משנה נידה ב א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת נידה · פרק ב · משנה א | >>
כל היד המרבה לבדוק בנשים, משובחת.
ובאנשים, תקצץ.
החרשת והשוטה והסומא ושנטרפה דעתה, אם יש להן פקחות, מתקנות אותן והן אוכלות בתרומה.
דרך בנות ישראל, משמשות בשני עדים, אחד לו ואחד לה.
הצנועות, מתקנות להן שלישי לתקן את הבית.
נוסח הרמב"ם
כל היד המרבה לבדוק -
- בנשים - משובחת,
- ובאנשים - תיקצץ.
- החירשת, והשוטה, והסומה,
- ומי שנטרפה דעתה -
- אם יש להן פיקחות, מתקנות אותן - ואוכלות בתרומה.
- ומי שנטרפה דעתה -
- דרך בנות ישראל -
- משמשות בשני עדים - אחד לו, ואחד לה.
- הצנועות - מתקנות להן שלישי,
- ואחד להתקין את הבית.
פירוש הרמב"ם
למה שאמר במה שקדם "אף על פי שאמרו דיין שעתן, צריכה להיות בודקת". והודיעך שזה בנשים משובח שיבדקו עצמן תמיד, ובאנשים מגונה שישלח ידו אל אמתו אלא בעת הצורך, [מחשש] להתקשות וזה מגונה בתורתנו הקדושה בתכלית הגנאי כמו שביארנו בתשיעי מסנהדרין, ולזה כלל בפועל הזה בקציצת היד, ירמוז אל תיעוב הנאת התאוה אלא בעת ההכרח הנהוג הטבעי.
ואמרו שהסומה לא תבדוק עצמה הוא דיבור דחוי, אבל תבדוק ותראה לזולתה, והוא אמרם "סומה אינה משנה".
ומי שנטרפה דעתה - רוצה לומר החולה אשר נתערבב שכלה מחוזק החולי, כמו שיקרה בחלאים החדים.
ואחד להתקין את הבית - הוא העד שלפני תשמיש. וכבר ביארנו במה שקדם שלא יחויב זה אליה אלא מדרך הצניעות:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
כל היד המרבה לבדוק - שבודקת תמיד שמא ראתה:
ובאנשים - שבודק עצמו תמיד א באמתו, שמא יצא ממנו קרי ב:
תקצץ - שמתחמם ומרגיש כשממשמש באמה, ומוציא שכבת זרע לבטלה ג:
והסומא - אינה משנה ודחויה היא. אלא היא בודקת לעצמה ומראה לחברותיה:
ושנטרפה דעתה - מחמת חולי:
מתקינות אותן - בודקות אותן ומטבילות אותן:
הכי גרסינן, הצנועות מתקנות להן שלישי לתקן את הבית - כלומר לבדוק לפני תשמיש ולהכין עצמה לבעלה. והוא הדין לכל הנשים כדתנן בפרק קמא ובשעה שהיא עוברת לשמש את ביתה, והא דנקט צנועות, משום דצנועות עד שבודקת בו לפני תשמיש זה אין בודקות בו לפני תשמיש אחר ד, לפי שמטונף וכהה מראית ליבונו בבדיקה ראשונה, ושוב אין נראית בו טפה כחרדל:
פירוש תוספות יום טוב
ובאנשים. לשון הר"ב שבודק עצמו תדיר באמתו כו'. ודבר תימה הוא בעיני. דכיון דטעמא משום דיוציא ש"ז לבטלה. אפילו חדא זימנא נמי לא. ובגמרא פריך הכי מאי איריא מרבה כי לא מרבה נמי. ומשני כי קתני מרבה אנשים. אבל הר"ב נמשך אחר לשון רש"י שפי' כן במשנה. ולדידיה לא קשיא כמו שכתבתי פעמים הרבה. שדרכו לפרש במשנה כדס"ד בגמרא. ולא כפי המסקנא. והוא סדר נכון לפי פירושו שבסדר הגמרא. אבל הר"ב ה"ל לפרש כפי המסקנא. ושוב ראיתי בפי' הרמב"ם. שכתב וז"ל ובאנשים מגונה שישלח ידו אל אמתו. אלא בעת הצורך להתקשות. וזה מגונה בתורתנו הקדושה וכו' ולזה התניח לפעל הזה בקציצת היד וכו' אלא בעת ההכרח הנהוג הטבעי. ע"כ. אבל אין דבריו לענין בדיקה. דבדיקה דביה איירינן במשנתינו. ודאי דאפילו חדא זימנא לא. כדאיתא בגמרא. ולא בא הרמב"ם אלא שלא תאמר דכל שליחות יד אסרה המשנה ואפילו בלא בדיקה. זה א"א בעת ההכרח. והוא התשמיש המותר. ואילו הר"ב דמיירי בבדיקה וכתב תדיר. אין ענינו עולה לדברי הרמב"ם כלל. אלא לשון רש"י הוא שהעתיק. וכבר הראיתיך לדעת דלא קיימא למסקנא. ואף רש"י לא נתכוין לכתוב כן אלא לדס"ד. ומ"ש הר"ב שמא יצא ממנו קרי היינו לאפוקי לענין זוב. כדתניא בגמרא דאף הוא משובח כנשים. ופירש"י כדי למנות ראיותיו. שתים לטומאה. וג' לקרבן:
תקצץ. פירש הר"ב שמתחמם כו' ומוציא ש"ז לבטלה. וכאילו מביא מבול לעולם. שעבירה זו היתה בידם. דכתיב (בראשית ו) כי השחית כל בשר. ואמרו [ר"ה יב] ברותחין קלקלו. ואיכא מאן דאמר שחייב מיתה. ויליף ליה מאונן דכתיב ביה (שם לח) וימת גם אותו. ואיכא דאמרי כאילו שופך דמים. שנאמר (ישעיה נז) הנחמים באלים וגו' שוחטי הילדים אל תקרי שוחטי. אלא סוחטי. ואיכא מאן דאמר כאילו עובד עבודת כוכבים דבההוא קרא כתיב תחת כל עץ רענן. וכתיב התם (דברים יב) על ההרים הרמים ותחת כל עץ רענן. בגמרא:
החרשת. בשאינה מדברת ואינה שומעת. כדתנן [בריש תרומות] חרש שדברו חכמים בכל מקום אינו שומע ואינו מדבר. גמרא:
דרך בנות ישראל משמשות בשני עדים אחד לו ואחד לה. מתני' קמ"ל דאף לו מתקנת עד. ואשמועינן נמי הא דצנועות דעד שבודקת בו לפני תשמיש כו' וכדפי' הר"ב וכך פירש"י. והך דהכא ודלעיל בחדא שיאטא דתרווייהו דוקא בעסוקה בטהרות ולדבריהם כל שאינה עסוקה בטהרות א"צ בדיקה לבעלה כלל. ולהרמב"ם [בחיבורו פ"ד מהא"ב] הכא אפי' באינה עסוקה בטהרות ולאחר תשמיש וצנועות לפני תשמיש נמי ודלעיל דוקא בלפני תשמיש קאמר מדינא הואיל ועסוקה בטהרות. אבל דעת הר"ב נראה כפרש"י מדמשוה הך דהכא לדלעיל וכמו שבארתי ועוד מוכח מלשונו שבסוף מ"ד. ויש עוד דעות שונות. ואין מכוונת החבור להאריך בהן:
הצנועות מתקנות להן עד שלישי כו'. עיין במ"ד:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(א) (על הברטנורא) כן פירש רש"י במשנה לפי הסלקא דעתך, כדרכו תמיד. אבל הר"ב הוה ליה לפרש כמסקנת הגמרא, דמרבה, אנשים קאי. אבל אנשים אפילו חדא זימנא נמי לא, שמא יוציא שכבת זרע לבטלה. ועתוי"ט:
(ב) (על הברטנורא) לאפוקי לענין זוב, דאף הוא משובח כנשים. גמרא. כדי למנות ראיותיו שתים לטומאה, ושלש לקרבן. רש"י:
(ג) (על הברטנורא) וכאילו מביא מבול לעולם. ואיכא מ"ד דחייב מיתה בידי שמים. וכאילו שופך דמים, וכעובד עבודה זרה. כדאיתא בגמרא:
(ד) (על הברטנורא) וזהו דקמ"ל הכא. וכן נמי הא דאף לו מתקנת עד. והך דהכא ודלעיל מיירי לטהרות, אבל לבעלה אין צריך בדיקה כלל. ועתוי"ט:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
בנשים משובחת: דוקא שלא בשעת תשמיש אבל לפני תשמיש אדרבה אין לה לבדוק שלא יהא לבו נוקפו ופורש וז"ל הרא"ש ז"ל כל היד המרבה לבדוק בנשים משובחת ובאנשים תקצץ ומיירי באשה עסוקה בטהרות אבל אינה עסוקה בטהרות אין לה לבדוק כלל שלא יהא לבו נוקפו ופורש ואיש אפי' אם הוא עסוק בטהרות כיון שאין קרי יוצא בלא הרגש אין לו לבדוק כלל כדי שלא יבא לידי השחתת זרעו ע"כ:
ובאנשים תקצץ: ובגמ' בעי דינא תנן אי לטותא תנן ומסיק לטותא תנן. ואם היה צריך להשתין מסייע בביצים מלמטה ואע"פ שאינו נשוי. ובגמ' תניא בד"א לענין ש"ז אבל לענין זוב כדי למנות ראיותיו שתים לטומאה ושלש לקרבן אף הוא משובח כנשים ולענין ש"ז נמי אם בא לבדוק בצרור או בחרס או במטלית עבה בודק:
החרשת וכו': ובגמ' דוקא חרשת שאינה לא שומעת ולא מדברת אבל חרשת שהיא מדברת בודקת לעצמה וחברותיה מראות לה ג"כ:
מתקנות אותן ואוכלות בתרומה: כך מצאתי מוגה:
אחד לו ואחד לה: לקנח לאחר תשמיש רש"י ז"ל. ובסוף פירקין דלעיל בגמ' באיכא דאמרי אמרינן דאין אשה בודקת לאחר ביאה דא"כ שתצריכנה לבדוק אחר ביאה לבו נוקפו קודם ביאה ופורש ופי' רש"י ז"ל שם והא דתנן לקמן דרך בנות ישראל משמשות בשני עדים בעסוקות בטהרות ע"כ:
תפארת ישראל
יכין
ובאנשים תקצץ: לטותא שלא יגע כלל. מחשש חימום והוצאות ש"ז לבטלה. מיהו זב שבודק למנות ראיותיו ב' לטומאה וג' לקרבן ולמנות ז"נ ג"כ משובח:
החרשת: שאינה שומעת ואינה מדברת:
והסומא: אינה משנה דקיי"ל בודקת בעצמה ומראת לחברותיה:
מתקנות אותן: לבדקן ולהטבילן:
דרך בנות ישראל משמשות בשני עדים אחד לו: אחר תשמיש. ולרמב"ם הכא נקט חיובא אפי' אינה עסוק' בטהרות. ולרש"י ור"ב דוקא בעסוקה בטהרות:
הצנועות מתקנות להן שלישי: לרמב"ם דמתני' בלא עסוקה בטהרות. א"כ בכה"ג שפיר רק צנועות בודקות לפני תשמיש. ולרש"י דבעסוקה בטהרות מיירי. א"כ בכה"ג כל הנשים אפי' לפני תשמיש חייבין. רק קמ"ל דצנועות בודקות בעד נקי שלא בדקה בו עוד. אפי' קודם התשמיש ומכ"ש אחר תשמיש שיש רבוי שכבת זרע. כולן חייבות לבדוק בעד נקי:
לתקן את הבית: ר"ל קודם תשמיש:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות |
רבינו אשר |
רמב"ן |
הרשב"א |
מאירי |
הריטב"א |
תוספות רי"ד |
תוספות הרא"ש |
שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | רש"ש