משנה סוטה ב ניקוד

«הפרק הקודם • לדף הראשי • פרק ב סוטה • הפרק הבא»

פרק ב

משניות: א ב ג ד ה ו

עריכה

(א)

הָיָה מֵבִיא אֶת מִנְחָתָהּ בְּתוֹךְ כְּפִיפָה מִצְרִית,

וְנוֹתְנָהּ עַל יָדֶיהָ, כְּדֵי לְיַגְּעָהּ.

כָּל הַמְּנָחוֹת, תְּחִלָּתָן וְסוֹפָן בִּכְלֵי שָׁרֵת;

וְזוֹ, תְּחִלָּתָהּ בִּכְפִיפָה מִצְרִית, וְסוֹפָהּ בִּכְלִי שָׁרֵת.

כָּל הַמְּנָחוֹת טְעוּנוֹת שֶׁמֶן וּלְבוֹנָה,

וְזוֹ אֵינָהּ טְעוּנָה לֹא שֶׁמֶן וְלֹא לְבוֹנָה.

כָּל הַמְּנָחוֹת בָּאוֹת מִן הַחִטִּין,

וְזוֹ בָּאָה מִן הַשְּׂעוֹרִים;

מִנְחַת הָעֹמֶר,

אַף עַל פִּי שֶׁבָּאָה מִן הַשְּׂעוֹרִים,

הִיא הָיְתָה בָּאָה גֶּרֶשׂ,

וְזוֹ בָּאָה קֶמַח.

רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:

כְּשֵׁם שֶׁמַּעֲשֶׂיהָ מַעֲשֵׂה בְּהֵמָה,

כָּךְ קָרְבָּנָהּ מַאֲכַל בְּהֵמָה:

(ב)

הָיָה מֵבִיא פְּיָלִי שֶׁל חֶרֶס חֲדָשָׁה,

וְנוֹתֵן לְתוֹכָהּ חֲצִי לֹג מַיִם מִן הַכִּיּוֹר.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, רְבִיעִית;

כְּשֵׁם שֶׁמְּמַעֵט בַּכְּתָב, כָּךְ מְמַעֵט בַּמַּיִם.

נִכְנַס לַהֵיכָל וּפָנָה לִימִינוֹ,

וּמָקוֹם הָיָה שָׁם, אַמָּה עַל אַמָּה,

וְטַבְלָה שֶׁל שַׁיִשׁ,

וְטַבַּעַת הָיְתָה קְבוּעָה בָּהּ.

וּכְשֶׁהוּא מַגְבִּיהָהּ,

נוֹטֵל עָפָר מִתַּחְתֶּיהָ וְנוֹתֵן,

כְּדֵי שֶׁיֵּרָאֶה עַל הַמַּיִם,

שֶׁנֶּאֱמַר: "וּמִן הֶעָפָר אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּקַרְקַע הַמִּשְׁכָּן יִקַּח הַכֹּהֵן וְנָתַן אֶל הַמָּיִם" (במדבר ה, יז):

(ג)

בָּא לוֹ לִכְתֹּב אֶת הַמְּגִלָּה.

מֵאֵיזֶה מָקוֹם הוּא כּוֹתֵב?

מֵ"אִם לֹא שָׁכַב אִישׁ" וְגוֹ' (במדבר ה, יט),

"וְאַתְּ כִּי שָׂטִית תַּחַת אִישֵׁךְ" (שם, כ).

וְאֵינוֹ כּוֹתֵב "וְהִשְׁבִּיעַ הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה" (שם, כא).

וְכוֹתֵב:

"יִתֵּן ה' אוֹתָךְ לְאָלָה וְלִשְׁבֻעָה" (שם),

"וּבָאוּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים הָאֵלֶּה בְּמֵעַיִךְ לַצְבּוֹת בֶּטֶן וְלַנְפִּל יָרֵךְ" (שם, כב).

וְאֵינוֹ כּוֹתֵב "וְאָמְרָה הָאִשָּׁה אָמֵן אָמֵן".

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:

לֹא הָיָה מַפְסִיק.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:

כָּל עַצְמוֹ אֵינוֹ כּוֹתֵב אֶלָּא,

"יִתֵּן ה' אוֹתָךְ לְאָלָה וְלִשְׁבֻעָה" וְגוֹ',

"וּבָאוּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים הָאֵלֶּה בְּמֵעַיִךְ" וְגוֹ';

וְאֵינוֹ כּוֹתֵב: "וְאָמְרָה הָאִשָּׁה אָמֵן אָמֵן":

(ד)

אֵינוֹ כּוֹתֵב,

לֹא עַל הַלּוּחַ,

וְלֹא עַל הַנְּיָר,

וְלֹא עַל הַדִּפְתְּרָא,

אֶלָּא עַל הַמְּגִלָּה;

שֶׁנֶּאֱמַר: "בַּסֵּפֶר" (במדבר ה, כג).

וְאֵינוֹ כּוֹתֵב,

לֹא בְּקוֹמוֹס וְלֹא בְּקַנְקַנְתּוֹם,

וְלֹא בְּכָל דָּבָר שֶׁרוֹשֵׁם,

אֶלָּא בִּדְיוֹ;

שֶׁנֶּאֱמַר: "וּמָחָה" (שם),

כְּתָב שֶׁיָּכוֹל לְהִמָּחֵק:

(ה)

עַל מָה הִיא אוֹמֶרֶת "אָמֵן, אָמֵן"?

"אָמֵן" עַל הָאָלָה, "אָמֵן" עַל הַשְּׁבוּעָה.

"אָמֵן" מֵאִישׁ זֶה, "אָמֵן" מֵאִישׁ אַחֵר.

"אָמֵן" שֶׁלֹּא שָׂטִיתִי אֲרוּסָה וּנְשׂוּאָה וְשׁוֹמֶרֶת יָבָם וּכְנוּסָה.

"אָמֵן", שֶׁלֹּא נִטְמֵאתִי; וְאִם נִטְמֵאתִי, יָבוֹאוּ בִּי.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:

"אָמֵן", שֶׁלֹּא נִטְמֵאתִי; "אָמֵן", שֶׁלֹּא אֶטָּמֵא:

(ו)

הַכֹּל שָׁוִין שֶׁאֵינוֹ מַתְנֶה עִמָּהּ,

לֹא עַל קֹדֶם שֶׁתִּתְאָרֵס,

וְלֹא עַל מֵאַחַר שֶׁתִּתְגָּרֵשׁ.

נִסְתְּרָה לְאַחֵר וְנִטְמֵאת וְאַחַר כָּךְ הֶחֱזִירָהּ,

לֹא הָיָה מַתְנֶה עִמָּהּ.

זֶה הַכְּלָל:

כֹּל שֶׁתִּבָּעֵל וְלֹא הָיְתָה אֲסוּרָה לוֹ,

לֹא הָיָה מַתְנֶה עִמָּהּ:

«הפרק הקודם • לדף הראשי • פרק ב סוטה • הפרק הבא»

משנה סוטה, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב