תפארת ישראל על סוטה א

משנה סוטה, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

תפארת ישראל · על סוטה · א · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין

משנה א

המקנא לאשתו:    ר"ל שהתרה בה שלא תסתיר את עצמה עם איש ידוע:

רבי אליעזר אומר מקנא לה על פי שנים:    דס"ל דאם לא התרה בה בפני ב' עדים. לא נאסרה עליו אם נסתרה אחר התראתו. גם לא יכול להשקותה מים המרים:

או על פי עצמו:    שכשעד א' או הבעל עצמו מעיד שנסתרה, משקה לה:

ומשקה על פי שנים:    וכן הלכה. וקיי"ל דבזה"ז אפילו בינו לבינה לא יאמר לה שלא תסתתר, דשמא הלכה כר"י בר"י דאפילו בינו לבינה מהני, וכשתסתתר אח"כ תאסר עליו לעולם, מדאין אפשר שתשתה בזה"ז:

משנה ב

אמר לה בפני שנים אל תדברי עם איש פלוני ודברה עמו:    אף שעל הדיבור הזהירה, וכ"ש בנסתרה שלא הזהירה על הסתירה:

ומותרת לאכול בתרומה:    חסורי מחסרא וה"ק, אל תדברי, ודברה או נסתרה, או שאמר לה אל תסתרי, ודברה שלא בסתר, מותרת לבעלה ולתרומה וליבם:

ושהתה עמו כדי טומאה:    ר"ל אבל באמר אל תסתרי ונסתרה כדי לצלות ביצת תרנגולת באש בינוני:

חולצת ולא מתיבמת:    ר"ל אסורה לבעלה ולתרומה קודם שישקנה. ואם מת בעלה קודם שישקנה, חולצת ולא מתיבמת:

משנה ג

ואלו אסורות מלאכול בתרומה:    לעולם, ואפילו היא בת כהן:

האומרת:    קודם ששתתה, ואחר קנוי וסתירה:

ושבאו עדים שהיא טמאה:    אחר קנוי וסתירה ואפילו מעיד כן רק ע"א, ואפילו שתתה מקודם ולא בדקוה מים. דאין המים בודקין כשיש עד טומאה:

ושבעלה בא עליה בדרך:    דאז שוב אין המים בודקין אותה, מדבעל באיסור:

מוליכה לבית דין שבאותו מקום:    מקום דירתן:

ומוסרין לו שני תלמידי חכמים:    שיודעין להתרות בו כשירצה לבעלה וצריך ב' אע"ג דלהתרות בחד סגי. אלא כדי שיעידו שנתיחד עמה ובעלה ולא ישקנה כלעיל. א"נ כיון שנוסעין יחד בשדה צריכין ג' משום יחוד [כ(שו"ע אה"ע, כב)]:

בעלה נאמן עליה:    דהרי אפילו באיסור נדה דחמיר נאמן. ולרבנן אדרבה מדאיסור קל הוא, חיישינן טפי שיעבור:

משנה ד

היו מעלין אותה לבית דין הגדול שבירושלם:    סנהדרין של ע"א:

ומאיימין עליה:    שתודה ולא נצטרך למחוק המגילה עם השמות:

כדרך שמאיימין על עדי נפשות:    ר"ל כמו שמאיימין על עידי נפשות שלא יהרג אדם חנם על ידן, כך מאיימין עליה שלא תחוב בעצמה לשתות ולמות:

הרבה שכנים הרעים עושים:    ר"ל ויש לך התנצלות כשחטאת:

ואומרים לפניה דברים שאינה כדאי לשומען:    מביאין לה ראיה מצדיקים כיהודה וראובן שהודו ולא בושו:

היא וכל משפחת בית אביה:    ר"ל אף אם בני בית אביה היו שם, גם הם אינן ראויין לשמוע דברים אלו, דמסתמא כולן כמוה [כשבועות דל"ט א']:

משנה ה

אם אמרה טמאה אני שוברת כתובתה:    ר"ל כותבת שובר על חוב כתובתה. ואם באותו מקום כותבין כתובה, א"צ שובר, דמקרעת כתובתה:

ויוצאת:    בגט. וה"ה באמרה איני שותה, כך דינה:

ואם אמרה טהורה אני מעלין אותה לשער המזרח שעל פתח שער נקנור:    לשכת הגזית הוא בגובה הר הבית, ומשם מורידין אותה לשער המזרח, שהוא שער החיצון, שבתחתית ההר, ומשם חוזרין ומעלין אותה לשער נקנור שהוא שער המזרח הפנימי בין עזרת נשים לעזרת ישראל, והוא שוב בגובה ההר. וכל זה כדי ליגעה, אולי ע"י זה תודה:

ששם משקין את הסוטות ומטהרין את היולדות:    ר"ל יולדות ומצורעין כשיטהרו ומקריבין קרבנן, שצריכין לעמוד על קרבנן, עומדים שם מדאינן רשאין לכנס לעזרה עדיין קודם שהקריבו קרבנן, ולפיכך לא נתקדש אותו חלל השער. וכ"כ זבין וזבות עומדים שם כשיקרבו קרבנותיהן:

ומטהרין את המצורעים:    שצריכין להכניס משם בהונות לעזרה, לתת עליהן דם האשם שיקריב, שאם יוציא הכהן דם האשם, נפסל ביוצא:

וכהן אוחז בבגדיה:    בבית הצואר:

אם נקרעו נקרעו:    ואינו חושש:

אם נפרמו נפרמו:    פרימה גדול מקריעה. וי"א דקריעה באורך ופרימה ברוחב. וי"א דקריעה בגוף הבגד ופרימה הוא התרת התפר:

וסותר את שערה:    סותר קליעתן ומגלן אע"ג ששער באשה וטפח מבשרה ערוה, אפ"ה כך צותה תורה, ולרבי יהודה יש כח ביד חכמים לעקור ד"ת בשב וא"ת [כיבמות דפ"ט ב']:

ואם היה שערה נאה לא היה סותרו:    דחיישינן שמה תצא זכאה, ויתגרו בה פרחי כהונה אחר כך. ואי"ל יפרסו סדין בינה לבין אנשים. יש לומר דבפני אנשים תתבייש ביותר:

משנה ו

היתה מתכסה בלבנים מכסה בשחורים:    ואם שחורים נאים לה, יכסוה בבגדים מכוערין:

היו עליה כלי זהב וקטליאות:    [האלזבאנד]:

נזמים:    נזמי האף והאוז:

ואחר כך מביא חבל מצרי:    מדעשתה מעשה מצרים השטופים בזנות. ובאין חבל מצרי בנמצא, יקח חבל אחר:

וקושרו למעלה מדדיה:    שלא יפלו בגדיה שנקרעו, ותשאר ערומה:

בא לראות:    באנשים רשות, ובנשים חובה לראותה:

מפני שלבה גס בהן:    שהיא גברת עליהן, ותתבייש מלהודות לפניהן, והרי אנו רוצים שתודה ולא ימחה שם הקודש:

וכל הנשים מותרות:    לשון התראה הוא, ור"ל מוזהרות, ובש"ס קאמר חייבות:

• ) ( ונוסרו כל הנשים:    נ"ל לשון התראה. וה"ק בש"ס תני חייבים לראותה):

משנה ז

היא קשטה את עצמה לעבירה המקום ניולה:    כמשנה ו':

היא גלתה את עצמה לעבירה:    ולא נשארה בביתה כדרך נשים הצנועות:

המקום גלה עליה:    שמראה קלונה ברבים:

בירך התחילה בעבירה תחלה:    בפישוק רגלים:

ואחר כך הבטן:    דלייט תחלה ירך ואח"כ בטן, דכתיב ירכך נפלת ובטנך צבה. ומיהו מים דרך ביאתן בודקין תחלה בטן ואח"כ ירך:

ושאר כל הגוף לא פלט:    אף שלא נזכר בכתוב:

משנה ח

שמשון הלך אחר עיניו:    שנאמר כי היא ישרה בעיני:

לפיכך נתנו בו עשר לונביות:    [לאנצען]:

ולפי שגנב שלשה לבבות לב אביו ולב בית דין ולב ישראל:    שאמר לאביו שיתן לו כתב שילכו עמו שנים איש שיבחר. והראה הכתב ההוא לשנים וחזר והראהו לב', עד שהלכו אתו ר' ראשי סנהדראות. וכולן לא ידעו למה הולכים עמו. הרי שגנב לב אביו ולב ב"ד. אולם גם לב ישראל, דכתיב ויהי בקרוב איש אליו וגו' ויאמר מי ישימני שופט וגו':

ויגנוב אבשלום את לב אנשי ישראל לפיכך נתקעו בו שלשה שבטים:    [דאלכע]:

משנה ט

וכן לענין הטובה:    ג"כ משתלם מדה כנגד מדה. אבל מדת טובה מרובה על מדת פרענות [ואע"ג דבטובה כ' ורדפו מכם ה' ק', וק' רבבה ירדופו, ובפרענות כ' איכה ירדוף א' אלף וב' רבבה ירדופו. תירץ בתוס' דעכ"פ לא כ' בפרענות שיפלו לחרב, כדכתיב בטובה ונפלו אויביכם לפניכם לחרב. ולא נתישב דעתי בזה. דוכי אימת הרדיפה בעצמה אינה פרענות. שיתיראו אלף מלפני א'. ומלבד זה הקשו עוד שהרי מרגלים היו משלמין יום לשנה, שהוא מרובה מתשלומי מרים שהמתינה למשרע"ה שעה א' ביאור והמתינו לה ז' ימים. ורתי"ט תירץ דהא דשלמו דור המדבר יום לשנה, זה היה לטובתם. כדי שלא ימות א' מהן בפחות מס' שנה ולפע"ד מ"ש חז"ל מרובה מדת טובה ממדת פרענות וילפינן לה מדכתיב פוקד עון אבות לשלשים ולרבעים. ובחסד כ' נוצר חסד לאלפים. היינו בשקולה העבירה כגודל המצוה. וזה אין אדם יכול לידע. בלתי לד' לבדו]:

יוסף זכה לקבור את אביו ואין באחיו גדול ממנו:    מדהיה משנה למלך:

שלא נתעסק בו אלא משה:    הרי מדה כנגד מדה, שנקבר גם הוא ע"י היותר גדול בדור:

ויקבור אותו בגיא:    שנתעסק בו הקב"ה:

והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך:    הרי שהקב"ה ג"כ מתעסק כ"י להשיב הנפש למקומה, ובני אדם מתעסקים להשיב הגוף למקומו. אבל במשרע"ה גם הגוף נאסף ע"י הקב"ה: