משנה מנחות יא ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת מנחות · פרק יא · משנה ג | >>
חביתי כהן גדול, לישתן [ ועריכתן ] ואפייתן בפנים, ודוחות את השבת.
טחונן והרקדן אינן דוחות את השבת.
כלל אמר רבי עקיבא, כל מלאכה שאפשר לה לעשות מערב שבת, אינה דוחה את השבת.
ושאי אפשר לה לעשות מערב שבת, דוחה את השבת.
חֲבִתֵּי כֹּהֵן גָּדוֹל,
- לִישָׁתָן וַעֲרִיכָתָן וַאֲפִיָתָן בִּפְנִים,
- וְדוֹחוֹת אֶת הַשַּׁבָּת;
- טִחוּנָן וְהֶרְקֵדָן אֵינָן דּוֹחוֹת אֶת הַשַּׁבָּת.
- לִישָׁתָן וַעֲרִיכָתָן וַאֲפִיָתָן בִּפְנִים,
- כְּלָל אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא:
- כָּל מְלָאכָה שֶׁאֶפְשָׁר לָהּ לֵעָשׁוֹת מֵעֶרֶב שַׁבָּת,
- אֵינָהּ דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת;
- וְשֶׁאִי אֶפְשָׁר לָהּ לֵעָשׂוֹת מֶעֶרֶב שַׁבָּת,
- דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת:
- כָּל מְלָאכָה שֶׁאֶפְשָׁר לָהּ לֵעָשׁוֹת מֵעֶרֶב שַׁבָּת,
חביתי כוהן גדול -
- לישתן, ואפייתן - בפנים,
- ודוחות את השבת.
- טוחנן, והרקדן - אינן דוחות את השבת.
- כלל אמר רבי עקיבה -
- כל מלאכה שאפשר לה ליעשות מערב שבת - אינה דוחה את השבת,
- וכל מלאכה שאי אפשר לה ליעשות מערב שבת - דוחה את השבת.
כבר בארנו פעמים שזה הכלל שאמר רבי עקיבא אמת, לא ישתבש בשום פנים בשום דבר מכל המצות:
חביתי כהן גדול לישתן ועריכתן בפנים - לדברי הכל. שאותו חצי עשרון שחולק בו עשרונו של כהן גדול נמשח ונתקדש ומקדש את המנחה ח:
ודוחות את השבת - לפי שאי אפשר לעשות לישה ועריכה ואפייה מאתמול, דכיון דמיקדשא בכלי מיפסלא בלינה:
חביתי כ"ג לישתן ואפייתן בפנים. והר"ב העתיק לישתן ועריכתן בפנים ולי נראה דה"ג לישתן ועריכתן ואפייתן בפנים:
לישתן ועריכתן בפנים. כתב הר"ב ולדברי הכל שאותו חצי עשרון שחולק בו עשרונו של כ"ג נמשח ונתקדש ומקדש את המנחה. וכן לשון רש"י. ומסיים בה והאי דלא משחו עשרון שלם מפני שכל אדם מודד בו [מנחתו. ופעמים] שמוציאו לחוץ. אבל זה אינו מסור אלא לכהנים לחצות בו עשרונים. ע"כ. וכתבו התוס' דלא יתכן טעם זה כלל. דהא בפ' כל המנחות באות מצה [דף נ"ז] [ואני העתקתיו בפ"ט משנה ה'] דרשינן מקרא מדות יבש לא נתקדשה מדכתיב (ויקרא כ"ג) חמץ תאפינה ביכורים לה'. אימתי לה' לאחר אפייה. ואע"ג דההוא קרא גבי עשרון כתיב לא שנא. ונראה לפרש דלישה ועריכה דלחם הפנים ושתי הלחם במדת יבש הוא דאין בהן שמן. ולישתן ועריכתן לא היתה בכלי הלח. אבל לישה ועריכה דחביתין היה בכלי הלח דיש בה שמן שנמדד בלוג ומדות הלח נמשחה לכ"ע ובכלי שהיה לש ועורך היה בולל. לפיכך צריך בכלי שרת [ועיין בפי' הר"ב פ"ו מ"ג] והא דנקט במתני' חביתי כ"ג לאו דוקא. דה"ה שאר מנחות הטעונות שמן כדאיתא בתוספתא דקתני מנחה יש בה מעשה כלי בפנים טחינתו והרקדתו בחוץ ולישתו ועריכתו [ואפייתו] בפנים וכו' והא דלא תני במתני' אלא חביתין יש לומר משום דחביתין חלוקין משתי הלחם ולחם הפנים בשני דברים. דאלו לישתן ועריכתן בחוץ ואינן דוחות את השבת. ואלו לישתן ועריכתן בפנים ודוחות את השבת. ועוד נראה דמתני' נמי קתני שאר מנחות. דקתני בסיפא כל המנחות יש בהן מעשה כלי בפנים ופי' בקונטרס לישה ועריכה הכל בכלי שרת בפנים ולא בחוץ ע"כ. וראיתי לרש"י עצמו במסכת זבחים פי"א דף צ"ו. אדאמרינן התם שתי הלחם ולחם הפנים דאפייתן בתנור [וקדושתן] בתנור כתב וז"ל וקדושתן בתנור שאין נעשין בכלי שרת לפי שאין טעונין שמן כדאמר בפרק שתי הלחם. לישתן ועריכתן בחוץ ואפייתן בפנים דתנור מקדש להו. ע"כ:
כלל א"ר עקיבא כו'. ונשנה פ"ו דפסחים ומשולש בפ' י"ט דשבת. ולא בעי צריכותא דאשמועינן בכל דוכתא מאי קדחי שבת. תוס'. וע' במשנה ח' פ' בתרא דר"ה:
(ז) (על ה) ול"נ דה"ג, לישתן ועריכתן ואפייתן:
(ח) (על הברטנורא) והאי דלא משחו עשרון שלם, מפני שכל אדם מודד בו מנחתו ופעמים שמוציאו לחוץ. אבל זה אינו מסור אלא לכהנים לחצות בו עשרונים. והתוספ' פירשו דחביתין כיון דיש בהן שמן הוצרכו ליעשות בכלי הלח ומדות הלח נתקדשו לכולי עלמא וה"ה לכל המנחות הטעונות שמן:
חביתי כ"ג: פ' התכלת (מנחות דף נ'):
לישתם ועריכתם ואפייתם בפנים: כצ"ל. ע' בתוי"ט שהביא מהתוס' בזה"ל כדאיתא בתוספתא דקתני מנחה יש בה מעשה כלי בפנים טחינתו והרקדתו בחוץ כו' הגה"ה כך הלשון בתוספות אפילו בתלמוד המוגה ע"י הרב בצלאל אשכנזי ז"ל אמנם אנכי חפשתי בתוספתא פי"א ומצאתי שם הנוסחא כך מנחות יש בהם מעשה כלי בפנים טיחונן והרקדתן בחוץ לישתן ועריכתן ואפייתם בפנים ובזר כשרות וכו']:
טחומן והרקדן בחוץ ואינם דוחות וכו': כצ"ל:
כלל אמר ר' עקיבא וכו': ועיין במ"ש ר"פ ר"א דמילה. בסוף פי' רעז"ל דכיון דמקדשא בכלי. אמר המלקט דכתיב על מחבת וכיון שנתקדשו בכלי נפסלין בלינה כדתנן בפ' שני דמעילה המנחות משקדשו בכלי נפסלים בלינה. וביד פ"ג דהלכות תמידין ומוספין סי' י"ח י"ט:
יכין
חביתי כהן גדול: הם י"ב חלות שמקריבין משלו בכל יום מחציתן בבקר ומחציתן בערב:
לישתן ועריכתן ואפייתן בפנים: דהרי אותו חצי עשרון שחולק בו העשרון שמביא הכה"ג בכל יום. לכ"ע מקדש המנחה [כפ"ט סי' ל"ט]. ותו מדנילוש בשמן. הרי מדת הלח נתקדש. ומפסל ביוצא. מדכולה כליל [עיי' לעיל סי' ח']. וה"ה שאר מנחות מאפה הנקמצות. נילושות ונאפות מבפנים מדנתקדש שמנן. אף דמדאין כולן כליל אין נפסלות ביוצא רק אחר קמיצה. עכ"פ מגניא מלתא להוציאן לחוץ אחר שנתקדשו בכלי כלעיל. והא דלא נקט להו. ה"ט משום דבעי למימר דדוחות השבת. והא אינו רק בחביתין ולא בשאר מנחות [אב"י בהא מתורץ קושית תוספות פסחים דל"ו ד"ה במקום. וע"ש]:
ודוחות את השבת: דכשיאפו מאתמול אתקדשו בתנור ואפסלו בלינה. [ר"ל אף למ"ש רש"י ור"ב לעיל [פ"ז מ"ד] בנסכים. דאף שקדשו בכלי אפ"ה לא מפסלו בלינה. היינו מדעיקר קדושתייהו בשחיטת הזבח. משא"כ חביתין מדאינן נקמצות אין בהן קדושה אחרת. להכי וודאי קדשו בכלי קדושה גמורה. אמנם תוספ' [דע"ט א' ד"ה אין]. ס"ל דאף נסכים משקדשן בכלי נפסלו בלינה. וכך כתב גם הרמב"ם [בפ"ב ממעהק"ר הי"ב]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת