משנה נזיר ו ח

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת נזיר · פרק ו · משנה ח | >>

לחצו כאן למהדורת ויקיטקסט המבוארת

רבן שמעון בן גמליאל אומר, הביא שלש בהמות ולא פירש, הראויה לחטאת תקרב חטאת, לעולה תקרב עולה, לשלמים תקרב שלמים.

היה נוטל שער ראש נזרו ומשלח תחת הדוד.

ואם גילח במדינה, היה משלח תחת הדוד.

במה דברים אמורים? בתגלחת הטהרה.

אבל בתגלחת הטומאה, לא היה משלח תחת הדוד.

רבי מאיר אומר: הכל משלחין תחת הדוד, חוץ מן הטמא שבמדינה בלבד.

משנה מנוקדת

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:

הֵבִיא שָׁלֹשׁ בְּהֵמוֹת וְלֹא פֵּרֵשׁ,
הָרְאוּיָה לְחַטָּאת תִּקְרַב חַטָּאת,
לְעוֹלָה – תִּקְרַב עוֹלָה,
לִשְׁלָמִים – תִּקְרַב שְׁלָמִים.
הָיָה נוֹטֵל שְׂעַר רֹאשׁ נִזְרוֹ וּמְשַׁלֵּחַ תַּחַת הַדּוּד;
וְאִם גִלֵּחַ בַּמְּדִינָה, [{{ק|נ"א: לֹא] הָיָה מְשַׁלֵּחַ תַּחַת הַדּוּד.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּתִגְלַחַת הַטָּהֳרָה;
אֲבָל בְּתִגְלַחַת הַטֻּמְאָה, לֹא הָיָה מְשַׁלֵּחַ תַּחַת הַדּוּד.
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:
הַכֹּל מְשַׁלְּחִין תַּחַת הַדּוּד,
חוּץ מִן הַטָּמֵא שֶׁבַּמְּדִינָה בִּלְבַד:

נוסח הרמב"ם

רבן שמעון בן גמליאל אומר:

הביא שלש בהמות - ולא פירש,
הראויה לחטאת - תקרב חטאת,
עולה - תקרב עולה,
שלמים - יקרבו שלמים.
היה נוטל - שיער ראש נזרו,
ומשלח - תחת הדוד.
אם גילח - במדינה,
היה משלח - תחת הדוד.
במה דברים אמורים? - בתגלחת טהרה,
אבל בתגלחת טומאה - לא היה משלח תחת הדוד.
רבי מאיר אומר:
הכל משלחין תחת הדוד - חוץ מן הטומאה שבמדינה בלבד.

פירוש הרמב"ם

כבר ידעת לשון התורה בקרבנות נזיר, שהם כבש לעולה וכבשה לחטאת ואיל לשלמים.

ותורת הנזיר שיגלח פתח אהל מועד, לפיכך בא הלשון בנזיר טהור.

ורבי מאיר אומר, שנזיר טמא כמו כן כשגלח פתח אהל מועד, ישלח שערו גם כן על האש אשר תחת (זבח השלמים) [האשם].

וחכמים אומרים, אינו משלח שערו על האש אשר תחת זבח השלמים אלא נזיר טהור שגלח פתח אהל מועד שנעשה כמצותו, וזה שאמר הכתוב "תחת זבח השלמים"(במדבר ו, יח) למצוה, ואם שלח תחת החטאת יצא.

ומה שאמר רבן שמעון בן גמליאל הלכה כמותו, ואין הלכה כרבי שמעון:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

ולא פירש - אע"ג דכל הקרבנות צריך שיקראו להם הבעלים שם, הכא לא צריך, דמכי אמר אלו לנזירותי הוי כאילו קרא שם לכל אחד ואחד, דכבשה אינה ראויה אלא לחטאת כ, וכבש לעולה, ואיל לשלמים:

ומשלח תחת הדוד - שמבשלים בו זבח השלמים:

היה מגלח במדינה - בירושלים. ואע"ג דכתיב פתח אהל מועד, לאו דוקא, אלא ללמד שאינו מגלח עד שיהיה פתח אהל מועד פתוח כא:

לא היה משלח תחת הדוד - דכתיב (במדבר ו) ולקח את שער ראש נזרו ונתן על האש, מי שאינו מחוסר אלא לקיחה ונתינה, יצא זה שמחוסר לקיחה והבאה ונתינה תחת הדוד:

במה דברים אמורים - שבמקדש נוטל שער ומשלח תחת הדוד, בתגלחת טהרה:

אבל בתגלחת טומאה - אפילו גלח במקדש, אינו נוטל שער ומשלח תחת הדוד של אשם וחטאת העוף, דלא כתיב נתינת שער תחת הדוד אלא בנזיר טהור:

הכל משלחין - טהור במקדש ובמדינה, וטמא במקדש כב. חוץ מטמא שגלח במדינה, מפני ששערו נקבר. ופסק ההלכה, שאין משלח תחת הדוד אלא נזיר טהור שגלח פתח אהל מועד שנעשה כמצותו. ואם שילח תחת הדוד של חטאת, יצא כג. לא נאמר אשר תחת זבח השלמים, אלא למצוה:

פירוש תוספות יום טוב

הראויה כו'. כתב הר"ב דכבשה אינה ראויה וכו' היינו בנזיר דכתיב ביה כבשה וכבש ואיל. אבל בעלמא ראויה היא לשלמים:

ומשלח תחת הדוד. פי' הר"ב של שלמים ואם שלח תחת חטאת יצא. בגמ' יליף לה מדכתיב זבח:

ואם גילח במדינה. כתב הר"ב ואע"ג דכתיב פתח אהל מועד כו' עד שיהיה פתח כו'. הכי דריש אבא חנן בברייתא ודרשא דלעיל דבשלמים הכתוב מדבר סתם ברייתא היא ותפיס הר"ב לתרוייהו וכן הרמב"ם בפ"ח מה"נ משום דס"ל דהכל במשמע [וכאשר הגהתי בדברי הר"ב כן הוא בגמרא]:

במדינה. פי' הר"ב בירושלים. עמ"ש במ"ג פ"ק דשקלים:

ואם גילח במדינה היה משלח כו'. כן גירסת הספר וכן בסדר המשנה דבבלי וירושלמי והכי ס"ל רבי יהודה בברייתא טהורים כאן וכאן היו משלחים. טמאים כאן וכאן לא היו משלחים וכן פסק הרמב"ם בפ"ח מהלכות נזירות. ותמה הכ"מ ואמאי לא פסק כחכמים דפליגי בברייתא [והביאם הרמב"ם בפירושו] וסברי דאינו משלח אלא נזיר טהור שגלח פתח אהל מועד וכן הוא סתם מתני' ע"כ. וזהו כנוסחא אחרינא והיא נוסחת הר"ב ג"כ. וכן פסק הלכה. וכן נראה שהיא נוסחת הרמב"ם בפירושו אבל בחבורו נראה לי שתפס הנוסחא שבספרים דלא גרסי' לא:

הכל משלחין. כתב הר"ב טהור וכו' וטמא במקדש. ויליף לה בגמ' מזבח לרבות חטאת בנזיר טהור ואשם בנזיר טמא. והרמב"ם בפ"ו מה"נ אע"ג דפסק דשער נזיר טמא יקבר כתב שאם גילח במקדש והשליכם תחת דוד האשם יצא. והכ"מ לא כתב מנין לו. ונ"ל דמן התוספתא למד כן דאיתא התם טמא שבמדינה יקבר. הטמא שבמקדש משלח תחת הדוד של חטאת ושל אשם. דברי ר"מ. ואח"כ שונה פלוגתא דר"י וחכמים. וחוזר ושונה אם שלח תחת דוד חטאת ואשם יצא ואין אשם אלא בשל טמא. ש"מ דלד"ה יצא בדיעבד:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(כ) (על הברטנורא) היינו בנזיר דכתיב ביה כבשה וכבש ואיל אבל בעלמא ראויה היא לשלמים:

(כא) (על הברטנורא) ולעיל דרשינן דבשלמים הכתוב מדבר דהכל במשמע:

(כב) (על הברטנורא)

(כג) (על הברטנורא) ויליף לה בגמרא מזבח לרבות חטאת בנזיר טהור ואשם בנזיר טמא. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

רשבג"א:    וכו' פ' ואני דף כ"ו וירושלמי דף נ"ד וביד רפ"ח דהלכות נזירות:

ומשלח:    ומניח. בפי' רע"ב ז"ל צריך להגיה ואם גלח במדינה בירושלם וכו'. ובמשנה צריך להגיה לא היה משלח וכו' וכן הוא בבבלי בגמרות שראיתי וגם ה"ר יהוסף ז"ל כן הגיה אבל בירושלמי אין כתוב שם מלת לא. וכתב ה"ר יהוסף ז"ל וס"א דלא גרסינן לא צ"ע ולפי הספרים דגרסי' לא צריך לומר דקאי האי בד"א ארישא היה נוטל וכו ע"כ. וכתב רש"י ז"ל וספרים שכתוב בהן ואם גלח תחת הדוד של אשם יצא שבשתא היא דלא גרסי' ליה במתני' אלא בגמרא בברייתא. ומפרש בברייתא דקודם שישלחנו תחת הדוד היה נוטל מן הרוטב ונותן על השיער של ראש נזירותו ואח"כ משלחו תחת הדוד ויליף לה בגמרא מקרא דכתיב אשר תחת זבח מזבחו יהא תחתיו:

ואם גלח במדינה:    פי' הנזיר המביא קרבנותיו בתגלחת הטהרה אחרי שחיטת זבח אחד היה מגלח חוץ למקדש דהיינו בירושלם במקום שהוא רוצה לבשל את שלמיו ונותן שערותיו על האש שם ה"ר יהוסף ז"ל. עוד כתב זה שכתב המפ' ז"ל במדינה בירושלם לפום ריהטא נראין דבריו מגומגמין הרבה כי בתלמוד אמרו שאסור לגלח במקדש משום דיהוי בזיון וא"כ מותר לגלח בירושלם וא"כ למה לא ישלח תחת הדוד כיון שמותר לגלח בירושלם ואע"פ שהנזירים היו מגלחין בלשכת הנזירים ומבשלים שם הבשר מ"מ מותר לבשלם בכל העיר א"כ יבשלו במקום שגלחו וישלחו שם תחת הדוד וכך כתבו התוספות וגם פי' מדינה אינו אלא חוץ לירושלם ובירושלמי תניא ר' מאיר אומר הכל משלחין וכו' חוץ מן הטמא שבגבולין אך אינה ראייה כ"כ כי גם ירושלם היא בכלל גבולים ובכל מקום שנזכר במשנה מדינה ר"ל עיר והיינו ירושלם וצ"ע במסכת ר"ה רפ"ד עכ"ל ז"ל. עוד כתב ר"מ ס"ל דאף המחוסר הבאה משלח ע"כ. ועוד ראיתי שנקד בד"א הבי"ת בשב"א וכך נקד בכמה מקומות ואולי שכונתו ז"ל להגיה במי דברים אמורים כמו שהגיה כן בפי' במתני' דבס"פ משוח מלחמה. בפי' רע"ב ז"ל דלא כתיב נתינת שער תחת הדוד אלא בנזיר טהור. כתב עליו ה"ר יהוסף ז"ל ולי נראה לומר טעם כי הוא מחוסר הבאה כי הנזיר אינו מביא קרבן שלמים כשהוא מגלח תגלחת הטומאה וא"כ אי אפשר לגלח במקום הבשול כי האשם שלו אינו מתבשל אלא במקדש ע"כ:

ר"מ אומר:    וכו'. ר' יהודה יש לו סברא אחרת בברייתא דטהורים כאן וכאן היו משלחין וטמאין כאן וכאן לא היו משלחין וחכמים אומרים הכל לא היו משלחין תחת הדוד חוץ מן טהור שבמקדש מפני שנעשה כמצותו וסתם מתני' אליבא דחכמים. והביא הרמב"ם ז"ל בפירושו מילתייהו דחכמים. וביד פ' ששי דהלכות נזירות סימן י"ד ובפ"ח סימן ג'. ויש להסתפק אם הוא ז"ל לא היה גורס מלת לא במתני' ונמצא שהיא סתמא כדעת ר' יהודה ואפשר שזה היה דעתו שפסק שם כר' יהודה אע"ג דרבים פליגי עליה כמו שהביא בפירושו דעת חכמים כדכתיבנא:

תפארת ישראל

יכין

תקרב שלמים:    אף שכל הקרבנות מתפרשות רק על ידי בעלים, הכא כמפורשות דמי:

ומשלח תחת הדוד:    היורה שמבשל בו השלמים, ואם השליכם תחת קדירת החטאת יצא:

ואם גילח במדינה:    ר"ל בירושלים. דאע"ג דכתיב וגילח פתח אוהל מועד. ה"פ וגילח ביום, שאז אוהל מועד פתוח:

במה דברים אמורים:    דבמגלח בעזרת נשים [*) גירסתו כגי' הרע"ב לא הי' משלח.] משלח תחת הדוד:

הכל משלחין תחת הדוד:    טהור שגלח במקדש או במדינה. או טמא שגלח במקדש:

חוץ מן הטמא שבמדינה בלבד:    ששערו נקבר:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים