תפארת ישראל על מנחות א

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכיןעריכה

משנה אעריכה

כל המנחות שנקמצו:    עבודה קמייתא נקט בכל דוכתא בפרקן. וה"ה נתינת הקומץ בכלי. או הלכה. או הקטרה:

שלא לשמן:    ד' מיני מנחה הם. מנחת סולת. מנחת מחבת. מנחת מרחשת. מנחת מאפה [ומין מנחה זאת כוללת חלות ורקיקין. שכשירצה יביא זה או זה. סימן המנחות סחרא או סחרחר] וקאמר הכא שאם קמץ מנחה אחת במזיד על שם מין מנחה אחרת. או שקמץ מנחת נדבה לשם מנחת חוטא. או שקמצה שלא לשם בעליה [וזה הכל כמזיד. דבשוגג עקירה בטעות לאו שמה עקירה. כמ"ש בפ"א דזבחים]:

כשרות:    ומקטיר הקומץ. ושיריה נאכלין. משום דקמיצת המנחה הוא במקום שחיטת הזבח. והרי זבח שנשחט שלא לשמו כשר:

אלא שלא עלו לבעלים משום חובה:    דצריך להביא אחרת כמו שנדר. והא דקתני אלא שלא וכו'. ולא תני ולא עלו וכו'. קמ"ל דאינה משונה ממנחה כשרה אלא וכו'. דבשאר דיניה היא כמנחה כשרה. דאסור לשנויי בה בשאר עבודותיה:

חוץ ממנחת חוטא:    כגון בטומאת מקדש וקדשיו. ואין יד החוטא משגת לב' תורים או ב' בני יונה. שמביא מנחה תחתיהן:

מנחת חוטא ומנחת קנאות:    מנחת סוטה:

שקמצן שלא לשמן:    שקמצן לשם מנחת נדבה. או נתן וכו':

נתן בכלי:    את הקומץ:

והלך והקטיר:    ר"ל או הוליכו או הקטירו שלל"ש:

או לשמן ושלא לשמן:    בין בעבודה א' או בב' עבודות:

כיצד לשמן ושלא לשמן:    [עי' זבחים פ"א מ"ד]. והא דבעי כיצד. והרי פשוט הוא מהו שלא לשמן. נ"ל דקמ"ל דאפילו בעשה א' מד' עבודת במנחת חוטא לשם נדבה או איפכא. דדמו אהדדי רק דבמנחת חוטא אין בה שמן ולבונה. אבל בכל זה אין שנוי בגוף המנחה ובעבודתה בין זה לזה. אפ"ה מחשב שלא לשמה. ומכ"ש במחבת לשם מרחשת. או בשינוי בעלים שנראה וניכר השינוי בגוף הבעלים. מכ"ש דמחשב שלא לשמו:

משנה בעריכה

שקמצן:    עבודה קמייתא נקט בכל דוכתא בפרקן. וה"ה נתינת הקומץ בכלי. או הלכה. או הקטרה:

זר:    אפילו כהן בעל מום מחשב כזר:

אונן:    ביום מיתת קרובו אפילו לאחר קבורה נקרא אונן [עי' זבחים פ"ב סי' ב']:

טבול יום:    שטבל מטומאתו ולא העריב שמשו:

מחוסר בגדים:    שחיסר מלהתלבש א' מבגדי כהונה:

מחוסר כפורים:    שהיה צריך להביא קרבן אחר שנטהר מטבילתו. ולא הביאו עדיין:

שלא רחוץ ידים ורגלים:    והרי צריך לקדש ידים ורגלים קודם עבודה:

ערל:    שלא מל. ואפילו מחמת אונס:

טמא:    קמ"ל דוקא בטומאה וודאית אבל לא בנטמא טומאת התהום:

יושב:    והרי צריך לעמוד בשעת עבודה:

על גבי רגלי חברו:    שאחד מאלו היה חוצץ בין רגליו לרצפה. וה"ה בהיה חציצה בין בשרו לבגדים. או בין ידיו להדבר הנקרב [ועי' פי' מרווח בכל זה בזבחים פ"ב מ"א]:

בן בתירא אומר יחזיר:    הקומץ לתוך השיריים:

ויחזור ויקמוץ בימין:    ה"ה בשאר פסולים דלעיל ודלקמן בפרקן. בכולהו ס"ל לבן בתירא דמהני החזרה. והא דנקט החזרה רק בשמאל. ה"ט דקמ"ל רבותא לת"ק דאפילו שמאל דכשר לכה"ג ביו"כ [כיומא פ"ה מ"א]. אפ"ה לא מהני גבה החזרה:

קמץ ועלה בידו צרור:    נמצא שחסר מהקומץ כשיעור מקום הצרור. ומיירי שהיה המנחה עשרון בלי שיעור הצרור. דאל"כ בל"ז פסול מדלא היה מנחתו עשרון שלם. ונקט סתמא מדהיו רגילין לבלי לצמצם בשיעור עשרון. והביאו קצת יותר. כדי שלא יטעו להחסיר שיעורו [כך כתבו תוס'. ולכאורה יש ראיה לרבעתוס' דעשרון היתר מעט כשר מדקאמר בש"ס (ד"ט ב') בעשרון שאם חסר כ"ש פסול. משמע הא יתר מעט כשר. אבל באמת אין זה ראיה דהרי תני התם נמי גבי שמן הכי. והרי בשמן וודאי גם יתר פסול. (כמ"ג). ואדרבה דבריהן תמוהין. דהרי לקמן (פ"ה מ"א). מוכח דלכ"ע בעשרון יתר מעט דמי לחסר מעט ושניהן פסולין. וכ"כ מתוספתא שהביא רכ"מ (פ"ב ממעק"ר ה"ה) נראה ג"כ כך. אולם קו' רבעתוס' אחמ"כ בל"ז לק"מ די"ל מסתמא בסתם מנחה שיש בה עשרון מיירי. שנפל בה צרור אחר שנמדד]:

או גרגיר מלח:    שנזדמן שנתערב, דהרי א"צ למלוח המנחה רק הקומץ. וקמ"ל אף דמלח בת הקרבה היא עם הקומץ. אפ"ה מחשב הקומץ על ידו כחסר. אם נקמץ עמו:

או קורט של לבונה:    קמ"ל אף דהלבונה איקבע בהדי מנחה שהרי מביא כל המנחה (והקומץ) [והלבונה] עליו בכלי א'. אפ"ה כשנקמץ עם הקומץ. דינו כחסר הקומץ. ולהכי כשירצה הכהן לקמוץ המנחה. מלקט ובורר ממנה הלבונה. ומניחו מן הצד. וקומץ רק מהמנחה. ונותן הקומץ בכלי קודש. ומניח עליו הלבונה:

מפני שאמרו הקומץ היתר והחסר פסל:    אי"ל בל"ז פסול. מדחוצץ הקורט בין ידו להקמח. או בין קמח לקמח. שהגרגיר חולק הקומץ ונראה כב' חצאי קומצים. י"ל דמיירי אפילו הגרגיר דבוק מן הצד של קומץ. למעלה אצל אגודל. או למטה אצל אצבע קטנה. דשם אין בשר ידו נוגע בקומץ. וגם מדרוב הגרגיר מגולה אינו חולק הקומץ ואפ"ה פסול משום שחסר עכ"פ שיעור הקומץ:

איזה הוא היתר שקמצו מבורץ:    מלא וגדוש יותר משיעורו:

וחסר שקמצו בראשי אצבעותיו:    שלא כפף אצבעותיו על פס ידו בשעת קמיצה. וה"ה בהיה הקורט או שאר דבר מחסר הקומץ. רק בסיפא נקט שקמץ בראשי אצבעותיו. לאשמעינן באיזה אופן צריך לקמוץ:

פושט את אצבעותיו על פס ידו:    כך הוא עבודת הקמיצה. קודם שיתחב אצבעותיו בהקמח כופף ופושט אצבעותיו על פס ידו. ומניח רווח בין האצבעות להפס יד. ומכניס צד פסת ידו בהקמח. ועי"ז הקמח נדחק ונכנס לתוך הרווח שבין האצבעות הכפופים להפס יד ומוציא ידו מהקמח. ואח"כ מוחק באגודל את הקמח מצד זה. ובאצבע הקטנה מצד האחר. כדי שלא יהא בהקמיצה יותר ממה שנכנס תחת הג' האצבעות האמצעיים. וזהו שאמרו שהקמיצה א' מעבודות הקשות שבמקדש. שהרי במנחת מחבת ומרחשת ומאפה תנור. שהיו כולן אפויין ופתותין. וכל פתיתה היה צריך שיהיה כזית [כפ"ו סי' כ"ז]. ואפ"ה היה צריך ליזהר מאד כשמחק בהאגודל ובהאצבע קטנה כלעיל. שלא יהא שם חסר או יתר בהקמיצה:

משנה געריכה

ריבה שמנה:    להכי לא נקט ריבה לה שמן. דקמ"ל דדוקא בריבה לה כשיעור שמנה פסול. דשיעור שמן להעשרון של מנחה הוא לוג. ולהכי דוקא בנתן ב' לוגין לעשרון פסול [כרמב"ם פי"א מפסוהמ"ק ה"ט] מיהו לרש"י ב' לוגין דקאמר בש"ס שלא יתנם לעשרון. ר"ל אפילו בנתן ב' לוגין בעשרון פסול. אף דחזי לב' מנחות. וכ"ש בהוסיף רק קצת על לוג או חיסר כ"ש. פסול:

וחסר שמנה:    שחיסר כ"ש מהלוג שמן לעשרון. או חיסר וכו':

חסר לבונתה:    דצריך שיתן על הקומץ שבכלי לכל הפחות ב' קרטין לבונה. ובלא נתן רק קורט א' פסול. מיהו בריבה לבונתה לא פסל. רק בנתן בה יותר מב' קומצים לבונה:

לאכול שיריה בחוץ:    חוץ לעזרה:

או להקטיר לבונתה בחוץ:    להכי לא קאמר או כזית מלבונה בחוץ כבהנך דלעיל. משום דבלבונה א"צ רק ב' קרטין:

פסול ואין בו כרת:    דהקומץ במנחה הוא כמו הדם שבזבח. והלבונה הוא כנגד האימורין. ומה שפוסל בד' עבודות שבדם. שחיטה. קבלה. הולכה. זריקה. פוסל כנגדן במנחה בד' עבודות שבה. דהיינו, בהקמיצה ובנתינת הקומץ בהכלי. ובהולכה. ובהקטרה:

לאכול שיריה למחר:    לאחר זמן אכילתו. דמנחה נאכלת רק ליום ולילה:

זה הכלל כל הקומץ:    או נותן בכלי וכו'. וכולהו או או קתני:

והמקטיר לאכול דבר שדרכו לאכול:    שיריים:

ולהקטיר דבר שדרכו להקטיר:    דהיינו הקומץ. ולאפוקי בחישב לאכול הקומץ או להקטיר השיריים. חוץ לזמנו או חוץ למקומו. לא נפסל:

ובלבד שיקרב המתיר כמצותו:    כאילו היה כשר. שלא היה שם עוד פסול אחר. דאל"כ לא נתפגלה המנחה:

קמץ בשתיקה:    שלא חישב בה מחשבת פסול ולא מחשבת הכשר. ורבותא קמ"ל דאע"ג דהיה בשתיקה. לא אמרי' דפסול. ומכ"ש בקמץ במחשבת הכשר:

ונתן בכלי והלך והקטיר חוץ לזמנו:    שהיו כולן במחשבת חוץ לזמנו:

או שקמץ ונתן בכלי והלך והקטיר חוץ לזמנו:    שהיו כל עבודתיה במחשבת חוץ לזמנו:

משנה דעריכה

קמץ חוץ למקומו:    שחישב לאכול או להקטיר כדת ממנה חוץ לעזרה:

או שקמץ חוץ לזמנו ונתן בכלי והלך והקטיר חוץ למקומו:    שהיו כל עבודות הללו בה במחשבת חוץ למקומו:

או שקמץ ונתן בכלי והלך והקטיר חוץ למקומו:    ר"ל או שעשה א' מאלה על מנת לאכל השיריים או להקטיר הקומץ חוץ למקומו. ושאר ג' העבודות עשה ע"מ חוץ לזמנו:

מנחת חוטא ומנחת קנאות:    שדינן כחטאת להפסל גם בשלא לשמו:

ונתן בכלי והלך והקטיר שלא לשמן:    שעשה חד מהנך של"ש והשאר חוץ לזמנו:

לאכול כזית בחוץ וכזית למחר:    לעיל נמי בכה"ג מיירי שחישב על כזית א' בחוץ ועל כזית אחר למחר. רק דלעיל מיירי בחישב בב' עבודות. בא' חוץ לזמנו ובב' חוץ למקומו. אבל הכא מיירי שחישב בא' מד' עבודות המנחה ב' מחשבות. כזית א' חוץ לזמנו וכזית אחד חוץ למקומו:

וחייבים עליו כרת:    אפילו היו ב' המחשבות בעבודה א'. תפוס לשון ראשון:

ואין כו כרת:    אף דחכמים היינו ת"ק. אפ"ה הדר ותנא וחכ"א וכו' דלא תימא דסיפא דלאכול כחצי זית וכו' נמי מלתא דר"י היא:

בועזעריכה

הלכתא גבירתאעריכה