משנה סוטה ב רמבם

נוסח הרמב"ם

עריכה

(א) היה מביא את מנחתה - בקפיפה מצרית,

ונותנה על ידיה - כדי ליגעה.
כל המנחות - תחילתן וסופן בכלי שרת,
וזו - תחילתה בקפיפה מצרית, וסופה בכלי שרת.
כל המנחות - טעונות שמן ולבונה,
וזו - אינה טעונה לא שמן, ולא לבונה.
כל המנחות - באות מן החיטים,
וזו - אינה באה אלא מן השעורים.
מנחת העומר -
אף על פי - שהיא באה מן השעורים,
היא - היתה באה גרש,
וזו - היתה באה מן הקמח.
רבן גמליאל אומר:
כשם שמעשיה - מעשה בהמה,
כך קרבנה - מאכל בהמה.


(ב) היה מביא פיילי של חרס - חדשה,

ונותן לתוכה חצי לוג מים - מן הכיור.
רבי יהודה אומר: רביעית,
כשם שהוא ממעט בכתב - כך הוא ממעט במים.
נכנס להיכל - ופנה לימינו,
ומקום היה שם - אמה על אמה,
וטבלה של שיש - וטבעת היתה קבועה בה,
כשהוא מגביהה - נוטל עפר מתחתיה,
ונותן - כדי שייראה על פני המים,
שנאמר: "ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן,
יקח הכוהן, ונתן אל המים" (במדבר ה יז).


(ג) בא לו לכתוב את המגילה.

מאיזה מקום הוא כותב?
"אם לא שכב איש אותך",
"ואת כי שטית" (במדבר ה יט-כ).
ואינו כותב -
"והשביע הכוהן את האישה",
"ואמר הכוהן לאישה" (במדבר ה כא).
וכותב -
"יתן ה' אותך לאלה ולשבועה בתוך עמך",
"ובאו המים המאררים האלה במעיך, לצבות בטן ולנפיל ירך" (במדבר ה כא-כב).
ואינו כותב - "ואמרה האישה אמן אמן" (במדבר ה כב).
רבי יוסי אומר: לא היה מפסיק.
רבי יהודה אומר:
כל עצמו אינו כותב, אלא -
"יתן ה' אותך לאלה ולשבועה",
"ובאו המים המאררים האלה במעיך, לצבות בטן ולנפיל ירך",
ואינו כותב - "ואמרה האישה אמן אמן".


(ד) אינו כותב - לא על הלוח,

ולא על הנייר, ולא על הדפתרא,
אלא - על המגילה של ספר,
שנאמר: "בספר" (במדבר ה כג).
אינו כותב - לא בקמוס,
ולא בקלקנתוס, ולא בכל דבר שהוא רושם,
אלא - בדיו,
שנאמר: "ומחה" (שם) - כתב שהוא יכול למחות.


(ה) ולמה היא אומרת: "אמן, אמן" (במדבר ה כב)?

אמן לאלה - אמן לשבועה.
אמן אם איש זה - אמן אם איש אחר.
ואמן שלא נטמאתי - ואם נטמאתי יבואו בי.
אמן שלא סטיתי - ארוסה, ונשואה, שומרת יבם, וכנוסה.
רבי מאיר אומר:
אמן שלא נטמאתי - ואמן שלא איטמא.


(ו) הכל שווים -

שאינו מתנה עימה - קודם שנתארסה, ולא משנתגרשה.
נסתרה לאחר שנתגרשה - ונטמאת,
ואחר כך החזירה - לא היה מתנה עימה.
זה הכלל -
כל שתיבעל - ולא תהא אסורה לו,
לא היה מתנה עימה.


הדף הראשי של משנה סוטה ב