משנה סוטה א רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) המקנא לאשתו -

רבי אליעזר אומר:

מקנא - על פי שנים,

ומשקה - על פי עד אחד,

או על פי עצמו.

רבי יהושע אומר:

מקנא - על פי שנים,

ומשקה - על פי שנים.

(ב) כיצד מקנא לה?

אמר לה בפני עדים:

אל תדברי עם איש פלוני - ודיברה עימו,

עדיין היא מותרת - לביתה,

ומותרת - לאכל בתרומה.

נכנסה עימו - לבית הסתר,

ושהת - כדי טומאה,

אסורה - לביתה,

ואסורה - מלאכל בתרומה.

ואם מת - חולצת ולא מתייבמת.

(ג) אלו אסורות - מלאכל בתרומה.

האומרת: טמאה אני לך,

ושבאו לה עדים - שהיא טמאה,

והאומרת: איני שותה,

ושבעלה - אינו רוצה להשקותה,

ושבעלה - בעלה בדרך.

כיצד עושה לה?

מוליכה לבית דין - שבאותו מקום,

ומוסרין לו שני תלמידי חכמים,

שמא יבוא עליה בדרך.

רבי יהודה אומר: בעלה - נאמן עליה.

(ד) היו מעלין אותה - לבית דין הגדול שבירושלים.

ומאיימין עליה - כדרך שמאיימין על עדי נפשות.

ואומרין לה: בתי,

הרבה - יין עושה,

הרבה - שחוק עושה,

הרבה - ילדות עושה,

הרבה - שכנים הרעים עושים,

אל תעשי לשמו הגדול שנכתב בקדושה - שיימחה על המים.

ואומרין לפניה - דברים שאינה כדיי לשומען,

היא - וכל משפחת בית אביה.

(ה) אם אמרה: טמאה אני,

שוברת כתובתה - ויוצאה.

אם אמרה: טהורה אני,

מעלין אותה - לשערי המזרח, ולשער ניקנור,

ששם משקין - את הסוטות,

ומטהרין - את היולדות,

ומטהרין - את המצורעין.

וכוהן - אוחז בבגדיה,

אם נקרעו - נקרעו,

ואם נפרמו - נפרמו,

עד שהוא מגלה - את ליבה,

וסותר - את שיערה.

רבי יהודה אומר:

אם היה ליבה נאה - לא היה מגלהו,

ואם היה שיערה נאה - לא היה סותרו.

(ו) היתה מתכסה בלבנים - מכסה בשחורים.

היו עליה - כלי זהב,

קטליות, נזמים, וטבעות -

מעבירם ממנה - כדי לנוולה.

ואחר כך,

מביא חבל מצרי - וקשרו למעלה מדדיה.

וכל הרוצה לראות - בא ורואה,

חוץ מעבדיה, ושפחותיה - מפני שליבה גס בהן.

וכל הנשים - מותרות לראותה,

שנאמר: "ונוסרו כל הנשים, ולא תעשינה כזמתכנה" (יחזקאל כג מח).

(ז) במידה - שאדם מודד,

בה - מודדין לו.

היא - קישטה את עצמה לעבירה,

והמקום - נוולה.

היא - גילתה עצמה,

והמקום - גילה עליה.

הירך התחילה בעבירה תחילה - ואחר כך הבטן,

לפיכך, תלקה הירך תחילה - ואחר כך הבטן,

ושאר כל הגוף - לא פלט.

(ח) שמשון - הלך אחר עיניו,

לפיכך - ניקרו פלשתים את עיניו.

אבשלום - התנאה בשערו,

לפיכך - נתלה בשערו.

ולפי - שבא על עשר פילגשי אביו,

לפיכך - נתנו בו עשר לונכיות,

שנאמר: "ויסובו עשרה נערים נושאי כלי יואב, ויכו את אבשלום וימיתוהו" (שמואל ב יח טו).

ולפי - שגנב שלש גניבות,

לב אביו, ולב בית דין, ולב אנשי ישראל,

שנאמר: "ויגנב אבשלום את לב אנשי ישראל" (שמואל ב טו ו),

לפיכך - נתקעו בו שלשה שבטים,

שנאמר: "ויקח שלשה שבטים בכפו, ויתקעם בלב אבשלום, עודנו חי בלב האלה" (שמואל ב יח יד).

(ט) וכן - לעניין הטובה.

מרים - המתינה למשה שעה אחת,

שנאמר: ותתצב אחותו מרחק" (שמות ב ד) וכו',

לפיכך - נתעכבו לה ישראל במדבר שבעת ימים,

שנאמר: "והעם לא נסע, עד האסף מרים" (במדבר יב טו).

יוסף - זכה לקבור את אביו,

ואין באחיו - גדול ממנו,

שנאמר: "ויעל יוסף לקבור את אביו" (בראשית נ ז),

מי לנו - גדול מיוסף,

שלא נתעסק בו - אלא משה.

משה - זכה בעצמות יוסף,

ואין בישראל - גדול ממנו,

שנאמר: "ויקח משה את עצמות יוסף" (שמות יג יט),

מי לנו - גדול ממשה,

שלא נתעסק בו - אלא הקדוש ברוך הוא,

שנאמר: "ויקבור אותו בגיא, מול" (דברים לד ו) וכו'.

ולא על משה בלבד אמרו,

אלא על כל הצדיקים - שהמקום אוספם,

שנאמר: "והלך לפניך צדקך, כבוד ה' יאספך" (ישעיהו נח ח).

הדף הראשי של משנה סוטה א

משנה סוטה, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב