משנה נידה ב ג

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת נידה · פרק ב · משנה ג | >>

איזהו אחר זמן, כדי שתרד מן המטה ותדיח פניהו.

ואחר כך מטמאה מעת לעת, ואינה מטמאה את בועלה.

רבי עקיבא אומר, אף מטמאה את בועלה.

ומודים חכמים לרבי עקיבא ברואה כתם, שמטמאה את בועלהח.

נוסח הרמב"ם

איזה הוא לאחר זמן?

כדי שתרד מן המיטה, ותדיח את פניה.
ואחר כך - מטמא מעת לעת,
ואינה מטמא את בועלה.
רבי עקיבה אומר: מטמא את בועלה.
מודים חכמים לרבי עקיבה -
ברואה כתם - שהיא מטמא את בועלה.

פירוש הרמב"ם

מטמאה את בועלה - זאת המשנה נכפלת בתלמוד בלשונות רבים, ואמרו [תרי] (תוך) זמן, וגדר זמן אין מחלוקת בו, וזמן נחלקו בו רבי עקיבא וחכמים, וחסרו הגדרת הזמן הראשון. ולשון המאמר מבלי חסרון, איזהו אחר זמן כדי שתושיט ידה לתחת הכר או לתחת הכסת ותטול עד ותבדוק בו, וכדי שתרד מן המיטה ותדיח את פניה, מחלוקת רבי עקיבא וחכמים. חכמים אומרים, מטמאה מעת לעת ואינה מטמאה את בועלה. ורבי עקיבא אומר, מטמאה את בועלה.

ואמרו מודים חכמים לרבי עקיבא ברואה כתם - רוצה לומר אם בא עליה אחר ראיית הכתם. וכבר ביארנו בפתיחת זה הסדר שהיות נדה מטמאת מעת לעת למפרע מדרבנן וטומאת כתמים מדרבנן, ואולי היה עולה במחשבתנו שכמו שיאמרו חכמים שמעת לעת שבנדה אינה מטמאה את בועלה, כן גם כן ראתה כתם ונבעלה אחר זה אינה מטמאה, ובא להודיענו שאין העניין כן אבל תטמא.

וכוונת פניה - הוא לשון נקיה, וזאת ההשאלה מפורסמת ברוב דבריהם.

והלכה כחכמים:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

ותדיח את פניה - קינוח שלמטה:

ואח"כ - כלומר אם שהתה יותר משיעור זה:

מטמאה מעת לעת - טהרות שנתעסקה בהן. כדין מעת לעת דאמרינן בפרק קמא:

ואינה מטמאה את בועלה - טומאת שבעה, אלא טומאת ערב כדין כל נוגע בנדה ז:

ר' עקיבא אומר אף מטמאה את בועלה - דסבר ר' עקיבא כל מעת לעת מטמאה את בועלה טומאת שבעה מספק. ואין הלכה כרבי עקיבא:

ומודים חכמים לר' עקיבא ברואה כתם - ואע"ג דבטומאת מעת לעת אמרו חכמים שאינה מטמאה את בועלה לפי שטומאת מעת לעת אינה אלא מדרבנן, מודים הם ברואה כתם, דאע"ג דטומאת כתמים דרבנן, מטמאה את בועלה טומאת שבעה:

פירוש תוספות יום טוב

ותדיח את פניה. בעד שבידה. דאי אין בידה. כדי שתושיט ידה לתחת הכר. או לתחת הכסת. ותטול עד ותבדוק בו. גמ':

ואינה מטמאה את בועלה. פי' הר"ב טומאת ז' אלא טומאת ערב כדין כל נוגע בנדה. מדרבנן. דהא מעת לעת מטמאה משכבה ומושבה [כדפירש הר"ב בפ' דלעיל מ"ב] וכיון דעושה משכב ומושב לטמא אדם. כ"ש דהיא עצמה מטמאה אדם. רש"י. ועיין פ"ה מ"ד [דזבים]:

ומודים חכמים לר"ע ברואה כתם שמטמאה את בועלה. פי' מכאן ולהבא. ומהו דתימא דטומאת מעת לעת אמרו חכמים וכו' כמ"ש הר"ב. ובגמ' [דף טו. ] ואימא ה"נ. [כיון] דטומאת כתמים מדרבנן. כמו מעת לעת כו'. התם אין שור שחוט לפניך [דאתמול לא חזאי אלא סייג בעלמא] הכא יש שור שחוט לפניך. פירש"י דבציפור לא נתעסקה. ובשוק של טבחים לא עברה. ומיום שלבשתו היא בספק זה:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ו) (על המשנה) שתרד כו' ותדיח כו'. בעד שבידה. ואי אין עד בידה, כדי שתושיט ידה לתחת הכר או הכסת ותטול עד ותבדוק בו. גמרא:

(ז) (על הברטנורא) מדרבנן. כדין מעת לעת דמטמאה משכב כו', כל שכן היא עצמה. רש"י:

(ח) (על המשנה) שמטמאה כו'. פירוש, מכאן ולהבא. וטעמא, התם אין שור שחוט לפניך, הכא שור שחוט כו' [דאין לה במה לתלות ומיום שלבשתו היא בספק זה. רש"י]. גמרא:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

איזהו אחר זמן וכו':    ואח"כ וכו' מטמאה את בועלה. כלומר אם שהתה יותר מכשיעור הזה אחר אחר הוא זה וכן כל מעת לעת של בעילה אם בדקה ומצאה טמאה בועלה מיטמא משום נוגע טומאת ערב וספק מדרבנן לתלות ואינו מיטמא משום בועל נדה טומאת ז' ואפי' לתלות ר' עקיבא אומר אף מטמאה את בועלה טומאת ז'. ובגמ' פריך ורמינהו איזהו אחר זמן פי' ר' אלעזר בר צדוק כדי שתושיט ידה תחת הכר או תחת הכסת ותטול עד ותבדוק בו הא כדי שתרד שיעורא רבא הוא ואינה מטמאה את בועלה אלא כשאר מגע מעת לעת ותירץ רב חסדא מאי אחר דקתני מתני' אחר אחר וחסורי מחסרא והכי קתני. איזהו אחר זמן שהן טמאין מספק כדי שתושיט ידה לתחת הכר או לתחת הכסת ותטול עד ותבדוק בו וכדי שתרד מן המטה ותדיח פניה מחלוקת ר' עקיבא וחכמים דלר' עקיבא מטמאה את בועלה ולרבנן אינה מטמאה את בועלה ומאי ואח"כ וזהו אח"כ שנחלקו בו ר' עקיבא ותכמים. רב אשי אמר אידי ואידי חד שיעורא עד בידה שאינה צריכה להושיט ידה תחת הכר הוי שיעורא כדי שתושיט ותבדוק ועודה במטה ולרב חסדא אפי' עד בידה נפיש כדי שתרד מכדי שתושיט הלכך אחר אחר הוא אלא דברייתא דבגמ' קשיא לרב אשי. וכתבו תוס' ז"ל תימה כיון דתנן כדי שתושיט ותטול עד מתחת הכר דהוי טמא בועלה טומאת שבעה וחייב אשם תלוי ממילא ידעינן דאם תשהה יותר עד שתרד מן המטה דאחר אחר הוא ואין מטמאה את בועלה טומאת ז' עד כאן. ואיתא בפי' רש"י ז"ל בפ"ק דיומא דף ו' מודים חכמים לר"ע ברואה כתם וכו' בגמ' פליגי רב ושמואל אי מתני' ר"מ היא דשמעינן ליה דמחמיר בכתמים טפי מבראיה דראיית ד' נשים דרב אמר למפרע קתני מתני' דמטמאה את בועלה ור"מ היא ושמואל אמר מכאן ולהבא ורבנן היא ורבותא קמ"ל כדפי' ר"ע ז"ל. וכן אמר ריש לקיש למפרע ור"מ היא ור' יוחנן אמר מכאן ולהבא ורבנן היא:

תפארת ישראל

יכין

איזהו אחר זמן כדי שתרד מן המטה ותדיח פניה:    ר"ל בכדי שתושיט ידה תחת הכר ליטל העד ותבדק בו:

ואחר כך:    בראתה אחר שיעור זה:

מטמאה:    רק לטהרות:

מעת לעת:    למפרע:

ואינה מטמאה את בועלה:    טומ' ז' כבועל נדה. רק טומאת ערב מד"ס. כנוגע בה:

ומודים חכמים לר' עקיבא ברואה כתם שמטמאה את בועלה:    להבא אף דכתם נמי מד"ס. עכ"פ מסתבר טפי דדם נדה הוא. מדלא נתעסקה בדם אחר:

בועז

פירושים נוספים