משנה מכשירין ד ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת מכשירין · פרק ד · משנה ב | >>
מי שירדו עליו גשמים, אפילו אב הטומאה, אינו בכי יותן.
ואם נער, בכי יותן.
עמד תחת הצנור להקר או לידוח -- בטמא, טמאין. ובטהור, בכי יותן.
מי שירדו עליו גשמים -
- אפילו אב הטומאה - אינן בכי יותן.
- אם ניער - בכי יותן.
- עמד תחת הצינור להקר, או לידוח -
- בטמא - טמאין,
- ובטהור - בכי יותן.
כבר קדם לך שמשקין טמאים מטמאים לרצון ושלא לרצון, על כן אמר אפילו היה האדם הזה אב הטומאה, כי המים השותתין מגופו אינן מכשירין כיון שירידת הגשמים הם שלא לרצון. אמנם אם ניער גופו, שיסיר מה שעליו מן המים, ההם הנתזין ממנו מכשירין כיון שכוונתו שיסירהו, כמו שקדם ודוגמת זה בתחילת המסכתא באילן.
ולהקר - לקרר גופו.
ולידוח - לרחוץ.
אם היה האדם ההוא טמא המים הנשפכים עליו משקין טמאים, ואם הוא טהור הן מכשירין כשיגעו בהן פירות ברצון כמו שביארנו:
אב הטומאה. כי ההיא דתוספתא שהבאתי בפ"ק דזב וטמא שהיו מהלכין בדרך:
ואם נער. מלשון הנוער אגודה של ירק דפ"ק:
להקר. מפני החום:
או לידוח. שהיה מלוכלך בטיט ובצואה:
בטמא טמאים. ואם נפלו על הפירות הכשירום וטמאום:
ובטהור. כלומר אם העומד תחת הצנור טהור:
אפילו אב הטומאה - אפילו היה האדם הזה אב הטומאה ונטמאו המשקין שירדו עליו, ואנן אמרינן לעיל דמשקין טמאים מטמאים לרצון ושלא לרצון, אפילו הכי אינן מכשירין, כיון שירידת הגשמים עליו היתה שלא לרצון:
ואם ניער - כמו המנער טליתו [שבת קמ"ז]. שניער גופו להסיר הגשמים מעליו:
בכי יותן - המים הנופלים ממנו מכשירין הן:
להקר - לקרר עצמו:
או לידוח - לרחוץ גופו, כגון שהיה מלוכלך בטיט או בצואה:
בטמא - אם היה האדם טמא:
טמאים - המים. ואם נפלו על הפירות, הכשירום וטמאום כאחת:
ובטהור בכי יותן - ומכשירין:
[אפילו אב הטומאה. כתב הר"ב ואנן אמרינן לעיל ברפ"ק]:
אם נער כו' ודוגמת זה בתחלת המסכת באילן. הרמב"ם:
.אין פירוש למשנה זו
אפילו אב הטומאה אינו בכי יותן: דבשלא לרצון ירדו עליו וגם לא נטמאו כדתניא בתוספתא זב וטמא מת שהיו מהלכין בדרך וירדו גשמים על שערן ועל כסותם אע"פ שסוחטן והמים יורדין מצד העליון לתחתון הרי אלו טהורים שאינם נחשבין עד שירדו מכולן יצאו מכולן הרי אלו מוכשרין. וז"ל הרמב"ם ז"ל שם בפי"ג מי שירדו עליו גשמים אפילו היה אב הטומאה המים שעליו אע"פ שירדו מצד העליון לתחתון טהורים והוא שינתקם מעליו בכל כחו אבל אם היו שותתין ויורדין בשעת פרישתם מתטמאין ובזמן שהן טהורים אינם מכשירין. שהרי אינם תלושין עליו לרצונו ואם נער וכו':
בפי' רעז"ל ואם נער כמו המנער טליתו וכו'. אמר המלקט כתב ה"ר אפרים אשכנזי ז"ל עיין בפי' הרמב"ם ז"ל ולשון פ"ה סימן ח' ע"כ כוונתו ז"ל שכאן פי' רעז"ל שנער גופו להסיר הגשמים שעליו ישכן פירש הרמב"ם ז"ל כאן ולקמן בפרק חמישי לא פי' הרמב"ם ז"ל מאומה. ורעז"ל פירש שם בסי' ח' ואם נער שמתכוין להדיחן ה"ז בכי יותן ע"כ. והוא פי' הר"ש ז"ל וכאן פי' ואם נער מלשון הנוער אגודה של ירק ושם בסי' ז' פי' ואם נער כמו מנער טליתו מלשון התנערי מעפר ע"כ. וראיתי שנקד ה"ר יהוסף ז"ל נער חציו קמץ וחציו פתח:
יכין
אפילו אב הטומאה: האדם שירדו עליו. היה אה"ט. והרי ברפ"ק אמרינן דמשקין טמאים מכשירין אפילו שלא לרצון:
אינו בכי יותן: בנטפו מעליו על הפירות לא הוכשרו. מדירידת גשמים עליו היה שלא לרצון. עכ"ל הר"ב. ודבריו לקוחים מהר"ם בפירושו. ותמוה. דהר"מ פי' כן לשיטתו לעיל פ"ק סי' ג' דתחלת תלישה ממחובר בכל גוונא בעי שיהיה לרצון. וכ"כ בפ"ב מטומאת אוכלין להדיא. אבל הר"ב ז"ל דנקט ברפ"ק כר"ש דתחלה וסוף התם. היינו תחלת עקירתן. א"כ משקין טמאים גם הא לא צריך לרצון. ולמה לא יטמא הכא מנפל על פירות. אף דשניהן לא היו לרצון. ובמח"כ אחז בחבל בב' ראשין. אמנם הדבר פשוט. דמש"ה אמ"ט ומכשירין. מדאינן חשיבי משקה כלל כל זמן שהן בו ולא נטמאו כלל. [וכ"כ להדיא בתוספתא וכריתות דט"ו ע"ב]:
ואם נער: ניער גופו להסיר המים מעליו:
בכי יותן: ביצאו לגמרי ממנו כב"ה רפ"ק גבי אילן. ודוקא ביצאו בכח בבת אחת. שלא נגעו בו בשעת פרישה. דאל"כ טמויי נמי מטמא:
עמד תחת הצנור להקר: להתקרר:
או לידוחי: לרחוץ מלכלוך:
בטמא: אם היה האדם טמא:
טמאין: הפירות שירדו עליהן הוכשרו ונטמאו כא':
ובטהור בכי יותן: מכשיר:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת