פתיחת התפריט הראשי

משנה מנחות יא ד

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת מנחות · פרק יא · משנה ד | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

כל המנחות יש בהן מעשה כלי י בפנים, ואין בהן מעשה כלי בחוץ.

[ כיצד ]יא, שתי הלחם ארכן שבעה ורחבן ארבעה וקרנותיהן ארבע אצבעות.

לחם הפנים, ארכן עשרה ורחבן חמשה וקרנותיו שבע אצבעות.

רבי יהודה אומר, שלא תטעה, זד"ד יה"ז.

בן זומא אומר, ונתת על השולחן לחם פנים לפני תמיד, שיהא לו פנים.

נוסח הרמב"ם

כל המנחות יש בהן מעשה כלי בפנים ואין בהן מעשה כלי בחוץ שתי הלחם אורכן שבעה ורוחבן ארבעה וקרנותיה ארבע אצבעות לחם הפנים אורכו עשרה ורוחבו חמישה וקרנותיו שבע אצבעות רבי יהודה אומר שלא תטעה זדד יהז בן זומא אומר ונתת על השולחן לחם פנים (שמות כה ל) שיהא לו פנים הרבה.

פירוש הרמב"ם

כל המנחות יש בהן מעשה כלי בפנים ואין כו': יש בהם מעשה כלי בפנים ואינם צריכין כלי שרת אלא בפנים כמו שזכרנו וזה המאמר מחובר במה שאמר שלחם הפנים מותר ללוש אותן בחוץ ונאפה בפנים ומה שאמר כיצד הוא שאל על סבת היות לחם הפנים נאפת בדפוסים ואמר שסבת זה שיהא בעל שטחים מששה רוחות וכן שתי הלחם: ומה שאמר זד"ד הוא סימן לצורות שתי הלחם שבאורך כל אחד משתיהן שבע טפחים וברוחב ארבע טפחים ובגובה ד' אצבעות והסי' בצורת כל חלה מלחם הפנים יה"ז: ומה שאמר שיהא לו פנים הרבה רוצה לומר שמקיפים אותה ו' טפחים כמו שבארנו:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

יש בהן מעשה כלי בפנים - במלאכתן שנעשה בהן בפנים טעונים כלי. לאפוקי על גבי טבלא. ובמלאכתן שנעשית בחוץ, כגון לישתו ועריכתו של לחם הפנים ט, אינו טעון כלי:

וקרנותיהן - שהוא מדביק בצק לכל דופן כמין קרנים, ואורך הקרן יוצא ארבע אצבעות:

רבי יהודה אומר שלא תטעה - בין שתי הלחם ללחם הפנים בין בשיעור אורך ורוחב בין בשיעור הקרנות. בשתי הלחם ארכו שבעה ורחבו ארבעה וקרנותיו ד' אצבעות. וסימנך זד"ד. ולחם הפנים ארכו עשרה ורחבו חמשה וקרנותיו שבע אצבעות. וסימנך יה"ז. ודרכו של ר' יהודה לתת סימנים, כמו דצ"ך עד"ש באח"ב:

שיהא לו פנים - דפנות. [שיהא לו פינים זויות] יב והן הן הקרנים:

פירוש תוספות יום טוב

כל המנחות יש בהן מעשה כלי בפנים. פי' הר"ב במלאכתן שנעשה בהם בפנים כו' ובמלאכתן שנעשה בחוץ כגון לישתו ועריכתו של לחם הפנים. וכ"כ הרמב"ם. ומסיים וזה המאמר מחובר. במה שאמר שלחם הפנים מותר ללוש אותן בחוץ. ונאפה בפנים. ע"כ. כלומר דאילו שאר מנחות לישתן ועריכתן נמי בפנים כדקתני תוספתא שכתבתי לעיל בשם התוס' והעתיקה הרמב"ם ג"כ בחבורו ספי"ב מה' [מעשה] הקרבנות. ומש"ה פירש סיפא דקאי אלחם הפנים ושתי הלחם. וזה דוחק. ורש"י פירש מעשה כלי לישה ועריכה הכל בכלי שרת בפנים. ולא בחוץ. ולפירושו כולה חדא מלתא הוא. והתוס' דחו גם זה. ופירשו דאין בהן מעשה כלי בחוץ אטחינה והרקדה קאי דלא בעו כלי שרת כי ההיא דתוספתא. ע"כ:

יש בהן מעשה כלי בפנים. גמ' שאלו את רבי. זו מנין. א"ל הרי הוא אומר (יחזקאל מ"ו) ויאמר אלי זה המקום אשר יבשלו שם הכהנים את האשם ואת החטאת אשר יאפו את המנחה לבלתי הוציא אל החצר החיצונה. מנחה דומיא דאשם [וחטאת] מה אשם וחטאת טעונין כלי. אף מנחה נמי טעונה כלי ופירש"י זו מנין שהמנחות טעונים כלי דכתיב אשר יבשלו. ואין בישול בלא כלי ובפנים משתעי קרא. דכתיב לבלתי הוציא אל [החצר] החיצונה. ע"כ. וכתבו התוס' דלענין קמיצה וקידוש קומץ לא מיירי. דנפקא לן לעיל בס"פ התודה מהקישא דזאת התורה מה עולה טעונה כלי. דכתיב (בראשית כ"ב) ויקח את המאכלת. [ועמ"ש בשם התוס' במשנה ב' פ"ק דחולין] אף כל טעון כלי. וקמיצה כנגד שחיטה. וקידוש קומץ כנגד קבלה. כדאמרי' לעיל בפ"ב [די"ג] . אלא הכא בלישה ועריכה ואפייה של מנחה מיירי דאתקש אפייה דמנחה לבישול דחטאת ואשם מה חטאת כו'. כדפי' בקונטרס ובפנים משתעי כו' אף אפייה דמנחה טעונה כלי שרת וה"ה לישה ועריכה. וצריך לדקדק לאיזו מנחה איצטריך קרא. אי למנחת מחבת ומרחשת ומאפה תנור. הא כתיב בהו כלי. ואילו למנחת סלת. אין בה אפייה קודם קמיצה. ע"כ. ושותיה דמרן הכ"מ בפי"ב מה' [מעשה] הקרבנות [הכ"ב] לא ידענא מאי היא. שכתב דהתוס' מפרשים דלמאי דקתני בפנים קאי ומשמע דלא גרסי מאי דגריס בספרים מה חטאת ואשם טעונים כלי אף מנחה נמי טעונה כלי. ע"כ. והרי כל דבריהם אמורים בטעונים כלי. ואי משום דכתבו ובפנים משתעי כו'. אף רש"י כתב כן:

כיצד. הוא שאל על סבת היות לחם הפנים נאפה בדפוסים ואמר שסבת זה שיהא בעל שטחים מששה רוחות וכן שתי הלחם. הרמב"ם. ור"ל בששה שטחים שכיון שכופלים אותן מכאן ומכאן הנה יש לו ששה שטחים. ר"ל שטח התחת ושני שטחי הכפילה שמזה ומזה. והשטחים השלשה הם שני פעמים שהם שלשה מבחוץ וכן ג' מבפנים. ואע"ג שאין במשנה מדיני הכפילה אלא בלחם הפנים. ילפינן מינה דה"ה לשתי הלחם. אלא דבלחם הפנים שנינו משום פלוגתא דר' יהודה ור"מ. אבל תמיהני דבחבורו פ"ח מה' תמידין. לא כתב הכפילות בשתי הלחם:

וקרנותיהן. פי' הר"ב שהוא מדביק בצק כו'. וכ"כ רש"י. וע' במשנה דלקמן בדבור וכופל כו'. ומ"ש שם בס"ד:

שיהא לו פנים. ל' הר"ב דפנות והן הן הקרנים. ול' רש"י שיהא לו פנים דפנות שיהא לו פינים זויות והן הן הקרנות. וכך הגהתי בל' הר"ב ונראה בעיני דגרסת המשנה לרש"י כך היא. שיהא לו פנים. שיהא לו פינים. ותרתי ילפינן ממשמעות פנים חדא כדכתי' פנים ודרשינן דפנות והיינו כפילות דלקמן [*שכן קורא רש"י דפנות לאלו הכפילות]. וחדא דקרינן פינים שפירושו זויות והן הן הקרנות ולא אתא בן זומא לפלוגי. אלא לפרושי דדפנות וזויות מקרא קא ילפינן. ודקתני בן זומא אומר בל' מחלוקת. לא קשיא כדאשכחן כה"ג טובא ול"פ וכתבתים בפ"ג דבכורים. ועמ"ש עוד בזה במשנה דלקמן. [*וצ"ע דבפרק כל שעה דף ל"ז. אמרי' וכמה פת עבה אמר רב הונא טפח. שכן מצינו בלחם הפנים טפח. ומפרש רש"י שהיו עובי דפנותיו טפח. דהיינו לחם שהיו לו פנים. ואין פנים פחותים מטפח. ע"כ] והרמב"ם פי' וז"ל. ומ"ש שיהא לו פנים הרבה. ר"ל [צדדים] שמקיפים אותו ששה [פנים] כמו שבארנו. ע"כ. וכבר ביארתי מה דעתו בצדדים שאמר. ונראה דגירסתו במשנה שיהא לו פנים הרבה. וז"ל בחבורו פ"ה מתמידין כל חלה מהן מרובעת. שנא' לחם הפנים. שיהא לו פנים רבים אורך כל חלה כו' והשלחן ארכו כו' וכופל כו'. ע"כ. וענין מרובעת לאפוקי עגולה. או בעלת זויות חמשה ויותר. אבל לא שהיא מרובעת שוה הצלעות. שהרי היא על תמונת מרובע ארוך. ומ"מ גם לדבריו. בן זומא אינו חולק:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ט) (על הברטנורא) וזה המאמר מחובר במה שאמר שלחם הפנים מותר ללוש אותן בחוץ ונאפות בפנים. הר"מ. כלומר דאילו שאר מנחות לישתן ועריכתן נמי בפנים כו'. ורש"י פירש לישה ועריכה הכל בכלי שרת בפנים ולא בחוץ. ולפירושו כולה חדא מלתא היא. והתוספ' פירשו דבחוץ אטחינה והרקדה קאי. דלא בעי כלי שרת. ועתוי"ט:

(י) (על המשנה) כלי כו'. בגמרא יליף ליה מקרא. ועתוי"ט:

(יא) (על המשנה) כיצד. הוא שאל על סבת היות לחם הפנים נאפה בדפוסים. ואמר, שסבת זה שיהא בעל שטחים מששה רוחות וכן שתי הלחם. הר"מ. ורצה לומר בששה שטחים, שטח התחת, וב' שטחי הכפילה שמזה ומזה, והם ג' שהם ו', ג' מבחוץ וג' מבפנים. וילפינן ב' הלחם מלחם הפנים אלא דבלחם הפנים שנינו משום פלוגתא דר"י ור"מ. ועתוי"ט:

(יב) (על הברטנורא) כן הוא לשון רש"י. ונ"ל גירסת רש"י במשנה כך היא, שיהא לו פנים שיהא לו פינים. ותרתי ילפינן ממשמעות הפנים. חדא כדכתיב פנים ודרשינן דפנות, והיינו כפילות דלקמן. וחדא דקרינן פינים שפירושו זויות והן הן הקרנות. ולא אתא בן זומא לפלוגי אלא לפרושי דדפנות וזויות מקרא קא ילפינן. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

יש בהן מעשה כלי בפנים:    ועיין במ"ש לעיל פ"ג סי"ד וכן ביד פי"ב דהלכות מעשה הקרבנות סימן כ"ב. ושאר המשנה פ"ה דהלכות תמידים ומוספים סימן ט' ובפ"ח סימן י' ואיתה בתשובות הרשב"א ז"ל סימן ל"א ותקפ"ב:

כיצד שתי הלחם:    ובגמרא אין שם גרסת מלת כיצד:

ארכן שבעה:    הלכה למשה מסיני. וקרנותיהן ד' אצבעות בכל קרן וקרן מדביק בצק דק לקרן וארכו ד' אצבעות וארך בצק של קרנותיו של לחם הפנים שבע אצבעות כל קרן וקרן הרגמ"ה ז"ל:

לחם הפנים ארכו עשרה ורחבו חמשה:    כך צ"ל:

שיהא לו פנים:    דפנות לשון אחר שיהא לו פינים זויות והן הן הקרנות רש"י ז"ל. והתי"ט העתיק ל' רש"י ולא ראה שחסר בל' רש"י ז"ל מלות לשון אחר כמו שהעתקתיו אני וראיתי שהגיה הר' יהוסף' ז"ל לפני תמיד לחם פנים שיהא לו פינים ס"א שיהא לו פינים הרבה:


פירושים נוספים