משנה מנחות יא דפוסים
משנה מנחות, פרק י"א:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
שתי הלחם נילושות אחת אחת, ונאפות אחת אחת.
לחם הפנים נילוש אחד אחד, ונאפה שנים שנים.
ובטפוס היה עושה אותן.
וכשהוא רודן, נותנן בטפוס, כדי שלא יתקלקלו.
אחד שתי הלחם ואחד לחם הפנים, לישתן ועריכתן בחוץ, ואפייתן בפנים, ואינן דוחות את השבת, רבי יהודה אומר, כל מעשיהם בפנים.
רבי שמעון אומר, לעולם הוי רגיל לומר, שתי הלחם ולחם הפנים כשרות בעזרה, וכשרות בבית פאגי.
חביתי כהן גדול, לישתן [ ועריכתן ] ואפייתן בפנים, ודוחות את השבת.
טחונן והרקדן אינן דוחות את השבת.
כלל אמר רבי עקיבא, כל מלאכה שאפשר לה לעשות מערב שבת, אינה דוחה את השבת.
ושאי אפשר לה לעשות מערב שבת, דוחה את השבת.
כל המנחות יש בהן מעשה כלי בפנים, ואין בהן מעשה כלי בחוץ.
[ כיצד ], שתי הלחם ארכן שבעה ורחבן ארבעה וקרנותיהן ארבע אצבעות.
לחם הפנים, ארכן עשרה ורחבן חמשה וקרנותיו שבע אצבעות.
רבי יהודה אומר, שלא תטעה, זד"ד יה"ז.
בן זומא אומר, ונתת על השולחן לחם פנים לפני תמיד, שיהא לו פנים.
השלחן, ארכו עשרה, ורחבו חמשה.
לחם הפנים, ארכן עשרה ורחבן חמשה, נותן ארכו כנגד רחבו של שלחן, וכופל טפחיים ומחצה מכאן וטפחיים ומחצה מכאן, נמצא ארכו ממלא כל רחבו של שלחן, דברי רבי יהודה.
רבי מאיר אומר, השלחן ארכו שנים עשר ורחבו ששה.
לחם הפנים ארכו עשרה ורחבו חמשה.
נותן ארכו כנגד רחבו של שלחן, וכופל טפחיים מכאן וטפחיים מכאן וטפחיים ריוח באמצע, כדי שתהא הרוח מנשבת ביניהן.
אבא שאול אומר, שם היו נותנין שני בזיכי לבונה של לחם הפנים.
אמרו לו, והלא כבר נאמר (ויקרא כד), ונתת על המערכת לבונה זכה.
אמר להן, והלא כבר נאמר (במדבר ב), ועליו מטה מנשה.
ארבעה סניפין של זהב היו שם מופצלין מראשיהן, שהיו סומכים בהן שנים לסדר זה ושנים לסדר זה.
ועשרים ושמונה קנים, כחצי קנה חלול, ארבעה עשר לסדר זה וארבעה עשר לסדר זה.
לא סדור קנים ולא נטילתן דוחה את השבת, אלא נכנס מערב שבת ושומטן ונותנן לארכו של שלחן.
כל הכלים שהיו במקדש, ארכן לארכו של בית.
שני שולחנות היו באולם מבפנים על פתח הבית, אחד של שיש ואחד של זהב.
על של שיש נותנים לחם הפנים בכניסתו, ועל של זהב ביציאתו, שמעלין בקדש ולא מורידין.
ואחד של זהב מבפנים, שעליו לחם הפנים תמיד.
ארבעה כהנים נכנסין, שנים בידם שני סדרים, ושנים בידם שני בזיכין.
וארבעה מקדימין לפניהם, שנים ליטול שני סדרים, ושנים ליטול שני בזיכים.
המכניסים עומדים בצפון, ופניהם לדרום.
המוציאין עומדים בדרום, ופניהם לצפון.
אלו מושכין ואלו מניחין, וטפחו של זה כנגד טפחו של זה, שנאמר (שמות כה), לפני תמיד.
רבי יוסי אומר, אפילו אלו נוטלין ואלו מניחין, אף זו היתה תמיד.
יצאו ונתנו על השלחן של זהב שהיה באולם, הקטירו הבזיכין, והחלות מתחלקות לכהנים.
חל יום הכפורים להיות בשבת, החלות מתחלקות לערב.
חל להיות ערב שבת, שעיר של יום הכפורים נאכל לערב, הבבליים אוכלין אותו כשהוא חי, מפני שדעתן יפה.
סדר את הלחם בשבת ואת הבזיכים לאחר שבת והקטיר את הבזיכים בשבת, פסולה, ואין חייבין עליהן משום פגול נותר וטמא.
סדר את הלחם ואת הבזיכין בשבת והקטיר את הבזיכין לאחר שבת, פסול, ואין חייבין עליהן משום פגול ונותר וטמא.
סדר את הלחם ואת הבזיכין לאחר שבת והקטיר את הבזיכין בשבת, [ פסול ].
כיצד יעשה, יניחנה לשבת הבאה, שאפילו היא על השלחן ימים [ רבים ], אין בכך כלום.
שתי הלחם נאכלות אין פחות משנים, ולא יתר על שלשה.
כיצד, נאפות מערב יום טוב ונאכלות ביום טוב, לשנים.
חל יום טוב להיות אחר השבת, נאכלות לשלשה.
לחם הפנים נאכל אין פחות מתשעה, ולא יתר על אחד עשר.
כיצד, נאפה בערב שבת ונאכל בשבת, לתשעה.
חל יום טוב להיות ערב שבת, נאכל לעשרה.
שני ימים טובים של ראש השנה, נאכל לאחד עשר.
ואינו דוחה לא את השבת ולא את יום טוב.
רבן שמעון בן גמליאל אומר משום רבי שמעון בן הסגן, דוחה את יום טוב ואינו דוחה את יום צום.
משנה מנחות, פרק י"א:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב