משנה מנחות ו רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) אלו מנחות נקמצות, ושיריהן לכהנים -

מנחת הסולת, והמחבת, והמרחשת,

והחלות, והרקיקין,

ומנחת גוים, ומנחת נשים, ומנחת העומר,

ומנחת חוטא, ומנחת קנאות.

רבי שמעון אומר:

מנחת חוטא של כהנים - נקמצת,

הקומץ - קרב לעצמו,

והשיריים - קרבין לעצמן.

(ב) מנחת כהנים, ומנחת כוהן משיח, ומנחת נסכים - למזבח,

ואין בהן - לכהנים.

ובזה, יפה כוח המזבח - מכוח הכהנים.

שתי הלחם, ולחם הפנים - לכהנים,

ואין בהן - למזבח.

ובזה, יפה כוח הכהנים - מכוח המזבח.

(ג) כל המנחות הנעשות בכלי -

טעונות שלש מתנות -

שמן יציקה, ושמן בלילה, ומתן שמן בכלי,

קודם לעשיתן.

החלות - בוללן,

דברי רבי.

וחכמים אומרין: אף הסולת.

החלות - טעונות בלילה,

והרקיקין - משיחה.

כיצד?

מושחן כמין כי - ושאר השמן נאכל לכהנים.

(ד) כל המנחות הנעשות בכלי - טעונות פתיתה.

מנחת ישראל -

כופל אחד לשנים, ושנים לארבעה - ומבדיל.

מנחת כהנים -

כופל אחד לשנים, ושנים לארבעה - ואינו מבדיל.

מנחת כוהן המשיח - לא היה מכפלה.

רבי שמעון אומר:

מנחת כהנים, ומנחת כוהן משיח - אין בהן פתיתה,

מפני שאין בהן קמיצה,

וכל שאין בה קמיצה - אין בה פתיתה.

וכולן - פתיתתן כזיתים.

(ה) כל המנחות - טעונות שלש מאות שיפה, וחמש מאות בעיטה.

השיפה, והבעיטה - בחיטים.

רבי יוסי אומר: אף בבצק.

כל המנחות -

באות עשר עשר,

חוץ מלחם הפנים, וחביתי כוהן גדול - שהן באות שתים עשרה,

דברי רבי יהודה.

רבי מאיר אומר:

כולן באות שתים עשרה,

חוץ מחלות תודה, והנזירות - שהן באות עשר, עשר.

(ו) העומר - היה בא עישרון, משלש סאין.

שתי הלחם - שתי עשרונות, משלש סאין.

לחם הפנים - עשרים וארבעה עשרונות, מעשרים וארבע סאין.

(ז) העומר - היה מנופה בשלש עשרה נפה,

ושתי הלחם - בשתים עשרה,

ולחם הפנים - באחת עשרה.

רבי שמעון אומר: לא היה להן קצבה,

אלא סולת מנופה כל צורכה - היה מביא,

שנאמר: "ולקחת סולת, ואפית אותה" (ויקרא כד ה),

עד שתהא מנופה כל צורכה.

הדף הראשי של משנה מנחות ו

משנה מנחות, פרק ו':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב