משנה נגעים יד ד

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת נגעים · פרק יד · משנה ד | >>

משנה זו במהדורה המבוארתדפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

שלשה מגלחין ותגלחתן מצוהט, הנזיר והמצורע והלוים.

וכולן שגלחו שלא בתער או ששיירו שתי שערות, לא עשו כלוםי.

משנה מנוקדת

שְׁלשָׁה מְגַלְּחִין וְתִגְלַחְתָּן מִצְוָה, הַנָּזִיר וְהַמְּצֹרָע וְהַלְוִיִּם. וְכֻלָּן שֶׁגִּלְּחוּ שֶׁלֹּא בְתַעַר אוֹ שֶׁשִּׁיְּרוּ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, לֹא עָשׂוּ כְלוּם.

נוסח הרמב"ם

שלשה מגלחין ותגלחתן מצוה הנזיר והמצורע והלויים וכלן שגלחו שלא בתער או ששיירו שתי שערות לא עשו כלום.

פירוש הרמב"ם

זה כולו מבואר בפסוק ובלוים אמר בעת שבחר השם יתעלה בהם במדבר לעבודתו (במדבר ח) והעבירו תער על כל בשרם וכבסו בגדיהם והטהרו וזאת התגלחת אמנם היתה במדבר לבד ואינה נוהגת לדורות:

פירוש רבינו שמשון

שלשה מגלחין. בנזיר פרק שלשה מינים (דף מ.) מייתי לה ודריש התם מקראי דבעי תער ולעכב בשתים:

תניא בתוספתא (פ"ח) תגלחתו של מצורע טבילתו והזאתו מעכבין בו ושאר כל מעשיו אין מעכבין בו שחיטת צפריו והזאתו ותגלחתו ביום ושאר כל מעשיו בין ביום בין בלילה אלו באנשים ושאר כל מעשיו בין באנשים בין בנשים אלו בכהנים ושאר כל מעשיו בין בכהנים בין בלוים [א]. פירוש ושאר כל מעשיו אין מעכבין בו כגון שילוח צפרין וכיבוס בגדים. בין ביום ובין בלילה כגון לקיחת צפרין ושילוח צפרין וכיבוס בגדים וטבילה. תניא בתורת כהנים זאת תורת המצורע ביום טהרתו (ויקרא יד) מלמד שטהרתו וטומאתו ביום אין לי אלא טומאתו וטהרתו ביום מניין שחיטת צפריו והזאתו ותגלחתו ביום ת"ל תורת המצורע ביום יכול אף לקיחת צפריו ושילוח צפריו וכיבוס בגדיו ורחיצתו ביום ת"ל תורת המצורע תורת המצורע ביום. הכהן מלמד שטומאתו וטהרתו בכהן אין לי אלא טומאתו וטהרתו בכהן מניין אף שחיטת צפריו והזאתו ותגלחתו בכהן ת"ל תורת המצורע בכהן יכול אף לקיחת צפריו ושילוח צפריו וכיבוס בגדיו ורחיצתו בכהן ת"ל *תורת המצורע בכהן. פירוש רחיצתו היא הטבילה דכתיבא בלשון רחיצה דכתיב (ויקרא יד) ורחץ במים וטהר ופליגי תנאי בשחיטה דתניא בת"כ וצוה הכהן ושחט צווי בכהן והשחיטה בכל אדם דברי רבי רבי יוסי בר ר' יהודה אומר אף שחיטה בכהן:

עוד תניא בתוספתא [שם] גילח ושייר שתי שערות בתגלחת הראשונה חזר וגלחן בתגלחת שניה לא עלתה לו אלא תגלחת הראשונה בלבד. פי' שניה בסוף ז' ימי ספירו חזר וגילח כל גופו ואותן שתי שערות התגלחת ראשונה כמאן דליתיה וזאת היא הראשונה וסופר ז' ומגלח עדיין:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

והלוים - בעת שנבחרו לשירות במדבר, ואינה נוהגת לדורות:

פירוש תוספות יום טוב

ותגלחתן מצוה. משום דבנזיר אין תגלחת מעכבת. כדמסקינן במשנה ט' פ"ו דנזיר. להכי קתני מלוה ומש"ה פרכינן בגמ' דנזיר דף מ' פשיטא. ומשני מ"ד עבורי שער הוא. ואפי' סך נשא (עיין לעיל ספ"י) קמ"ל דלא. ואע"ג דבמצורע מעכב כדמייתי לה הר"ש מהתוספתא. וכן התוס' פ"ג דמ"ק דף י"ז אדאמרינן נזיר ומלורע כו' מותרין לגלח שלא ישהו קרבנותיהן הקשו דנזיר תגלחתו אינו מעכבתו. ש"מ דס"ל דאילו מצורע מעכבתו התגלחת:

וכולן שגלחו שלא בתער כו'. גבי נזיר כתיב (במדבר ו') תער לא יעבור על ראשו. לת"ק באם אינו ענין למלקות דהא מרבינן כל דבר. תנהו ענין לתגלחת. ולרבי מדסמכו לעד מלאת אצל תער לא יעבור. כמ"ש בפ"ו דנזיר משנה ג'. וגבי לוים כתיב (שם ח') והעבירו תער על כל בשרם. מצורע דתניא זקנו. מה ת"ל במצורע. וכמו שכתבתי גם שם במשנה ה' [ד"ה בתגלחת]. גמ' פרקו' דנזיר דף מ':

או ששיירו שתי שערות. נ"ל דלכך בעינן דוקא ששיירו שתי שערות. כדאמרינן ברפ"ד דסתם שער. ב'. הרי ששער לא נקרא אלא כשיש שתים. ושערה היא פרט ולא קפדינן אפרטא. ומיהו לעכובא עיין בסמוך:

לא עשו כלום. בגמ' דנזיר פ"ו [דף מ'] אמר רב חסדא ללקות באחת. לעכב בשתים כו'. וכתבו התוס' [ד"ה לסתור] דכולן הלכה הן בנזיר שלא מצינו בהם טעם. ע"כ. וא"כ אף במצורע ולוים כן. וכמו כן נמי עכובא דתער לא מצינו בו טעם מנלן:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ט) (על המשנה) מצוה. משום דבנזיר אין תגלחת מעכבת, משום הכי נקט מצוה, דאילו במצורע מעכבת. ועתוי"ט:

(י) (על המשנה) לא כו'. וכולן הלכה הן, דלא מצינו בהן טעם. עתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

שלשה מגלחים וכו'. בנזיר פ' ג' מינים פריך פשיטא דהא בכולה קראי כתיבי דאפילו במצורע נמי כתיב והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו ומשני מ"ד משום עבורי שער הוא ואפילו סך בדבר שמשיר את השער נמי קמ"ל והקשו שם תוס' ז"ל ותימה דהא נמי מסיפא שמעי' לה בהדיא דקתני וכולן שגלחו שלא בתער לא עשו ולא כלום וצריך לומר דאי מההיא ה"א מאי שלא בתער שלא כעין תער ואפילו סך נשם נמי ע"כ:

ובספר הפרפראות והתגלח גימ"ל רבתי שג' צריכין גילוח גדול בכל מקום שיש שער נזיר ומצורע ולוים ע"כ:

שלא בתער. בנזיר כתיב תער לא יעבור על ראשו עד מלאת הא במלאת לא יהא אלא בתער. בלוים כתיב והעבירו תער ומצורע יליף מהם במה הצד והתם בנזיר פרכינן מה להצד השוה שבהן שכן אין קרבנן בדלות תאמר במצורע שקרבנו בדלות שאם הוא עני מביא צפורים וא"כ לא נחמיר עליו ג"כ להטעינו בתגלחתו תער ומסקינן התם דמראשו יליף לה ר' אליעזר דהתם דכתיב גבי מצורע ראשו דלא אצטריך דהא ראשו בכלל שערו הוא אלא לפי שנאמר גבי נזיר תער לא יעבור על ראשו יכול אף נזיר מצורע כן ת"ל וגלח את ראשו ובתער כמו שאמרתי לך גבי נזיר ורבנן ילפי התם דמצורע תגלחתו דוקא בתער מזקנו דכתיב גבי מצורע דמיותר הוא דהא זקנו בכלל כל שערו אלא משום דכתיב גבי כהנים ופאת זקנם לא יגלחו יכול אפי' כהן מצורע המתגלח לא יגלח פאת זקנו ת"ל וגלח את כל זקנו ומנא לן דבתער דתניא ופאת זקנם לא יגלחו יכול אפילו גלחו במספרים יהו חייבים ת"ל לא תשחית יכול לקטו במלקט או ברהיטני יהא חייב ת"ל ופאת זקנם לא יגלחו הא כיצד איזהו גלוח שיש בו השחתה הוי אומר זה תער ומשמע לן מהכא דהשחתת זקן דאישתרי גבי מצורע כהן לא הוי אלא בתער:

שתי שערות מנזיר טמא ילפי' דלית בהו קרא הרא"ש ז"ל. פי' לפירושו דבנזיר טמא כתיב ביום השביעי יגלחנו דלא איצטריך דהא כתיב וגלח אלא לאשמועי' דבעי' תגלחת שלימה ונזיר טהור דלית ליה קרא יתירא יליף מנזיר טמא דכי שייר שתי שערות לא עשה כלום ואמרי' התם בפ"ג מינין דף מ"ב דמדגלי רחמנא גבי נזיר בהאי קרא יתירא דעד דאיכא כולו ש"מ דבעלמא בכל התורה כולה רובו ככולו והקשה שם רש"י ז"ל וא"ת וליגמר מיני' הא לא אפשר משום דהוו להו נזיר ומצורע שני כתובים הבאים כאחד דבמצורע נמי כתיב יגלח את כל שערו ע"כ ובלוים נמי כתיב והעבירו תער על כל בשרם:

תפארת ישראל

יכין

והלוים:    כשנתחנכו במדבר לעבודתן:

מיהו משונה נזיר מב' חבריו. שמגלח רק שער ראשו. ומשונה מצורע מב' חבריו שב' גלוחי' צריך שיהי' דוקא ע"י כהן וכלעיל. וגם גלוחו מעכב [כראב"ד פי"א מטו"צ ה"ד]. משא"כ נזיר א"צ כהן לגלחו. וגלוחו אינו מעכב [כיומא ס"א ב']:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים