משנה עבודה זרה ד יא
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת עבודה זרה · פרק ד · משנה יא | >>
המטהר יינו של נכרי ונותנו ברשותו בבית הפתוח לרשות הרבים, בעיר שיש בה ל גוים וישראלים, מותר.
בעיר שכולה גוים, אסור, עד שיושיב שומרלא.
ואין השומר צריך להיות יושב ומשמר. אף על פי שהוא יוצא ונכנס, מותר.
רבי שמעון בן אלעזר אומר, [ כל ] רשות גוים אחת היא.
הַמְּטַהֵר יֵינוֹ שֶׁל נָכְרִי,
- וְנוֹתְנוֹ בִּרְשׁוּתוֹ בְּבַיִת הַפָּתוּחַ לִרְשׁוּת הָרַבִּים,
- בְּעִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ גּוֹיִם וְיִשְׂרְאֵלִים,
- מֻתָּר.
- בְּעִיר שֶׁכֻּלָּה גּוֹיִם,
- אָסוּר,
- עַד שֶׁיּוֹשִׁיב שׁוֹמֵר.
- וְאֵין הַשּׁוֹמֵר צָרִיךְ לִהְיוֹת יוֹשֵׁב וּמְשַׁמֵּר;
- אַף עַל פִּי שֶׁהוּא יוֹצֵא וְנִכְנָס, מֻתָּר.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר,
- כָּל רְשׁוּת גּוֹיִם אַחַת הִיא:
המטהר יינו של נוכרי, ונותנו ברשותו -
- בבית שהוא פתוח לרשות הרבים -
- בעיר שיש בה גוים וישראל - מותר.
- עיר שכולה גוים - אסור,
- עד שיישב שם - וישמר.
- ואין השומר צריך להיות יושב ומשמר,
- ואף על פי שהוא יוצא ונכנס - מותר.
- רבי שמעון בן אלעזר אומר: כל רשות גוים - אחת.
- בבית שהוא פתוח לרשות הרבים -
מטהר יינו של נכרי - הוא שישתמש ישראל בו מתחילת עשייתו עד שיהיה טהור ויניח אותו ברשות בעל היין, ולפיכך צריך שיהיה הבית פתוח לרשות הרבים ויהיה במדינת ישראל, לפי שהוא ירא ליכנס לבית שמא יראה אותו ישראל ויגיד לבעל היין שכבר נאסר. אבל אם הניח אותו ביד גוי אחר הוא מותר, לפי שלא יארע כזה על מה שאין לו שררות בו, ואפילו היתה המדינה כולה גוים.
ורבי שמעון בן אלעזר חולק עליו על זה, ואמר כל רשות גוים אחת היא, ואפילו ברשות אחר אסור.
והלכה כרבי שמעון בן אלעזר.
ודע כי כשיהיה מפתח וחותם ביד ישראל מותר לדברי הכל, ואף על פי שהוא ברשות גוים:
המטהר יינו של נכרי - ישראל שדרך ענבים של נכרי בכשרות כדי למוכרו לישראל, ואינו נותן מעות לנכרי עד שימכרנו לאחר זמן:
ונותנו ברשותו - של נכרי:
בעיר שיש בה נכרים וישראלים מותר - דמרתת נכרי דלמא חזו ליה הנך ישראל דעברי ברשות הרבים ומפסידנא. ואפילו אין מפתח וחותם, שרי. והוא שאין לו מלוה על אותו יין, כגון שכתב לו התקבלתי ממך, כדאמרינן לקמן כט:
רבי שמעון בן אלעזר אומר כל רשות נכרי אחת היא - פלוגתא דר' שמעון בן אלעזר ותנא קמא, דת"ק סבר כשהניח ישראל יין ברשותו של נכרי בעל היין, הוא דבעינן שיהא הבית פתוח לרה"ר ועיר שישראל ונכרים דרים בה. אבל ברשות נכרי אחר שאינו בעל הבית, אפילו בעיר שאין ישראל דרים בה, שרי. ור' שמעון בן אלעזר אומר, כל רשות נכרי אחת היא, וכי היכי דברשות הנכרי בעל היין אסור אלא בעיר שישראל ונכרים דרים בה והבית פתוח לרה"ר, הכי נמי ברשות נכרי אחר, צריך עיר שישראל ונכרים דרים בה ובית פתוח לרה"ר לב. והלכה כר' שמעון בן אלעזר. ובזמן שמפתח וחותם ביד ישראל, בין ברשות בעל היין בין ברשות נכרי אחר, מותר לדברי הכל:
ונותנו ברשותו בבית הפתוח לרשות הרבים בעיר שיש בה עכו"ם וישראלים מותר. פירש הר"ב ונותנו ברשותו של עכו"ם מותר ואפילו אין מפתח וחותם שרי. והוא שאין לו מלוה על אותו יין כגון שכתב לו התקבלתי ממך כדאמרינן לקמן. באידך בבא כך פירש"י. ומסיימו התוס' וסיפא פירושא דרישא ואין זה מחוור. דא"כ לערבינהו וליתננהו הכי. המטהר יינו של עכו"ם ונותנו ברשותו וכתב התקבלתי. בבית שהוא פתוח לרה"ר וכו' מותר. אבל אם רצה ישראל להוציאו ואינו מניחו. אסור עד שישב שומר. הר"ן. יעוד הקשו התוס' בשם ר"ת אדמפרש לקמן ברשות עכו"ם אחר. אפילו בעיר שאין ישראלים דרים שם שרי. משום דעכו"ם אחר מרתת. וזה תימה גדולה דכיון שאין שם מפתח וחותם ניחוש פן ינסכנו הנפקד. כי א"ל שהנפקד ירא מן המוכר פן יעליל עליו. כי מה חושש המוכר אם ינסכנו הנפקד. ועוד מאחר דמיירי בעכו"ם שכתב לו התקבלתי. ומעתה מה חלוק יש בין עכו"ם זה לעכו"ם אחר. אפילו ביד המוכר. יינו של ישראל הוא [אך בזה י"ל דכיון שיש לו שייכות בביתו אסור טפי. וכיוצא בזה בתשובת רשב"א בב"י סוף סי' קל"א]. לכן נראה לר"ת להעמיד משנתינו ביש מפתח וחותם. וכן פירש"י בפירושים ראשונים [והאי דלא מדכר מפתח וחותם לא קשיא משום דלא חזינא בכולהו תנויין דמדכר ליה תנא דמתני' כלל. הר"ן] ובלא כתב לו העכו"ם התקבלתי. והלכך בעיר שישראל ועובדי כוכבים דרים בה. ופתח פתוח לרה"ר אע"פ שהוא יינו של עכו"ם מותר. כיון דמפתח וחותם בידו שהעכו"ם ירא פן יראוהו ישראל טורח ומזייף [ויגיד לישראל שטיהרו] ויפסיד למכור יינו. ולא דמי לעכו"ם שנמצא בצד הבור של יין דאסרינן ביש לו מלוה עליו [במתני' דלעיל] דהתם כיון שאין מפתח וחותם סומך על זה שיוכל לנסכו קודם שיראהו שום אדם. ואתי נמי שפיר למאן דשרי שהפקידו בבית עכו"ם אחר. דבבית עכו"ם אתר הוי יינו של ישראל שאין לעכו"ם אחר שום דבר על היין (וכגון) [צ"ל וכיון] שיש מפתח וחותם אין לחוש שיטרח הנפקד ומזייף. אפילו בעיר שכולה עובדי כוכבים יש להתיר. וסיפא דקתני והלה כותב לו התקבלתי הוי יינו של ישראל והלכך במפתח וחותם שרי אבל בלא מפתח וחותם אין להתיר כיון שברשות העכו"ם דבקל ינסכנו ולא דמי לההיא דנמצא בצד הבור שהתרנו באין לו מלוה על היין. דהתם איכא תרתי לטיבותא יינו של ישראל וברשות ישראל. דרשות ישראל מועיל כמו מפתח וחותם. ע"כ. ובב"י סוף סי' קל"א הביא תשובת הרשב"א. דמפרש לרישא כדקתני בלא התקבלתי. ובלא מפתח וחותם. אלא דברשותו היינו שאין העכו"ם דר שם. ע"ש. שאין רצוני להאריך בפירושים שונים. גם בש"ע שלו לא העתיק אלא כדברי התוס':
בעיר שיש בה עכו"ם וישראלים. דחושש הוא אפילו בלילות שאם לא יראנו זה יראנו זה דאפילו בלילות אין רגל כל העולם כלה מרה"ר. תשובת רשב"א. ב"י ס"ס קל"א:
עד שיושיב שומר. תימה היינו רישא דישראל ועכו"ם דרין בה. ואין לומר דאצטריך ליוצא ונכנס דהא נמי שמעינן מרישא דקתני דרין בה. ולא שיהא נותן עינו בעכו"ם כל היום. וי"ל הוה אמינא עד דאיכא ישראל טובא. קמ"ל דאפילו בחד סגי. תוס':
רבי שמעון בן אלעזר אומר כל רשות עכו"ם אחת היא. פירש הר"ב וכי היכי וכו' ה"נ ברשות עכו"ם אחר צריך וכו'. גמ'. דחיישינן לגומלין. ופירש"י אע"ג דהאי עכו"ם שהבית שלו ייחד לו קרן זוית לישראל לא נגע דנתפס עליו כגנב חיישינן דלמא שביק ליה לעכו"ם חברו בעל היין דלא מרתת לנסוכי כי היכי דהדר ישראל וזבין מהאי עכו"ם זימנא אחריני ומפקיד ליה גבי ההוא דלשבוק ליה לנסוכיה. ע"כ. ומ"ש הר"ב והלכה כרשב"א כ"כ הרמב"ם [פי"ג מהמ"א הלכה ד'] ובכ"מ וב"י נדחק למצוא טעם. אבל הרשב"א [והרא"ש] והר"ן פסקו כת"ק:
(כט) (על הברטנורא) והתוס' הקשו על כל זה כו'. לכן נראה לר"ת להעמיד משנתינו ביש מפתח וחותם, ובדלא כתנ: לו הנכרי התקבלתי, והלכך בעיר שישראל ועובדי כוכבים דרים בה ופתח פתוח לרה"ר אע"פ שהוא יינו של עובדי כוכבים, מותר, כיון דמפתח וחותם בידו. שהעובד כוכבים ירא פן יראוהו ישראל טורח ומזייף [ויגיד לישראל שטיהרו] ויפסיד למכור יינו כו'. וסיפא דקתני והלה כותב כו' הוי יינו של ישראל והלכך במפתח וחותם שרי. אבל בלא מפתח וחותם אין להתיר כיון שברשות העובדי כוכבים דבקל ינסכנו. ועתוי"ט:
(ל) (על המשנה) שיש בה כו'. דחושש הוא אף בלילות, שאם לא יראנו זה יראנו זה, דאפילו בלילות אין רגל כל העולם כלה מרה"ר. רשב"א:
(לא) (על המשנה) שומר. תימה, דהיינו רישא ישראל והעובדי כוכבים דרין בה כו'. וי"ל דאשמעינן דאפי' בישראל חד סגי. תוס':
(לב) (על הברטנורא) דחיישינן לגומלין גמרא. ופירש"י אע"ג דהאי עובד כוכבים שחבית שלו ייחד לו קרן זוית לישראל ולא נגע דנתפס עליו כגנב, חיישינן דלמא שביק ליה לעובד כוכבים חברו בעל היין דלא מרתת לנסוכי, כי היכא דהדר ישראל וזבין מהאי עובד כוכבים זימנא אחרינא ומפקיד ליה גבי ההוא דלשביק ליה לנסוכיה:
המטהר יינו וכו': עד סוף הפרק פי"ג דהלכות מ"א סימן ג' ד' ה'. ובטור י"ד סימן קל"א. וע"ש בסוף הסימן בב"י במ"ש בשם תשובת הרשב"א ז"ל על שתי משניות הללו דמטהר. והגיה הר"ר יהוסף ז"ל בַבַיִת והוא פתוח ומחק הויו: בפירוש רעז"ל המטהר יינו של עו"ג וכו' עד ואין נותן מעות. אמר המלקט צריך להיות ואין נותן עכשיו מעות. עוד בפירושו ז"ל ואפילו אין מפתח וחותם שרי וכו' עד כדאמרינן. אמר המלקט לקמן בסמוך והויא סיפא פירושא דרישא וזהו פירוש רש"י ז"ל אבל ר"ת ז"ל פירש דכולה מתני' במפתח וחותם מיירי וכן פירש רש"י ז"ל במהדורא קמא וכן בספר הרוקח סוף סימן תצ"ד. וכתב הר"ן ז"ל עליו דר"ת ז"ל ושיטה זו נכונה אצלי דתנא לא עסיק ותני אלא במאי דחמור טפי יינו של עו"ג מיינו של ישראל ולשנות ההכשר המיוחד בו שהוא צריך יותר מיינו של ישראל שכל שהוא פתוח לר"ה או שכתב לו התקבלתי הוי דינו כיין של ישראל והאי דלא מדכר מפתח וחותם לא קשיא משום דלא חזינא בכולהו תנויין דמדכר ליה תנא דמתניתין כלל ע"כ ושם הביא הר"ן ז"ל פירושים אחרים ע"ש. וכתב עוד הר"ן ז"ל בפ' אין מעמידין דף שנ"ט ע"ב דלדעת הרי"ף ז"ל יש אומרים דמטהר יינו של עו"ג ברשותו דבעי שומר חותם בתוך חותם כשומר דמי ע"כ וכן כתב ג"כ הכא בפירקין וכתב בשם הרמב"ן ז"ל שאין כן דעת הראשונים אבל נמצא כן למקצת רבני הצרפתים ז"ל ע"כ. וראיתי להעתיק הנה רוב דבריו של הר"ן ז"ל כי הם נצרכין לביאור שתי המשניות הללו וז"ל המטהר יינו של עו"ג ונותנו ברשותו והלה כותב לו התקבלתי ממך מעות מותר אם הבית פתוח לר"ה אבל אם רצה וכו' שהיין נעשה לו משכון הואיל ויש לו מלוה על היין אסור דלא מירתת דסבר אי חזו לי לא מפסידנא דכי תבע לי אמינא דידי הוא כך פירש רש"י ז"ל ולפי זה סיפא פירושא דרישא הוא דתרתי בעינן במטהר יינו של עו"ג חדא שיהא פתוח לר"ה בעיר שיש בה ישראל ועו"ג ועוד שיהא כותב לו התקבלתי ואע"ג דפשטא דמתניתין משמע דכל חדא בבא באפי נפשה היא נ"ל שהזקיקו לרש"י ז"ל לפרש כך משום דאם איתא דסיפא לאו ארישא סמוך נמצינו מתירין מטהר יינו של עו"ג ברשותו בכותב לו התקבלתי בלחוד כל שהבית מיוחד לישראל ואפילו בלא מפתח וחותם דהא לא מדכר להו במתניתין כלל ואי אפשר דהא תניא בברייתא בגמרא אחד הלוקח ואחד השוכר בית בחצרו של עו"ג ומלאהו יין וישראל דר בחצר אחרת מותר והוא שהמפתח וחותם בידו אלמא דאפילו יינו של ישראל אע"פ שהוא שרוי בבית מיוחד של ישראל כל שאינו דר באותו חצר אסור בלא מפתח וחותם וכיון שכן היכי קתני התם במתניתין דבכתב לו התקבלתי מותר ולא מצריך מפתח וחותם כלל אלא ע"כ סיפא ארישא סמיך ורישא נמי אסיפא סמיך ותרתי בעינן בית פתוח לר"ה וכתב לו התקבלתי זה נראה לי בטעמו של רש"י ז"ל ודבריו מוכיחין כן דחזינא ליה דרפויי מרפייא בידיה דלעיל בגמרא בסמוך בהא דאמרינן אף אנן נמי תנינא המטהר יינו של עו"ג וכו' והלה כותב לו התקבלתי כתב רש"י ז"ל אם יש מפתח וחותם ביד ישראל וכתב כן כי היכי דלא תיקשי ליה ברייתא דגמרא ולפי זה לא צריכנן למימר דסיפא ארישא סמיך ובמשנתנו כתב ואפילו בלא מפתח וחוחם שרי ולפיכך הוצרך לומר דסיפא ארישא סמיך כדי שלא תיקשי עליו ברייתא זו שאמרנו ואע"פ שדבריו מוחלפין בטעמן הרי הן מוכיחין דהך ברייתא אקשיתיה ז"ל. אבל אין פירושו מחוור דא"כ ליערבינהו וליתנינהו הכי המטהר יינו של עו"ג ונתנן ברשותו וכתב התקבלתי בבית שהיא פתוח לר"ה וכו' מותר אבל אם רצה ישראל להוציא ואינו מניחו אסור עד שיושיב שומר ועוד דבתוספתא משמע דבבית פתות לר"ה בלחוד שרי ואפילו לא כתב לו התקבלתי דתניא התם ישראל שהכניס יין ברשות עו"ג אם יש עליו מפתח או חותם מותר ואם לאו אסור לוה עליו מן העו"ג אע"פ שיש עליו מפתח או חותם אסור ואם היה אוצר פתוח לר"ה מותר וכו' מדתני לוה עליו מן העו"ג מותר בפתח פתוח לר"ה שמעינן מינה דה"ה ליינו של עו"ג ברשותו ולא כתב לו התקבלתי דהא כי הדדי נינהו וש"מ דרישא דמתניתין בשלא כתב לו התקבלתי ואפ"ה בבית פתוח לר"ה מותר ואפילו בלא מפתח מדלא מדכר ליה במתניתין כלל לפיכך פירש הראב"ד ז"ל דבפירוש מתניתין כל חדא באפי נפשה היא רישא קתני דבבית שהוא פתוח לר"ה בעיר שיש בה ישראל ועו"ג מותר ואפילו לא כתב לו התקבלתי שכיון שאוצר זה פתוח לר"ה ואין העו"ג יכול ליכנס לתוכו אלא דרך שם כיון שנעל ישראל אוצרו אע"ג דליכא מפתח ולא חותם חמרא שרי שאם בא עו"ג ליכנס שם דרך ר"ה מירתת ואמר חזו לי ישראל ולא זבני מנאי דומיא דמאי דאמרינן בפ' אין מעמידין בין הגתות שנו דכיון דכ"ע אפכי מירתת ואמר השתא [אי חזי לי מפסדו] (מדכרו) לי דאע"ג דהתם אמרינן דבחביות פתוחות אסור הכא שרי דהתם כיון דבידו הוא נגע ולא מירתת אבל הכא כיון דמירתת מליכנס לאוצר אפילו פתוחות מותרות מיהו אם נמצא העו"ג עומד בצד היין אסור דלא עדיף מביתו של ישראל אם יש לו עליו מלוה אסור כך הוא פירושא דרישא. אבל בבא דסיפא תני שריותא אחריתי דהיכא שכתב לו התקבלתי סגי בהכי אע"פ שאין הפתח פתוח לר"ה וכי היכי דלא תיקשי לן ההיא ברייתא דתניא בגמרא דלוקח ושוכר בית בחצרו של עו"ג כל היכא שאין ישראל דר באותו חצר דצריך מפתח וכמו שכתבנו למעלה בשיטתו של רש"י ז"ל על כרחין אית לפרושי דהכא בבית שהוא פתוח לר"ה וכו' מותר ומש"ה קתני סיפא דהיכא שכתב לו התקבלתי לא בעינן שיהא פתוח לר"ה אבל פתוח למבוי מיהא בעינן א"נ דברייתא בגמ' מיירי כגון שהעו"ג דר באותו חצר אבל במתניתין בשאין העו"ג דר באותו חצר עסקינן הלכך כל שישראל דר באותה העיר מותר אפילו בלא מפתח וחותם דמסתפי מיניהי ואם אינו מניחו להוציאו מרשותו עד שיתן לו מעותיו אע"פ שכתב לו התקבלתי אסור לפי שאין כתיבת התקבלתי אלא הערמה בעלמא ואסור עד שיושיב שומר כדקתני רישא עכ"ל הר"ן ז"ל:
בעיר שכולה עו"ג אסור: בגמרא פריך ואפילו בעיר שכולה עו"ג הא איכא רוכלין המחזירין בעיירות דמירתת עו"ג מהם דילמא חזו ליה ומוקי לה שמואל בעיר שיש בה דלתים וברית שאין נכנסין בה אלא ברשות וכי חד עייל כ"ע ידעי ומצי למיקם עלה דההיא שעתא כך פירש רש"י ז"ל. והראב"ד ז"ל פירש בעיר שיש בה דלתים ובריח שהיא חשובה שרוכליהם בתוכה ואינה צריכה לרוכלים אחרים שיבאו מחוצה לה ע"כ. וכתוב עוד שם וכי תימא וכיון דברוכלין המחזירין בעיירות סגי אמאי בעינן במתניתין בעיר שכולה עו"ג שיושיב שומר ליסגי בישראל דר באותה העיר ליתא דהתם רבים נינהו ומירתת דילמא חד מינייהו חזי ליה אבל מישראל יחידי לא מירתת ע"כ:
בעור שיש בה עו"ג וכו': דחושש הוא אפילו בלילות שאם לא יראנו זה יראנו זה דאפילו בלילות אין רגל כל העולם כלה מר"ה תשובת רשב"א בב"י שם סוף סימן קל"א:
יכין
המטהר יינו של עכו"ם: שנדרך יינו של נכרי על ידו בכשרות, כדי שיהיה מותר לישראל:
ונותנו ברשותו: של נכרי:
בעיר שיש בה עכו"ם וישראלים: וה"ה בעיר שישראלים רגילים לבוא שם כל שעה:
מותר: דמתירא שמא יראהו ישראל, נכנס, ויפסל יינו. מיהו לכתחילה צריך מפתח וחותם. ובדיעבד סגי במפתח או חותם, ולא דמי דלעיל משנה י', דהתם היין של ישראל הוא ואינו חושש להפסדו. אבל באין עכו"ם דר באותו חצר שפתוח לר"ה, אפילו בלי חותם כלל שרי [קל"א א', וש"ך שם סק"ד]:
בעיר שכולה עכו"ם: או שאין הבית פתוח לר"ה:
אסור: אפילו היה בו ב' חותמות דחיישינן שמא זייף אותם:
עד שיושיב שומר: מיהו בנתנו ברשות עכו"ם אחר שאינו בעל היין, מותר במפתח וחותם וא"צ שומר. ודוקא שאין העכו"ם כפוף תחת העכו"ם בעל היין, דבכפוף תחתיו בעניין שאינו יכול למחות בו כשיגיע ביין, הו"ל כאילו היה ברשות בעל היין [שם]:
רבי שמעון בן אלעזר אומר כל רשות עכו"ם אחת היא: אפילו אינו בעל היין, ואינו כפוף תחתיו, אפ"ה אסור בלי שומר, והלכה כת"ק [שם]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת