משנה מקוואות י ח
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת מקוואות · פרק י · משנה ח | >>
אכל אוכלים טמאים, ושתה משקים טמאים, טבל והקיאן, טמאים, מפני שאינן טהורים בגוף.
שתה מים טמאים, טבל והקיאם, טהורים, מפני שהם טהורים בגוף.
בלע טבעת טהורה, נכנס לאהל המת, הזה ושנה וטבל והקיאה, הרי היא כמות שהיתה.
בלע טבעת טמאה, טובל ואוכל בתרומה.
הקיאה, טמאה וטמאתויא.
חץ שהוא תחוב באדם, בזמן שהוא נראה, חוצץ.
אכל אוכלין טמאין,
- שתה משקין טמאין,
- טבל, והקיאן - טמאין, מפני שאינן טהורין בגוף.
- שתה מים טמאין,
- טבל, והקיאן - טהורין, מפני שהן טהורין בגוף.
- שתה משקין טמאין,
- בלע טבעת טהורה,
- נכנס לאוהל המת,
- הזה ושנה וטבל, והקיאה - הרי היא כמות שהיתה.
- בלע טבעת טמאה - טובל ואוכל בתרומתו.
- הקיאה - טמאה, וטימאתו.
- נכנס לאוהל המת,
- חץ שהוא תחוב באדם -
- בזמן שהוא נראה - חוצץ,
- אם אינו נראה - טובל, ואוכל בתרומתו.
כבר ביארנו שהמים לבדם בלתי שאר המשקין הם אשר יטהרו אם נשאם בתוך זה המקווה, ולכן אם טבל זה האיש ויש מים טמאים באסטומכא יטהרו להגיעם בתוך המקווה, והוא אמרו מפני שהם טהורים בגוף, לפי שנטהרו והם בתוך האצטומכא להגיען בתוך המקווה, ולכן אם הקיאן שמה יהיו טהורים.
וזה אשר בלע טבעת טהורה ונכנס לאוהל המת, לא תטמא הטבעת לפי שהוא מציל עליה. וכן אילו אכל בשר המת ונכנס לאוהל לא יטמא האוהל כמו שהתבאר באחד עשר מאהלות, והוא בתוספתא "כלים הבלועין מצילין על הטהורין מליטמא".
והחץ אשר הוא תחוב בגוף, הנה יראה קצהו בשטח הגוף ואז יהיה חוצץ כמו אילו היה על שטח הגוף, והנה ישקע בבשר וישוב תוך הגוף ולא יקפיד בו אז, ואפילו היה חץ טמא:
שתה משקין. כגון יין וחלב וכל משקין חוץ ממים:
שאינן טהורין בגוף. שלא עלתה להם טבילה בטבילת הגוף דאוכלין ומשקין חוץ ממים אין להם טהרה במקוה אבל שתה מים טמאין וטבל טהורין בגוף לפי שיש להם טהרה במקוה על ידי השקה:
הרי היא כמו שהיתה. מהכא דייקינן בפרק בהמה המקשה (דף עא:) דטהרה בלועה אינה מיטמאה ומסיפא דבלע טבעת טמאה דייקינן דטומאה בלועה אינה מטמאה ונפקא לן התם טומאה בלועה מקרא וטהרה בלועה מק"ו:
בזמן שנראה חוצץ. ולא עלתה לו טבילה אבל אם אינו נראה טובל וטהור ולא דמי לבית הסתרים דבעינן ראוי לביאת מים:
תניא בתוספתא (פ"ח) בלע כזית מן המת ונכנס לבית הבית טהור שכל הבלועין באדם ובבהמה בחיה ובעופות טהורין נסרח או שיצא מלמטה טהור שתה מים טמאין והקיאן טמאין מפני שנטמאו בו ביציאתן טבל או שנסרחו או שיצאו מלמטה טהורין שתה שאר משקין אע"פ שטבל והקיאן טמאין לפי שלא נטהרו בגוף נסרחו או שיצאו מלמטה טהורין פרה ששתתה מים טמאים והקיאתן טמאין מפני שאינן טהורין בגוף נסרחו או שיצאו מלמטה טהורין שתתה משקין טמאין והקיאתן טמאין מפני שאינן טהורין בגוף נסרחו או שיצאו מלמטה טהורין הנכנס לו חץ בירכו רבי אומר אינו חוצץ וחכמים אומרים הרי זה חוצץ במה דברים אמורים בשל מתכת אבל בשל עץ הרי זה חוצץ ואם קרם עליו העור מלמעלה הכל מודים שאינו חוצץ שכל הבלועין באדם ובבהמה בחיה ובעופות טהורין נכנסו צרורות או קיסמין בסדקי רגליו מלמטה רבי יעקב אומר אינו חוצץ מפני שהוא כבית הסתרים איספלנית מלוגמא ורטייה שעל בית הסתרים ר' אומר חוצץ רבי יוסי בר רבי יהודה אומר אינו חוצץ העושה קילקי בראשו רבי אומר חוצץ רבי יוסי בר רבי יהודה אומר אינו חוצץ היתה בו שערה אחת חוץ למכה וראשה מדובק במכה או שהיו שתי שערות וראשו מדובק בפיו או בצואה הרי אלו חוצצות היו בו שתי שערות בריסי עיניו מלמטה וניקבו והוציאן בריסי עיניו מלמעלה הרי זה היה מעשה ונמנו עליו חמשה זקנים בלוד וטמאוהו פרה ששתתה מי חטאת ושחטה בתוך מעת לעת זה היה מעשה והיה רבי יוסי הגלילי מטהר ורבי עקיבא מטמא סייע רבי טרפון את רבי יוסי הגלילי סייע ר' שמעון בן ננס את ר"ע סילק ר' שמעון בן ננס את רבי טרפון סילק ר"ע את רבי יוסי הגלילי אחר זמן מצא לו תשובה אמר לו מה אני לחזור אמר לו לא לכל אדם אלא לך שאתה הוא יוסי הגלילי אמר לו הרי הוא אומר (במדבר יט) והיתה לעדת בני ישראל למשמרת למי נדה חטאת היא כשהן שמורין למי נדה ולא כששתתה פרה זה היה מעשה ונמנו עליה שלשים ושנים זקנים בלוד וטהרוה באותה שעה קרא רבי טרפון המקרא הזה (דניאל ח) ראיתי את האיל מנגח ימה וצפונה ונגבה וכל חיות לא יעמדו לפניו ואין מציל מידו ועשה כרצונו והגדיל זה ר"ע ואני הייתי מבין והנה צפיר עזים בא מן המערב על פני כל הארץ ואין נוגע בארץ והצפיר קרן חזות בין עיניו (שם) זה ר"י הגלילי ותשובתו ויבא עד האיל בעל הקרנים אשר ראיתי עומד לפני האובל וירץ אליו בחמת כחו וראיתיו מגיע אצל האיל ויתמרמר אליו ויך את האיל וישבר את שתי קרניו (שם) זה ר"ע ושמעון בן ננס ולא היה כח לאיל לעמוד לפניו זה ר"ע וישליכהו ארצה וירמסהו (שם) זה רבי יוסי הגלילי ולא היה מציל [לאיל] מידו (שם) אלו שלשים ושנים זקנים בלוד שטהרוהו. פי' בשל מתכת עיילי ביה מיא טפי משל עץ שאינו נדבק כל כך עם הבשר א"נ בשל מתכת איכא סכנה טפי כשמוציאו ודבר שאינו מקפיד אינו חוצץ. שכל הבלועין לענין טומאה בלועה קאמר דלא מטמאה כדקתני מתני' ואתא למימר דלכך אינו חוצץ דכי היכי דלענין טומאה בטל אגב גופו כשקרם העור מלמעלה ותו לא מטמא ולא מיטמא לענין חציצה נמי בטל אגב גופו וא"ת והא בפרק בהמה המקשה (דף עא:) ילפינן בלועה דלמטה מק"ו ומה למעלה שאינו עושה עיכול מציל למטה שהוא עושה עיכול אינו דין שיציל משמע דאי לאו ק"ו לא הוה ילפינן וא"כ חץ בירכו דליכא עיכול אין כאן ק"ו ומנא לן דמציל וי"ל דאיכא ק"ו אחר ומה בלוע שסופו לצאת מציל בלוע שאין סופו לצאת אינו דין שיציל והאי טעמא דסופו לצאת חשיב התם עיקר טעם: מפני שהוא כבית הסתרים. בכמה מקומות משנה וברייתא משמע דלא חיישינן לדבר חוצץ בבית הסתרים כדקתני הכא ולעיל בפ' תשיעי (מ"ג) דתנן ואלו שאין חוצצין וקא חשיב בית הסתרים ובתוספתא (פ"ו) קתני דבית הסתרים דפנויה אינו חוצץ ובית הסתרים דמגל דתוספתא כולהו לא משום דלא בעינן ביאת מים דהא מקום הראוי לביאת מים בעינן כדאמרינן בפ"ק דקדושין (דף כה.) ובפ"י דנדה (דף סו:) אלא משום דלא קפדי אחציצה דבית הסתרים תדע מדמחלק בין איש ואשה בין פנויה לנשואה וטעמא כדפרישית לעיל בסוף פ"ח דנשואה קפדה אפי' אבית הסתרים שלא תתגנה על בעלה וקורצת שפתותיה דתנן לעיל בפ"ח (מ"ה) לאו דבית הסתרים בעי ראוי לביאת מים דבקריצת שפתים לא שייכא קפידא באשה טפי מבאיש ובנשואה טפי מפנויה אלא כדפרישית שם שדוחקת שפתיה ביותר ומתכסה הבשר החיצון: העושה קילקי בראשו. ומתני' דקילקי הראש פרק תשיעי רבי היא: פרה ששתתה מי חטאת. בפ"ק דפסחים (דף יז:) קאמר ר' יהודה בטלו במעיין ומפרש טעמא משום דהוה ליה משקה סרוח ואיצטריך ליה ההוא טעמא משום טומאה קלה אבל להזאה מיפסלי דהכי דריש לה מדכתיב למשמרת למי נדה כשהן שמורין למי נדה ולא כששתתן פרה ומשמע שהוא עיקר טעמא ולא אסמכתא שהחזיר רבי יוסי הגלילי את רבי עקיבא מדבריו מכח זה ונמנו עליו וטהרוהו:
בלע טבעת טהורה כו' בלע טבעת טמאה וכו'. בפ"ד דחולין דף עא. אמר רבה כשם שטומאה בלועה אינה מטמאה. כך טהרה בלועה אינה מיטמאת. טומאה בלועה מנלן. דכתיב (ויקרא יא) והאוכל מנבלתה יכבס בגדיו. מי לא עסקינן דאכל סמוך לשקיעת החמה [ועדיין לא נתעכלה. וא"ל דמשום דטומאה בבית הסתרים היא שאינה מטמאה כדאי' התם במ"ג. דא"כ לטמא במשא. כדפירש"י שם בפרק יוצא דופן [דף מג] ועיין בפ"ז דאהלות [מ"ה] וקאמר רחמנא דטהור וכו' טהרה בלועה מק"ו. ומה כלי חרס המוקף צמיד פתיל שאינו מציל על טומאה שבתוכו מלטמא אחרים [כדכתב הר"ב במ"ו פ"ח דכלים] וכו':
וטמאתו. אבל באוכלים ומשקים טמאים לא שייך למתני הכי דאין אוכלים ומשקין מטמאין אדם. אלא מי"ח דבר ע"י אכילה ושתיה:
ואם אינו נראה טובל. ולא דמי לבית הסתרים דבעינן ראוי לביאת מים. הר"ש:
ואוכל בתרומתו. לערב. הרמב"ם פרק ב מהלכות מקואות [הלכה ח]:
(יא) (על המשנה) וטמאתו. אבל באוכלין ומשקין טמאים לא שייך למתני הכי, דהם אינן מטמאין אדם אלא משמונה עשר דבר על ידי אכילה ושתיה:
(יב) (על המשנה) טובל. ולא דמי לבית הסתרים דבעינן ראוי לביאת מים. הר"ש:
(יג) (על המשנה) ואוכל. לערב. הר"מ:
בלע טבעת וכו': ופי' רש"י ז"ל ולהכי נקט הזה ושנה וטבל ואח"כ הקיאה דאם הקיאה קודם טבילה נטמאת ביציאתה במגעו ע"כ ומפ' התם רבה דטעמא דמתני' משום בלוע ושמעי' ממתני' דקתני דטומאה בלועה אינה מטמאה וטהרה בלועה אינה מטמאה שאם בלע ג"כ שתי טבעות אחת טמאה ואחת טהורה אינה מיטמאה הטהורה מן הטמאה אבל אי הוה מפרשינן טעמא דמתני' משום דמגע בית הסתרים הוא ואנן בעינן גלוי דומיא דוידיו לא שטף במים טבעת בטבעת לא שייך למימר בהו בית הסתרים דאע"פ שנטמנו באדם הרי הן כמונחים בתוכו ומטמאה חדא לחברתה ע"כ ונפקא לן התם טומאה בלועה מקרא וטהרה בלועה מק"ו. ועיין במ"ש שם בפ' בהמה המקשה סי' ג':
בזמן שהוא נראה חוצץ: דאי אפשר שלא יהא מקצתו על הבשר מבחוץ וחוצץ הרא"ש ז"ל. ומפ' רבינו יצחק שהחץ הוא הקוץ שמדברת בו הברייתא. וז"ל התוספתא הנכנס לו חץ בירכו רבי אומר אינו חוצץ וחכמים אומרים ה"ז חוצץ בד"א בשל מתכת אבל בשל עץ ה"ז חוצץ ואם קרם עליו העור מלמעלה הכל מודי' שאינו חוצץ שכל הבלועים באדם ובבהמה בחיה ובעופות טהורים ע"כ ופי' הר"ש ז"ל פי' בשל מתכת עיילי ליה מיא טפי משל עץ שאינו נדבק כ"כ עם הבשר א"נ בשל מתכות איכא סכנה טפי כשמוציאו ודבר שאינו מקפיד אינו חוצץ:
סליק פירקא וסליקא לה מסכת מקואות
יכין
אכל אוכלים טמאים: ר"ל ואעפ"כ יש גם בשותה חילוק בין מים לשאר משקין. אבל חמורים טפי ממים. אבל במקוה מים חמירי טפי משאר משקין:
ושתה משקים טמאים טבל והקיאן טמאים: דאין מועיל להן השקה. מיהו האדם אמק"ט מאוכלין ומשקין:
טהורים: המים:
הרי היא כמות שהיתה: דבלוע אמק"ט:
טוכל ואוכל בתרומה: לערב דבלוע אמ"ט:
בזמן שהוא נראה: כל ששוה לבשר מקרי נראה. משא"כ במשוקע [כ"כ רב"י י"ד סי' קצ"ח]:
ואם אינו נראה: אף שהחץ טמא:
טובל ואוכל בתרומתו: לערב:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת