משנה מקואות י ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת מקואות · פרק י · משנה ה | >>
כל ידות הכלים שהם ארוכין ועתיד לקצוץ, מטבילן עד מקום המדה.
רבי יהודה אומר, עד שיטביל את כולו.
שלשלת דלי גדול ארבעה טפחים ושל קטן עשרה, מטבילן עד מקום המדה, רבי טרפון אומר, עד שיטביל את כל הטבעת.
החבל שהוא קשור בקופה, אינו חבור, אלא אם כן תפר.
נוסח הרמב"ם
כל ידות הכלים שהן ארוכין, ועתיד לקוצן -
- מטבילן עד מקום המידה.
- רבי יהודה אומר: עד שיטביל את כולו.
- מטבילן עד מקום המידה.
- שלשלת דלי גדול ארבעה טפחים,
- ושל קטן עשרה - מטבילן עד מקום המידה.
- רבי טרפון אומר: עד שיטביל את כל הטבעת.
- ושל קטן עשרה - מטבילן עד מקום המידה.
- החבל שהוא קשור בקופה -
- אינו חיבור - אלא אם תפר.
פירוש הרמב"ם
ידוע הוא ששלשלת מחוברת מטבעות. וכאשר יגיע אל עשרה טפחים או אל ארבעה אל קצת טבעות מטבעותיו, אמר תנא קמא שהוא יטביל עד מקום המידה לבד. ורבי טרפון אומר, שהוא יטביל הטבעות כולן אשר תגיע המידה לקצתן.
ואין הלכה כרבי טרפון, ולא כרבי יהודה:
פירוש רבינו שמשון
מטביל עד מקום המדה. כדמפרש בפ' בהמה המקשה (עב:) דכל העומד ליחתך כחתוך דמי ודבר תימה הוא דמכל מקום ליהוי חציצה למקום חתך ואין לומר דאיירי בידות של חוליות דהא מדקאמר רבי טרפון עד שיטביל כל הטבעת מכלל דלתנא קמא סגי בחצי טבעת ואין לומר דהוי כבית הסתרים דלא בעי ביאת מים דמ"מ ראוי לביאת מים בעינן כדאמרי' בפ"ק דקדושין (דף כה.) ובפ' תינוקות (דף סו:) ומיהו לעיל גבי מגל בתוספתא משמע דאבית הסתרים דכלי לא חיישינן בחציצה כלל:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
מטבילן עד מקום המדה - והשאר אין צריך טבילה, דכל העומד ליחתך כחתוך דמי. ולא הוי חציצה למקום החתך עצמו, דבית הסתרים דכלים אין טעון ביאת מים כמו באדם. ויתירים בית הסתרים דכלים על בית הסתרים דאדם, דאילו בית הסתרים דאדם נהי דאין טעונים ביאת מים בעינן ראוי לביאת מים, ובית הסתרים דכלים אפילו ראוי לביאת מים לא צריכי, דאין אדם מקפיד שם:
ר' יהודה אומר כו' - ואין הלכה כר' יהודה:
מטבילן עד מקום המדה - עד ארבעה לגדול ועד עשרה לקטן, והשאר טהור ואין צריך טבילה, ואפילו כלתה מדה לחצי טבעת שבשלשלת אין צריך להטביל אלא עד חצי טבעת:
ר' טרפון אומר עד שיטביל את כל הטבעת - שכלתה המדה לחציו. ואין הלכה כר' טרפון:
פירוש תוספות יום טוב
עשרה. טפחים. הרמב"ם:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
.אין פירוש למשנה זו
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
עד מקום המדה: פי' בערוך עד מקום שחשב לחותכו משם:
עד שיטביל את כולו: ס"א את כולן:
שלשלת דלי וכו': ונלע"ד דלהכי שלשלת דלי גדול ד' טפחים ושל קטן עשרה טפחים אע"ג דאפכא מסתברא לכאורה משום דדלי גדול כיון שהוא כבד גם שלשלת שלו צריכה להיות טבעות שלה גסים וכבדים ואם עוד ישימו בו שלשלת גדולה ארוכה אי אפשר למלאת בו מפני כובדו אבל דלי קטן כיון שהוא קל מסתמא גם שלשלת שלו קלה ודרך לעשותה ארוכה למלאת בה במקום חבל הלכך עד עשרה הוי טמא וצריך טבילה כנלע"ד אח"כ מצאתי שכן פי' הרא"ש ז"ל וכתבתיו בשמו פי"ד דכלים סימן ג':
ועתיד לקוצצם מטבילן עד מקום וכו': כך צ"ל. בטור יורה דעה סימן ר"ב כתב שם בית יוסף דבספר התרומה גריס מטבילן עד מקום המדה דברי ר' מאיר וחכמים אומרים עד שיטביל את כולו ע"כ וכן משמע מהרא"ש ז"ל בסוף נדה וכן הוא ג"כ התם בפ' בהמה המקשה כמו שרמזתי שם סימן ד'. וכתבו שם תוס' ז"ל מטביל עד מקום המדה וא"ת ואידך להוי חציצה דהוי מיעוטו המקפיד דמיעוטו המקפיד חוצץ בכלים כמו באדם כדמשמע במסכת מקואות וי"ל דאיירי בידות הכלים העשויין כעין חוליות כאותם שלשלאות של ברזל העשויות בטבעת והא דקתני נמי סיפא שלשלת דלי גדול ד' טפחים ושל קטן עשרה מטבילן עד מקום המדה ר' טרפון אומר עד שיטביל את כל הטבעת מכלל דת"ק לא בעי כל הטבעת מיירי נמי כגון דאותה טבעת עצמה עשויה בחוליות מטבעות קטנות וליכא חציצה עכ"ל ז"ל וכן כתב בית יוסף ביורה דעה סוף סימן ר"ב בשם ספר התרומה. והר"ש ז"ל העלה ומיהו בתוספתא משמע דאבית הסתרים דכלים לא חיישי' בחציצה כלל. וכמו שפי' ר"ע ז"ל:
תפארת ישראל
יכין
מטבילין עד מקום המדה: הראוי לו. והנותר כקצוץ דמי. ואינו חוצץ מקום החתך. דביהס"ת הוא. ובכלים אפי' ראוי לביאת מים לא בעי':
שלשלת דלי גדול ארבעה טפחים: מדהוא גדול אינו יכול להגביהו אלא אם כן אוחז השלשלת קרוב לו:
ושל קטן עשרה: עי' כלים פי"ד מ"ג:
מטבילן עד מקום המדה: כנזכר בכל א'. והשאר א"צ טבילה:
ר' טרפון אומר עד שיטביל את כל הטבעת: בכלתה המדה בחצי טבעת:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת