משנה מנחות יא רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) שתי הלחם -

נילושות - אחת אחת,

ונאפות - אחת אחת.

לחם הפנים -

נילוש - אחד אחד,

ונאפה - שתים שתים,

ובטפוס - היה עושה אותן.

כשהוא רודה אותן -

נותנן לטפוס - כדי שלא יתקלקלו.

(ב) אחד שתי הלחם, ואחד לחם הפנים -

לישתן, ועריכתן - בחוץ,

ואפייתן - בפנים,

ואינן דוחות את השבת.

רבי יהודה אומר: כל מעשיהן - בפנים.

רבי שמעון אומר: לעולם הוי רגיל לומר -

שתי הלחם, ולחם הפנים - כשרות בעזרה, וכשרות בבית פגי.

(ג) חביתי כוהן גדול -

לישתן, ואפייתן - בפנים,

ודוחות את השבת.

טוחנן, והרקדן - אינן דוחות את השבת.

כלל אמר רבי עקיבה -

כל מלאכה שאפשר לה ליעשות מערב שבת - אינה דוחה את השבת,

וכל מלאכה שאי אפשר לה ליעשות מערב שבת - דוחה את השבת.

(ד) כל המנחות -

יש בהן מעשה כלי - בפנים,

ואין בהן מעשה כלי - בחוץ.

שתי הלחם -

אורכן שבעה, ורוחבן ארבעה, וקרנותיה ארבע אצבעות.

לחם הפנים -

אורכו עשרה, ורוחבו חמישה, וקרנותיו שבע אצבעות.

רבי יהודה אומר: שלא תטעה - זדד, יהז.

בן זומא אומר: "ונתת על השולחן לחם פנים" (שמות כה ל) - שיהא לו פנים הרבה.

(ה) השולחן - אורכו עשרה, ורוחבו חמישה,

לחם הפנים - אורכו עשרה, ורוחבו חמישה,

נותן אורכו - כנגד רוחבו של שולחן,

וכופל - טפחיים ומחצה מכאן, וטפחיים ומחצה מכאן,

נמצא אורכו ממלא רוחבו של שולחן - דברי רבי יהודה.

רבי מאיר אומר:

השולחן - אורכו שנים עשר, ורוחבו שישה,

לחם הפנים - אורכו עשרה, ורוחבו חמישה,

נותן אורכו - כנגד רוחבו של שולחן,

וכופל - טפחיים מכאן, וטפחיים מכאן,

וטפחיים ריוח באמצע - כדי שתהא הרוח מנשבת ביניהן.

אבא שאול אומר:

שם - היו נותנין שני בזיכי לבונה של לחם הפנים.

אמרו לו:

והלוא כבר נאמר: "ונתת על המערכת לבונה זכה" (ויקרא כד ז).

אמר להם:

והלוא כבר נאמר: "ועליו מטה מנשה" (במדבר ב כ).

(ו) ארבעה סניפין של זהב היו שם - מפוצלין מראשיהן,

שהיו סומכין בהן - שנים מסדר זה, ושנים מסדר זה.

ועשרים ושמונה קנים - כחצי קנה חלול,

ארבעה עשר לסדר זה, וארבעה עשר לסדר זה.

לא סידור קנים, ולא נטילתן - דוחה את השבת,

אלא נכנס מערב שבת - ושומטן, ונותנן לאורכו של שולחן.

וכל הכלים שהיו במקדש - אורכן לאורכו של בית.

(ז) שני שולחנות היו באולם - מבפנים על פתח הבית,

אחד של שיש, ואחד של זהב.

על של שיש - נותנין לחם הפנים בכניסתו,

ועל של זהב - ביציאתו,

שמעלין בקודש - ולא מורידין.

ואחד של זהב מבפנים - שעליו לחם הפנים תמיד.

ארבעה כהנים נכנסין -

שנים בידם שני סדרים, ושנים בידם שני בזיכין,

וארבעה מקדימין לפניהם -

שנים ליטול שני סדרים, ושנים ליטול שני בזיכין.

הנכנסין - עומדין בצפון, ופניהם לדרום,

והיוצאין - עומדין בדרום, ופניהם לצפון.

אלו מושכין - ואלו מניחין,

וטפחו של זה - לתוך טפחו של זה,

שנאמר: "לפני תמיד" (שמות כה ל).

רבי יוסי אומר:

אפילו אלו נוטלין ואלו מניחין - אף זו היתה תמיד.

יצאו - ונתנום על שולחן של זהב שהיה באולם,

הקטירו הבזיכין,

והחלות - מתחלקות לכהנים.

חל יום הכיפורים להיות בשבת - החלות מתחלקות לערב.

חל להיות ערב שבת - שעיר של יום הכיפורים נאכל לערב.

הבבליין אוכלין אותו כשהוא חי - מפני שדעתן יפה.

(ח) סידר את הלחם בשבת, ואת הבזיכים לאחר שבת,

והקטיר את הבזיכין בשבת - פסולה, ואין חייבין עליהם משום פגול ונותר וטמא.

סידר את הלחם ואת הבזיכים בשבת,

והקטיר את הבזיכים לאחר שבת - פסולה, וחייבין עליהם משום פגול ונותר וטמא.

סידר את הלחם ואת הבזיכים לאחר שבת,

והקטיר את הבזיכים בשבת - פסולה.

כיצד יעשה? -

יניחנה לשבת הבאה,

שאפילו הוא על השולחן ימים - אין בכך כלום.

(ט) שתי הלחם נאכלות -

אין פחות משנים, ולא יתר על שלשה.

כיצד? -

נאפות מערב יום טוב - נאכלות ביום טוב לשנים,

חל יום טוב להיות אחר שבת - נאכלות לשלשה.

לחם הפנים נאכל -

אין פחות מתשעה, ולא יתר על אחד עשר.

כיצד? -

נאפה מערב שבת - נאכל בשבת לתשעה,

חל יום טוב להיות ערב שבת - נאכל לעשרה.

שני ימים טובים של ראש השנה - נאכל לאחד עשר.

ואינו דוחה - לא את השבת, ולא את יום טוב.

רבן שמעון בן גמליאל אומר, משום שמעון בן הסגן:

דוחה - את יום טוב,

ואינו דוחה - את יום צום.

הדף הראשי של משנה מנחות יא

משנה מנחות, פרק י"א:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב