משנה נזיר ב ח

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת נזיר · פרק ב · משנה ח | >>

הפילה אשתו, אינו נזיר.

רבי שמעון אומרכה, יאמר: אם היה בן קימא, הרי אני נזיר חובה.

ואם לאו, הרי אני נזיר נדבה.

חזרה וילדה, הרי זה נזיר.

רבי שמעון אומר, יאמר: אם הראשון בן קימא, הראשון חובה וזו נדבה.

ואם לאו, הראשון נדבה וזו חובה.

הִפִּילָה אִשְׁתּוֹ, אֵינוֹ נָזִיר.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
יֹאמַר:
אִם הָיָה בֶּן קַיָּמָא, הֲרֵי אֲנִי נְזִיר חוֹבָה;
וְאִם לָאו, הֲרֵי אֲנִי נְזִיר נְדָבָה.
חָזְרָה וְיָלְדָה, הֲרֵי זֶה נָזִיר.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, יֹאמַר:
אִם הָרִאשׁוֹן בֶּן קַיָּמָא, הָרִאשׁוֹן חוֹבָה וְזוֹ נְדָבָה;
וְאִם לָאו, הָרִאשׁוֹן נְדָבָה וְזוֹ חוֹבָה:

הפילה אשתו - אינו נזיר.

רבי שמעון אומר:
יאמר: אם היה בן קיימה - הריני נזיר חובה,
ואם לאו - הריני נזיר נדבה.
חזרה, וילדה - הרי זה נזיר.
רבי שמעון אומר:
יאמר: אם הראשון - היה בן קיימה,
הראשונה חובה - וזו נדבה,
ואם לאו -
הראשונה נדבה - וזו חובה.

רבי שמעון אומר, יאמר אם היה ראשון בן קיימא, הראשונה חובה וזו נדבה, ואם לאו הראשונה נדבה וזו חובה.

רבי שמעון סובר שספק נזירות להחמיר, ואינה הלכה:


הפילה אשתו - ולא ידע אי בר קיימא הוא אי נפל הוא:

אינו נזיר - ומתניתין ר' יהודה היא דאמר לא מחית איניש נפשיה אספיקא, וכי אמר כשיהיה לי ולד, על ולד ודאי קאמר:

רבי שמעון אומר יאמר אם היה בן קיימא וכו' - ר' שמעון סבר ספק נזירות להחמיר, הלכך צריך להיות נזיר מספק, ומתנה ואומר אם בן קיימא הוא הריני נזיר חובה ואם לאו הריני נזיר נדבה, ומגלח ומביא קרבנותיו לסוף שלשים יום. ובלא תנאי לא היה יכול להביא קרבן מספק. ואין הלכה כר"ש:

חזרה וילדה הרי זה נזיר - שהרי לא נהג נזירות מחמת הנפל, ועכשיו שילדה ולד של קיימא חלה נזירות. ולדברי ר"ש צריך לחזור ולהתנות, דשמא הראשון היה ולד של קיימא:

הפילה אשתו אינו נזיר. כתב הר"ב ומתני' ר' יהודה היא דאמר לא מחית איניש כו' היינו ר' יהודה דס"פ דלעיל גם מתני' ה' דפרק דלעיל כוותיה וע"ש:

ר"ש אומר וכו'. ולא פליג אהא דנולד לו בן דלעיל דכשאמר שיהיה לי בן ודאי לא היה דעתו אלא לבן ודאי. לא לטומטום. ולא פליג ר"ש אלא היכא דהפילה בן זכר דמספקא ליה דשמא הוה בן קיימא והוי בן גמור. תוס':

(כה) (על המשנה) ר"ש אומר. ולא פליג אהא דנולד לו בן (טומטום כו') דלעיל דכשאמר שיהיה לי בן ודאי לא היה דעתו אלא לבן ודאי לא לטומטום ולא פליג אלא היכא דהפילה בן זכר דמספקא ליה דשמא הוי בן קיימא והוי בן גמור. תוספ':

בפי' ר"ע ז"ל:    ומתני' ר' יהודה היא דאמר לא מחית איניש נפשיה אספיקא. אמר המלקט בברייתא גבי הריני נזיר ע"מ שיש בכרי הזה מאה כור והלך ומדדו ומצאו שנגנב או שאבד ר"ש אוסר שספק נזירות להחמיר ור' יהודה מתיר שספק נזירות להקל ובטור הביא מילתיה דר"ש באבן העזר סימן קנ"ו:

חזרה וילדה:    פי' בתוס' מהריון אחר ה"ז נזיר ודאי לר' יהודה ע"כ:

יכין

הפילה אשתו:    והוא נזר לכשיולד והרי אינו יודע אילי בר קיימא הפילה, דהרי גם בר קיימא יכול למות. או אולי נפל שלא היה בר קיימא מעולם הפילה:

אינו נזיר:    מתניתין ר"י היא, דסבירא ליה [סוף פ"א] לא מחית נפשיה לספיקא, והתכוון לוודאי בן קיימא:

ואם לאו הרי אני נזיר נדבה:    ס"ל ספק נזירות לחומרא ולת"ק אסור לעשות כן לנדור לכתחילה מדכתיב טוב שלא תדור [ועי' מש"כ בס"ד לקמן פ"ה סי' כ"ט]:

בועז

פירושים נוספים