משנה עוקצין ג ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת עוקצין · פרק ג · משנה ו | >>
הפגין והבוסר, רבי עקיבא מטמא טומאת אוכלין.
רבי יוחנן בן נורי אומר, משיבואו לעונת המעשרות.
פריצי זיתים וענבים, בית שמאי מטמאין, ובית הלל מטהרין.
הקצח, בית שמאי מטהרין, ובית הלל מטמאין.
וכן למעשרות.
משנה מנוקדת
הַפַּגִּין וְהַבֹּסֶר, רַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא טֻמְאַת אֳכָלִין. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר, מִשֶּׁיָּבוֹאוּ לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת. פְּרִיצֵי זֵיתִים וַעֲנָבִים, בֵּית שַׁמַּאי מְטַמְּאִין, וּבֵית הִלֵּל מְטַהֲרִין. הַקֶּצַח, בֵּית שַׁמַּאי מְטַהֲרִין, וּבֵית הִלֵּל מְטַמְּאִין. וְכֵן לַמַּעַשְׂרוֹת.
נוסח הרמב"ם
הפגים, והבוסר -
- רבי עקיבה - מטמא טומאת אוכלין.
- רבי יוחנן בן נורי אומר: משיבואו לעונת המעשרות.
- פריצי זיתים, וענבים -
- בית שמאי - מטמאין.
- ובית הלל - מטהרין.
- הקצח -
- בית שמאי - מטהרין.
- ובית הלל - מטמאין.
- וכן למעשרות.
פירוש הרמב"ם
הפגין - הם הפירות אשר הן עפוצין מאד.
ובוסר - הוא עניין הפירות אחר הפיגום האחרון וקודם תשלום הבישול.
ועונת המעשרות - חלוקה בחילוק האילנות, כמו שנתבאר במסכת מעשרות (פ"א).
ופריצי זיתים וענבים - זיתים יבשים, וענבים יבשים, אירע לו מקרה ויבש קודם הבישול ונתקשה עד שנמנעה אכילתו, ועל כן נקראו "פריצים".
וקצח - בלשון ערב "אל-שוניז".
ואמרם וכן למעשרות, בית שמאי פוטרין לפי שאינו אצלם אוכל, ובית הלל מחייבין במעשר לפי שהוא אצלם מכלל האוכלין.
והלכה כרבי עקיבא:
פירוש רבינו שמשון
פגין. תאנים שלא נתבשלו כדכתיב (שיר ב) התאנה חנטה פגיה:
בוסר. ענבים שלא נתבשלו ואמרינן בפרק מקום שנהגו (דף נג.) הוא בוסר הוא גרוע ושיעורו כפול הלבן:
לעונת המעשרות. כדתנן בפ"ק דמעשרות (מ"ב) מאימתי פירות חייבין במעשר התאנים משיבחילו הענבים משהבאישו:
פריצי זיתים. פי' בערוך שאין נפרכין בבית הבד ובתוספתא (פ"ג) מפרש אלו הן פריצי זיתים ובפרק המקבל (דף קה.) אמרי' מאי פריצי זיתים אמר רב הונא אלו רשעי זיתים כדכתיב ובני פריצי עמך וכתיב והוליד בן פריץ וכמה פריצי זיתים רבי אלעזר אומר ארבעת קבין לקורה דבי רבי ינאי אמרי סאתים לקורה ולא פליגי הא באתרא דמעיילי כורא באוללא הא באתרא דמעיילי תלתא כורי באוללא:
קצח. ניל"א בלע"ז והוא דכתיב (ישעיה כח) והפיץ קצח וכמון יזרוק והרגיל בו אינו בא לידי כאב לב כדאמרי' בפ' כיצד מברכין (דף מ.) ומסיק התם דריחא קשי וטעמא מעלי:
וכן לענין מעשרות. דמאן דמטמא טומאת אוכלין מחייב במעשר: תניא בתוספתא [שם] גרעיני זתים וגרעיני תמרים אף על פי ששלקן אין מיטמאין טומאת אוכלין [א] כינסן לאוכלין מיטמאין טומאת אוכלין גרעיני חרובין א) אע"פ שלא שלקן אין מיטמאין טומאת אוכלין חרצנים והזגין [ב] אע"פ שכנסן לאוכלין בטלה דעתו תניא בתוספתא (שם) אלו הן פריצי זיתים וענבים היוצאין מתחת הגפת ומתחת הזגים חישב עליהם לאוכלין אין מיטמאין טומאת אוכלין כינסן לאוכלין [ג] בטלה דעתו: החרצנים והזגין אע"פ שכנסן לאוכלין בטלה דעתו מודה רבי יותנן בן טרי בפגין ובוסר ששלקן עד שלא באו לעונות המעשרות שהן מיטמאין טומאת אוכלין פגי הסופות מיטמאין טומאת אוכלין פגי [ד] העולשין והקרוסטלמין והפרישין והעוזרדין בעונתן למעשר [ה] אין מיטמאין טומאת אוכלין פחות מכן או ששלקן מיטמאין טומאת אוכלין רבי נחמיה אומר זיתים ובוסר שסחטן עד שלא באו לעונת המעשרות משקה היוצא מהן טהור שאינו אלא שרף לולבי הזרדין והחרובין עד שלא המתיקן אין מיטמאין טומאת אוכלין משהמתיקן מיטמאין טומאת אוכלין אבל הלוף והחרדל והתורמוסין ושאר כל הנכבשים בין שהמתיקן בין שלא המתיקן מיטמאין טומאת אוכלין קור ניקח בכסף מעשר ואינו מיטמא טומאת אוכלין כפניות רקחות בכסף מעשר ומיטמאין טומאת אוכלין רבי יהודה אומר קור הרי הוא כעץ לכל דבריו אלא שהוא ניקח בכסף מעשר כפניות הרי הן כפרי לכל דבריהן אלא שפטורות מן המעשר ערלה וכלאי הכרם ושור הנסקל ועגלה ערופה וצפורי מצורע ופטר חמור ובשר בחלב כולן מיטמאין טומאת אוכלין ר"ש אומר כולן אין מטמאין מודה ר"ש בבשר בחלב שמיטמא טומאת אוכלון וכן היה ר"ש אומר יש נותר שמטמא טומאת אוכלין ויש נותר שאינו מטמא טומאת אוכלין כיצד לן לפני זריקת דמים אין מיטמא טומאת אוכלין לן לאחר זריקת דמים מיטמא טומאת אוכלין פיגל בקדשי קדשים ובקדשים קלים אינו מיטמא טומאת אוכלין כרשינין מיטמאין טומאת אוכלין דברי ר' יהודה ר"ש אומר אין מיטמאין טומאת אוכלים א"ל ר' יהודה יש לך דבר שהוא חייב במעשרות ואינו מיטמא טומאת אוכלים א"ל ר"ש יש לך דבר שאינו מיטמא טומאת אוכלין וחייב במעשרות אמר לו רבי יהודה אף אתה כפרת בהלכה. תלתן הכל מודים שהוא מיטמא טומאת אוכלין ביקיא אינה מיטמאה טומאת אוכלין קור ששלק ממנו מיטמא טומאת אוכלין התמרים והגרוגרות שנתנן בקדירה בתבלין מטמאין טומאת אוכלין עד שיפסלו מלאכול לאדם. חגבים שנתנן בקדירה והתבלין מיטמאין טומאת אוכלין עד שיפסלו מלאכול לאדם. פי' בעונתן למעשרות אין מיטמאין מתוך הסברא היה נראה איפכא. קור רך הנוסף על הדקל בכל שנה קודם שיגיעו ימות הגשמים ויתקשה קרי ליה קור וטוב למאכל הוא. ניקח בכסף מעשר דפרי מפרי וגידולי קרקע הוא. ואינו מיטמא טומאת אוכלין דלאו אוכל הוא ואפילו חישב עליו. רבי יהודה אומר קור הרי הוא כעץ לכל דבריו אלא שניקח בכסף מעשר בפ' בכל מערבין (דף כח:) פריך ר' יהודה היינו תנא קמא ומשני אמר אביי שלקן וטגנן איכא בינייהו ב) ורבה מסיק ברכה איכא בינייהו דלתנא קמא בורא פרי האדמה ולרבי יהודה שהכל נהיה בדברו. כפניות תמרים שלא בשלו כל צרכן. ר"ש אומר כולן אין מטמאין טומאת אוכלין. בפרק המנחות והנסכים (דף קא:) ובפ"ק דבכורות (דף ט:) מפרש טעמא דר"ש משום דכתיב מכל האוכל אשר יאכל אוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים קרוי אוכל והני כולהו איסורי הנאה נינהו. ומודה ר"ש בבשר בחלב שמיטמא טומאת אוכלין במנחות ובבכורות מסיים בה הואיל והיתה לו שעת הכושר ופריך עלה מאי איריא שהיתה לו שעת הכושר תיפוק ליה דהשתא נמי אוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים הוא דהא ר"ש שרי בשר בחלב בהנאה ומשני חדא ועוד קאמר חדא דאוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים הוא ועוד לדידכו נמי היתה לו שעת הכושר. פיגל בקדשי קדשים בפרק המנחות והנסכים מסיים בה פיגל במנחה מטמא טומאת אוכלין ופריך מינה לר' אושעיא דאמר שמעתי שמפגלין במנחה לר"ש אינו מיטמא טומאת אוכלין ומשני לא קשיא כאן שהיתה לה שעת הכושר כאן שלא היתה לה שעת הכושר היכי דמי דלא היתה לה שעת הכושר דאקדשה במחובר. אמר ליה ר"ש יש לך דבר שאינו מיטמא טומאת אוכלין וחייב במעשרות. כלומר והכרשינים אינם חייבות במעשרות:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
הפגין - תאנים שלא נתבשלו, כדכתיב [שיר ב'] התאנה חנטה פגיה. וכל שאר פירות נמי שאינן מבושלים נקראים פגין:
והבוסר - ענבים שלא נתבשלו. ומשהגיעו להיות כפול הלבן נקראים בוסר. ופגין גרועים מבוסר:
משיבואו לעונת המעשרות - כל פרי ופרי כפי העת הקצוב לו להתחייב במעשר, כדתנן פרק קמא דמעשרות. ואין הלכה כר' יוחנן בן נורי:
פריצי זיתים וענבים - שנתקשו קודם בישולן, ואינן נפרכים בבית הבד. לשון ובני פריצי עמך (דניאל יא), בני אדם קשים ורשעים. כך זיתים וענבים הללו, קשין ואינן נפרכין, ואינן נדרכין:
בית שמאי מטמאין - דחשיבי אוכל:
ובית הלל מטהרין - דלא חשיבי אוכל:
הקצח - ניי"ל בלע"ז. וזרע שחור הוא. ורגילים לתת אותו בלחם, לפי שהרגיל בו אינו בא לידי כאב לב:
וכן למעשרות - כמו שנחלקו לטומאה, כך נחלקו למעשרות, דהמטמאן טומאת אוכלים מחייבו במעשרות:
פירוש תוספות יום טוב
והבוסר. כתב הר"ב משהגיעו להיות כפול הלבן נקראים בוסר. וכ"כ הר"ש. מהגמרא דפרק מקום שנהגו דף נ"ג. ואיתמר אמתני' דספ"ד דשביעית ומייתי לה התם. וע"ש בפי' הר"ב ומכאן מוכח כפירוש האחרון שכתבתי משנה ה' פ"ה דמעשר שני. דבוסר שהגיע לכפול הלבן. עדיין לא הגיע לעונת המעשרות:
פריצי זיתים וענבים. פי' הר"ב שנתקשו קודם בשולן ואין נפרכין בבית הבד. וכ"פ הר"ש בשם הערוך. וקצת קשה בעיני. דהיאך אפשר שלא יהו נפרכין בבית הבד. אבל לדברי רש"י ניחא דבפ"ט דב"מ דף ק"ה מייתי לה למתני' התם ואמרינן עלה וכמה פריצי זיתים. ר' אליעזר אומר ד' קבין לקורה. ופירש"י שמכניסין בבית הבד מהן. כדי שיעור טעינת הקורה בפעם א'. ואין מוציאין אלא ד' קבין שמן. ע"כ:
הקצח. כתב הר"ב נייל"ו בלע"ז כו' ורגילי' לתת אותו בלחם כו' עיין מ"ש בשם הראב"ד במשנה ג' פ"ה דעדיות:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
.אין פירוש למשנה זו
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
הפגין והבוסר וכו': ועיין במה שכתבתי פ"ד סי' ז':
פריצי זתים וכו': וכתב הרמב"ם ז"ל שם ביד סי' י"ב פריצי זתים נקראין ג"כ היוצאין בגת מתחת הקורה מענין נפרץ ואם היו אלו היוצאין מתחת הקורה פחות מד' קבין לכל כור אינם מקבלין טומאה אלא אם חישב עליהן לאכילה ע"כ:
תפארת ישראל
יכין
הפגין: תאנים שלא בשלו כל צרכן:
והבוסר: ענבים שכבר נתגדלו כפול הלבן. ואע"ג דחזו לאכילה טפי מפגין. עכ"פ לא נתבשלו כל צרכן. ונ"ל לפ"ז דנקט פגין לרבותא דר"ע. דאע"ג דגריעי טפי מבוסר. אפ"ה מטמאין טומאת אוכלין. ונקט בוסר לרבותא דריב"נ. דאע"ג דחזו לאכילה טפי מפגין. אפ"ה אין מטמאין טומאת אוכלין:
ר"י בן נורי אומר משיבואו לעונות המעשרו': כמפורש בפ"ק דמעשרות [מ"ב] דתאנים משיבחילו. וענבים משיבאישו. אז מטמאין טומאת אוכלין ולא מקודם [ונ"ל דאע"ג דשיבחילו היינו משיתחילו להתבשל קצת. והיינו שיעור מאוחר מפגין. כדמוכח מנדה [פ"ז מ"ב]. וכ"כ משיבאישו הענבים. דהיינו משיראו הגרגרים מתוך הקליפה. והוא שיעור מאוחר לבוסר. א"כ לא הו"ל לריב"נ לומר משיבואו לעונת המעשרות. אלא עד שיבואו וכו' [עיין לעיל פ"ב סי' מ"ה]. דהרי ה"נ מאחר זמן קבלת הטומאה טפי מר"ע. אלא נ"ל דריכ"נ ה"ק. דבאמת היתה הסברא החיצונה נותנת דגם משהגיעו למעשרות. אפ"ה לא יטמאו טומאת אוכלין. עד שיתבשלו בישול גמור ויהיו סמל. ואפ"ה מדלענין מעשרות חשיבי אז כבר אוכל ה"ה לענין טומאת אוכלין. [ופשוט דלכל מר כדאית ליה. נלקחין אז בכסף מעשר שני. וקיי"ל כר"ע מחבירו]:
פריצי זיתים וענבים: היינו שנתקשו באילן קודם בשולן. ולהכי אין דורכין אותן דמדהן קשין. טרחתן מרובה. ואינן מוציאין שמן ויין רק מעט [כב"מ ק"ה א']:
ב"ש מטמאין: ר"ל מקבלין טומאת אוכלין. משום דעכ"פ יש בהן שמן:
וב"ה מטהרין: דמדאינו מטריח את עצמו להוציא שמנן. לא מיקרי אוכל לקבל טומאה:
הקצח: קיממעל שחור:
ב"ש מטהרין וב"ה מטמאין: נ"ל דפלוגתייהו במאי דאמרינן בברכות [ד"מ ע"א] דריחו קשה וטעמו מעליא. דהרגיל ללעסו אינו בא לידי כאב לב. ולפיכך ב"ש ס"ל דההיזק שיזיק להאדם באכילתו ע"י ריח. גדול יותר מהטוב שיגיע לו על ידי טעמו. וב"ה ס"ל איפכא:
וכן למעשרות: גם אפריצי זיתים וענבים קאי דבב' הפלוגתות. המטהרין פוטרין מליתן מהן תרומות ומעשרות והמטמאין מחייבין אותן לתרומות ומעשרות. ואפשר דבמלת במעשרות כלל נמי לענין ללקחו בכסף מעשר שני [וכך כתב באמת הרמב"ם בפ"ז ממעשר שני ה"י]. ונ"ל דמוכח כן. דאל"כ אלא רק בחיוב מעשרות בהן פליגי. אם כן הו"ל ב"ש לקולא וב"ה לחומרא. ולמה לא מני לה בהדי אינך בעדיות [פ"ה] בין קולי ב"ש וחומרי ב"ה. אלא ע"כ דגם בענין היתר קנייתו במעות מעשר שני פליגי. ובהא הו"ל ב"ה לקולא. ולפיכך יש שפיר לומר דכי אתשיל בבית המדרש לענין קנייתו במעות מעשר שני אתשיל דהו"ל ב"ש לחומרא וב"ה לקולא [כרבינו תוי"ט פכ"ט דכלים מ"ח]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת