משנה מנחות יא ט

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת מנחות · פרק יא · משנה ט | >>

[עריכה]

שתי הלחם נאכלות אין פחות משנים, ולא יתר על שלשה^לב.

כיצד, נאפות מערב יום טוב ונאכלות ביום טוב, לשנים.

חל יום טוב להיות אחר השבת, נאכלות לשלשה.

לחם הפנים נאכל אין פחות מתשעה, ולא יתר על אחד עשר.

כיצד, נאפה בערב שבת ונאכל בשבת, לתשעה.

חל יום טוב להיות ערב שבת, נאכל לעשרה.

שני ימים טובים של ראש השנה, נאכל לאחד עשר.

ואינו דוחה לא את השבת ולא את יום טוב.

רבן שמעון בן גמליאל אומר משום רבי שמעון בן הסגן, דוחה את יום טוב ואינו דוחה את יום צום^לג.

משנה מנוקדת

[עריכה]

שְׁתֵּי הַלֶּחֶם נֶאֱכָלוֹת,

אֵין פָּחוֹת מִשְּׁנַיִם,

וְלֹא יָתֵר עַל שְׁלֹשָׁה.

כֵּיצַד?

נֶאֱפוֹת מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב וְנֶאֱכָלוֹת בְּיוֹם טוֹב,

לִשְׁנַיִם;

חָל יוֹם טוֹב לִהְיוֹת אַחַר הַשַּׁבָּת,

נֶאֱכָלוֹת לִשְׁלֹשָׁה.

לֶחֶם הַפָּנִים נֶאֱכָל,

אֵין פָּחוֹת מִתִּשְׁעָה,

וְלֹא יָתֵר עַל אַחַד עָשָׂר.

כֵּיצַד?

נֶאֱפֶה בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְנֶאֱכָל בְּשַׁבָּת,

לְתִשְׁעָה;

חָל יוֹם טוֹב לִהְיוֹת עֶרֶב שַׁבָּת,

נֶאֱכָל לַעֲשָׂרָה;

שְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה,

נֶאֱכָל לְאַחַד עָשָׂר.

וְאֵינוֹ דּוֹחֶה,

לֹא אֶת הַשַּׁבָּת,

וְלֹא אֶת יוֹם טוֹב.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מִשּוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן הַסְּגָן:

דּוֹחֶה אֶת יוֹם טוֹב,

וְאֵינוֹ דוֹחֶה אֶת יוֹם צוֹם:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

שתי הלחם נאכלות -

אין פחות משנים, ולא יתר על שלשה.

כיצד? -

נאפות מערב יום טוב - נאכלות ביום טוב לשנים,

חל יום טוב להיות אחר שבת - נאכלות לשלשה.

לחם הפנים נאכל -

אין פחות מתשעה, ולא יתר על אחד עשר.

כיצד? -

נאפה מערב שבת - נאכל בשבת לתשעה,

חל יום טוב להיות ערב שבת - נאכל לעשרה.

שני ימים טובים של ראש השנה - נאכל לאחד עשר.

ואינו דוחה - לא את השבת, ולא את יום טוב.

רבן שמעון בן גמליאל אומר, משום שמעון בן הסגן:

דוחה - את יום טוב,

ואינו דוחה - את יום צום.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

כבר נתבאר במסכת ביצה, ששני ימים טובים של ראש השנה קדושה אחת, וכבר זכרנו אותו לך בעירובין. ונתבאר בביצה גם כן, שאין אופין ומבשלין ביום טוב אלא מה שיאכל באותו היום בלבד.

ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

אין פחות משנים - משני ימים משנאפו:

נאכל לשלשה - שאפאום בערב שבת. לפי שאין אפייתן דוחה לא שבת ולא יום טוב:

לתשעה - בשבת שניה, שהוא תשיעי לאפייתו:

לעשרה - שנאפו בחמישי בשבת:

שני ימים טובים של ראש השנה - קודם לשבת. נאפה ברביעי ונאכל בשבת שניה, הרי לאחד עשר. ואם תאמר, הרי שנים עשר נינהו, דהא אותה שבת הוי יום הכפורים ואין הלחם נאכל עד למוצאי שבת. הא לא קשיא, דלענין אכילת קדשים הלילה הולך אחר היום שעבר, הלכך מקרי אחד עשר:

ואינו דוחה לא את השבת ולא את יום טוב - לפי שאין אופים ומבשלים ביום טוב אלא מה שאוכל באותו היום בלבד:

רבן שמעון בן גמליאל אומר וכו' - ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

אין פחות משנים ולא יתר על שלשה. כלומר אין פחות משני ימים שעברו וכן ג' ולא קשיא דליתני לב' ולג'. עיין בריש מסכת פרה:

שני י"ט של ר"ה כו'. כתב הר"ב וא"ת הרי שנים עשר נינהו וכו' הא לא קשיא דלענין אכילת קדשים הלילה הולך אחר היום. כך פי' בקונטרס. וכתבו התוס' דנראה דל"ק מידי דאם באו עדים מן המנחה ולמעלה אותו היום קדש ולמחר קדש יום שני עיקר [כדתנן בפ"ד דראש השנה משנה ד'] ומנינן [מיניה] יוה"כ ויחול אחר השבת ונוהגים אותו היום קדש חומרא בעלמא דלא ליזלזלו ביה לשנה הבאה. ואם קודם מנחה באו עדים לא עבדינן אלא חד יומא ומחרתו דהוא ע"ש חול. אע"פ שכבר אפו לחם הפנים מערב י"ט חוזרין ועושין אחרים לקיים לחם חם. כמו שנוכל יותר. וראשון נאכל בפדיון וכו'. ומיהו קשה היכי חייל יוה"כ באחד בשבת. הא משמע בפרק החליל דלא מקלע באחד בשבת. אלא לאחרים שעושין לעולם אחד מלא ואחד חסר. ע"כ. ולא ידעתי מאי קשיא להו טפי על פירושם מעל המשנה עצמה. דתנן ואינו דוחה את יום צום. ומהאי טעמא דדחינן יוה"כ מיום א'. הכי נמי דחינן ליה מיום ו'. וכן במתניתין ז' כמ"ש שם וע"ש:

ולא את יום טוב. כתב הר"ב לפי שאין אופין ומבשלים ביו"ט. אלא מה שאוכל באותו היום בלבד. בפרק אלו עוברין [דף מ"ז] פריך מהכא למאן דאמר מדאורייתא צרכי שבת נעשין ביום טוב [והכי מפרשינן ברפ"ב דביצה] דהשתא דשבת ביו"ט שרי דיו"ט ביו"ט מיבעיא ומשני שאני הכא דאמר קרא לכם ולא לגבוה. תוס'. ומה שהקשו שם בתוספות מהואיל אי בעי פריק להו ואמרינן הואיל כמ"ש שם בס"ד. לפירוש הר"ב והרמב"ם דר"פ דלקמן דאין פודין טהורין וכך פסק הרמב"ם בחבורו בפ"ו מאיסורי מזבח לא קשה ולא מידי ופלוגתא דאמוראי היא בר"פ דלקמן וה"ל להתוספות לפרש דלאותו מ"ד הוא שהקשו:

ואינו דוחה את יום צום. חל יום הכפורים בערב שבת. אין לחם הפנים נאפה בו. רש"י. ועיין מ"ש לעיל במתני' [ד"ה שני י"ט כו'] גם מ"ש במשנה ז':

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(לב) (על המשנה) על שלשה. כלומר אין פחות מב' ימים שעברו וכן שלשה. ולא קשיא דליתני לשנים ולשלשה. עיין בריש מסכת פרה:

(לג) (על המשנה) צום. חל יוה"כ בערב שבת. אין לחם הפנים נאפה בו. רש"י:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

שתי הלחם וכו': כולה מתני' פרק אלו עוברין (פסחים דף מ"ז) ויליף התם דאינם דוחין י"ט דאמר קרא לכם ולא לגבוה ואע"ג דחובת היום הוא:

נאפות מעי"ט וכו': תוס' ר"פ חטאת העוף דמעילה:

נאכל לי"א: כגון שבאו עדים מן המנחה ולמעלה ביום חמישי דנוהגין אותו היום קדש ולמחר קדש כי היכי דלא לזלזלו ביה לשנה הבאה כו' אבל אם באו עדים קודם המנחה א"כ למחר ביום ששי חול גמור הוא ויכולין לאפות לחם אחר ביום הששי ולחם הראשון יפדה דאין התנור מקדשן כיון דקסבר דאינו דוחה לא שבת ולא יו"ט שאם היה מקדשן א"כ יפסלו בלינה כיון דאופים אותו קודם י"ט דכן מוכח במנחות דמ"ד אין אפייתה דוחה י"ט קסבר דאין התנור מקדש תוס' ז"ל שם פ' אלו עוברין וכן פי' שם ג"כ רש"י ז"ל עיין עליו: בפי' רעז"ל וא"ת הרי שנים עשר נינהו וכו' הא לא קשיא וכו' אמר המלקט ולמוצאי יום הכפורים שהוא ליל י"ב הולכת אחר יום הכפורים שהוא יום י"א. ותוס' ז"ל תירצו כאן בגוונא אחרינא וכמו שכתבתי שתירץ גם רש"י ז"ל שם פ' אלו עוברין והקשו כאן לפורושם דהיכי חייל יום הכפורים אחר השבת הא משמע בפ' החליל דלא מיקלע באחד בשבת אלא לאחרים שעושים לעולם אחד מלא ואחד חסר ומשנה זו שבויה בפ' שני דערכין וקתני רישא אין פוחתין מששה חדשים המעוברין בשנה ולא נראה לעבר יותר על שמנה ומשמע התם דאתיא דלא כאחרים והרא"ש ז"ל האריך בענין זה בתוספותיו ולאהבת הקיצור לא העתקתי פה דבריו ז"ל הנה הנם תמצאם בשלימות בספר בנין שלמה לחכמת בצלאל שבניתי אני ההדיוט בס"ד ע"ש כאן בסוף פירקין:

ואינו דוחה לא את השבת וכו': נ"א שאינו דוחה. וכבר ידעת דאית דוכתי שהשי"ן במקום וי"ו כמו שאפר כירה דבפ"ק די"ט ויתכן שגם הוי"ו במקום שי"ן משרתת כאן:

ואינו דוחה את יום צום: אם חל יום הכפורים בע"ש אין לחם הפנים נאפה בו רש"י ז"ל וכתבו תוס' ז"ל בפ' ואלו עוברין מחק בקונטריס יום צום דלא שייך יום צום גבי שתי הלחם ובחנם מחקו דמילתא דרשב"ג מתנייא בתר הנך תרתי באבי דשתי הלחם ולחם הפנים ואתרוייהו פליג רשב"ג ונקט יום צום משום לחם הפנים ונלע"ד דרש"י ז"ל שמחקו שם אין כונתו לומר אלא שהתלמוד אין צריך להביא שם סיפא דמילתיה דרשב"ג כדפריך משתי הלחם כמו שהביאה שם כדפריך מלחם הפנים דשייכא גביה אבל לעולם דמודה רש"י ז"ל דבמתני' גרסינן לה אע"פ שיש לדחות דלא משמע כן מלשון רש"י ז"ל שם ותו שאין זו שיטת רש"י ז"ל בתלמוד. ומ"מ יש להסתפק אי תוס' ז"ל הוו גרסי הכא במתני' בבא דלחם הפנים קודם בבא דשתי הלחם ע"ש בפ' אלו עוברין בתוס' דבור המתחיל ואי אמרת צרכי שבת. וביד פ"ה דהלכות תמידין ומוספין סימן ט' י'. ובפ"ח סימן ט':

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

שתי הלחם נאכלות אין פחות משנים: ביום ב' משנאפה:

חל יום טוב להיות אחר השבת: שחל עצרת ביום א':

נאכלות לשלשה: מדאפאום בע"ש:

לחם הפנים נאכל אין פחות מט' ולא יתר על אחד עשר: ואע"ג דמשכח"ל דנאכל לי"ג ויותר והיינו כשלא נסדר כדינו וכמשנה ח'. י"ל דהכא רק בנסדר כדינו מיירי:

נאפה בערב שבת ונאכל בשבת: הב':

שני ימים טובים של ראש השנה: שחלו ביום ה' ו':

נאכל לאחד עשר: דהרי אפאום ביום ד'. ונאכלין בשבת שנייה. ואף דאז הוא יו"כ. היו יכולין להאכילן לזכרי כהונה קטנים שאינן מתענין. ותו דאף גדולים יכולין לאכלן בלילה שלאחריו. דבקדשים הלילה הולך אחר יום שעבר:

ואינו דוחה: אפייתן:

ולא את יום טוב: דאין אופין ומבשלין ליו"ט רק מה שצריך לאותו יום. דכתיב לכם:

את יום טוב: דס"ל דהאי לכם ר"ל ולא לעכומ"ז [פסחים דמ"ז]:

בועז

[עריכה]

פירושים נוספים

כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
מהדורת ויקיטקסט המבוארת

מפרשי הגמרא

פרק זה בתלמוד הבבלי