משנה מקוואות י רמבם

נוסח הרמב"ם

עריכה

(א) כל ידות הכלים -

שהכניסן שלא כדרכן,
או שהכניסן כדרכן ולא מירקן,
או שמירקן ונשברו - הרי אלו חוצצין.
כלי שהטבילו דרך פיו - כאילו לא טבל.
הטבילו כדרכו בלא זיבורית - עד שיטנו על צידו.
כלי שהוא צר מכאן ומכאן, ורחב מן האמצע -
אינו טהור - עד שיטנו על צידו.
צלוחית שפיה שוקע -
אינה טהורה - עד שיטנה על צידה.
קלמרין -
אינה טהורה - עד שיקבנה מצידה.
קלמרין של יוסף הכוהן - היתה נקובה מצידה.


(ב) הכר, והכסת של עור -

הרי אלו צריכין שיבואו בהן המים.
כסת עגולה, והכדור, והאימום,
והקמיע, ותפילה - אינן צריכין שיבואו בהן המים.
זה הכלל -
כל שאין דרכו להכניס ולהוציא - טובלין סתומין.


(ג) אלו שאינן צריכין שיבואו בהן המים -

קשרי העני, והנומין, וחבט של סנדל,
ותפילה של ראש - בזמן שהיא חוצה,
ושל זרוע - בזמן שאינה עולה ויורדת,
ואוזני החמת, ואוזני התורמל.


(ד) אלו שהן צריכין שיבואו בהן המים -

הקשר שבפרקסין, ושבכתף,
ושפה של סדין - צריך למתח,
ותפילה של ראש - בזמן שאינה חוצה,
ושל זרוע - בזמן שהיא עולה ויורדת,
ושנץ של סנדל,
ובגדים שהטבילן מכובסין - עד שיבעבעו,
הטבילן נגובין - עד שיבעבעו, וינוחו מבעבוען.


(ה) כל ידות הכלים שהן ארוכין, ועתיד לקוצן -

מטבילן עד מקום המידה.
רבי יהודה אומר: עד שיטביל את כולו.
שלשלת דלי גדול ארבעה טפחים,
ושל קטן עשרה - מטבילן עד מקום המידה.
רבי טרפון אומר: עד שיטביל את כל הטבעת.
החבל שהוא קשור בקופה -
אינו חיבור - אלא אם תפר.


(ו) בית שמאי אומרין:

אין מטבילין חמין בצונן - ולא צונן בחמין,
לא יפים ברעים - ולא רעים ביפים.
בית הלל אומרין: מטבילין.
כלי שהוא מלא משקין, והטבילו - כאילו לא טבל.
מלא מי רגלים - רואים אותן כאילו הן מים.
מלא מי חטאת - עד שירבו המים על מי חטאת.
רבי יוסי אומר:
אפילו כלי מחזיק כור, ואין בו אלא רביעית - כאילו לא טבל.


(ז) כל האוכלין,

מצטרפין לפסול את הגוויה - בכחצי פרס.
וכל המשקין,
מצטרפין לפסול את הגוויה - ברביעית.
זה חומר בשותה משקין טמאין מבמקוה - שעשה בו שאר משקין כמים.


(ח) אכל אוכלין טמאין,

שתה משקין טמאין,
טבל, והקיאן - טמאין, מפני שאינן טהורין בגוף.
שתה מים טמאין,
טבל, והקיאן - טהורין, מפני שהן טהורין בגוף.
בלע טבעת טהורה,
נכנס לאוהל המת,
הזה ושנה וטבל, והקיאה - הרי היא כמות שהיתה.
בלע טבעת טמאה - טובל ואוכל בתרומתו.
הקיאה - טמאה, וטימאתו.
חץ שהוא תחוב באדם -
בזמן שהוא נראה - חוצץ,
אם אינו נראה - טובל, ואוכל בתרומתו.


הדף הראשי של משנה מקואות י