משנה נזיר ו רמבם

נוסח הרמב"ם

עריכה

(א) שלשה מינים - אסורין בנזיר,

הטומאה, והתגלחת, והיוצא מן הגפן.
שכל היוצא מן הגפן - מצטרפין זה עם זה.
ואינו חייב - עד שיאכל מן הענבים כזית.
שנה הראשונה - עד שישתה רביעית יין.
רבי עקיבה אומר:
אפילו שרה פיתו - ביין,
ויש בה כדי לצרף כזית - חייב.


(ב) וחייב על היין - בפני עצמו,

ועל הענבים - בפני עצמן,
ועל החרצנים - בפני עצמן,
ועל הזוגין - בפני עצמן.
רבי אלעזר בן עזריה אומר:
אינו חייב - עד שיאכל שני חרצנין, וזוג.
אלו הן החרצנים - ואלו הן הזוגין?
החרצנים - אלו החיצונים,
והזוגין - אלו הפנימין,
דברי רבי יהודה.
רבי יוסי אומר:
שלא תטעה - כזוג של בהמה,
החיצון - זוג,
והפנימי - ענבול.


(ג) סתם נזירות - שלשים יום.

גילח, או שגילחוהו ליסטים - סותר שלשים יום.
נזיר שגילח -
בין בזוג - בין בתער,
או שסיפסף כל שהוא - חייב.
נזיר - חופף, ומפספס,
אבל - לא סורק.
רבי ישמעאל אומר:
לא יחוף באדמה - מפני שהיא משרת את השיער.


(ד) נזיר שהיה שותה ביין - כל היום,

אינו חייב - אלא אחת.
אמרו לו: אל תשתה, אל תשתה, אל תשתה,
והוא שותה - חייב על כל אחת ואחת.
היה מיטמא למתים - כל היום,
אינו חייב - אלא אחת.
אמרו לו: אל תיטמא, אל תיטמא,
והוא מיטמא - חייב על כל אחת ואחת.
היה מגלח - כל היום,
אינו חייב - אלא אחת.
אמרו לו: אל תגלח, אל תגלח,
והוא מגלח - חייב על כל אחת ואחת.


<(ה) קטע התחלה=הלכה ה/>שלשה מינים - אסורים בנזיר,

הטומאה, והתגלחת, והיוצא מן הגפן.
חומר בטומאה, ובתגלחת - מביוצא מן הגפן,
שהטומאה, והתגלחת - סותרים,
והיוצא מן הגפן - אינו סותר.
חומר ביוצא מן הגפן - מבטומאה, ומבתגלחת,
שלא הותר - מכלל היוצא מן הגפן,
והותר - בתגלחת מצוה, ובמת מצוה.
חומר בטומאה - מבתגלחת,
שהטומאה - סותרת את הכל, וחייבין עליה קרבן,
ותגלחת - אינה סותרת אלא שלשים יום, ואין חייבין עליה קרבן.


(ו) תגלחת הטומאה - כיצד?

היה מזה - בשלישי, ובשביעי,
ומגלח - בשביעי,
ומביא קרבנותיו - בשמיני.
אם גילח - בשמיני,
מביא קרבנותיו - בו ביום,
דברי רבי עקיבה.
אמר לו רבי טרפון:
מה בין נזיר - למצורע?
אלא שזה טהרתו - תלויה בימיו,
ומצורע, טהרתו - תלויה בתגלחתו,
ואינו מביא את קרבנותיו - אלא אם כן מעורב שמש.


(ז) תגלחת הטהרה - כיצד?

היה מביא - שלש בהמות,
חטאת, ועולה, ושלמים.
שוחט את השלמים - ומגלח עליהם,
דברי רבי יהודה.
רבי אלעזר אומר:
לא היה מגלח - אלא על החטאת,
שהחטאת קודמת - בכל מקום,
ואם גילח על אחת משלשתן - יצא.


(ח) רבן שמעון בן גמליאל אומר:

הביא שלש בהמות - ולא פירש,
הראויה לחטאת - תקרב חטאת,
עולה - תקרב עולה,
שלמים - יקרבו שלמים.
היה נוטל - שיער ראש נזרו,
ומשלח - תחת הדוד.
אם גילח - במדינה,
היה משלח - תחת הדוד.
במה דברים אמורים? - בתגלחת טהרה,
אבל בתגלחת טומאה - לא היה משלח תחת הדוד.
רבי מאיר אומר:
הכל משלחין תחת הדוד - חוץ מן הטומאה שבמדינה בלבד.


(ט) היה מבשל את השלמים - או שולקן,

וכוהן נוטל -
את הזרוע בשלה - מן האיל,
וחלת מצה אחת - מן הסל,
ורקיק מצה אחד,
ונותנן על כפי הנזיר - ומניפן,
ואחר כך הותר הנזיר - לשתות יין, וליטמא למתים.
רבי שמעון אומר:
כיון שנזרק עליו - אחד מן הדמים,
הותר לנזיר - לשתות ביין, וליטמא למתים.


(י) [ט] *הערה 1: גילח על הזבח - ונמצא פסול,

תגלחתו פסולה - וזבחיו לא עלו לו.
גילח על החטאת - שלא לשמה,
ואחר כך הביא את קרבנותיו - לשמן,
תגלחתו פסולה - וזבחיו לא עלו לו.
גילח על העולה, ועל השלמים - שלא לשמן,
ואחר כך הביא קרבנותיו - לשמן,
תגלחתו פסולה - וזבחיו לא עלו לו.
רבי שמעון אומר:
אותו הזבח - לא עלה לו,
ושאר כל הזבחים - עלו לו.
אם גילח - על שלשתן,
ונמצא אחד מהן - כשר,
תגלחתו כשרה - ויביא שאר הזבחים.


(יא) [י] מי שנזרק עליו אחד מן הדמים - ונטמא,

רבי אליעזר אומר: סותר את הכל.
וחכמים אומרין: יביא שאר קרבנותיו - ויטהר.
מעשה במרים התדמורית,
שנזרק עליה - אחד מן הדמים,
ובאו ואמרו לה על בתה - שהיא מסוכנת,
והלכה - ומצאתה שמתה,
אמרו חכמים: תביא שאר קרבנות - ותטהר.

הערות

עריכה
  • הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם

הדף הראשי של משנה נזיר ו