוג. פי' הר"ב קסבר שבת זמן תפילין הוא. והכי מסקנא דגמ' דמחוורתא כדשנינן דבהא פליגי תנא קמא ורבן גמליאל. ותימא דהכא פסק הר"ב וכל הפוסקים כת"ק דזוג זוג מכניסן. וא"כ סבירא לן דשבת זמן תפילין. ובמשנה ג' פ"ג דברכות מפרש הר"ב דשבת לאו זמן תפילין וכן הסכמת כל הפוסקים. ונמצאו שתי הלכות פסוקות דסתרן אהדדי. ואפי' אם נתרץ דברי הפוסקים ונאמר דהך מחוורתא דקאמר בגמרא היינו לשנויי מאי דס"ד דפליגי בדרב שמואל בר רב יצחק דאמר מקום יש בראש שראוי להניח בו שני תפילין וכו' דת"ק לית ליה דרב שמואל בר ר"י ור"ג אית ליה ומשני דכ"ע אית להו ובשבת זמן תפילין פליגי וקאמרי' תו ואב"א כו' ואב"א כו' ולדחות כל הני שנויי אמרינן מחוורתא כו' אבל אה"נ דלפי האמת האי שנויא גופיא שנויא בעלמא היא. ופלוגתייהו בדרב שמואל בר רב יצחק ולכ"ע שבת לאו זמן תפילין הוא. הנה מלבד דכל זה דוחק ואין זה במשמע. גם בתוס' בדף צ"ו ע"ב בד"ה לא ס"ד. נראה מדבריהם דאין סברא לומר כן דתנא קמא לית ליה דרב שמואל. ואפי' כי נימא הכי אכתי קשיא לי מתיר אע"ג דליכא פי תקרה. גמ'. ומכלל הא כ"ש הך דלעיל דאיכא נמי פי תקרה. אלא דאמר ר"י להא דלעיל דקסבר דרבנן יודו לו בההוא [ועי' מ"ש בס"ד פ"ד]:
מערבין. כלומר משתתפין. הר"ר יונתן. וכבר ראית כיוצא בזה פ"ו מ"ה: הלכה פסוקה אחרת מהרא"ש שהביא בטור א"ח סי' ל"ד דפסק להא דרב שמואל שיוכל להניח ב' זוגות חד דרש"י וחד דר"ת והא הכא פסקינן כת"ק דלית ליה דרב שמואל וצ"ע ועוד נשאר ג"כ בתימה מה שהקשיתי על הטור במשנה ב' פ"ו דשבת. ועיין סוף פ"ק דביצה:
בישנית. פי' הר"ב שניכר הקשר כו' ואע"ג דהשתא אין בו קשר רשאי ללובשו דאפ"ה הוי דרך מלבוש א"נ דעונבו. תוספות:
אבל בחדשות פטור. פי' הר"ב אין מחללין דאיסור נמי איכא והכי תניא בברייתא דף נ"ז ר"י אוסר בחדשות וכ"כ בתוספות:
ובסכנה מכסן והולך לו. פי' הר"ב בסכנה של שמד ופירש"י אכולה מתני' קאי בין מעט בין צבתים מכסן בטליתו (והר"ר יונתן כתב בקש ותבן וניחא טפי דאין כאן הרגש) שלא יוטלו כל כך בבזיון ומניחן שם והולך ולא [יזיזם] משם שמא ירגישו בו ויתחייב למלכות אבל סכנה דלסטים נכרים קאי אמחשיך דאי איכא סכנה להחשיך מפני הלסטים מוליכן וכו' ולא יניחם שם שלא יזלזלו בהם הלסטים. וינהגו בהם מנהג בזיון ע"כ. דקדק רש"י לכתוב לסטים נכרים משום דבסוף פ"ק דביצה אמרינן דלסטים ישראל לא אתי לזלזולי בהו והרי לא התירו אלא משום חשש בזיון כמ"ש לעיל. ומ"ש הר"ב דחסורי מחסרא והכי קתני. גמ'. ומשום ר"ש דפליג במשנה דלקמן איצטרך למחסרא. [ונ"ל דרבינו הקדוש הוכרח להחסיר למשנתינו דהא חכמי המשנה לא רצו לגלות הא דפחות פחות מד' אמות כמ"ש בר"פ אחרון דמסכת שבת]:
(א) (על הברטנורא) ר"ל ויש לחוש שיתבזו וכמ"ש בד"ה בישנות אבל מחשש גנבי לא התירו:
(ב) (על הברטנורא) וכ"כ הפוסקים וא"כ ס"ל דשבת זמן תפילין היא ותימא דבמ"ג פ"ג דברכות מפרש הר"ב דלאו זמן תפילין הוא וכן הסכמת כל הפוסקים וצ"ע, תוי'ט. ומהרש"א מיישב על זה דאפילו למ"ד לאו זמן תפילין הוא אסור ללבוש יותר מזוג א' דלא שרי ליה יותר ממלבושו בחול. והא דאוקימנא כמ"ד זמן כו' משום דסתמא דמתניתין כר"מ ור"מ ס"ל זמן תפילין הוא. והמ"א תירץ כיון דאנן לא בקיאין לכוין מקום הנחתן ואם יניח שלא במקומו יהיה משאוי לכן לא יביא אלא זוג זוג:
(ג) (על הברטנורא) ואע"ג דהשתא אין בו קשר רשאי ללובשו דאפ"ה הוי דרך מלבוש א"נ דעונבו. תוספ'.
(ד) (על הברטנורא) דאיסור נמי איכא:
(ה) (על הברטנורא) אכולה מתניתין קאי בין מעט בין צבתים מכסן בטליתו שלא יוטלו כל כך בבזיון ומניחן שם והולך ולא יזיזם משם שמא ירגישו בו ויתחייב. רש"י:
(ו) (על הברטנורא) ונ"ל דרבינו הקדוש הוכרח להחסיר למשנתינו דהא חכמי המשנה לא רצו לגלות הא דפחות פחות מר'א כמ"ש בריש פרק כ"ד דשבת:
המוצא תפילין וכו': עד וכן בנו פי"ט דהלכות שבת סי' כ"ג כ"ד ומייתי לה בגמ' ספ"ק דביצה וכתב שם רש"י ז"ל המוצא גרסי' ולא גרסי' המוציא המוצא תפילין בשבת ע"כ וצ"ע מה מלמדנו: וקאמר התם אביי דאי מנטרן מחמת כלבי ולא מנטרן מחמת גנבי אם היו כבר מונחים בראשו יוליכם עד ביתו ולא אמרי' רוב ליסטים ישראל נינהו ולא מזלזלו בהו אבל אם מצאם במקום שהן נשמרין מן הכלבים אע"פ שאין נשמרין מן הגנבים לא יזיזם ממקומם כיון דלא הוה לביש להו מעיקרא והיכא דלא מנטרן לא מחמת כלבי ולא מחמת גנבי אפי' מחתן בארעא ומשכח להו ממטו להו דרך מלבוש עד דמטי לביתיה והיינו מתני' דהכא ואיכא בתוס' פ' התכלת (מנחות ד' מ"ג ע"ב) ובטור א"ח סוף סי' ש"א: וכתבו תוס' ז"ל המוצא תפילין הך פירקא במסכת שבת וכו' ומפרש בגמ' דקאי אסוף מי שהוציאוהו ע"כ: ושם נפל ט"ס או טעות דפוס שכתוב אסוף פ' כיצד מעברין ותימה ע"ס תי"ט שהעתיקו כטעותו:
מכניסן זוג זוג: בספ"ק דביצה מוכח דאיירי דלא מנטרי מחמת כלבי אבל מנטרי מחמת כלבי אע"ג דלא מנטרי מחמת גנבי לא תוס' ז"ל והוא מאי דכתיבנא: ולשון רש"י ז"ל בכאן בשדה מקום שנאבדין דמשמע נמי שנאבדין לגמרי ולכן התירו אבל משום גנבים לא התירו: ובגמ' מכניסן זוג זוג דקסבר שבת זמן תפילין הוא כדפי' ר"ע ז"ל ובעי בגמ' מאן שמעת ליה שבת זמן תפילין הוא ומסיק דהאי תנא הוא דתניא המוצא תפילין מכניסן זוג זוג אחד האיש ואחד האשה אחד חדשות ואחד ישנות דברי ר"מ ר' יהודה אוסר בחדשות ומתיר בישנות ע"כ ל"פ אלא בחדשות וישנות אבל באשה ל"פ ש"מ מ"ע שלה"ג הוא וכל מ"ע שלה"ג נשים חייבות ומתני' אתיא כר"מ ור' יהודה דתרוייהו ס"ל דאפי' שבת הוי זמן תפילין. ודייקי' תו בגמ' זוג אחד אין טפי לא לימא תנן סתמא דלא כר"מ דאי ר"מ הא אמר לובש כל מה שיכול ללבוש ועוטף כל מה שיכול לעטוף וההיא סתמא ר"מ היא כדכתבינן התם בפ' כל כתבי ותירץ רבא אפי' חימא ר"מ התם דרך מלבושו כחול שויוה רבנן והכא דרך מלבושו כחול שויוה רבנן התם דבחול כמה דבעי לביש לענין הצלה נמי שרו ליה רבנן הכא דבחול נמי זוג א' אין טפי לא לענין הצלה נמי זוג אחד אין טפי לא:
ר"ג אומר שנים שנים: בפי' ר"ע ז"ל לפי ששנינו מקום יש בראש להניח בו שני תפילין. אמר המלקט מימרא דרב שמואל בר רב יצחק היא בגמ': וכתב הרא"ש ז"ל בסדר תקון תפילין שר"י דקדק דשיעור רוחב תפילין הוי לכל הפחות יותר מאצבע דאם לא היו רחבות אלא אצבע א"כ יש מקום בראש להניח שלש תפילין וא"כ למה שנינו בפ' המוצא תפילין שמכניסן זוג זוג ולא ג' ג' וטעמא דשמושא רבא כיון דאמרי' מקום יש בראש להניח שני תפילין וציץ היה רחב שתי אצבעות ומונח במקום תפילין ושערו היה נראה בין ציץ למצנפת ששם היה מניח תפילין מסתמא אותו מקום של תפילין היה שתי אצבעות כרוחב הציץ ע"כ:
אבל בחדשות פטור: ובגמ' אמר רבא וכי אדם טורח לעשות קמיע כמין תפילין דקתני חדשות פטור דחיישי' דילמא קמיע נינהו ולא מחללינן שבתא עלייהו אלא אמר רבא טרח ולא טרח תנאי היא דתניא המוצא תפילין וכו' והיא ברייתא דכתיבנא לעיל בסמוך ר"מ דאמר אחד חדשות סבר שאין אדם טורח ור' יהודה סבר טרח אינש הילכך בחדשות אסור דשמא קמיע נינהו והשתא דתני אבוה דשמואל בר רב יצחק אלו הן ישנות כל שיש בהן רצועות ומקושרות חדשות שיש בהן רצועות ולא מקושרות כעין קשר של תפילין העשוי כמין אותיות וכן הוא קבוע תמיד אלמא טעמא משום קשר הוא דקשירה אב מלאכה ואסור לקשור קשר של קיימא בשבת ולעולם דכ"ע לא טרח אדם בקמיע לעשותו כמין תפילין דטעמא דחדשות לאו משום קמיע אלא משום שצריך לעשות הקשר קודם לבישתם ובשבת אי אפשר ופריך וליענבינהו מיענב ומשני זאת אומרת עניבה פסולה בתפילין אביי אמר ר' יהודה לטעמיה דאמר בפ' ואלו קשרין עניבה קשירה מעלייתא היא וכדכתבינן התם הא לאו הכי עניב להו כעין קשירה דידהו דקשר של תפילין הלכה למשה מסיני:
מצאן צבתים: כמו שול תשולו לה מן הצבתים:
או כריכות מחשיך עליהן: תימא בחדשות נמי דאי אפשר לקשור אמאי לא יצטרך להחשיך עליהן משום בזיון דתפילין וי"ל דבישנות דוקא דחזו להכניס זוג עשו תקנה אפי' כשהן מרובין דאין כלות קודם שקיעת החמה תוס' ז"ל:
יכין
א) המוצא תפילין בשדה במקום שאפשר בית בזו.
ב) מכניסן זוג זוג שלובש א' בזרוע וא' בראש. אבל ללבוש ב' זוג ביחד אסור, דשבת זמן תפילין [ורק אסור ללבוש תפילין בשבת שמא תנתק הרצועה, ויביאם בידו ויוציאם לר"ה], ולהכי כשילבוש ב' זוג עבר על בל תוסיף.
ג) רבן גמליאל אומר שנים שנים דס"ל שבת לאו זמן תפילין, וליכא בל תוסיף, רק תכשיט הוה, ומדיש מקום בראש להניח ב' תפילין, להכי שניהן תכשיט הוו. וקיי"ל כת"ק [ש"א מ"ב], דאף דקיי"ל שבת לאו זמן תפילין [א"ח ל"ד], וליכא בל תוסיף, אפ"ה לא מחשב תכשיט רק כשלובש במקום תפילין, ושמא אין בראש מקום להניח ב' תפילין [ט"ז שם ומג"א ש"א].
ד) במה דברים אמורים בישנות שניכר ברצועות שהן תפילין קדושות.
ה) אבל בחדשות פטור פטור, אבל אסור להכניסן דשמא קמיע הן, ובש"ס מסקינן דחדשות היינו שאין הרצועות עדיין מקושרות וא"כ א"א ללבשן בשבת. ואת"ל א"כ עכ"פ יחשיך עליהן, י"ל כיון דלא חזו למצוה, עדיין אין כאן בזוי כשיניחן וילך [ועתוס' דצ"ח א'].
ו) מצאן צבתים הרבה זוגות, כל זוג קשור לעצמו.
ז) או כריכות הרבה כרוכות ביחד, שכשיביאם זוג זוג, לא יוכל להכניס היום כולן [והיינו דקאמרינן בש"ס דהיינו צבתים היינו כריכות. אלא דצבתיים, היינו דכריכי זוגי זוגי, ור"ל דשניהן אינו יכול להכניסן דרך לבישה מדהן מרובין. וק"ל א"כ למה נקט כלל צבתי' וכריכות, מה לי צבתים מה לי כריכות. וטפי הו"ל לש"ס לומר דצבתים היינו כריכות שאינן קשורין, ואינו יכול להכניסן מדהן מרובין, וכריכות היינו שהן מועטין אבל קשורין ואינו רשאי להתיר הקשר בשבת וכדאמרינן כה"ג (מנחות דע"א א') לא היה עושה אותן כריכות רק צבתים, ועי' רש"י שם. אי נמי צבתים נמי היינו מועטים, רק מדאינן קשורין כלל אינו יכול ללבשן עד שיעשה להן קשר דאסור בשבת וצ"ע].
ח) מחשיך עליהן ר"ל ממתין שם עד מוצאי שבת ובמתירא להשהות שם מלסטים, מוליכן פחות פחות מד' אמות [שם].
ט) ובסכנה שגזרו שמד על שמירת המצות, ומתירא להכניסן.
י) מכסן בקש.
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת