משנה מנחות א רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) כל המנחות שנקמצו שלא לשמן - כשרות,

אלא - שלא עלו לבעלים לשם חובה,

חוץ - ממנחת חוטא, ומנחת קנאות.

מנחת חוטא, ומנחת קנאות -

שקמצן שלא לשמן,

נתן בכלי, והילך, והקטיר - שלא לשמן,

או לשמן ושלא לשמן,

או שלא לשמן ולשמן - פסולות.

כיצד לשמן ושלא לשמן? -

לשם מנחת חוטא, ולשם מנחת נדבה.

שלא לשמן ולשמן - לשם מנחת נדבה, ומנחת חוטא.

(ב) אחד מנחת חוטא, ואחד כל המנחות, שקמצן -

זר, אונן, טבול יום,

מחוסר בגדים, ומחוסר כיפורים,

ושלא רחוץ ידים ורגלים,

ערל, טמא, יושב,

עומד על גבי כלים,

על גבי בהמה,

על גבי רגלי חברו - פסל.

קמץ בשמאל - פסל.

בן בתירה אומר: יחזור - ויקמוץ בימין.

קמץ - ועלה בידו צרור,

או גרגר מלח,

או קורט של לבונה - פסל,

מפני שאמרו, הקומץ את היתר ואת החסר - פסול.

איזה הוא יתר? - שקמצו מבורץ.

וחסר - שקמץ בראשי אצבעותיו.

כיצד הוא עושה? -

פושט את אצבעותיו על פס ידו.

(ג) ריבה שמנה,

או חסר שמנה,

וחסר לבונתה - פסולה.

הקומץ את המנחה - לאכל שיריה בחוץ,

או כזית משיריה בחוץ,

להקטיר קומצה בחוץ,

או כזית מקומצה בחוץ,

או להקטיר לבונתה בחוץ - פסול, ואין בו כרת.

לאכל שיריה למחר,

או כזית משיריה למחר,

להקטיר קומצה למחר,

או כזית מקומצה למחר,

או להקטיר לבונתה למחר - פגול, וחייבין עליו כרת.

זה הכלל -

כל הקומץ, והנותן בכלי, המהלך,

והמקטר לאכל דבר שדרכו לאכל,

ולהקטיר דבר שדרכו להקטיר -

חוץ למקומו - פסול, ואין בו כרת.

חוץ לזמנו - פגול, וחייבין עליו כרת,

ובלבד - שיקרב המתיר כמצותו.

[ד] *הערה 1: כיצד קרב המתיר כמצותו? -

קמץ בשתיקה,

נתן בכלי והלך והקטיר חוץ לזמנו,

או שקמץ חוץ לזמנו,

נתן בכלי והלך והקטיר בשתיקה,

או שקמץ ונתן בכלי והלך והקטיר חוץ לזמנו -

זה הוא שקרב המתיר כמצותו.

(ד) כיצד לא קרב המתיר כמצותו? -

קמץ חוץ למקומו, ונתן בכלי והלך והקטיר חוץ לזמנו,

או שקמץ חוץ לזמנו, נתן בכלי והלך והקטיר חוץ למקומו,

או שקמץ ונתן בכלי והלך והקטיר חוץ למקומו,

מנחת חוטא ומנחת קנאות -

שקמצן שלא לשמן, נתן בכלי והלך והקטיר חוץ לזמנן,

או שקמץ חוץ לזמנן, ונתן בכלי והלך והקטיר שלא לשמן,

או שקמץ ונתן בכלי והלך והקטיר שלא לשמן,

זה הוא - שלא קרב המתיר כמצותו.

לאכל כזית בחוץ כזית למחר,

כזית למחר כזית בחוץ,

כחצי זית בחוץ כחצי זית למחר,

כחצי זית למחר כחצי זית בחוץ - פסול, ואין בו כרת.

אמר רבי יהודה: זה הכלל -

אם מחשבת הזמן קדמה למחשבת המקום - פגול, וחייבין עליו כרת,

ואם מחשבת המקום קדמה למחשבת הזמן - פסול, ואין בו כרת.

וחכמים אומרין: זה וזה - פסול, ואין בו כרת.

לאכל כחצי זית ולהקטיר כחצי זית -

כשר - שאין אכילה והקטרה מצטרפין.

הערות

• הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם

הדף הראשי של משנה מנחות א

משנה מנחות, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב