משנה מקוואות י


מקוואות פרק י', ב: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<<משנהסדר טהרותמסכת מקוואותפרק עשירי ("כל ידות")>>

פרקי מסכת מקוואות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י

משנה אמשנה במשנה ג •  משנה ד •  משנה ה • משנה ו • משנה ז • משנה ח • 

נוסח הרמב"םמנוקדמפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


כל ידות הכלים שהכניסן שלא כדרכן, או שהכניסן כדרכן ולא מרקן, או שמרקן ונשברו, הרי אלו חוצצין.

כלי שהטבילו דרך פיו, כאילו לא טבל.

הטבילו כדרכו בלא זבורית, עד שיטנו על צדו.

כלי שהוא צר מכאן ומכאן ורחב מן האמצע, אינו טהור, עד שיטנו על צדו.

צלוחית שפיה שוקע, אינה טהורה, עד שינקבנה מצדה.

קלמרין הדיוטות, אינה טהורה, עד שינקבנה מצדה.

וקלמרין של יוסף הכהן היתה נקובה בצדה.

הכר והכסת של עור, הרי אלו צריכין שיבואו בהם המים.

כסת עגולה, והכדור, והאמום, והקמיע, והתפלה, אינן צריכין שיבואו בהם המים.

זה הכלל, כל שאין דרכו להכניס ולהוציא, טובלים סתומים.

אלו שאינם צריכים שיבואו בהם המים, קשרי העני, והנימין, וחבט של סנדל, ותפלה של ראש בזמן שהיא חוצה, ושל זרוע בזמן שאינה עולה ויורדת, ואזני החמת, ואזני התרמול[1].

אלו שהם צריכים שיבואו בהן המים: הקשר שבפרקסים שבכתף, ושפה של סדין צריך למתח, ותפלה של ראש בזמן שאינה חוצה, ושל זרוע בזמן שהיא עולה ויורדת, ושנצין של סנדל.

ובגדים שהטבילן מכובסין, עד שיבעבעו.

הטבילן נגובין, עד שיבעבעו וינוחו מבעבוען.

כל ידות הכלים שהם ארוכין ועתיד לקצוץ, מטבילן עד מקום המדה.

רבי יהודה אומר, עד שיטביל את כולו.

שלשלת דלי גדול ארבעה טפחים ושל קטן עשרה, מטבילן עד מקום המדה, רבי טרפון אומר, עד שיטביל את כל הטבעת.

החבל שהוא קשור בקופה, אינו חבור, אלא אם כן תפר.

בית שמאי אומרים, אין מטבילין חמין בצונן ולא צונן בחמין, לא יפים ברעים ולא רעים ביפים.

בית הלל אומרים, מטבילין.

כלי שהוא מלא משקין והטבילו, כאילו לא טבל.

מלא מי רגלים, רואים אותם כאלו הם מים.

מלא מי חטאת, עד שירבו המים על מי חטאת.

רבי יוסי אומר, אפילו כלי מחזיק כור ואין בו אלא רביעית, כאילו לא טבל.

כל האוכלין מצטרפין לפסול את הגויה בכחצי פרס.

כל המשקין מצטרפין לפסול את הגויה ברביעית.

זה חומר בשותה משקין טמאים מבמקוה, שעשו בו שאר המשקין כמים.

אכל אוכלים טמאים, ושתה משקים טמאים, טבל והקיאן, טמאים, מפני שאינן טהורים בגוף.

שתה מים טמאים, טבל והקיאם, טהורים, מפני שהם טהורים בגוף.

בלע טבעת טהורה, נכנס לאהל המת, הזה ושנה וטבל והקיאה, הרי היא כמות שהיתה.

בלע טבעת טמאה, טובל ואוכל בתרומה.

הקיאה, טמאה וטמאתו.

חץ שהוא תחוב באדם, בזמן שהוא נראה, חוצץ.

ואם אינו נראה, טובל ואוכל בתרומתו.

משנה מקוואות י ניקוד

נוסח הרמב"ם

(א) כל ידות הכלים -

שהכניסן שלא כדרכן,
או שהכניסן כדרכן ולא מירקן,
או שמירקן ונשברו - הרי אלו חוצצין.
כלי שהטבילו דרך פיו - כאילו לא טבל.
הטבילו כדרכו בלא זיבורית - עד שיטנו על צידו.
כלי שהוא צר מכאן ומכאן, ורחב מן האמצע -
אינו טהור - עד שיטנו על צידו.
צלוחית שפיה שוקע -
אינה טהורה - עד שיטנה על צידה.
קלמרין -
אינה טהורה - עד שיקבנה מצידה.
קלמרין של יוסף הכוהן - היתה נקובה מצידה.


(ב) הכר, והכסת של עור -

הרי אלו צריכין שיבואו בהן המים.
כסת עגולה, והכדור, והאימום,
והקמיע, ותפילה - אינן צריכין שיבואו בהן המים.
זה הכלל -
כל שאין דרכו להכניס ולהוציא - טובלין סתומין.


(ג) אלו שאינן צריכין שיבואו בהן המים -

קשרי העני, והנומין, וחבט של סנדל,
ותפילה של ראש - בזמן שהיא חוצה,
ושל זרוע - בזמן שאינה עולה ויורדת,
ואוזני החמת, ואוזני התורמל.


(ד) אלו שהן צריכין שיבואו בהן המים -

הקשר שבפרקסין, ושבכתף,
ושפה של סדין - צריך למתח,
ותפילה של ראש - בזמן שאינה חוצה,
ושל זרוע - בזמן שהיא עולה ויורדת,
ושנץ של סנדל,
ובגדים שהטבילן מכובסין - עד שיבעבעו,
הטבילן נגובין - עד שיבעבעו, וינוחו מבעבוען.


(ה) כל ידות הכלים שהן ארוכין, ועתיד לקוצן -

מטבילן עד מקום המידה.
רבי יהודה אומר: עד שיטביל את כולו.
שלשלת דלי גדול ארבעה טפחים,
ושל קטן עשרה - מטבילן עד מקום המידה.
רבי טרפון אומר: עד שיטביל את כל הטבעת.
החבל שהוא קשור בקופה -
אינו חיבור - אלא אם תפר.


(ו) בית שמאי אומרין:

אין מטבילין חמין בצונן - ולא צונן בחמין,
לא יפים ברעים - ולא רעים ביפים.
בית הלל אומרין: מטבילין.
כלי שהוא מלא משקין, והטבילו - כאילו לא טבל.
מלא מי רגלים - רואים אותן כאילו הן מים.
מלא מי חטאת - עד שירבו המים על מי חטאת.
רבי יוסי אומר:
אפילו כלי מחזיק כור, ואין בו אלא רביעית - כאילו לא טבל.


(ז) כל האוכלין,

מצטרפין לפסול את הגוויה - בכחצי פרס.
וכל המשקין,
מצטרפין לפסול את הגוויה - ברביעית.
זה חומר בשותה משקין טמאין מבמקוה - שעשה בו שאר משקין כמים.


(ח) אכל אוכלין טמאין,

שתה משקין טמאין,
טבל, והקיאן - טמאין, מפני שאינן טהורין בגוף.
שתה מים טמאין,
טבל, והקיאן - טהורין, מפני שהן טהורין בגוף.
בלע טבעת טהורה,
נכנס לאוהל המת,
הזה ושנה וטבל, והקיאה - הרי היא כמות שהיתה.
בלע טבעת טמאה - טובל ואוכל בתרומתו.
הקיאה - טמאה, וטימאתו.
חץ שהוא תחוב באדם -
בזמן שהוא נראה - חוצץ,
אם אינו נראה - טובל, ואוכל בתרומתו.


  1. ^ יש גורסים "התרמיל", או "התורמל".