משנה מנחות א ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת מנחות · פרק א · משנה ד | >>
כיצד לא קרב המתיר כמצותו.
קמץ חוץ למקומו ונתן בכלי והלך והקטיר חוץ לזמנו, או שקמץ חוץ לזמנו ונתן בכלי והלך והקטיר חוץ למקומו, או שקמץ ונתן בכלי והלך והקטיר חוץ למקומו, מנחת חוטא ומנחת קנאות שקמצן שלא לשמן ונתן בכלי והלך והקטיר חוץ לזמנן, או שקמץ חוץ לזמנן, ונתן בכלי והלך והקטיר שלא לשמן, או שקמץ ונתן בכלי והלך והקטיר שלא לשמן.
זה הוא שלא קרב המתיר כמצותו.
לאכול כזית בחוץ וכזית למחר, כזית למחר וכזית בחוץ, כחצי זית בחוץ וכחצי זית למחר, כחצי זית למחר וכחצי זית בחוץ, פסול ואין בו כרת.
אמר רבי יהודה, זה הכלל, אם מחשבת הזמן קדמה למחשבת המקום, פגול וחייבין עליו כרת.
ואם מחשבת המקום קדמה למחשבת הזמן, פסול ואין בו כרת.
וחכמים אומרים, זה וזה פסול ואין בו כרת.
לאכול כחצי זית ולהקטיר כחצי זית, כשר, שאין אכילה והקטרה מצטרפין.
כֵּיצַד לֹא קָרֵב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ?
- קָמַץ חוּץ לִמְקוֹמוֹ,
- וְנָתַן בַּכְּלִי וְהִלֵּךְ וְהִקְטִיר חוּץ לִזְמַנּוֹ,
- אוֹ שֶׁקָּמַץ חוּץ לִזְמַנּוֹ,
- וְנָתַן בַּכְּלִי וְהִלֵּךְ וְהִקְטִיר חוּץ לִמְקוֹמוֹ,
- אוֹ שֶׁקָּמַץ וְנָתַן בַּכְּלִי וְהִלֵּךְ וְהִקְטִיר חוּץ לִמְקוֹמוֹ;
- מִנְחַת חוֹטֵא וּמִנְחַת קְנָאוֹת שֶׁקְּמָצָן שֶׁלֹּא לִשְׁמָן,
- וְנָתַן בַּכְּלִי וְהִלֵּךְ וְהִקְטִיר חוּץ לִזְמַנָּן,
- אוֹ שֶׁקָּמַץ חוּץ לִזְמַנָּן,
- וְנָתַן בַּכְּלִי וְהִלֵּךְ וְהִקְטִיר שֶׁלֹּא לִשְׁמָן,
- אוֹ שֶׁקָּמַץ וְנָתַן בַּכְּלִי וְהִלֵּךְ וְהִקְטִיר שֶׁלֹּא לִשְׁמָן,
- זֶה הוּא שֶׁלֹּא קָרֵב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ.
- לֶאֱכֹל כְּזַיִת בַּחוּץ וּכְזַיִת לְמָחָר,
- כְּזַיִת לְמָחָר וּכְזַיִת בַּחוּץ,
- כַּחֲצִי זַיִת בַּחוּץ וְכַחֲצִי זַיִת לְמָחָר,
- כַּחֲצִי זַיִת לְמָחָר וְכַחֲצִי זַיִת בַּחוּץ,
- פָּסוּל וְאֵין בּוֹ כָּרֵת.
- אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, זֶה הַכְּלָל:
- אִם מַחֲשֶׁבֶת הַזְּמָן קָדְמָה לְמַחֲשֶׁבֶת הַמָּקוֹם,
- פִּגּוּל, וְחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת;
- וְאִם מַחֲשֶׁבֶת הַמָּקוֹם קָדְמָה לְמַחֲשֶׁבֶת הַזְמָן,
- פָּסוּל, וְאֵין בּוֹ כָּרֵת.
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- זֶה וְזֶה, פָּסוּל, וְאֵין בּוֹ כָּרֵת.
- אִם מַחֲשֶׁבֶת הַזְּמָן קָדְמָה לְמַחֲשֶׁבֶת הַמָּקוֹם,
- לֶאֱכֹל כַּחֲצִי זַיִת וּלְהַקְטִיר כַּחֲצִי זַיִת,
- כָּשֵׁר;
- שֶׁאֵין אֲכִילָה וְהַקְטָרָה מִצְטָרְפִין:
כיצד לא קרב המתיר כמצותו? -
- קמץ חוץ למקומו, ונתן בכלי והלך והקטיר חוץ לזמנו,
- או שקמץ חוץ לזמנו, נתן בכלי והלך והקטיר חוץ למקומו,
- או שקמץ ונתן בכלי והלך והקטיר חוץ למקומו,
- מנחת חוטא ומנחת קנאות -
- שקמצן שלא לשמן, נתן בכלי והלך והקטיר חוץ לזמנן,
- או שקמץ חוץ לזמנן, ונתן בכלי והלך והקטיר שלא לשמן,
- או שקמץ ונתן בכלי והלך והקטיר שלא לשמן,
- זה הוא - שלא קרב המתיר כמצותו.
- לאכל כזית בחוץ כזית למחר,
- כזית למחר כזית בחוץ,
- כחצי זית בחוץ כחצי זית למחר,
- כחצי זית למחר כחצי זית בחוץ - פסול, ואין בו כרת.
- אמר רבי יהודה: זה הכלל -
- אם מחשבת הזמן קדמה למחשבת המקום - פגול, וחייבין עליו כרת,
- ואם מחשבת המקום קדמה למחשבת הזמן - פסול, ואין בו כרת.
- וחכמים אומרין: זה וזה - פסול, ואין בו כרת.
- לאכל כחצי זית ולהקטיר כחצי זית -
- כשר - שאין אכילה והקטרה מצטרפין.
כל זה מבואר לך בפרק שני של זבחים.
ואין הלכה כרבי יהודה:
קמץ חוץ למקומו - חשב בשעת קמיצה לאכול השיריים חוץ לעזרה:
נתן בכלי הלך והקטיר חוץ לזמנו - ובאחת משלשת עבודות הללו חשב על השיריים לאכלן חוץ לזמנו:
מנחת חוטא וקנאות - יש בהן עוד פסול אחר המוציאן מידי פגול, כגון שלא לשמן, דאמרינן בריש פרקין דפסולות אם קמצן שלא לשמן, ושלשת שאר העבודות חשב עליהן חוץ לזמנן, או אפילו הראשונה חוץ לזמנה והשאר שלא לשמן, הוציאו מידי פגול:
או שקמץ או נתן בכלי או הוליך או הקטיר שלא לשמן - כלומר אי זו מאלו שעשה שלא לשמן והשאר על מנת לאכול לשיריים חוץ לזמנו לא קרב המתיר כמצותו ואין בשיריים כרת:
כזית בחוץ כזית למחר - חשב באחת מן העבודות שתי מחשבות חוץ לזמנו וחוץ למקומו. ועד השתא איירינן בשתי עבודות שחשב באחת חוץ לזמנו ובאחרת חוץ למקומו, ועכשיו מיירי שחשב בשתיהן בעבודה אחת. ולרבי יהודה איצטריך, דלא תימא בשתי עבודות הוא דפליג רבי יהודה דבתר קמייתא אזלינן, אבל בחדא עבודה מודה, קמשמע לן:
כזית למחר וכזית בחו - ן. אף על פי שחשב תחלה לחוץ לזמנו הוציאתו שניה מידי כרת:
אמר רבי יהודה זה הכלל כו' - ר' יהודה פליג אתנא קמא בין בעבודה אחת בין בשתי עבודות. ואין הלכה כר' יהודה:
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
בפי' ר"ע ז"ל משנה ד' מתחלת מנחת חוטא וקנאות וכו' וטעות הוא וצריך למחוק אות הדלית משם ולכותבה לעיל קודם הלשון המתחיל קמץ חוץ למקומו וכו':
כזית בחוץ כזית למחר: חשב באחת וכו' לשון ר"ע ז"ל עד מלות אמרינן בעבודות. צריך להגיה איירי בשתי עבודות:
וחכמים אומרים זה וזה פסול ואין בו כרת: וא"ת היינו ת"ק וי"ל דאתא למיסתם כותיה דכה"ג משני בפ' המפלת. תוס' ז"ל. ועיין במה שפירשתי בס"פ שני דמסכת זבחים בס"ד:
שאין אכילה והקטרה מצטרפין: בגמרא מוקי לה ר' ירמיה כר' אליעזר ואביי מוקי לה כרבנן וכדכתיבנא בס"פ שני דזבחים. וביד פי"ו דהלכות פסולי סימן ב':
יכין
קמץ חוץ למקומו: שחישב לאכול או להקטיר כדת ממנה חוץ לעזרה:
או שקמץ חוץ לזמנו ונתן בכלי והלך והקטיר חוץ למקומו: שהיו כל עבודות הללו בה במחשבת חוץ למקומו:
או שקמץ ונתן בכלי והלך והקטיר חוץ למקומו: ר"ל או שעשה א' מאלה על מנת לאכל השיריים או להקטיר הקומץ חוץ למקומו. ושאר ג' העבודות עשה ע"מ חוץ לזמנו:
מנחת חוטא ומנחת קנאות: שדינן כחטאת להפסל גם בשלא לשמו:
ונתן בכלי והלך והקטיר שלא לשמן: שעשה חד מהנך של"ש והשאר חוץ לזמנו:
לאכול כזית בחוץ וכזית למחר: לעיל נמי בכה"ג מיירי שחישב על כזית א' בחוץ ועל כזית אחר למחר. רק דלעיל מיירי בחישב בב' עבודות. בא' חוץ לזמנו ובב' חוץ למקומו. אבל הכא מיירי שחישב בא' מד' עבודות המנחה ב' מחשבות. כזית א' חוץ לזמנו וכזית אחד חוץ למקומו:
וחייבים עליו כרת: אפילו היו ב' המחשבות בעבודה א'. תפוס לשון ראשון:
ואין כו כרת: אף דחכמים היינו ת"ק. אפ"ה הדר ותנא וחכ"א וכו' דלא תימא דסיפא דלאכול כחצי זית וכו' נמי מלתא דר"י היא:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת