משנה סוטה ב ניקוד
(א)
הָיָה מֵבִיא אֶת מִנְחָתָהּ בְּתוֹךְ כְּפִיפָה מִצְרִית,
- וְנוֹתְנָהּ עַל יָדֶיהָ, כְּדֵי לְיַגְּעָהּ.
- כָּל הַמְּנָחוֹת, תְּחִלָּתָן וְסוֹפָן בִּכְלֵי שָׁרֵת;
- וְזוֹ, תְּחִלָּתָהּ בִּכְפִיפָה מִצְרִית, וְסוֹפָהּ בִּכְלִי שָׁרֵת.
- כָּל הַמְּנָחוֹת טְעוּנוֹת שֶׁמֶן וּלְבוֹנָה,
- וְזוֹ אֵינָהּ טְעוּנָה לֹא שֶׁמֶן וְלֹא לְבוֹנָה.
- כָּל הַמְּנָחוֹת בָּאוֹת מִן הַחִטִּין,
- וְזוֹ בָּאָה מִן הַשְּׂעוֹרִים;
- מִנְחַת הָעֹמֶר,
- אַף עַל פִּי שֶׁבָּאָה מִן הַשְּׂעוֹרִים,
- הִיא הָיְתָה בָּאָה גֶּרֶשׂ,
- וְזוֹ בָּאָה קֶמַח.
- רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
- כְּשֵׁם שֶׁמַּעֲשֶׂיהָ מַעֲשֵׂה בְּהֵמָה,
- כָּךְ קָרְבָּנָהּ מַאֲכַל בְּהֵמָה:
- כְּשֵׁם שֶׁמַּעֲשֶׂיהָ מַעֲשֵׂה בְּהֵמָה,
הָיָה מֵבִיא פְּיָלִי שֶׁל חֶרֶס חֲדָשָׁה,
- וְנוֹתֵן לְתוֹכָהּ חֲצִי לֹג מַיִם מִן הַכִּיּוֹר.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, רְבִיעִית;
- כְּשֵׁם שֶׁמְּמַעֵט בַּכְּתָב, כָּךְ מְמַעֵט בַּמַּיִם.
- נִכְנַס לַהֵיכָל וּפָנָה לִימִינוֹ,
- וּמָקוֹם הָיָה שָׁם, אַמָּה עַל אַמָּה,
- וְטַבְלָה שֶׁל שַׁיִשׁ,
- וְטַבַּעַת הָיְתָה קְבוּעָה בָּהּ.
- וּמָקוֹם הָיָה שָׁם, אַמָּה עַל אַמָּה,
- וּכְשֶׁהוּא מַגְבִּיהָהּ,
- נוֹטֵל עָפָר מִתַּחְתֶּיהָ וְנוֹתֵן,
- כְּדֵי שֶׁיֵּרָאֶה עַל הַמַּיִם,
- שֶׁנֶּאֱמַר: "וּמִן הֶעָפָר אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּקַרְקַע הַמִּשְׁכָּן יִקַּח הַכֹּהֵן וְנָתַן אֶל הַמָּיִם" (במדבר ה, יז):
בָּא לוֹ לִכְתֹּב אֶת הַמְּגִלָּה.
- מֵאֵיזֶה מָקוֹם הוּא כּוֹתֵב?
- מֵ"אִם לֹא שָׁכַב אִישׁ" וְגוֹ' (במדבר ה, יט),
- "וְאַתְּ כִּי שָׂטִית תַּחַת אִישֵׁךְ" (שם, כ).
- וְאֵינוֹ כּוֹתֵב "וְהִשְׁבִּיעַ הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה" (שם, כא).
- וְכוֹתֵב:
- "יִתֵּן ה' אוֹתָךְ לְאָלָה וְלִשְׁבֻעָה" (שם),
- "וּבָאוּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים הָאֵלֶּה בְּמֵעַיִךְ לַצְבּוֹת בֶּטֶן וְלַנְפִּל יָרֵךְ" (שם, כב).
- וְאֵינוֹ כּוֹתֵב "וְאָמְרָה הָאִשָּׁה אָמֵן אָמֵן".
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
- לֹא הָיָה מַפְסִיק.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- כָּל עַצְמוֹ אֵינוֹ כּוֹתֵב אֶלָּא,
- "יִתֵּן ה' אוֹתָךְ לְאָלָה וְלִשְׁבֻעָה" וְגוֹ',
- "וּבָאוּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים הָאֵלֶּה בְּמֵעַיִךְ" וְגוֹ';
- וְאֵינוֹ כּוֹתֵב: "וְאָמְרָה הָאִשָּׁה אָמֵן אָמֵן":
- כָּל עַצְמוֹ אֵינוֹ כּוֹתֵב אֶלָּא,
אֵינוֹ כּוֹתֵב,
- לֹא עַל הַלּוּחַ,
- וְלֹא עַל הַנְּיָר,
- וְלֹא עַל הַדִּפְתְּרָא,
- אֶלָּא עַל הַמְּגִלָּה;
- שֶׁנֶּאֱמַר: "בַּסֵּפֶר" (במדבר ה, כג).
- וְאֵינוֹ כּוֹתֵב,
- לֹא בְּקוֹמוֹס וְלֹא בְּקַנְקַנְתּוֹם,
- וְלֹא בְּכָל דָּבָר שֶׁרוֹשֵׁם,
- אֶלָּא בִּדְיוֹ;
- שֶׁנֶּאֱמַר: "וּמָחָה" (שם),
- כְּתָב שֶׁיָּכוֹל לְהִמָּחֵק:
עַל מָה הִיא אוֹמֶרֶת "אָמֵן, אָמֵן"?
- "אָמֵן" עַל הָאָלָה, "אָמֵן" עַל הַשְּׁבוּעָה.
- "אָמֵן" מֵאִישׁ זֶה, "אָמֵן" מֵאִישׁ אַחֵר.
- "אָמֵן" שֶׁלֹּא שָׂטִיתִי אֲרוּסָה וּנְשׂוּאָה וְשׁוֹמֶרֶת יָבָם וּכְנוּסָה.
- "אָמֵן", שֶׁלֹּא נִטְמֵאתִי; וְאִם נִטְמֵאתִי, יָבוֹאוּ בִּי.
- רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:
- "אָמֵן", שֶׁלֹּא נִטְמֵאתִי; "אָמֵן", שֶׁלֹּא אֶטָּמֵא:
הַכֹּל שָׁוִין שֶׁאֵינוֹ מַתְנֶה עִמָּהּ,
- לֹא עַל קֹדֶם שֶׁתִּתְאָרֵס,
- וְלֹא עַל מֵאַחַר שֶׁתִּתְגָּרֵשׁ.
- נִסְתְּרָה לְאַחֵר וְנִטְמֵאת וְאַחַר כָּךְ הֶחֱזִירָהּ,
- לֹא הָיָה מַתְנֶה עִמָּהּ.
- זֶה הַכְּלָל:
- כֹּל שֶׁתִּבָּעֵל וְלֹא הָיְתָה אֲסוּרָה לוֹ,
- לֹא הָיָה מַתְנֶה עִמָּהּ:
משנה סוטה, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב