משנה נזיר ו ב

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת נזיר · פרק ו · משנה ב | >>

[עריכה]

וחייב על היין בפני עצמו^ד, ועל הענבים בפני עצמן, ועל החרצנים בפני עצמן, ועל הזגים בפני עצמן.

רבי אלעזר בן עזריה אומר: אינו חייב עד שיאכל שני חרצנים וזגן.

אלו הן חרצנים ואלו הן זגים? החרצנים אלו החיצונים, הזגים אלו הפנימים, דברי רבי יהודה.

רבי יוסי אומר, שלא תטעה, כזוג של בהמה, החיצון זוג והפנימי ענבל.

משנה מנוקדת

[עריכה]

וְחַיָּב עַל הַיַּיִן בִּפְנֵי עַצְמוֹ,

וְעַל הָעֲנָבִים בִּפְנֵי עַצְמָן,

וְעַל הַחַרְצַנִּים בִּפְנֵי עַצְמָן,

וְעַל הַזָּגִים בִּפְנֵי עַצְמָן.

רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר:

אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיֹּאכַל שְׁנֵי חַרְצַנִּים וְזָגָן.

אֵלּוּ הֵן חַרְצַנִּים וְאֵלּוּ הֵן זָגִים?

הַחַרְצַנִּים אֵלּוּ הַחִיצוֹנִים,

הַזָּגִים אֵלּוּ הַפְּנִימִים,

דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:

שֶׁלֹּא תִּטְעֶה,

כְּזוּג שֶׁל בְּהֵמָה:

הַחִיצוֹן זוּג, וְהַפְּנִימִי עִנְבָּל:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

וחייב על היין - בפני עצמו,

ועל הענבים - בפני עצמן,

ועל החרצנים - בפני עצמן,

ועל הזוגין - בפני עצמן.

רבי אלעזר בן עזריה אומר:

אינו חייב - עד שיאכל שני חרצנין, וזוג.

אלו הן החרצנים - ואלו הן הזוגין?

החרצנים - אלו החיצונים,

והזוגין - אלו הפנימין,

דברי רבי יהודה.

רבי יוסי אומר:

שלא תטעה - כזוג של בהמה,

החיצון - זוג,

והפנימי - ענבול.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

ראיית רבי אלעזר בן עזריה מה שאמר "מחרצנים ועד זג"(במדבר ו, ד), ופחות רבים בלשון עברי שנים.

וענבול - צורה שתולין בצוארי הבהמות והוא הפעמון. שם החלול ממנו "זוג", ושם הגוף המקשה שמכה בצידי החלול וישמע לו קול "ענבול".

והלכה כרבי יוסי, שאמר שהחרצנים הם הגרעינין, וזג הקליפה החיצונה.

ואין הלכה כרבי אלעזר בן עזריה, אלא כשאכל החרצנים או הזגין כזית חייב, כמו שאנו אומרים ברוב המאכלות האסורות:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

עד שיאכל שני חרצנים וזגן - דכתיב (במדבר ו) מחרצנים ועד זג, ומיעוט חרצנים שנים ויש, להם זג אחד ^ה. ואין הלכה כרבי אלעזר בן עזריה, אלא האוכל מן החרצן והזג אינו לוקה עד שיאכל מהן כזית:

רבי יוסי אומר שלא תטעה - רבי יוסי היה נותן סימן שלא תטעה:

זוג של בהמה - שהחיצון קרוי זוג:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

וחייב על היין בפני עצמו כו'. ונראה דעיקר חדוש לתנא קמא בא לומר חייב על הזגים בפני עצמן אם אכל לבד מן הזגים [ואההיא] אתא לאפלוגי ראב"ע כו'. תוספות:

ועל החרצנים בפני עצמן ועל הזגים בפני עצמן. עיין מ"ש בסוף פ"ט דב"מ:

שני חרצנים וזגן. פירש הר"ב דכתיב מחרצנים ועד זג ומיעוט חרצנים שנים ויש להם זג אחד כלומר ועל שניהם הכתוב אומר זג אחד. ומ"ש הר"ב ואין הלכה כראב"ע אלא האוכל מן החרצן והזג אינו לוקה עד שיאכל מהם כזית. אף על גב דלפי לשון המשנה שאמר ראב"ע אין חייב עד שיאכל וכו'. דמשמע דלהקל אתא וכלומר אפילו אכל כזית מחרצנים. או מן הזגים אינו חייב עד שיאכל כו'. ואם כן ה"ל להר"ב לכתוב ואין הלכה כראב"ע. אלא כשיאכל החרצנים. או הזגים כזית לוקה. וכן לשון הרמב"ם. אבל סובר הר"ב שכמו שיש בדברי ראב"ע להקל כן יש בדבריו להחמיר שאם אכל חרצנים וזגן שיהא חייב. אפילו אם הוא בפחות מכזית שסובר שהתורה הקפידה שיהיו חרצנים שנים וזג אחד. ושאם אכל כך הרי הוא חייב ואפילו אין בהם כזית ויש בדבר להקל ולהחמיר. וכלפי הך סברא הוא דכתב שאין הלכה. אלא אינו לוקה עד שיאכל כזית:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(ד) (על המשנה) בפ"ע. ונראה דעיקר חידוש לת"ק בא לומר חייב על הזגים בפ"ע אם אבל לבד מן הזגים ואההיא אתא לאפלוגי ראב"ע כו'. תוספ':

(ה) (על הברטנורא) ועל שניהם הכתוב אומר זג אחד: [ו] אף ע"ג דלפי לשון המשנה אינו חייב עד שיאכל כו' משמע דלהקל בא וכלומר שאפילו אכל כזית מחרצנים או מן הזגים אינו חייב עד כו'. אבל סובר הר"ב שכמו שיש בדברי ראב"ע להקל כן יש בדבריו להחמיר שאם אכל חרצנים וזגין שיהיה חייב אפילו אם הוא בפחות מכזית שסובר שהתורה הקפידה שיהיו חרצנים שנים וזג אחד ושאם אכל כך הרי הוא חייב ואפילו אין בהם כזית ויש בדבר להקל ולהחמיר וכלפי הך סברא הוא דכתב שאין הלכה אלא אינו לוקה עד שיאכל כזית:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

וחייב על היין בפני עצמו: ולא תימא עד דאכיל להו לכולהו אלא כיון דאכל חד מינייהו לוקה ומיהו כי אכיל נמי כולן יחד אינו חייב אלא אחת:

ועל הזוגין: בוי"ו וכן מלת וזוגן וכך הגיה הרב ר' יהוסף ז"ל בכולה מתני' וכתב שכן מצא בכל הספרים וכתב עוד ב' חרצנים וזוגן פי' והזוג שלהן דהיינו הקליפה החיצונה כי הדרך הוא שיש סביב שני חרצנים זוג א' וראב"ע ס"ל כר' יוסי דלקמן דאמר שהחיצון נקרא זוג ע"כ:

ר' יוסי אומר: שלא תטעה כזוג של בהמה החיצון זוג והפנימי ענבל כן הענבים החיצון נקרא זג. גמרא אמר ר' יוסף כמאן מתרגמין מפורצנין ועד עצורין פורצנין היינו גרעינין שהן פנימיים כמו פרצידא דתותי קלא דברפ"ק דתעניות עיצורין היינו חיצונים שסוחט מהם משקה שיש בהם לחלוחית מה שאין כן בגרעינין וכדכתיב ואשחט אותם ומתרגמינן ועצרית יתהון והיינו כר' יוסי וכתב רש"י ז"ל ור' אלעזר בן עזריה אית ליה דר' יוסי מדקאמר שני חרצנים וזג משמע דלזג אחד איכא שני חרצנים ע"כ וכן פירשו ג"כ תוס' ז"ל. וכתבו הם ז"ל בפ' אין מעמידין (עבודה זרה דף ל"ד) וכן סתם התלמוד קורא הפנימי חרצן עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן והגרעין היא הזרע ע"כ:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

ועל הזגים בפני עצמן: ר"ל א"צ לאכל כל המינין, דאפילו באכל רק מין א' חייב:

אין חייב עד שיאכל שני חרצנים וזגן: מיקל בצד א', דבאכל חרצנים בלי זג, אף שהוא כזית פטור. ומחמיר בצד א', דבאכל חרצנים עם זגים שלהן אף שאינן כזית, לוקה:

החרצנים אלו החיצונים: הילזען של הענבים:

הזגים אלו הפנימים: הגרעינין:

והפנימי עינבל: ונ"ל דנ"מ באכל חיצון והתרו בו אל תאכל זג לר"י פטור, ולר' יוסי חייב. ובחרצן הדין להיפוך. מיהו ר' יוסי לא יהיב סימנא רק על החיצון, ופנימי ממילא משתמע, א"נ נראה לי דנפקא מינה בפלוגתייהו אליבא דראב"ע דסבירא ליה שחייב ב' חרצנים וזג א' ודו"ק:

בועז

[עריכה]

פירושים נוספים

כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
מהדורת ויקיטקסט המבוארת

מפרשי הגמרא

פרק זה בתלמוד הבבלי