רבינו שמשון על מקוואות ט
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
אלו חוצצין באדם. משום דבסיפא קתני אלו חוצצין בכלים תנא גבי טבילת אדם אלו חוצצין באדם וקצת קשה בפרק במה אשה (דף נז.) דמייתי הך משנה וקאמר ת"ר וה"ל למימר תנן התם:
שבראשי הבנות. בריש במה אשה (שם.) אמרי' דאכולהו קאי דבראש חוצצין בצואר אין חוצצין לפי שאין אשה חונקת עצמה:
של צמר ושל שער. בפרק במה אשה (שם) אמרינן מודים חכמים לרבי יהודה בחוטי שער:
קילקי הלב. קילקי וחבק דפרק במה אשה (דף סד.) פירש בערוך כל אשה שאינה חלקה ויש לה שערות כאיש שעיר בבית השחי או בלבו מודלה אל גרונו תמאס מן הזיעה והן מתקלקלין ונעשין כקלקי שפירשנו ואקילקי דבמה אשה פירש בגד עשוי משער של עזים והוא קשה ועשוי להציעו תחת הכרים והכסתות:
לפלוף. צואת העין:
גליד שחוץ למכה. ריר היוצא מן המכה מתייבש ונעשה גליד:
שרף היבש. כגון שרף היוצא מן הפרי ומן האילן:
וגילדי צואה שעל בשרו. כשיש זיעה מרובה על בשרו מתיבשת ונעשית כמין גליד:
והמלמולים. פירש בערוך אדם שידיו מלוכלכות בטיט או בבצק או בזיעה ומולל ידו אחת על חבירתה נעשה על ידו כמין גרגרים של שעורים והעיקר מן וקטפת מלילות (דברים כג):
מרקה. פי' בערוך טיט שמערבין בו דברים אחרים לחזקו כדכתיב (אסתר ב) תמרוקי הנשים והוא שיער של צאן וי"מ טיט מתוקן לעושי כלי חרס שרוי בלובן ביצה לתקן בו כלים שנסדקו ואין מים ממחקו:
יתדות דרכים. מפרש בתוספ' (פ"ז) אלו שמהלכין עליהם בימות הגשמים ואין מתמעכין ושמא כשהן לחין נקראו גץ יוני וכשיבשו נקראין יתדות לפי שהן משופין כיתדות וקשין לבני אדם המהלכים עליהם כדמוכח בסוף מרובה (ד' פא:):
שאין טובלין בהן. כעין מטה שרגליה שוקעת בטיט דלעיל בפ"ז:
ואין מטבילין אותן. אם נטמאו מימיו דלא סלקה השקה במקום הטיט כדתנינן לקמן גבי לגין:
ובית השחי. בחנם תמי' דהוי בכלל בית הסתרים:
ובית הסתרים באיש. דאיש אינו מקפיד אבל אשה מקפדת ודוקא נשואה שלא תתגנה על בעלה כדפרי' בסוף פירקין דלעיל:
ולפלוף שבעין. בפ' תינוקת (ד' סו.) אמר מר עוקבא לפלוף שבעין לח אינו חוצץ יבש חוצץ אימתי נקרא יבש משמתחיל לירק אמר שמואל כחול שבעין אינו תוצץ ע"ג העין חוצץ ואם עיניה פורחות בין כך ובין כך אינו חוצץ דמתוך שעיניה פורחות אין הכחול מידבק:
כשות של קטן. כי האי גונא תנן בפ"ב דעוקצין (מ"ו) כשות של קישות והנץ שלה טהור ופי' בערוך כשם שיש לקישות כשהן הקושואין קטנים שיש להם כמין שיער קטן כך יש לקטן והוא הכשות לא מטמא ולא מיטמא דלא חשיב יד להכניס טומאה ולהוציא והא דתניא בת"כ בבשר הזב (ויקרא טו) ולא. בצואה שעליו ולא בקילקין שעליו ולא בשירים ולא בנזמים ולא בטבעות אע"פ שאין יוצאין יכול שאני מוציא את השיער ואת הצפורן ת"ל (שם) טמא ההוא שיער דמרבינן התם לא דמי כלל לכשות דהכא דאין לו אלא בקטנותו ואינו עיקר שיער ולא חשוב כלל ובמקומינו קורין אותו שיער שוטה:
תניא בתוספתא (פ"ט) ושאמרו חוצצין ושאמרו אין חוצצין לא מטמאין ולא מיטמאין חוץ מקרום שע"ג המכה והאגד שעל גבי המכה והקשקשין שע"ג השבר. והשירים והנזמין והקטבלאות והטבעות אוצין חוצצין רפין אין חוצצין ר"ש שזורי אומר בית הסתרים בנשואה חוצץ בפנויה אינו חוצץ סם יבש שעל גבי המכה והכחול שבעין הרי אלו אינן חוצצין הדם והדיו והדבש והחלב ושרף התות ושרף התאנה ושרף השקמה ושרף החרוב יבשין חוצצין לחין אין חוצצין ושאר כל השרפין בין לחין בין יבשין חוצצין מפני שהם שטף לכלוכי פירות והכחול שחוץ לעין הרי אלו חוצצין צואה שתחת הצפורן שלא כנגד הבשר והמים והבצק שתחת הצפורן אפי' כנגד הבשר הרי אלו חוצצין כשות של גדול שאינו מקפיד עליה והאב' והבשר המדולדלין באדם הרי אלו אינן חוצצין ר' יוחנן בן יוסף אומר צפורן שפרשה רובה הרי זו אינה חוצצת כל החוצצין בכלים חוצצין בנדה ובגר בשעת טבילה ובחולין אינן חוצצין. פי' לא מטמאין שאין מוציאין טומאה אם הוא זב ונגע בהן הטהור. ולא מיטמאין שאין מכניסין טומאה אם הוא טהור ונגע בהן הזב: חוץ מקרום כלומר חוץ מקרום ואגד וקשקשין כל הני אחוץ קיימין שכולם דינן כקרום: השירים מכאן ואילך איירי בדין חציצה: אוצין דחוקין על הבשר כמו בתר איצצא דפ' חבית במס' שבת (דף קמד.) מלשון (משלי יט) אץ ברגלים: שלא כנגד הבשר שהצפורן גדול ועודף על הבשר: בנדה ובגר אית דגרסי בפרה ובעובד כוכבים בטבילת הפרה ובעובד כוכבים שנתגייר. ובחולין אין חוצצין דלא אחמור רבנן בחולין והא דתניא בפ' כל הבשר (דף קו.) דכל דבר החוצץ בטבילה בגוף חוצץ בנטילת ידים לחולין התם לאכילה והכא לנגיעה דיש חילוק בין אכילה לנגיעה כדאשכחן בסוף אין דורשין (דף כ.):
אלו חוצצין. כל הני תלויים בקפידה כדתני סיפא דדבר המקפיד חוצץ וכולהו מדרבנן בין באדם בין בכלים כדא"ר יצחק בפ' תינוקת (דף סז.) דבר תורה רובו ומקפיד עליו חוצץ רובו ואין מקפיד עליו אינו חוצץ וגזרו על רובו שאינו מקפיד משום רובו המקפיד ועל מיעוטו המקפיד משום רובו המקפיד אבל מיעוטו שאינו מקפיד לא גזרו:
נקיים. קפדי עלייהו:
בלוסים. מלוכלכים מלשון עיסה בלוסה דסוף כלל גדול (דף עו:) לא קפיד עלייהו:
איכוף. כמו אוכף:
זקקים. נודות של עור מל' זיקא בין מליא בין חסרא שרי במס' ע"ז בשלהי פ' ר' ישמעאל (דף ס.):
של בנאים. בסוף אלו קשרים (דף קיד.) אמרינן מאי בנאים אמר רבי יוחנן אלו תלמידי חכמים שעוסקין בבניינו של עולם כל ימיהם וקפדי על רבב שבבגדיהם שלא יהו מן המשניאים כדאמר ר' יוחנן התם כל תלמיד חכם שנמצא רבב על בגדו חייב מיתה שנאמר כל משנאי אהבו מות אל תיקרי משנאי אלא משניאי לפיכך אפי' בצד אחד חוצץ ולא עלתה לו טבילה אבל עם הארץ אינו מקפיד אלא א"כ יוצא מעבר אל עבר ומהך דייקינן התם דעל המרדעת חוצץ דלעיל היינו משני צדדין דלא תהא מרדעת חשובה מבגדו של עם הארץ ומתני' דווקא בשאינו מוכר רבב דאי מוכר רבב הוא אינו חוצץ כדאמר רבא בסוף פרק דם חטאת (דף צח:) דם על בגדו חוצץ ואם טבח הוא אינו חוצץ רבב על בגדו חוצץ ואם מוכר רבב הוא אינו חוצץ ומיבעיא ליה התם באדם אחד שהוא טבח ומוכר רבב אחדא ודאי לא קפיד אתרתי קפיד או לא קפיד וקאי בתיקו:
זפתין. זופתי חבית או עושי זפת:
מפסלו אילנות. שנוטל הפסולת אי נמי מלשון (שמות כד) ויפסול שני לוחות אבנים שנוטל כל הענפים כדי שתתעבה הקורה ועבודה היא דאסורה בשביעית כדתנן בפ' ב' דשביעית (מ"ג) מקרסמין ומזרדין ומפסלין עד ראש השנה:
של קייצים. מלקטי קוצים:
כל המקפיד עליו. להעבירו ולהסירו מעליו:
תניא בתוספתא(רפ"ז) טבעת שנתונה בלבינה של טיט טופח והטבילה טהורה ואם היה טיט יון וחביריו כאילו לא טבלה לגין שהוא מלא מים טמאין ונתון על פיו הטיט טופח אם היו מים שוקעין בטיט והטבילן טהור ואם היה טיט היון וחביריו כאילו לא טבל ור' יוסי מטמא בשל מריקא מפני ששפין בו סידקי כלים ואלו הן יתידות הדרכים אלו שמהלכין עליהם בימות הגשמים והן מתמעכין. על הבגדים מצד אחד אינו חוצץ משני צדדין חוצץ דברי ר' מאיר (רבי יהודה אומר משום רבי ישמעאל של בנאים מצד אחד אף משל בור) גדולה מצד אחד קטנה עד שתהא משני צדדין. הזפת שבכוס ושבצלוחית מתוכו חוצצת מאחוריו אינה חוצצת במה דברים אמורים מבית האומן אבל מבית בעל הבית בין מתוכו בין מאחריו הרי זו חוצצת בתמחוי ובקערה בין מתוכן בין מאחוריהן בין מבית האומן ובין מבית בעל הבית הרי זו חוצצת המור והקומוס בין בכוס בין בצלוחית בין בקערה בין בתמחוי בין מתוכן בין מאחוריהן בין מבית האומן ובין מבית בעל הבית הרי אלו חוצצין על הסנדל מתוכן למעלה חוצץ למטה אינו חוצץ ועל הספסל מלמעלה ומן הצדדין חוצץ ומלמטה אינו חוצץ לכלוכי צואה שבכסא ובקתדראות והמכובשין בין מתוכן בין מאחוריהן בין מלמטן בין מן הצדדין הרי אלו חוצצין על מטות של בעל הבית רבי עקיבא אומר על הגשיש החיצון חוצץ על הפנימי אינו חוצץ ועל המטפחות של מפסלי אילנות ר' עקיבא אומר [אף] על חלוקן רבי שמעון אומר אף של שמנים כיוצא בהן לכלוכי שמרים שבכוס ושבצלוחית והמוך שבשירים ושבזוג והטיט והבצק שעל ידי קורדום ושעל ידי המגריפה הרי אלו אינן חוצצין הגלידו הרי אלו חוצצין. פי' וחביריו דתנן בריש פירקין. לגין של עץ טהור. הלגין והמים. מתמעכין. אית דגרסי מתמעטין כלומר מתמעטין בימות הקיץ. גדולה מצד אחד. ומתני' בשל בור קטנה. על הסנדל מתוכו למעלה באפנתא עור שעל גבי הרגל. למטה. בגילדא דהוא עור שתחת כף הרגל שדורס עליו. ובקתדראות אית דגרסי ובקדרות: והמכובשים היינו ששחרוריתם יבש עליהן כדקתני מתני' לא יטביל הקומקמוס בפחמים אלא אם כן שפשף. גשיש החיצון. הוא הלבן החיצון דקפיד עליה טפי אבל על הפנימי לא קפיד. והמוך שבשיר. כשהתכשיט חלול משימין שם מוך. הגלידו יבשו: