משנה עבודה זרה ד ח

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת עבודה זרה · פרק ד · משנה ח | >>

לוקחין גת בעוטה מן הגוי אף על פי שהוא נוטל בידו יד ונותן לתפוח.

ואינו נעשה יין נסך, עד שירד לבורטז.

ירד לבור, מה שבבור אסור, והשאר יז מותריח.

משנה מנוקדת

לוֹקְחִין גַּת בְּעוּטָה מִן הַגּוֹי,

אַף עַל פִּי שֶׁהוּא נוֹטֵל בְּיָדוֹ וְנוֹתֵן לַתַּפּוּחַ;
וְאֵינוֹ נַעֲשֶׂה יֵין נֶסֶךְ,
עַד שֶׁיֵּרֵד לַבּוֹר.
יָרַד לַבּוֹר,
מַה שֶּׁבַּבּוֹר אָסוּר, וְהַשְּׁאָר מֻתָּר:

נוסח הרמב"ם

לוקחין גת בעוטה מן הנוכרי -

אף על פי שהוא נוטל בידו - ונותן לתוך התפוח,
ואינו נעשה יין נסך - עד שירד לבור.
ירד לבור -
מה שבבור - אסור,
והשאר - מותר.

פירוש הרמב"ם

כשיהיה מרזב הגת סתום, עד שלא יהיה ניגר ממנו כלום אלא שנדרכים הענבים קצתם עם קצתם, אינו מתנסך לדעת משנה הראשונה.

ותפוח - שם פסולת הענבים שעושין צבור באמצע הגת.

ואמרו בכאן השאר מותר - הוא משנה ראשונה שהיא מתרת שידרוך הגוי. ואינה הלכה:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

גת בעוטה - שבעטה ודרכה נכרי:

אע"פ שהוא נוטל בידו - ענבים מתוך היין. ונותן לתפוח. מקום אסיפת הענבים העשוי כמין גל קרוי תפוח, וסבר תנא דידן דאינו נעשה יין נסך עד שירד לבור. וזו משנה ראשונה היא ואין הלכה. אלא כיון שהתחיל היין להמשך, נעשה יין נמך טו:

מה שבבור אסור - אם יגע בו נכרי אחרי כן:

פירוש תוספות יום טוב

אף ע"פ שהוא נוטל בידו וכו'. דלא תימא דלא שרינן ליקח גת בעוטה אע"פ שסתם יין אסור כדתנן במשנה ג' בפ"ב אלא היכי דידעינן דלא נגע. אבל כי נגע תיפוק לי דנגיעה אף ביין של ישראל אוסר כדלקמן משנה י' קמ"ל דהכא שרי משום דאכתי לאו יין הוא. וא"ת אכתי מאי רבותא שנטל בידיו הא נגע ברגליו בדריכתו. ודוחק לומר דדוקא כשדרך על דפים שהניח על הענבים. דמתני' סתמא קתני. ועוד דליתני אפילו דרך על הענבים. לא קשיא דבעבידתיה טריד ולא מנסך כדלקמן מתני' י' אי נמי דאין דרך נסוך ברגל [כדלקמן דף נ"ז] ואפי' מתכוין. ונחלקו בזה הפוסקים:

לתפוח. פי' הר"ב מקום אסיפת וכו' קרוי תפוח. עיין בפירוש משנה ב' פ"ב דתמיד:

ואינו נעשה יין נסך וכו'. לשון התוס' אינו נעשה וכו' כך הגירסא. וי"ס שגורסים שאינו והוי סיפא פי' דרישא. אבל אותם ספרים שגורסים ואינו בוי"ו. וא"כ נשמע דין אחר שאפי' נגע עכו"ם בקלוח המושך מן הגת וירד לבור אינו נאסר. וקשיא אמאי אצטריך למתני אע"פ שנוטל בידו ונותן לתפוח. הא מסיפא שמעינן יותר שאינו נעשה יין נסך כלל עד שירד לבור. וי"ל דלא זו אף זו קתני א"נ תנא סיפא לגלויי רישא דלא תימא דנתינה לתפוח כשהכל נאסף אל התפוח הוי כאילו ירד לבור. קמ"ל סיפא דירד לבור דוקא. ע"כ:

עד שירד לבור. כתב הר"ב ואין הלכה אלא כיון שהתחיל היין להמשך נעשה יין נסך גמ'. ופירש"י שהגת עשויה כמדרון ומשעה שהוא נמשך מצד העליון לצד התחתון קרוי יין. ע"כ. ובגמרא דביין נסך אחמירו רבנן אע"ג דלענין מעשרות לא נקרא יין עד שיקפה כדתנן במשנה ז' פ"ק דמעשרות א"נ שישלה בחבית כמ"ש במשנה ז' פ"ז דב"מ:

לבור. בור היו עושין לפני הגת. והכלי נתון שם לקבל היין. ויש שטחין הבור בסיד והיין משתמר בתוכה ואינו מאבד טפה. והוא בור סוד [כלומר דתנן בפ"ב דאבות משנה ח'] רש"י:

מה שבבור אסור. פירש הר"ב אם יגע בו עכו"ם אח"כ. וכן פירש"י. ומסיימי התוס' והשאר מותר. ואפי' יגע בו עכו"ם. דומיא דרישא דנתינה לתפוח מיירי בנגיעה אף מותר דסיפא מיירי בנגיעה:

מותר. אף בשתיה כי רישא דלוקחין משמע דמותר אף בשתיה. תוס'. ועיין בפירוש הר"ב משנה דלקמן:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יד) (על המשנה) אע"פ כו'. דלא תימא דלא שרינן ליקח גת בעוטה אע"פ שסתם יינם אסור כדלקמן אלא היכא דידעינן דלא נגע, אבל כי נגע אוסר, קמ"ל דהכא שרי, משום דאכתי לאו יין הוא. ועתוי"ט:

(טו) (על הברטנורא) שהגת עשויה כמדרון, ומשעדז שהוא נמשך מצד העליון לצד התחתון קרוי יין. רש"י. ועתוי"ט:

(טז) (על המשנה) לבור. בור היו עושין לפני הגת. והכלי נתון שם לקבל היין. ויש שטחין חבור בסיד והיין משתמר בתוכה ואינו מאבד טפה והוא נ:ור סיד. רש"י:

(יז) (על המשנה) והשאר מותר. ואפילו יגע בו נכרי. דומיא דרישא דנתינה לתפוח מיירי בנגיעה, אף מותר דסיפא מיירי בנגיעה. תוס':

(יח) (על המשנה) מותר. אף בשתיה. דומיא דרישא דלוקחין משמע דמותר אף בשתיה. תוס':

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

לוקחין גת בעוטה:    ביד פי"א דהלכות מ"א סי' י"א ובטור י"ד סי' קכ"ג:

אינו נעשה יין נסך עד שירד לבור:    בגמרא פריך עלה דמתניתין והתניא לענין מעשר יין משירד לבור ויקפה פירוש שיטפו החרצנים על היין כשהוא נח בבור ור' עקיבא אומר משישלה היין מן הבור להנתן בחביות ורבא מתרץ דתלתא תנאי נינהו תנא דמתניתין סבר משירד לבור אע"פ שלא קפה ורבנן דברייתא סברי עד שיקפה בבור ולר' עקיבא משישלה אבל סתמא דתלמודא מתרץ דשאני יין נסך דאחמירו ביה רבנן משירד לבור אבל גבי מעשר או כרבנן או כר' עקיבא ומ"מ לפי משנה אחרונה לא קיימא לן כמתניתין:

מה שבבור אסור וכו':    עי' בתוי"ט. אבל אין לפרש דר"ל והשאר מותר שאינן נאסר כשנגע העו"ג במה שבבור ע"י נצוק אבל ודאי אם נגע העו"ג הוי אסור במגע עו"ג דשפיר הוי קרוי יין כיון שנתן הכל אל התפוס דא"כ כי מקשה מיניה בגמרא לרב הונא דאמר כיון שהתחיל לימשך עושה יין נסך לישני ליה דרב הונא איירי במגע עו"ג דמתניתין נמי הכי אסרא דלא שריא השאר אלא ע"י ניצוק וכי תימא וכו' עד ורשב"ם ז"ל פירש מה שבבור אסור אף בלא נגיעת עו"ג מטעם כחו של עו"ג דגזרו ביה רבנן כדאמרינן לקמן בפ' בתרא והכא נמי מכח דריסתו בגת נמשך היין ויורד לבור והשאר מותר שאינו נאסר מכחו כיון שאינו עדיין יין וגם אינו לא במגע ולא בנצוק ע"כ קיצור מתוס' ז"ל. עוד כתבו ז"ל והשאר מותר פירש רש"י ז"ל אף בשתיה אבל הר"ר שמעיה ז"ל פירש מותר בהנאה דאינו נעשה יין נסך ליאסר בהנאה עד שירד לבור אבל בשתיה מיהא אסור וכן ברישא לוקחין גת בעוטה אע"פ שנוטל וכו' פירוש ואינו חשוב כאיסורי הנאה והקשה הר"ר אלחנן חדא דלוקחין הלשון משמע דמותר אף בשתיה קאמר ועוד דבגמרא וכו'. לכך נראה לפרש כפירוש רש"י ז"ל ע"כ. ובגמרא אמר רב הונא לא שנו אלא שלא החזיר הסל שבתוכו החרצנים והזגים המסתננים מתוכו ויורד משם לבור היין זך לא החזירו לגת אז השאר שהוא מה שבגת מותר אבל אם החזיר הסל ההוא לגת אף מה שבגת אסור ומיירי כגון שהבור מלא שטפח שולי הגרגותני ביין הבור ונאסר מה שבגרגותני וכשהחזיר מה שבגרגותני לגת נאסר ג"כ מה שבגת. ופירש רבינו אשר ז"ל בלשון שני דנראה לו דרב הונא דהכא קאי שפיר אמשנה אחרונה שחזרו לומר אין דורכין עם העו"ג משום דמכיון שהתחיל היין לימשך נעשה יין נסך וגם בהר"ן ז"ל. והעלה הר"ן ז"ל דה"פ דכיון שהתחיל לימשך דאמר רב הונא במימרא הראשונה דאפילו בגת עצמו כל שהתחיל לימשך מצד הגת לצד אחר נעשה יין נסך אפי' מה שלא נמשך עדיין כדברי רש"י ז"ל וכן דעת הרמב"ם ז"ל בפי"א מהלכות מ"א ומיהו קודם שבאו ענבים בגת לא חשיבא המשכה והיינו דתניא לקמן עו"ג שהביא ענבים בסלים ובדרדורים אע"פ שהיין מזלף עליהם מותר ע"כ:

תפארת ישראל

יכין

לוקחין גת בעוטה מן העכו"ם:    שבעט ודרך העכו"ם הענבים שבהם. [ואע"ג דמשניות הבאין עד סוף הפרק, כולן מדברים מבעיטת ענבים ויי"נ, ולפיכך טפי היה שייך שיחברם תנא לפרק דלקמן שמדבר ג"כ מיי"נ. נ"ל דמשו"ה חברן תנא לפרקן שמדבר מענייני ע"ז, כדי שלא לסיים הפרק עם הוכחת טעות שע"ז אלהות]:

אף על פי שהוא נוטל בידו:    ענבים מתוך היין.

ונותן לתפוח:    הוא מקום קבוצת הענבים. ור"ל אף שנגע העכו"ם ממש בידו בהענבים שנדרכו בהגת ובהשרף שם, אפ"ה שרי, דאכתי לאו יין הוא. ולב"י דס"ל [י"ד קכ"ג י"א] דבנגע, ברגל נמי אוסר, א"כ מה רבותא דלקח ענבים בידו, מהדריכה שדרכה ברגלו. י"ל דהרבותא היא די"ל דבהדריכה איכא למימר דבעבידתיה טריד. משא"כ בלוקח ענבים בידו אין כאן עבידתא:

ירד לבור:    הוא הבור שלפני הגת, שסדין אותו שלא יבלע היין, והיין מקלח מהגת להבור, ואם לאחר שירד נגע בו עכו"ם אסור:

והשאר מותר:    אף אם יגע בקלוח מותר. ואנן קיי"ל, דמשהתחיל היין להמשך, אפילו נמשך רק בהגת עצמו אז נאסר במגע. ובפינה ישראל החרצנים למעלה והיין נשאר בהגת לבדו נקרא המשכה, דאז אפילו נגע עכו"ם רק בחרצנים שיש בהן טופח על מנת להטפיח נאסר היין [קכ"ג י"ז]:

בועז

פירושים נוספים