מלאכת שלמה על נידה ב
<< · מלאכת שלמה · על נידה · ב · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
בנשים משובחת: דוקא שלא בשעת תשמיש אבל לפני תשמיש אדרבה אין לה לבדוק שלא יהא לבו נוקפו ופורש וז"ל הרא"ש ז"ל כל היד המרבה לבדוק בנשים משובחת ובאנשים תקצץ ומיירי באשה עסוקה בטהרות אבל אינה עסוקה בטהרות אין לה לבדוק כלל שלא יהא לבו נוקפו ופורש ואיש אפי' אם הוא עסוק בטהרות כיון שאין קרי יוצא בלא הרגש אין לו לבדוק כלל כדי שלא יבא לידי השחתת זרעו ע"כ:
ובאנשים תקצץ: ובגמ' בעי דינא תנן אי לטותא תנן ומסיק לטותא תנן. ואם היה צריך להשתין מסייע בביצים מלמטה ואע"פ שאינו נשוי. ובגמ' תניא בד"א לענין ש"ז אבל לענין זוב כדי למנות ראיותיו שתים לטומאה ושלש לקרבן אף הוא משובח כנשים ולענין ש"ז נמי אם בא לבדוק בצרור או בחרס או במטלית עבה בודק:
החרשת וכו': ובגמ' דוקא חרשת שאינה לא שומעת ולא מדברת אבל חרשת שהיא מדברת בודקת לעצמה וחברותיה מראות לה ג"כ:
מתקנות אותן ואוכלות בתרומה: כך מצאתי מוגה:
אחד לו ואחד לה: לקנח לאחר תשמיש רש"י ז"ל. ובסוף פירקין דלעיל בגמ' באיכא דאמרי אמרינן דאין אשה בודקת לאחר ביאה דא"כ שתצריכנה לבדוק אחר ביאה לבו נוקפו קודם ביאה ופורש ופי' רש"י ז"ל שם והא דתנן לקמן דרך בנות ישראל משמשות בשני עדים בעסוקות בטהרות ע"כ:
נמצא על שלו וכו': בשבועות איכא פלוגתא דאמוראי אי מתני' מיירי באשה שהיא סמוכה לוסתה ואכניסה הוא דחייבין או אי מתני' מיירי בשלא סמוך לוסתה שהוא אנוס אכניסה ואפרישה הוא דחייבין שאמרה לו נטמאתי ופירש מיד בקושי כי ההיא דתנן התם היה משמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי ופירש מיד חייב מפני שיציאתו הנאה לו כביאתו ונראה שהמסקנא היא דמתני' בסמוך לוסתה מיירי ואכניסה דאילו אפרישה הא תנינא ליה התם ותרתי למה לי דדוחק הוא למימר דלעולם דקאי אדין הפרישה והא דהדר תנא ליה הכא איידי דבעי למיתני נמצא על שלה לאשמעינן חילוק בין קנחה מיד לקנחה לאחר זמן הדר תנא נמי נמצא על שלו אע"ג דלא איצטריך:
טמאים וחייבים בקרבן: בגמ' פריך אמאי ודאי לשרוף תרומה ולהתחייב קרבן ליחוש דילמא דם מאכולת הוא וקמייתי חולין לעזרה ויהיו טמאים מספק לתלות תרומה ולהביא אשם תלוי ומשני ר' זירא אותו מקום בדוק הוא אצל מאכולת פי' דודאי אין שם מאכולת ודם מגופה קאתי ואיכא דאמרי דחוק הוא אצל מאכולת שאין מאכולת יכולה להכנס לשם ובגמ' מפ' דאיכא בינייהו כגון דאשתכח מאכולת רצופה פי' מעוכה על העד רחוק מן הדם קצת ללישנא דבדוק כיון דקים להו לרבנן דאין שם מאכולת ודאי דם מגופה הוא שהרי העד היה בדוק לה קודם הקינוח ומאכולת מעלמא הואי התם בעד שהיא רצופה וללישנא דדחוק איכא לספוקי שמא האי דם ממאכולת ומתוך שדחוק הוא מיעכה השמש בשעת תשמיש:
איותיום: גרסי' ובערוך אוותיאוס ובערך הו"ו ג"כ אית דגרסי וסת ע"כ. ובפי' הרב רבינו גרשום ז"ל בפירושו לגמ' כריתות מצאתי כתוב איותיום. גמ' ת"ר איזהו שיעור וסת משל לשמש ועד שעומדין בצד המשקוף ביציאת שמש נכנס עד הוי וסת שאמרו לחייבה חטאת לקנוח מבחוץ ולא לבדיקה מבפנים דא"כ שהתה יותר מכשיעור ואין כאן אלא טומאת ספק ואשם תלוי וז"ל רש"י ז"ל בפ"ק דף י"ב לקנוח מבחוץ אם בקנוח מצאה דם בכשיעור הזה חייבין חטאת אבל אם בבדיקתה מצאה כבר ארך השיעור שהרי לא בצד המשקוף עומד אלא בידו אוחזתו ויש כאן שיעור עודף כדי הבאה מידה למשקוף ואשם תלוי איכא ולא חטאת איכא ע"כ:
ופטורין מן הקרבן: תנא וחייבין אשם תלוי ותנא דידן אם תמצא לומר דפטור אף מאשם תלוי טעמא משום דבעינן חתיכה משתי חתיכות דכתיב באשם תלוי אחת מכל מצות ה' וקסבר יש אם למקרא מצות קרינן הלכך בעינן שתים אחת של אישור ואחת של היתר ואכל אחת ואינו יודע איזו אכל אשתו ואחותו עמו בבית ובא על אחת מהן כסבור אשתו היא ונודע ששתיהן היו במטה ואינו יודע על איזה מהן בא אבל הכא חדא חתיכה היא ספק שריא ספק אסורא ותנא ברא סבר יש אם למסורת והכי פליגי במסכת כרתות ר"פ ספק אכל ומשמע התם דברייתא מפ' למתני' ולא פליגי כמו שכתבו שם תוס' ז"ל וכמו שרמזתי ג"כ במה שפירשו כאן ור' אליעזר הוא דס"ל דלא בעינן חתיכה משתי חתיכות דיש אם למסורת וה"נ ס"ל גבי כוי בפ' שני דבכורים וגבי ספק בן ט' לראשון ובפ' החולץ סי' ב' כמו שכתבתי שם ואית מאן דמפרש התם טעמא דמאן דבעי חתיכה משתי חתיכות גבי אשם תלוי משום דשתי חתיכות אפשר אח"כ לברר איסורן שיביא לאחר זמן בקי שיכיר אם זו הנותרת שומן ודאי חלב אכל ויביא חטאת אבל חתיכה אחת ואכלה א"א עוד לברר ור' אליעזר סבר לא בעינן לברר איסורן ולא משום טעמא דמצוות קרינן ואיכא מאן דמפ' התם טעמא דמאן דבעי חתיכה משתי חתיכות משום דסבר שתי חתיכות איקבע איסורא דודאי אחד מהן חלב חתיכה א' לא איקבע איסורא ור' אליעזר סבר לא בעינן קביעותא לאיסורא והתם מפ' מאי בינייהו דהני תלתא טעמי ורבינו עובדיה ז"ל פי' התם ר"פ ספק אכל כמ"ד התם דטעמא משום קביעותא ומאן דס"ל דטעמא משום קביעותא אמרי' התם בגמ' דס"ל נמי דר"מ ס"ל כר' אליעזר דלא בעי קביעותא. ועיין במ"ש שם בכריתות פ' בתרא סי' ג':
איזהו אחר זמן וכו': ואח"כ וכו' מטמאה את בועלה. כלומר אם שהתה יותר מכשיעור הזה אחר אחר הוא זה וכן כל מעת לעת של בעילה אם בדקה ומצאה טמאה בועלה מיטמא משום נוגע טומאת ערב וספק מדרבנן לתלות ואינו מיטמא משום בועל נדה טומאת ז' ואפי' לתלות ר' עקיבא אומר אף מטמאה את בועלה טומאת ז'. ובגמ' פריך ורמינהו איזהו אחר זמן פי' ר' אלעזר בר צדוק כדי שתושיט ידה תחת הכר או תחת הכסת ותטול עד ותבדוק בו הא כדי שתרד שיעורא רבא הוא ואינה מטמאה את בועלה אלא כשאר מגע מעת לעת ותירץ רב חסדא מאי אחר דקתני מתני' אחר אחר וחסורי מחסרא והכי קתני. איזהו אחר זמן שהן טמאין מספק כדי שתושיט ידה לתחת הכר או לתחת הכסת ותטול עד ותבדוק בו וכדי שתרד מן המטה ותדיח פניה מחלוקת ר' עקיבא וחכמים דלר' עקיבא מטמאה את בועלה ולרבנן אינה מטמאה את בועלה ומאי ואח"כ וזהו אח"כ שנחלקו בו ר' עקיבא ותכמים. רב אשי אמר אידי ואידי חד שיעורא עד בידה שאינה צריכה להושיט ידה תחת הכר הוי שיעורא כדי שתושיט ותבדוק ועודה במטה ולרב חסדא אפי' עד בידה נפיש כדי שתרד מכדי שתושיט הלכך אחר אחר הוא אלא דברייתא דבגמ' קשיא לרב אשי. וכתבו תוס' ז"ל תימה כיון דתנן כדי שתושיט ותטול עד מתחת הכר דהוי טמא בועלה טומאת שבעה וחייב אשם תלוי ממילא ידעינן דאם תשהה יותר עד שתרד מן המטה דאחר אחר הוא ואין מטמאה את בועלה טומאת ז' עד כאן. ואיתא בפי' רש"י ז"ל בפ"ק דיומא דף ו' מודים חכמים לר"ע ברואה כתם וכו' בגמ' פליגי רב ושמואל אי מתני' ר"מ היא דשמעינן ליה דמחמיר בכתמים טפי מבראיה דראיית ד' נשים דרב אמר למפרע קתני מתני' דמטמאה את בועלה ור"מ היא ושמואל אמר מכאן ולהבא ורבנן היא ורבותא קמ"ל כדפי' ר"ע ז"ל. וכן אמר ריש לקיש למפרע ור"מ היא ור' יוחנן אמר מכאן ולהבא ורבנן היא:
כל הנשים בחזקת טהרה וכו': תוס' פ"ק דמכילתין דף י"ב כתבו דמתני' מיירי אע"ג דאינה עסוקה בטהרות דבין לבני העיר בין לבאין מן הדרך נשיהן בחזקת טהרה אע"פ שאינם עסוקים בטהרות. וכתבו עוד תוס' ז"ל בפסחים פ' אלו דברים (פסחים דף ע"ב) דהא דתנן כל הנשים בחזקת טהרה לבעליהן היינו כשיודע שלא הגיע זמן וסתה דלא חיישי' שמא שנתה וסתה ע"כ וכ"כ הרמב"ם ז"ל בה' א"ב כל הנשים שיש להם וסת בחזקת טהרה לבעליהן. ופליגתא דאמוראי היא בגמ' וה"ג לה שם בגמ' אמר ריש לקיש והוא שבא ומצאה תוך ימי עונתה אמר רב הונא לא שנו אלא שלא הגיע עת וסתה אבל הגיע עת וסתה אסורה דוסתות דאוריי' רבה בר בר חנה אמר אפי' הגיע עת וסתה מותרת דוסתות דרבנן ופי' הר"ן ז"ל שם בהלכות נדה לרב אלפס ז"ל דבפ' שני דשבועות דף ש"ו דריש לקיש דאמר והוא שבא ומצאה תוך ימי עונתה קאי באשה שאין לה וסת שחושש בה לעונתה דהיינו עונה בינונית שהיא שלשים יום דהא מתני' סתמא תנן כל הנשים ומשמע בין יש להן וסת בין אין להן וסת ורב הונא דאמר לא שנו אלא שלא הגיע עת וסתה קאי אאשה שיש לה וסת שחושש לה לוסתה ולא לעונתה כלל ורבה ב"ב חנא פליג ואמר דיש לה וסת אינו חושש לוסתה דוסתות דרבנן ומיהו כתב הרמב"ן ז"ל דחוששת לעונה שאחר הוסת שאי אפשר לומר שלא תראה לעולם ומיהו הגיע עונתה ולא הגיע וסתה אינה אסורה דאפי' למ"ד וסתות דאורייתא מסולקת דמים היא עד הוסת ואע"פ שהגיע עונתה בינתים שאין העונה קובעת לה זמן ראיה אלא הוסת. תדע שהרי אמרו דיה שעתה בוסתות ולא אמרו כן בעונות ומשמע דהלכתא כרבה בר בר חנא דהא מסקינן התם בפ' כל היד דוסתות דרבנן עכ"ל ז"ל בקיצור ושם האריך בדעת רש"י ז"ל ובדעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל ע"ש. ועי' תו במה שכתבו הכא התוס' בפ"ק דף י"ב וז"ל ומתני' דפ' שני דבאין מן הדרך נשיהם להם בחזקת טהרה איכא נמי למימר דהיינו דלא בעו בדיקה כלל אבל בעו תביעה אי נמי בערות דוקא אי נמי ביש לה וסת ע"כ. ופי' הר"ן ז"ל בר"פ ידיעות הטומאה דף ש"ג ע"ב שהרמב"ם ז"ל מפרש דהאי מתני' בשאינה עסוקה בטהרות שאפי' משום בעלה בלבד צריך לשמש בשני עדים לאחר תשמיש והצנועות בודקות אף לפני תשמיש לבעליהן וכי אמרי' בפ"ק דנדה דמגו דבעיא בדיקה לטהרות בעיא בדיקה לבעלה דאלמא מדין לבעלה אינה צריכה היינו לומר דכשאינה עסוקה בטהרות אינה צריכה בדיקה לפני תשמיש מן הדין אלא משום צניעות בלבד ע"כ ולדעת רש"י ז"ל כתב הוא ז"ל שם דלשמואל דקאמר כל לבעלה לא בעיא בדיקה אע"ג דלא הוי לא כר"מ ולא כר"ח בן אנטיגנוס דבברייתא דבספ"ק דנדה סמך עלה דהא מתני' דקתני כל הנשים בחזקת טהרה לבעליהן סתמא דמשמע אפי' בשאין לה וסת וכתב עוד שם שנראה שדעת הרב אלפס ז"ל כדעת רש"י ז"ל שאשה שיש לה וסת אינה צריכה בדיקה שלא הזכיר הרב אלפס ז"ל עדים אלא באשה שאין לה וסת ע"כ בקיצור מופלג ועי' בבית יוסף י"ד סי' קפ"ו:
דייה בשני עדים כל הלילה: ולמחר תראה בו ומהני לה לטהרות דכי אצרכוה רבנן לשמש בעדים משום טהרות הוא וגם אם ימצא דם באותו שלפני תשמיש תביא חטאת כפרתה:
פרוזדור: פירשו תוס' ז"ל פרוז בלשון יון לפני דור לשון דירה ואית דגרסי פרוזדוד בשני דלתי"ן. ובתוס' חיצוניות מצאתי כתוב אומר רשב"ם ז"ל כי יש לומר פרוזדור ברי"ש כמו לפני דירה פרוז לפני בל' יון ור"י פירש פרוז הוא פתח הדבר ותקונו ואית דגרסי פרוס דור בסמ"ך וסמ"ך וזיי"ן מתחלפין כמו פרוזבול פרוסבול ע"כ וכן כתב ג"כ בערוך ופירש עליה מקום השתנת מי רגלים ע"כ. ובר"פ יש בכור גם בר"פ בהמה המקשה כתבו תוס' ז"ל כי לא כל המקומות המוזכר בהן פרוזדור שוין דהכא קרי ליה לבית החיצון פרוזדור והתם בגמ' קרי לעובי הירכים שמכסין את הרחם שראש הולד מתכסה בהן אחר שיצא פרוזדור. וכן כתוב ג"כ בתוספי הרא"ש ז"ל אע"פ שתוספות חיצוניות דחקו להשוות. ועי' בפירקין דלקמן סי' ה'. ואיתא בפ' לא יחפור (בבא בתרא דף כ"ד) ופי' שם רש"י ז"ל ספקו טמא ספק זה טומאה ודאית מדקתני שחזקתו מן המקור ומה ספיקא יש כאן ע"כ והכין מוכח בגמרא וכמו שפי' ר"ע ז"ל. ועי' במ"ש לקמן ר"פ המפלת:
חמשה דמים טמאים יש באשה: כך מצאתי מוגה. ועיין בספר קרבן אהרן פרשת כי תזריע פרק שלישי ובפרשה ד' דפ' זבים. לשון ספר לקח טוב והיא גלתה את מקור דמיה מלמד שהרבה דמים טמאים באשה שהן חמש האדום והשחור וכו' ונרמז בתיבת דמיה דמי ה' עכ"ה. ובגמ' בעי מנלן דאיכא דם טהור באשה דילמא כל דם דאתי מינה טמא ומשני א"ר אושעיא אמר קרא כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם בין דם טמא לדם טהור ואי דם טהור ליכא במאי פליגי:
בפי' ר"ע ז"ל האי שחור אדום הוא אלא שלקה ע"כ. אמר המלקט. ומפרש בגמ' בברייתא משל לדם מכה לכשנעקר מן הגוף לוקה ומשחיר:
וכקרן כרכום: פי' הרמב"ם ז"ל קרן כרכום הזך שבכרכום נגזר מן קרן עור פניו וכן פי' רש"י ז"ל בלשון שני כמו שהעתיק ר"ע ז"ל. ובלשון ראשון פי' רש"י ז"ל קרן כרכום קרן זוית שכרכום גדל בו ובגמרא תנא קרן כרכום לח ולא יבש:
בש"א אף כמימי תלתן וכו': דלית להו דמיה דמיה א"נ אית להו כמו דשחור אדום הוא אלא שלקה ה"נ מילקא הוא דלקו. וכן נמי משני בגמ' אירוק דעקביא בן מהללאל ומפרש הרמב"ם ז"ל דה"פ דירוק כקרן כרכום היה אלא שלקה:
הירוק עקביא בן מהללאל מטמא: אע"ג דעקביא מחמיר זימנין דהויא קולא כגון שרואה דם אדום ומשלימתן לדם ירוק תוס' ז"ל בסנהדרין פרק הנתנקין דף פ"ז. ועי' בפי' ר"ע ז"ל לקמן ר"פ בנות כותים וג"כ במה שכתבתי שם ותבין דבריהם ז"ל. וז"ל הר"ן ז"ל בהלכות נדה לרב אלפס ז"ל דבפ' שני דמס' שבועות דף ש"ד וכתבו בתוס' דירוק היינו גלאני ולא וירטי שהוא ככרתי דההוא אינו נוטה לאדמימות כלל וטהור אפי' לעקביא בן מהללאל דלא אסרה תורה אלא דם שהוא אדום והכי מוכח בב"ר דירוק סתם כדאמרן דאמרי' התם וירק את חניכיו שהוריקן בזהב וכן הוא אומר בירקרק חרוץ אלמא דירוק היינו מראה הזהב שהוא גלאני וירוק ככרתי טהור ובמס' נגעים נמי תנן ירקרק כשעוה ובפ' לולב הגזול נמי תנן ירוק ככרתי אלמא דסתם ירוק לאו כי ה"ג הוא ע"כ:
כדם המכה: עולא מפר' כדם היוצא מצפור חי ע"י מכה וזעירי אמר כדם מאכולת של ראש והא דתנן לקמן פ"ח הרגה מאכולת ה"ז תולה בה ואליבא דרבנן דלא בעי שיעור כתם כגריס ומשמע דכל מאכולת דומה לדם נדות אפי' דכוליה גופא איהו מפר' דדוקא במאכולת של ראש דסומק טפי אבל דשאר הגוף ל"ד לדם נדות אמי ורדינאה א"ר אבהו כדם אצבע קטנה של יד שניגפה וחזרה וניגפה ולא של כל אדם אלא של בחור שלא נשא אשה דסומק טפי ועד כמה עד בן עשרים מיתיבי תולה בבנה או בבעלה בשלמא בבנה משכחת לה שלא נשא אלא בעלה היכא משכחת לה אמר רב נחמן בר יצחק כגון שנכנסה לחופה ולא נבעלה שעדיין אינו נשוי מיקרי להא מילתא. ושני הפי' אחרים שהביא ר"ע ז"ל איתנייהו נמי בגמ':
עמוק מכאן טמא: מתק הר' יהוסף ז"ל שלשת מלות הללו וכתב מצאתי זה בספרים ע"כ:
בפי' ר"ע ז"ל וה"ה לכל דמים טמאים וכו'. אמר המלקט ולהכי נקט דין עמוק מכאן טמא. גבי גוון שחור בעבור שהוא תחלתו היה אדום אלא שלקה והי' עולה במחשבתנו שהוא אע"פ שהיה יותר חלש השחרות מן הדין יהיה טמא לפי שהוא קרוב אל האדום והודיענו שאין הענין כך. הרמב"ם ז"ל והכי מפרש לה בגמ':
מבקעת בית כרם: הן דברי ר"מ בברייתא דמייתי בגמ' ור' עקיבא אומר מבקעת יודפת ור' יוסי אומר מבקעת סכני רש"א אף מבקעת גינוסר וכיוצא בהן ובערוך בערך צף מבקעת בית כרם פי' מפני שהיא אדומה ומציף עליה מים כמעט ויראה אדמימותה. כקליפת השום כלומר שלא יציף עליה אלא מעט מים שלא יהא עביין יותר מקליפת השום ע"כ:
השרוני: בתשובת הרשב"א ז"ל סי' שמ"א כתוב יין שרוני דרפי לאו חמרא הוא ע"כ. ובגמ' תנא השרוני מזוג נידון ככרמלי חי דהכי נמי בדקי בכרמלי חי חדש ולא ישן. וכתב רש"י ז"ל דאית דגרסי כשרוני נידון הכרמלי ע"כ. אמר רב יצחק בר אבדימי וכולן אין בודקים אותם אלא בכוס טבריא של זכוכית דאיידי דקליש נרא' בו אדמימות היין ע"כ: