משנה מנחות יא א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת מנחות · פרק יא · משנה א | >>
שתי הלחם א נילושות אחת אחת, ונאפות אחת אחת.
לחם הפנים נילוש אחד אחד, ונאפה שנים שנים.
ובטפוס ג היה עושה אותן.
וכשהוא רודן, נותנן בטפוסה, כדי שלא יתקלקלו.
משנה מנוקדת
שְׁתֵּי הַלֶּחֶם,
- נִלּוֹשׁוֹת אַחַת אַחַת,
- וְנֶאֱפוֹת אַחַת אַחַת.
- לֶחֶם הַפָּנִים,
- נִלּוֹשׁ אֶחָד אֶחָד,
- וְנֶאֱפֶה שְׁנַיִם שְׁנַיִם.
- וּבִטְפוּס הָיָה עוֹשֶׂה אוֹתָן;
- וּכְשֶׁהוּא רָדָן,
- נוֹתְנָן בַּטְּפוּס,
- כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְקַלְקְלוּ:
נוסח הרמב"ם
שתי הלחם -
- נילושות - אחת אחת,
- ונאפות - אחת אחת.
- לחם הפנים -
- נילוש - אחד אחד,
- ונאפה - שתים שתים,
- ובטפוס - היה עושה אותן.
- כשהוא רודה אותן -
- נותנן לטפוס - כדי שלא יתקלקלו.
פירוש הרמב"ם
אלו המלאכות כולן קבלה, וכן הפירוש, שהיו עושין אותן מימות משה עליו השלום ועד ימיהם.
ו"דפוס" - הוא ידוע ונקרא טפוס.
והיו ללחם הפנים שלושה טפוסין, אחד שנותנין אותן בו כשהוא עשוי [בצק], והשני שאופין בתנור עד שהיה עומד בין שני אורין, ושלישי שנותנים אותן לכשיצאו מן התנור:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
שתי הלחם - לחם הפנים נילוש אחד אחד. דכתיב ביה (ויקרא כד) שני עשרונים יהיה החלה האחת, מלמד שנלושות אחת אחת. ומנין שאפייתן שתים שתים, תלמוד לומר (שם) ושמת אותם, שימה ראשונה שאתה עושה מהם דהיינו בתנור תהא בלשון אותם, דמשמע שהיה נותן שנים בשני דפוסים יחד בתנור. יכול אף שתי הלחם כן, תלמוד לומר ושמת אותם, שהיה לו לומר ושמתם, מה תלמוד לומר ושמת אותם, אותם אתה נותן שנים שנים בתנור ואי אתה נותן שתי הלחם שנים שנים ב אלא אחד אחד:
ובטפוס - כמו דפוס פורמ"א בלע"ז. כמין תיבה שנטל כסויה ושתי דפנותיה זו כנגד זו. כך הלחם היו לו שתי דפנות ושולים רחבים ומתקן הבצק בתוך הדפוס שיהא עשוי כעין הדפוס:
וכשהוא רודה - אותן מן התנור:
נותנן בדפוס - כדי שלא יתקלקלו. וישברו. נמצא שלשה דפוסים הן, אחד כשהיא בצק, ואחד היה לה בתנור כשהיא נאפית ד, ואחד כשהוא רודה מן התנור נותנה בדפוס כדי שלא תתקלקל:
פירוש תוספות יום טוב
שתי הלחם. לשון התוס' במשנה ובמקרא קרוי לשון זכר ולשון נקבה. דהכא תנן שתי הלחם. ובשמואל [א' י' ד'] כתיב גבי שאול ונתנו לך שתי לחם ולקחת מידם. ולעיל פרק ואלו מנחות קרי ליה לשון זכר דקאמר בבא מלחם גדול וכתיב (ישעיה נ"א י"ד) ולא יחסר לחמו עכ"ל. ושמעינן דבמשנתינו ל"ג כגי' הספרים דגרסי גבי לחם הפנים שנים ואחד בלשון זכר. מדלא מייתו לה מהכא דנשנה בלשון זכר. וכן בגמ' גרסי' אחת ושתים. ומ"מ יש לי תמיהות על דבריהם דמה להם להביא ראיה משמואל. ובלחם הבכורים עצמם כתיב (ויקרא כ"ב) לחם תנופה שתים ותרגום אונקלוס תרין גריצין. ומה שהביאו ראיה מהמקרא דבלשון זכר נאמר מדכתיב ולא יחסר לחמו. זו אינה ראיה כלל שכינוי יחסר מוסב על האדם. וכענין שנאמר ביחזקאל [ד' י"ז] למען יחסרו לחם ומים. אבל נמצאו בלשון זכר בפרשת במדבר ולחם התמיד עליו יהיה. ובשמואל [א' י"ז י"ז] ועשרה לחם הזה. ועוד נאמר שם [כ"א] חמשה לחם. ובישעיה [כ"ח כ"ח] לחם יודק. ובתהלים [ק"ד ט"ו] ולחם לבב אנוש יסעד. ובמשלי [ט' י"ז] ולחם סתרים ינעם:
ונאפות אחת אחת. פי' הר"ב דכתיב ושמת אותם כו'. ואי אתה נותן שתי הלחם שתים שתים. אדעלמא קאי דהא בפעם אחת אין נאפות. אלא שתים בלבד:
ובטפוס היה עושה אותן. דת"ר ושמת אותם בדפוס. וכתבו התוס' וא"ת והא אפיקתיה לומר שאפייתן שתים שתים. וי"ל דא"כ לכתוב ונתת אותם. אבל ושמת משמע שימה בדפוס. ע"כ. וכיצד נעשית בדפוס אכתוב בסוף מתני' ופי' בטפוס כתב הר"ב כמו דפוס פורמא בלעז. כמו טופסי גיטין. תוס'. ועיין בגיטין פ"ב משנה ד'. ומ"ש הר"ב כמין תיבה כו' כך הלחם היה לו ב' דפנות. כדתנן במשנה ה':
וכשהוא רדן. כתב הר"ב דפוס אחד היה לה בתנור כשהיא נאפית והיה מסיקין אותו עם התנור ואופה את הלחם. רש"י:
נותנן בטפוס. הן הקערות של שלחן כדאמר קערותיו אלו טפוסין וכפרש"י בפי' חומש שהיה נותנו בקערות לאחר אפייה. תוס'. ועיין מ"ש במשנה ו'. ובגמרא ולהדרא לדפוס קמא. כיון דאפי לה נפחה. ומכאן דקדקו התוס' שהלחם חוץ לדפוס דאי בתוך הדפוס כמו שנראה מתוך הסברא. כיון דכמין דפוס היה לה בתנור היכי מינפחה. הא אין הדפוס מניחה: ועוד דבכל דוכתא משמע שהיה מדביקין את הפת בתנור. ואם בתוך הדפוס נתונה. אי אפשר להדביקה. ומהא דקתני וכשהוא רודן נותנן בטפוס אין לדקדק דשייך רדייה מפני הדפוס. ולא מפני שהודבק בתנור. ע"כ. ולפי זה דברי הר"ב סתרי אהדדי דכתב ומתקן הבצק בתוך הדפוס והדר כתב וכשהוא רודה אותן מן התנור נמצא שמחוץ לדפוס הן. אבל נ"ל ליישב דבריו דס"ל שהדפוס שבתנור היה צר מהדפוס שבו נעשה ונמצא שבתוך הדפוס נעשה כפי הסברא אלא שהדפוס שבתנור הוא צר ונכנס בתוך הלחם והלחם מבחוץ ונדבק בתנור. והיינו דפי' שהוא רודה מן התנור. גם יכולה להנפח וצריכה דפוס גדול מן הראשון:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(א) (על המשנה) שתי הלחם. לשון התוספ', במשנה ובמקרא קרוי לשון זכר ולשון נקבה. ושמעינן דבמשנתינו לא גרסינן גבי לחם הפנים אחד שנים בלשון זכר. ועתוי"ט:
(ב) (על הברטנורא) אדעלמא קאי. דהא בפעם אחת אין נאפות אלא שתים בלבד:
(ג) (על המשנה) ובטפוס כו'. דת"ר ושמת אותם, בדפוס. וכתבו התוספ', וא"ת והא אפיקתיה לומר שאפייתן שתים שתים. וי"ל דא"כ לכתוב ונתת אותם, אבל ושמת משמע שימה בדפוס:
(ד) (על הברטנורא) והיו מסיקין אותו עם התנור ואופה את הלחם. רש"י:
(ה) (על המשנה) בטפוס. הן הקערות של שלחן, כדאמר קערותיו אלו טפוסין. וכפירש"י בחומש שהיה נותנו בקערות לאחר אפייה. תוספ'. ובגמרא, ולהדרא לדפוס קמא, כיון דאפי לה נפחא. ומזה הוכיחו התוספ' דהלחם חוץ לדפוס, דאל"כ היכא מינפחא כו'. ולפירוש הר"ב צ"ל דמתחלה נעשה בתוך הדפוס והדפוס שבתנור היה צר ונכנס בתוך הלחם והלחם מבחוץ ונדבק בתנור. ועתוי"ט:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
שתי הלחם: במקרא ובמשנה לשון זכר ולשון נקבה דהכא תנן שתי הלחם ובשמואל כתיב גבי שאול ונתנו לך שתי לחם ולקחת מידם ולעיל נזרק ואלו מנחות קרי ליה לשון זכר דקאמר בבא מלחם גדול וכתיב ולא יחסר לחמו תוס' ז"ל פי' מדלא כתיב ולא תחסר לחמו מוכיח דלחם לשון זכר. וכתוב בתוספת י"ט ושמעינן דבמשנתנו לא גרסינן כגרסת הספרים דגרסי גבי לחם הפנים שנים ואחד לשון זכר מדלא מייתי לה מהכא דנשנה בלשון זכר וכן בגמרא גרסינן אחת ושתים [הגה"ה פי' ר"ל דנוסח המשנה בסדר התלמוד לחם הפנים נילושת אחת אחת ונאפית שתים שתים וכן הוא אפילו בתלמוד המוגה ע"י הרב בצלאל אשכנזי ז"ל אכן בגמרא בדיני לחם הפנים גרסינן ליה בלשון זכר אתמר לחם הפנים כיצד עושין אותו וכו' וכן ג"כ איבעיא להו לחם הפנים נפסל במסעות או אינו נפסל וכו' וכן ג"כ במקרא ולחם התמיד עליו יהיה וזולתם] ומ"מ יש לי תמיהות על דבריהם כו' ומה שהביאו מהמקרא דבלשון זכר נאמר מדכתיב ולא יחסר לחמו זו אינה ראיה כלל שכנוי יחסר מוסב על האדם וכענין שנאמר ביחזקאל למען יחסרו לחם ומים כו' ע"ש. ומה שכתב דאינו ראיה כלל שכנוי יחסר מוסב על האדם איני רואה הכרח לפרש כדבריו דקאי אאדם ואפילו קרא דלמען יחסרו לולי שהיוד בנקודת פתח והסמך בחטף הוה מפרישנא להו דקאי אלחם ואמים אבל מלת לא יחסר לחמו שהיוד בסגול ודאי לע"ד דקאי אלחם כדברי התוס' ז"ל:
לחם הפנים נילוש: הרא"ש פ' אלו עוברין דף קל"ג וביד פ"ה דהלכות תמידין ומוספין סימן ז' ובפ"ח סימן ו'. ובת"כ פי"ח דפרשת אמור רוב פירקין:
תפארת ישראל
יכין
שתי הלחם: שבאות בעצרת:
נילושות אחת אחת: כל לחם נילוש בפ"ע מעשרון סולת:
ונאפות אחת אחת: שאין אופין בתנור בבת אחת שתי הלחם. רק כל לחם בפעם א'. מגזירת הכתוב:
שנים: שמושיב ב' לחמים בפעם אחת בתנור. וגם זה מגזירת הכתוב. וכל לחם מב' עשרונים:
ובטפוס: פארם:
וכשהוא רדן: כשמוציאן מהתנור:
כדי שלא יתקלקלו: ר"ל שלא ישתברו ויתקלקל צורתן. מפני שכל לחם שלהם עשוי כמין תיבה בלי כסוי. שנפרצו ב' מדפנותיה. שלא נשאר בה רק השולים וב' דפנות זו כנגד זו. ולכן נעשות בדפוס שיהיה מכוון יפה תאר הדפנות. וכשמוציאה מהתנור חוזר ונותנו בדפוס. כדי שלא יתעקמו הדפנות ביני ביני קודם שיכניסום על השולחן.:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת