משנה מקוואות ט ג

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת מקוואות · פרק ט · משנה ג | >>

אלו שאין חוצצין: קלקי הראש, ובית השחיה, ובית הסתרים באיש.

רבי אליעזר אומר, אחד האיש ואחד האשה, כל המקפיד עליו, חוצץ.

ושאין מקפיד עליו, אין חוצץו.

אלו שאינן חוצצין -

קלקי הראש, ובית השחי,
ובית הסתרים באיש.
רבי אלעזר אומר:
אחד איש ואחד אשה -
כל המקפיד עליו - חוצץ,
וכל שאינו מקפיד עליו - אינו חוצץ.

קלקי הראש ובית השחי - הפנימיות, אשר יתלתל השיער וישוב כמו לבד, אמנם שיער הראש או שיער האורבים.

ובית הסתרים באיש - רוצה לומר קלקי בית הסתרים באיש, לפי שהוא לא יקפיד על זה.

וכוונת מקפיד שישתדל על זה הדבר ויחוש וירצה סורו, ואינו מקפיד שלא יחוש על זה הדבר ולא יקפיד אם ישאר על גופו או לא ישאר.

ודע שעיקר זאת השאלה, שאם יהיה הדבר החוצץ על גופו כמו טיט ובצק ומה שדומה להם מן העניינים המבדילים, וכללו גודל שטח הגוף, והוא חושש ומקפיד על השארותו וחפץ בסורו מגופו, הנה הוא חוצץ, ולא יעלה לו טבילה עד שינוקה גופו ממנו ויטבול אחר זה. אמנם אם לא יהיה מקפיד עליו אינו חוצץ אף על פי שיכלול רוב הגוף. וכן אם היה הדבר החוצץ על מיעוט גופו אינו חוצץ, ואפילו אם היה חפץ בסורו ומקפיד עליו, זהו דין תורה.

אך מדרבנן כל המקפיד עליו חוצץ, ואפילו היה מיעוט גופו, גזירה משום רובו. וכן גזרו על רובו שאינו מקפיד משום רובו המקפיד, והוא אמרם "דבר תורה, רובו ומקפיד עליו חוצץ, ומיעוטו ואף על פי שמקפיד אינו חוצץ, וגזרו על רובו שאינו מקפיד משום רובו המקפיד, ועל מיעוטו המקפיד משום רובו המקפיד". ולא חייבוהו החציצה גם כן למיעוטו שאינו מקפיד משום מיעוטו המקפיד, באשר מיעוטו המקפיד עצמו גזירה, ולא גזרינן גזירה לגזירה.

הנה התבאר לך מזה כולו, שכל מה שיחפוץ על סורו מגופו וירצה זה חוצץ, ואפילו היה הפחות שבשעורים, והוא אמרו שם כל המקפיד עליו חוצץ, וכל מה שלא יקפיד ממנו אם סר אם נשאר אינו חוצץ, ובתנאי שלא יהיה זה על רוב גופו. ושמור זה העיקר תמיד כי הוא עניין החציצה.

ואין הלכה כרבי אלעזר בהשוותו איש ואשה:

ובית השחי. בחנם תמי' דהוי בכלל בית הסתרים:

ובית הסתרים באיש. דאיש אינו מקפיד אבל אשה מקפדת ודוקא נשואה שלא תתגנה על בעלה כדפרי' בסוף פירקין דלעיל:

ובית הסתרים באיש. דאיש אינו מקפיד. ואפילו אשה אין מקפדת אלא נשואה כדפרישית:

ושאינו מקפיד עליו אינו חוצץ - והוא שלא יהיה על רוב גופו. ופסק ההלכה לענין חציצה, רובו ומקפיד עליו, חוצץ דבר תורה. מיעוטו, כלומר אם הדבר החוצץ הוא במיעוט הגוך, אע"פ שמקפיד עליו, אינו חוצץ מן התורה, אבל חכמים גזרו על רובו שאינו מקפיד משום רובו המקפיד, ועל מיעוטו המקפיד נמי משום רובו המקפיד. ולא גזרו על מיעוטו שאינו מקפיד אטו מיעוטו המקפיד, דהיא גופא גזירה, ואנן ניקום ונגזור גזירה לגזירה:

ובית השחי. בחנם תנייה דהוי בכלל בית הסתרים הר"ש. ומהר"ם כתב וז"ל נ"ל דאיצטריך דאי לא תנא אלא בית הסתרים סתמא ה"א דוקא בית הנקב ובית הערוה שאינו נראה לעולם מפני הכבוד. אבל בית השחי פעמים מגביה זרועו ונראה לא חשיב בית הסתרים קמ"ל. ואי לא תנא אלא בית השחי ה"א דר"א לא פליג אלא בבית השחי. משום דזמנין נראה אבל בשאר בית הסתרים מודה קמ"ל:

רבי אליעזר אומר אחד האיש ואחד האשה. ואין הלכה כר"א. הרמב"ם:

כל המקפיד כו'. אתאן לכ"ע וכדתנן נמי בסוף פירקין. וקצת קשה דה"נ ה"ל למתני' בתר כולהו ואמאי מפסיק בינייהו. [ובני האלוף כמהר"ר ליווא יצ"ו אמר שיש לפרש דכל המקפיד כו' לא ככ"ע אלא דברי ר"א הן וקאמר שאחד האיש כו' שוין והכל תלי בקפידא שאם הוא גברא או איתתא דמקפיד כו' ומשה"נ לא קתני הכא זה הכלל ובס"פ קתני זה הכלל דקאי אף אאדם. ודבריו נכונים. אבל הרמב"ם והר"ב שפירשו כאן כללא דדינא דמקפיד כו' אי איתא שהם סבורים דדברי ר"א הן. ודלקמן בס"פ הוא שכולל אף לדאדם ה"ל להמתין עד לקמן. ולכן נ"ל שהם דקדקו בלישנא דמקפיד עליו דהל"ל עליהן דהא אקלקי קאי וכן הל"ל חוצצין. ומיהו גם בזה י"ל דכללא דכל המקפיד קבלה בידם היתה על כל עניני חציצה. וכדתנן לקמן. ור"א אותו הכלל שמסור בידם הוא דנקטיה הכא ולומר שגם בענין הקלקי נאמר שהן בכלל דכל המקפיד כו'. ושוב ראיתי שהרא"ש כתב רא"א אחד האיש ואחד האשה כל המקפיד עליו חוצץ ורבנן סברי כל אשה נשואה מקפדת. זה הכלל כל המקפיד עליו חוצץ ושאינו מקפיד עליו אינו חוצץ. לפלוף שבעין כו' אלו חוצצין בכלים כו' זה הכלל כו' כל המקפיד כו' מבואר שגירסתו במשנה בדברי ר"א כל המקפיד כו' וגם גורס כאן זה הכלל כו' ואולי שאף כך גי' הרמב"ם והר"ב. ומש"ה לא נטרי להו עד לקמן לפרש דינא דקפידא. ויכולני ג"כ לתרץ דהא דלא נטר התנא עד אחר מתני' דלפלוף דאיידי דר"א נקט כל המקפיד כו' סידר רבינו הקדוש אח"כ מיד זה הכלל וכו' וכ"ש למ"ש דר"א מלישנא דזה הכלל כו' נקט למלתיה]:

(ה) (על המשנה) השחי. בכלל בית הסתרים הוא, ואצטריך, דהוה אמינא דוקא בית הנקב ובית הערוה דאינו נראה לעולם מפני הכבוד, אבל השחי לא מיקרי בית הסתרים, קמשמע לן. ואי לא תני אלא השחי, הוה אמינא דר' אליעזר לא פליג אלא בהא, קמ"ל. מהר"מ:

(ו) (על המשנה) כל המקפיד כו'. אתאן לכולי עלמא. וקשה, דהוה ליה למתני בתר כולהו. ויש לפרש נמי דדברי ר' אליעזר הוא שאמר האיש כו' תלוי בקפידה. ומשום הכי נמי לא תני זה הכלל. בני מוהר"ר ליוואי יצ"ו. והרא"ש כתב שגרס ליה בדברי ר' אליעזר ושוב גרס נמי זה הכלל כו'. ואולי שכן הוא נמי גירסת הר"מ והר"ב:

קלקי הראש:    בתוספתא פליגי תנאי דרבי אומ' קלקי הראש חוצץ ור' יוסי ב"ר יהודה אומ' אינו חוצץ. ומ"מ דוק בפי' הר"ש ז"ל ס"פ בתרא דמכלתין אם יש טעות. ופירש בערוך בערך קלקי כל איש שאינו חלק ויש לו שערות כאיש שעיר בבית השחי או בלבו מודלה ע"ג גרונו ויתמאס מן הזיעה והן מתקלקלין ונעשין כקלקי שפירשנו ציליצו ע"כ. וכתבתיו במלת קלקין דברפכ"ט דכלים:

ובית השחי:    בחנם תנייה דהוי בכלל הסתרים הר"ש ז"ל. ונלע"ד דאי קלקי קאי נמי אבית השחי ניחא דתנייה לאשמועי' דאע"ג שהוא מסובך אינו חוצץ אבל שאר בית הסתרים אין דרך להסתבך כ"כ כמו בית השחי דוק אח"כ מצאתי שפי' ה"ר יהוסף ז"ל פי' קלקי בית השחי וקלקי בית הסתרים באיש ע"כ:

בפי' ר"ע ז"ל ופסק ההלכה וכו'. אמר המלקט הכי פסקינן בנדה פ' בתרא דף ס"ז. והלכה למשה מסיני הן שיעורין חציצין ומחיצין. ורש"י ז"ל ס"ל דדוקא בשערו הוא דמפלגינן בהכי אבל בבשרו אפי' מיעוט שאינו מקפיד חוצץ עיין בהר"ן ז"ל סוף הלכות נדה להרי"ף ז"ל בדף ש"ח ע"ב בפ' שני דשבועות:

עוד בפי' ר"ע ז"ל מיעוטו כלומר וכו'. אמ' המלקט נראה שצ"ל מיעוטו אינו חוצץ כלומ' וכו':

ר' אליעזר:    ביו"ד ברוב הנוסתאות:

כל המקפיד:    סתמא היא:

יכין

אלו שאין חוצצין קלקי הראש ובית השחי:    תחת הזרוע:

ובית הסתרים באיש:    שאינו מקפיד וה"ה פנויי'. וקאלטניס אינן חוצצין [שם בי"ד ס"ו]:

ושאין מקפיד עליו אין חוצץ:    ואנן קיי"ל רוב גופו מלוכלך ומקפיד עליו. חוצץ מדאו'. ובחדא לריעותא מד"ס [י"ד קצ"ח רט"ז סק"ד]:

בועז

פירושים נוספים