משנה מנחות יא ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת מנחות · פרק יא · משנה ה | >>
השלחן, ארכו עשרה, ורחבו חמשה.
לחם הפנים, ארכן עשרה ורחבן חמשה, נותן ארכו כנגד רחבו של שלחן, וכופל טפחיים ומחצה מכאן וטפחיים ומחצה מכאן, נמצא ארכו ממלא כל רחבו של שלחן, דברי רבי יהודה.
רבי מאיר אומר, השלחן ארכו שנים עשר ורחבו ששה.
לחם הפנים ארכו עשרה ורחבו חמשה.
נותן ארכו כנגד רחבו של שלחן, וכופל טפחיים מכאן וטפחיים מכאן וטפחיים ריוח באמצע, כדי שתהא הרוח מנשבת ביניהן.
אבא שאול אומר, שם היו נותנין שני בזיכי לבונה של לחם הפנים.
אמרו לו, והלא כבר נאמר (ויקרא כד), ונתת על המערכת לבונה זכה.
אמר להן, והלא כבר נאמר (במדבר ב), ועליו מטה מנשה.
משנה מנוקדת
הַשֻּׁלְחָן,
- אָרְכּוֹ עֲשָׂרָה, וְרָחְבּוֹ חֲמִשָּׁה.
- לֶחֶם הַפָּנִים,
- אָרְכָּן עֲשָׂרָה וְרָחְבָּן חֲמִשָּׁה.
- נוֹתֵן אָרְכּוֹ כְּנֶגֶד רָחְבּוֹ שֶׁל שֻׁלְחָן,
- וְכוֹפֵל טְפָחַיִם וּמֶחֱצָה מִכָּאן וּטְפָחַיִם וּמֶחֱצָה מִכָּאן,
- נִמְצָא אָרְכּוֹ מְמַלֵּא כָּל רָחְבּוֹ שֶׁל שֻׁלְחָן;
- דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.
- רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:
- הַשֻּׁלְחָן, אָרְכּוֹ שְׁנֵים עָשָׂר, וְרָחְבּוֹ שִׁשָּׁה.
- לֶחֶם הַפָּנִים, אָרְכּוֹ עֲשָׁרָה, וְרָחְבּוֹ חֲמִשָּׁה.
- נוֹתֵן אָרְכּוֹ כְּנֶגֶד רָחְבּוֹ שֶׁל שֻׁלְחָן,
- וְכוֹפֵל טְפָחַיִם מִכָּאן וּטְפָחַיִם מִכָּאן,
- וּטְפָחַיִם רֶוַח בָּאֶמְצָע,
- כְּדֵי שֶׁתְּהֵא הָרוּחַ מְנַשֶּׁבֶת בֵּינֵיהֶן.
- אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר:
- שָׁם הָיוּ נוֹתְנִין שְׁנֵי בָּזִיכֵי לְבוֹנָה שֶׁל לֶחֶם הַפָּנִים.
- אָמְרוּ לוֹ, וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר (ויקרא כד, ז):
- "וְנָתַתָּ עַל הַמַּעֲרֶכֶת לְבֹנָה זַכָּה"?
- אָמַר לָהֶן,
- וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר (במדבר ב, כ):
- וְעָלָיו מַטֵּה מְנַשֶּׁה:
- וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר (במדבר ב, כ):
נוסח הרמב"ם
השולחן - אורכו עשרה, ורוחבו חמישה,
- לחם הפנים - אורכו עשרה, ורוחבו חמישה,
- נותן אורכו - כנגד רוחבו של שולחן,
- וכופל - טפחיים ומחצה מכאן, וטפחיים ומחצה מכאן,
- נמצא אורכו ממלא רוחבו של שולחן - דברי רבי יהודה.
- רבי מאיר אומר:
- השולחן - אורכו שנים עשר, ורוחבו שישה,
- לחם הפנים - אורכו עשרה, ורוחבו חמישה,
- נותן אורכו - כנגד רוחבו של שולחן,
- וכופל - טפחיים מכאן, וטפחיים מכאן,
- וטפחיים ריוח באמצע - כדי שתהא הרוח מנשבת ביניהן.
- אבא שאול אומר:
- שם - היו נותנין שני בזיכי לבונה של לחם הפנים.
- אמרו לו:
- והלוא כבר נאמר: "ונתת על המערכת לבונה זכה" (ויקרא כד ז).
- אמר להם:
- והלוא כבר נאמר: "ועליו מטה מנשה" (במדבר ב כ).
פירוש הרמב"ם
השלחן אמרה תורה עליו "אמתים ארכו ואמה רחבו"(שמות לז, י). רבי יהודה אומר, אמת כלים בת חמשה טפחים. ורבי מאיר אומר, כל אמה שנזכרת בתורה או בדברי חכמים הוא בת ששה טפחים, זולתי מזבח הזהב וקרן מזבח החיצון והסובב והיסוד לפי שהן בת חמשה כפי מה שנבאר בשלישי ממידות.
והלכה כרבי מאיר.
וכשנותנין הלחם על השלחן כמו שאמר רחב החלה לאורך השלחן, יהיו במלא השלחן שתי חלות אחר שכופלין קצותם כמו שזכר. אחר כך נותן שתיהם למעלה מן השתים, עד שיהיו מן השתים עשרה חלות שתי מערכות, שש בכל מערכה כל אחת ואחת על חברתה, והוא מה שאמרו שכל "שתים מערכות, שש המערכת".
והביא ראיה ועליו מטה מנשה - שהוא בסמוך לו וקרוב ממנו, וכן מה שנאמר בלבונה "על" בסמוך.
והלכה כאבא שאול:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
ארכו עשרה ורחבו חמשה - כדכתיב (שמות כח) אמתים ארכו ואמה רחבו. ר' יהודה לטעמיה יג דאמר של כלים בת חמשה טפחים היא:
נותן ארכו - של לחם הפנים כנגד רחבו של שלחן:
וכופל - הלחם, טפחיים ומחצה למעלה בגובה מכאן ומכאן. והן הן הקרנות יד. ונמצאו זקופות בשוה לשפת השלחן:
ונמצא ארכו ממלא רחבו של שלחן - ורחבו מחזיק חצי אורך של שלחן, וכשהיה מסדר אחר אצלו נמצא שלחן כולו מלא:
ארכו שנים עשר - ר' מאיר לטעמיה דאמר כל אמה בת ששה טפחים, חוץ ממזבח הזהב וקרן מזבח החיצון והסובב והיסוד. והלכה כר' מאיר:
לחם הפנים ארכו עשרה - בהא מודה רבי מאיר:
וטפחיים ריוח באמצע - בין שני הסדרים. דרוחב הלחם לא הוי אלא חמשה, שני הסדרים מחזיקין עשרה בשלחן לארכו, פשו להו טפחיים ריוח בין סדר לסדר, שתהא רוח מנשבת בהם שלא יתעפשו:
אבא שאול אומר שם - באותו ריוח שבין סדר לסדר נותנים הבזיכים:
והלא כבר נאמר ונתת על המערכת - ועל, ממש משמע:
ועליו מטה מנשה - והיינו סמוך, הכא נמי על סמוך טו. והלכה כאבא שאול:
פירוש תוספות יום טוב
השלחן ארכו עשרה כו'. כתב הר"ב ר"י לטעמיה דאמר [כו'] במס' כלים פי"ז מ"י:
וכופל טפחיים ומחצה מכאן וכו'. פי' הר"ב וכופל הלחם טפחיים ומחצה למעלה בגובה מכאן ומכאן והן הקרנות. וכ"כ רש"י ולא הבינותי זה. דהא פי' הר"ב. וכן פי' רש"י על וקרנותיהן במשנה דלעיל שהוא מדביק בצק לכל דופן כמין קרנים וכו'. ואע"פ שזה פי' על קרנות דשתי הלחם מסתמא גם קרנות דלחם הפנים נמי בכה"ג. ועוד דהא תנן דקרנות דלחם הפנים שבע אצבעות והכא הכפילה היא טפחיים ומחצה. ותו בגמ' א"ר יוחנן לדברי האומר טפחיים ומחצה קופל נמצא שלחן מקדש ט"ו טפחים למעלה. לדברי האומר טפחיים קופל מקדש י"ב טפחים למעלה. ופרכינן והאיכא קרנות. קרנות לגויה דלחם כייף להו ולחם עלייהו נייח. ופי' רש"י והאיכא קרנות שבולטין ועשוין בראש הדופן. ע"כ. ולפיכך נ"ל שצריך להגיה ובהן הן הקרנות. ויש לי ג"כ תמיהה על פי' הרמב"ם בקרנות דמפרש שהוא הגובה. ור"ל העובי של הלחם וא"כ מאי משני לגויה דלחם כייף להו דאע"ג דנפרש דפריך מעובי הלחם. שגם הוא מרבה באויר דלמעלה ונמצא דמקדש טפי. מ"מ שינויא בלישנא דחיקא הוא. דמאי כייף להו דקאמר. הכי הל"ל לחם לגויה מכייף. וכלומר שיעור עוביו. והרלב"ג בפי' החומש תמה על הרמב"ם בזה דמפרש דקרנותיו העובי. שכיון ששתי הלחם דחמץ הן ואין עובין אלא ד' אצבעות והוא מבואר שהבצק שיהיה חמץ הוא רב הכמות ממה שהיה בהיותו מצה. ואם היה הרצון בקרנותיו עביו הנה יהיה שיעור החלה שהיא מצה הבאה משני עשרונים יותר מג' שעורים מהחלה שהיא חמץ הבאה מעשרון אחד וזה בלתי אפשר בשום פנים עם שהוא רחוק שיהיה מוגבל הארך והרחב והעובי כי הכמות יתחלף לפי קושי הבצק ורכותו. וגם משעור העשרון שהיא עשירת ג' סאין יתבאר שיהיה עובי החלות שהן מצה. שנראה בחוש שכמות הבצק הזה הוא פחות מכמות הקמח. ולזה לא יתכן שיהיה עובי אלו החלות כי אם פחות מאצבע. ולזה הוא מבואר כי הרצון בקרנותיו אינו כך. אבל לפי הנראה הוא לומר שלא היתה החלה בעלת ד' צלעות. אבל היתה בעלת ח' צלעות ד' צלעות לצד הזויות באלכסון. והם אשר קראם קרנות וארך כל קרן מהם היה ז' אצבעות ובזה האופן ישלם שיהיה לזה הלחם פנים רבים בכל א' משטחיו המקיפים בו וכו'. והביאו הכ"מ בפ"ה מתמידין [ה"ט]. אבל גם פירושו בקרנות לא יתכן כלל. מהא דאמרינן בגמ'. והאיכא קרנות כו'. דבין הקושיא ובין התירוץ. אין להם מקום לפי פירושו. ולא ידעתי למה לא העיר הכ"מ מהגמ'. הן על הרמב"ם. הן על הרלב"ג. ולפיכך הנכון דברי רש"י והר"ב ועוד לדבריהם הקרנות דהכא. כמו קרנות דמזבח שהם כקרנות בולטות בזויות. אבל צריך להגיה בכאן ובהן כמ"ש:
רמ"א. כ' הר"ב והל' כר"מ עמ"ש בזה במשנה דלקמן בדבור ונותנן:
ועליו מטה מנשה. כתב הר"ב והיינו סמוך ה"נ על סמוך. ואע"ג דבמ"ד פ"ה דפסחים אמרי' דעל חמץ לאו דוקא בסמוך. הא כתבו התוס' דהתם דף ס"ג. דהכא שאני דסברא הוא דהוי בסמוך דהא בשעת הנחת הלחם היו מניחים אותם ובשעת סלוקם נקטרים. ע"כ. וכה"ג כתבתי בשמם במ"ג פ"ז דהתם נמי לא דרשינן על בסמוך:
ועליו מטה מנשה. איכא קראי דקדמי להאי. וכתיב בהו עליו והיינו בסמוך אלא דבהו כתיב והחונים עליו מטה פלוני ונמצא בהא דמייתי להך קרא מקצר תיבת והחונים דבלא והחונים א"א למנקט קרא דלית ליה משמעותיה. אי נקטי' (על) [עליו] מטה כו'. ובמ"ו פ"ה. כתבתי דר' מייתי ליה מוסכות על הארון. י"ל דניחא ליה למנקט קרא דבמשכן לראיה על התנופה דבמשכן ואבא שאול לא נקטי' משום הארכת ל' דוסכות:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(יג) (על הברטנורא) במסכת כלים פרק י"ז משנה י':
(יד) (על הברטנורא) נ"ל שצריך להגיה ובהן הן הקרנות. ועתוי"ט:
(טו) (על הברטנורא) ואע"ג דבמשנה ד' פ"ה דפסחים אמרינן דעל חמץ לאו דוקא בסמוך, הכא שאני, דסברא הוא דהוי בסמוך דהא בשעת הנחת הלחם היו מניחים אותם ובשעת סלוקם נקטרים. תוספ':
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
וכופל טפחיים ומחצה מכאן וכו': נלע"ד דבעודו בצק כופלו וכן שמעתי שפירשו ג"כ קצת מחכמי הדור דדוחק לומר דכופלו לאחר אפייתו דמעשה נסים גדול הוא זה ולא אישתמיט לשום תנא דלישמעינן האי חדושא בהדיא. ולא מצאתי שם מפרש שדבר בזה דבר מפורש ומבואר בהדיא אכן ראה זה מצאתי שפי' הרמב"ן ז"ל בפרשת תרומה והובא שם בפי' הרב ה"ר אליה מזרחי ז"ל וז"ל המצטרך לענייננו אבל הדפוס הראשון של בצק עשוי כמדתו של לחם וכשיעורו ארכו ששה ורחבו חמשה וקרנותיו ז' אצבעות ובו מושיבין הבצק ומודדין אותו ומתקנין מדתו ע"כ וכן משמע קצת מפי' רש"י ז"ל ותוס' ובפרט מן הלשון של רש"י ז"ל שאעתיק בסמוך וז"ל הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה ספ"ג דמסכת יומא ולחם הפנים עב היה כמו שיתבאר במנחות אבל היו מתקנין אפייתו בדפוסים עד שהיו מקפלין אותו כמו שמקפלים הבגדים והוא היה בתכלית ההשויה ותקון האפיה במלאכה שהיתה ידועה אצל בית גרמו ע"כ. ועובי כל תלה פי' הרלב"ג ז"ל בפרש' תרומה דלפי דעתו היתה פחות מאצבע: בפי' רעז"ל והן הן הקרנות ע"כ. אמר המלקט מצאתי בפי' כתיבת יד לרש"י ז"ל והן הן הדפנות ע"כ [א"ה אחר שהביא בעל מלאכת שלמה ז"ל את כל דברי התוי"ט בד"ה וכופל טפחיים כתב בזה"ל הגה"ה בתלמוד הרב בצלאל אשכנזי ז"ל מוגה כך שבולטים ועשויים בראשי הדופן לכל זוית ע"כ . והיא מוסבת על דברי רש"י בד' צ"ו ע"א ד"ה והאיכא קרנות שבולטים כו' שהביאה התוי"ט ג"כ והוסיף בהם מלות לכל זוית וכ"ה בש"מ לפנינו.]67. וזה מסייע למה שכתבתי דבעודו בצק כופלו. וז"ל הרגמ"ה ז"ל לחם הפנים עושים אותו כמין תיבה פרוצה פי' שניטל הקיר העליון שלה ושתי קירות של ארכה מכאן ומכאן ולא נשאר בה כי אם תחתונה ושתי קירות של רחבה כך לחם הפנים מקפלין אותו מלמעלה בראשו מכאן ומכאן ע"כ. וכן מוכח נמי ממה שפירש רש"י ז"ל בגמרא אהא דגרסינן בגמ' עלה דמתני' א"ר יוחנן לדברי האומר טפחיים ומחצה כופל [הגה"ה נלע"ד כי בזה יתורץ נמצא ארכו ממלא כל רחבו של שלחן דקתני מתני' דנראה שהוא מיותר וכדדייק בגמ' בפ"ק דחולין כמו שכתבתי שם סימן ד' ה' וראיתי שמחק ה"ר יהוסף ז"ל מלת כל]. נמצא שלחן מקדש ט"ו טפחים למעלה. לדברי האומר טפחיים כופל נמצא שלחן מקדש י"ב טפחים למעלה ופרכינן והאיכא קנים ומשני שקועי משקע להו ע"כ ופי' רש"י ז"ל ט"ו טפחים טפחיים ומחצה לכל לחם והן שש חלות זו על גב זו נמצא שלחן מקדש וכו' ונ"מ דאי יהיב באויר השלחן מידי בתוך ט"ו טפחים מקדש ליה ליפסל בלינה. והא איכא קנים שבין כל לחם ולחם ואיכא טפי ומשני משקע להו פי' פגימות עושה בלחם הפנים בעוד שהיה בצק והקנים היו משוקעים בהם ואינם מגביהין הלחם עכ"ל. עוד בפי' רעז"ל ר"מ לטעמיה וכו' אמר המלקט פלוגתא דר"מ ור' יהודה בפי"ז דמסכת כלים:
והלא כבר נאמר ועליו מטה מנשה: בברייתא פרק אלו נאמרין (סוטה דף ל"ז) וגם הכא בפירקין תניא ונתת על המערכת לבונה זכה רבי אומר על בסמוך אתה אומר על בסמוך או אינו אלא על ממש כשהוא אומר וסכות על הארון דעל כרחך לאו על ממש דהאי מחיצה הואי פרכת ולא היה סכך הוי אומר על בסמוך. ואיתה נמי בפ' כל המנחות (מנחות דף ס"ב) וכמו שכתבתי שם סימן ו'. ובפרק כל שעה (פסחים דף ל"ז ע"א) גם בפרק יום טוב שחל דף כ"ב גרסינן וכמה פת עבה אמר רב הונא טפח שכן מצינו בלחם הפנים טפח ופי' רש"י ז"ל שכן מצינו בלחם הפנים שהוא אסור לבא חמץ כדאמרינן במנחות כל המנחה אשר תקריבו וגו' לרבות לחם הפנים לחמוץ לאזהרה שלא יחמיצו ואפ"ה עובי דפנותיו טפח דהיינו לחם שהיה לו פנים ואין פנים פחותים מטפח ע"כ. וביד פ"ג דהלכות בית הבחירה סימן י"ב ובפ"ה דהלכות תמידין ומוספין סימן ב' ט':
תפארת ישראל
יכין
ארכו עשרה: טפחים. כדכתיב אמתיים ארכו. ור"י לטעמיה דס"ל כל אמות כלים בת ה' טפחים [כלים פי"ז מ"י]. והכי קיי"ל:
נותן ארכו: של לחם:
וכופל: ר"ל שבעודה עיסה. כופף העוגה מכאן ומכאן שיהיה לה כעין ב' דפנות. דמדכתיב לחם הפנים משמע שיהיה לו פנים רבים. ומדלא פירש לנו הכתוב כמה פנים יהיה לו. יגיד עליו ריעו. מה לחם י"ב אף הפנים שבכל לחם. יהיו י"ב. לכן כופף הלחם מכאן ומכאן. שיהיה עי"ז י"ב פנים לכל לחם. דהרי העוגה יש לה ד' שטחים. למעלה ולמטה וב' צדדים. [ולא חשיב לב' ראשי העוגה. משום דהוה כייף להו לראשי העוגה לגוויה דלחם [כש"ס צ"ו א']. נמצא ששפת ראשי העוגה היה עגול למעלה ואין כאן פנים]. וע"י שכופף העוגה מכאן ומכאן יהיה בכל כפיפה ד' עברים. נמצא שיהיה י"ב עברים. בכל לחם:
ארכו ממלא כל רחבו של שלחן: דרחבו של לחם מחזיק חצי ארכו של שולחן. וכשמסדר ב' סדרים לחם בצד לחם. נמצא שולחן כולו מלא:
השלחן ארכו שנים עשר: דס"ל כל אמות בת ו' טפחים. חוץ ממזבח הזהב וקרנות מזבח החיצון ויסוד וסובב שלו. וקיי"ל בלחה"פ כר"מ. משום דאבא שאול מודה לו:
וטפחיים ריוח באמצע: בין ב' הסדרים:
כדי שתהא הרוח מנשבת ביניהן: שלא יתעפש. דאין סומכין על הנס שהיה בלחה"פ שנשארים חם כשיקחם מהשולחן כבשעת סדורן [כיומא כ"א ב']:
אבא שאול אומר שם: ר"ל באותו רווח שבין ב' הסדרים:
ונתת על המערכת לבונה זכה: דמשמע עליו ממש:
ועליו מטה מנשה: דמשמע בצדו. וה"נ הכא. והכי קיי"ל [רמב"ם פ"ה מתמידין ה"ב] וכ"כ בלחם וכבשים של עצרת קיי"ל דמניחן זה בצד זה. מדכתיב בהו והניף על הלחם [כש"ס ס"ב א'] קיי"ל נמי דעל היינו בסמוך [כרמב"ם פ"ח מתמידין הי"א] וק' בש"ס סוכה [ד"ז ב'] ס"ל לרבנן דעל היינו על ממש והא דכתיב וסכות על הארון הפרוכת. היינו דניכוף ביה פורתא. י"ל דכתיב וסכות. משמע טפי על ממש]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת