משנה סוטה ב דפוסים

<< | משנה סוטה ב דפוסים | >>

משנה א עריכה

היה מביא את מנחתה בתוך כפיפה מצרית ונותנה על ידיה כדי לייגעה.

כל המנחות תחילתן וסופן בכלי שרת, וזו תחילתה בכפיפה מצרית וסופה בכלי שרת.

כל המנחות טעונות שמן ולבונה, וזו אינה טעונה לא שמן ולא לבונה.

כל המנחות באות מן החיטין, וזו באה מן השעורים.

מנחת העומר אף על פי שבאה מן השעורים היא היתה באה גרש, וזו באה קמח.

רבן גמליאל אומר, כשם שמעשיה מעשה בהמה, כך קרבנה מאכל בהמה.

משנה ב עריכה

היה מביא פיילי של חרס חדשה, ונותן לתוכה חצי לוג מים מן הכיור.

רבי יהודה אומר, רביעית; כשם שממעט בכתב, כך ממעט במים.

נכנס להיכל ופנה לימינו, ומקום היה שם אמה על אמה, וטבלה של שיש וטבעת היתה קבועה בה.

וכשהוא מגביהה, נוטל עפר מתחתיה ונותן כדי שיראה על המים, שנאמר (במדבר ה): "ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן יקח הכהן ונתן אל המים".

משנה ג עריכה

בא לו לכתוב את המגילה, מאיזה מקום הוא כותב? (במדבר ה) מ"אם לא שכב איש" וגו', "ואת כי שטית תחת אישך".

ואינו כותב "והשביע הכהן את האשה".

וכותב "יתן ה' אותך לאלה ולשבועה, ובאו המים המאררים האלה במעיך לצבות בטן ולנפיל ירך".

ואינו כותב "ואמרה האשה אמן אמן".

רבי יוסי אומר, לא היה מפסיק.

רבי יהודה אומר, כל עצמו אינו כותב אלא "יתן ה' אותך לאלה ולשבועה" וגו' "ובאו המים המאררים האלה במעיך" וגו'.

ואינו כותב "ואמרה האשה אמן אמן".

משנה ד עריכה

אינו כותב לא על הלוח ולא על הנייר ולא על הדיפתרא אלא על המגילה, שנאמר (שם) "בספר".

ואינו כותב לא בקומוס ולא בקנקנתום ולא בכל דבר שרושם, אלא בדיו, שנאמר (שם) "ומחה", כתב שיכול להימחק.

משנה ה עריכה

על מה היא אומרת "אמן אמן"? "אמן" על האלה, "אמן" על השבועה.

"אמן" מאיש זה, "אמן" מאיש אחר.

"אמן" שלא שטיתי ארוסה ונשואה ושומרת יבם וכנוסה.

"אמן" שלא נטמאתי, ואם נטמאתי, יבואו בי.

רבי מאיר אומר, "אמן" שלא נטמאתי, "אמן" שלא אטמא.

משנה ו עריכה

הכל שווין שאינו מתנה עמה לא על קודם שתתארס ולא על מאחר שתתגרש.

נסתרה לאחר ונטמאת ואחר כך החזירה, לא היה מתנה עמה.

זה הכלל, כל שתיבעל ולא היתה אסורה לו, לא היה מתנה עמה.

<< | משנה סוטה ב דפוסים | >>