משנה מקוואות י רמבם
נוסח הרמב"ם
עריכה(א) כל ידות הכלים -
- שהכניסן שלא כדרכן,
- או שהכניסן כדרכן ולא מירקן,
- או שמירקן ונשברו - הרי אלו חוצצין.
- כלי שהטבילו דרך פיו - כאילו לא טבל.
- הטבילו כדרכו בלא זיבורית - עד שיטנו על צידו.
- כלי שהוא צר מכאן ומכאן, ורחב מן האמצע -
- אינו טהור - עד שיטנו על צידו.
- צלוחית שפיה שוקע -
- אינה טהורה - עד שיטנה על צידה.
- קלמרין -
- אינה טהורה - עד שיקבנה מצידה.
- קלמרין של יוסף הכוהן - היתה נקובה מצידה.
(ב) הכר, והכסת של עור -
- הרי אלו צריכין שיבואו בהן המים.
- כסת עגולה, והכדור, והאימום,
- והקמיע, ותפילה - אינן צריכין שיבואו בהן המים.
- זה הכלל -
- כל שאין דרכו להכניס ולהוציא - טובלין סתומין.
(ג) אלו שאינן צריכין שיבואו בהן המים -
- קשרי העני, והנומין, וחבט של סנדל,
- ותפילה של ראש - בזמן שהיא חוצה,
- ושל זרוע - בזמן שאינה עולה ויורדת,
- ואוזני החמת, ואוזני התורמל.
(ד) אלו שהן צריכין שיבואו בהן המים -
- הקשר שבפרקסין, ושבכתף,
- ושפה של סדין - צריך למתח,
- ותפילה של ראש - בזמן שאינה חוצה,
- ושל זרוע - בזמן שהיא עולה ויורדת,
- ושנץ של סנדל,
- ובגדים שהטבילן מכובסין - עד שיבעבעו,
- הטבילן נגובין - עד שיבעבעו, וינוחו מבעבוען.
(ה) כל ידות הכלים שהן ארוכין, ועתיד לקוצן -
- מטבילן עד מקום המידה.
- רבי יהודה אומר: עד שיטביל את כולו.
- מטבילן עד מקום המידה.
- שלשלת דלי גדול ארבעה טפחים,
- ושל קטן עשרה - מטבילן עד מקום המידה.
- רבי טרפון אומר: עד שיטביל את כל הטבעת.
- ושל קטן עשרה - מטבילן עד מקום המידה.
- החבל שהוא קשור בקופה -
- אינו חיבור - אלא אם תפר.
(ו) בית שמאי אומרין:
- אין מטבילין חמין בצונן - ולא צונן בחמין,
- לא יפים ברעים - ולא רעים ביפים.
- בית הלל אומרין: מטבילין.
- כלי שהוא מלא משקין, והטבילו - כאילו לא טבל.
- מלא מי רגלים - רואים אותן כאילו הן מים.
- מלא מי חטאת - עד שירבו המים על מי חטאת.
- רבי יוסי אומר:
- אפילו כלי מחזיק כור, ואין בו אלא רביעית - כאילו לא טבל.
(ז) כל האוכלין,
- מצטרפין לפסול את הגוויה - בכחצי פרס.
- וכל המשקין,
- מצטרפין לפסול את הגוויה - ברביעית.
- זה חומר בשותה משקין טמאין מבמקוה - שעשה בו שאר משקין כמים.
(ח) אכל אוכלין טמאין,
- שתה משקין טמאין,
- טבל, והקיאן - טמאין, מפני שאינן טהורין בגוף.
- שתה מים טמאין,
- טבל, והקיאן - טהורין, מפני שהן טהורין בגוף.
- שתה משקין טמאין,
- בלע טבעת טהורה,
- נכנס לאוהל המת,
- הזה ושנה וטבל, והקיאה - הרי היא כמות שהיתה.
- בלע טבעת טמאה - טובל ואוכל בתרומתו.
- הקיאה - טמאה, וטימאתו.
- נכנס לאוהל המת,
- חץ שהוא תחוב באדם -
- בזמן שהוא נראה - חוצץ,
- אם אינו נראה - טובל, ואוכל בתרומתו.
הדף הראשי של משנה מקואות י
משנה מקוואות, פרק י':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב