משנה נזיר ו דפוסים
משנה נזיר, פרק ו':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
שלשה מינין אסורין בנזיר: הטומאה, והתגלחת, והיוצא מן הגפן.
וכל היוצא מן הגפן מצטרפין זה עם זה.
ואינו חייב, עד שיאכל מן הענבים כזית.
משנה ראשונה, עד שישתה רביעית יין.
רבי עקיבא אומר: אפילו שרה פיתו ביין ויש בה כדי לצרף כזית, חייב.
וחייב על היין בפני עצמו, ועל הענבים בפני עצמן, ועל החרצנים בפני עצמן, ועל הזגים בפני עצמן.
רבי אלעזר בן עזריה אומר: אינו חייב עד שיאכל שני חרצנים וזגן.
אלו הן חרצנים ואלו הן זגים? החרצנים אלו החיצונים, הזגים אלו הפנימים, דברי רבי יהודה.
רבי יוסי אומר, שלא תטעה, כזוג של בהמה, החיצון זוג והפנימי ענבל.
סתם נזירות שלשים יום.
גילח או שגילחוהו ליסטים, סותר שלשים יום.
נזיר שגילח בין בזוג בין בתער או שספסף כל שהוא, חייב.
נזיר חופף ומפספס אבל לא סורק.
רבי ישמעאל אומר, לא יחוף באדמה, מפני שמשרת את השיער.
נזיר שהיה שותה יין כל היום, אינו חייב אלא אחת.
אמרו לו: אל תשתה, אל תשתה, והוא שותה, חייב על כל אחת ואחת.
היה מגלח כל היום, אינו חייב אלא אחת.
אמרו לו: אל תגלח, אל תגלח, והוא מגלח, חייב על כל אחת ואחת.
היה מיטמא למתים כל היום, אינו חייב אלא אחת.
אמרו לו: אל תיטמא, אל תיטמא, והוא מיטמא, חייב על כל אחת ואחת.
שלשה מינין אסורין בנזיר: הטומאה, והתגלחת, והיוצא מן הגפן.
חומר בטומאה ובתגלחת מביוצא מן הגפן, שהטומאה והתגלחת סותרין, והיוצא מן הגפן אינו סותר.
חומר ביוצא מן הגפן מבטומאה ובתגלחת, שהיוצא מן הגפן לא הותר מכללו, וטומאה ותגלחת הותרו מכללן בתגלחת מצוה ובמת מצוה.
וחומר בטומאה מבתגלחת, שהטומאה סותרת את הכל וחייבין עליה קרבן, ותגלחת אינה סותרת אלא שלשים יום ואין חייבין עליה קרבן.
תגלחת הטומאה כיצד? היה מזה בשלישי ובשביעי, ומגלח בשביעי, ומביא קרבנותיו בשמיני.
ואם גילח בשמיני, מביא קרבנותיו בו ביום, דברי רבי עקיבא.
אמר לו רבי טרפון, מה בין זה למצורע?
אמר לו: זה טהרתו תלויה בימיו, ומצורע טהרתו תלויה בתגלחתו, ואינו מביא קרבן אלא אם כן היה מעורב שמש.
תגלחת הטהרה כיצד? היה מביא שלוש בהמות: חטאת, עולה, ושלמים.
ושוחט את השלמים ומגלח עליהם, דברי רבי יהודה.
רבי אלעזר אומר: לא היה מגלח אלא על החטאת, שהחטאת קודמת בכל מקום.
ואם גילח על אחת משלשתן, יצא.
רבן שמעון בן גמליאל אומר, הביא שלש בהמות ולא פירש, הראויה לחטאת תקרב חטאת, לעולה תקרב עולה, לשלמים תקרב שלמים.
היה נוטל שער ראש נזרו ומשלח תחת הדוד.
ואם גילח במדינה, היה משלח תחת הדוד.
במה דברים אמורים? בתגלחת הטהרה.
אבל בתגלחת הטומאה, לא היה משלח תחת הדוד.
רבי מאיר אומר: הכל משלחין תחת הדוד, חוץ מן הטמא שבמדינה בלבד.
היה מבשל את השלמים או שולקן.
הכהן נוטל את הזרוע בשלה מן האיל, וחלת מצה אחת מן הסל, ורקיק מצה אחד, ונותן על כפי הנזיר ומניפן.
ואחר כך הותר הנזיר לשתות יין ולהיטמא למתים.
רבי שמעון אומר: כיון שנזרק עליו אחד מן הדמים, הותר הנזיר לשתות ביין ולהיטמא למתים.
גילח על הזבח ונמצא פסול, תגלחתו פסולה, וזבחיו לא עלו לו.
גילח על החטאת שלא לשמה ואחר כך הביא קרבנותיו לשמן, תגלחתו פסולה, וזבחיו לא עלו לו.
גילח על העולה או על השלמים שלא לשמן ואחר כך הביא קרבנותיו לשמן, תגלחתו פסולה, וזבחיו לא עלו לו.
רבי שמעון אומר: אותו הזבח לא עלה לו, אבל שאר זבחים עלו לו.
ואם גילח על שלשתן ונמצא אחד מהן כשר, תגלחתו כשרה, ויביא שאר הזבחים.
מי שנזרק עליו אחד מן הדמים ונטמא, רבי אליעזר אומר, סותר את הכל.
וחכמים אומרים, יביא שאר קרבנותיו ויטהר.
אמרו לו: מעשה במרים התרמודית, שנזרק עליה אחד מן הדמים, ובאו ואמרו לה על בתה שהיתה מסוכנת, והלכה ומצאה שמתה, ואמרו חכמים, תביא שאר קרבנותיה ותטהר.
משנה נזיר, פרק ו':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב