משנה מכשירין ד א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת מכשירין · פרק ד · משנה א | >>
השוחה לשתות, המים העולים בפיו ובשפמו, בכי יותן.
בחטמו ובראשו ובזקנו, אינן בכי יותן.
הממלא בחבית, המים העולים אחריה, ובחבל שהוא מכונן על צוארה, ובחבל שהוא לצרכה, הרי זה בכי יותן.
כמה הוא צרכה, רבי שמעון בן אלעזר אומר, טפח.
נתנה תחת הצנור, אינן בכי יותן.
השוחה לשתות -
- המים העולין בפיו, ובשפמו - בכי יותן,
- בחוטמו, ובראשו, ובזקנו - אינן בכי יותן.
- הממלא את החבית -
- המים העולין אחריה,
- ובחבל שהוא מכונן על צווארה,
- ובחבל שהוא לצורכה - הרי זה בכי יותן.
- כמה הוא צורכה?
- רבי שמעון בן אלעזר אומר: טפח.
- כמה הוא צורכה?
- נתנה תחת הצינור - אינן בכי יותן.
מכונן - מלופף.
ותנא קמא סבר, שצריכה לפי שיעור גדלה וקטנה.
וכששם החבית תחת הצנור, אין ספק שהוא נתכווין שיזולו המים בתוכה, ואפשר שיזולו בתוכה לבד ולא תבלל מבחוץ, ועל כן מים שבאחריה ובחבל אינן בכי יותן:
בפיו ובשפמו בכי יותן. היינו טעמא לפי שאין המים נכנסין לפיו אא"כ נוגעין בשפמו הילכך אחשבינהו וכה"ג מפרש לקמן בתוספתא טעמא דממלא בחבית דמים העולים אחריה בכי יותן שא"א למים שיפלו עד שיגיעו לאחוריה ולכך במניחה תחת הצינור אין של אחריה בכי יותן דאפשר לקילוח שירד לתוכה ולא יגע לאחריה והקילוח שנופל לאחוריה אין נכנס לתוכה:
שהוא מכונן על צוארה. כמין צואר יש לחבית שמסבבין בו החבל כמין טבעת מלשון המכנן את החבל דפ"ו דפרה אדם הקולט את החבל ועושהו כמין טבעות הרבה שלא יהא נגרר אחריו לאחר שמילא בו מים ושניהם מלשון (דברים לב) הוא עשך ויכוננך:
שהוא לצרכה דהיינו טפח:
תניא בתוספתא (שם) הממלא בחבית המים העולים אחריה ובחבל המכונן על צוארה ובחבל של צורכה הרי הן בכי יותן ולענין מי חטאת אינו חושש שמא לא נתמלאו בכלי פי' שמא לא נתמלאו בכלי דאע"פ שמי החבל של הכינון ושל צורכה נופלין בחבית והנהו לא נתמלאו בכלי לא חיישינן לפי שא"א:
השוחה לשתות - בפיו ובשפמו הרי הן בכי יותן. היינו טעמא, לפי שאין המים נכנסים לפיו אלא א"כ נוגעים בשפמו תחילה, הלכך אחשבינהו: הממלא בחבית, המים העולים אחריה, הרי הן בכי יותן, דאי אפשר שיכנס עד שיגעו לאחוריה. אבל הניחה תחת הצנור, אין שלאחריה בכי יותן, דאפשר לקילוח שירד לתוכה ולא יגע לאחוריה:
מכונן על צוארה - מסובב כמין טבעת מקיף לצואר החבית. מכונן לשון הוא עשך ויכוננך (דברים לב.): נתנה לחבית תחת הצנור לקבל המים:
אינן בכי יותן - המים שלאחריה ושבחבל. דלא ניחא ליה אלא שיפלו המים לתוכה בלבד:
מכונן. כתב הר"ב לשון הוא עשך ויכוננך. ועיין במשנה ז' פ"ז דפרה:
.אין פירוש למשנה זו
בפיו ובשפמו בכי יותן: היינו טעמא לפי שאין המים נכנסין לפיו אא"כ נוגעין בשפמו הלכך אחשבינהו מידי דהוה אמלאכת שבת דכל פסיק רישא הוי כמתכוין. ולשון הרמב"ם ז"ל שם רפי"ז שדבר ידוע הוא שהשותה יעלה המים בפיו ובשפתו והואיל ושתה ברצונו הרי אלו נתלשו ברצון ע"כ:
מכונן: לשון הוא עשך ויכוננך. ואמרינן בפרק אלו טרפות שעשה את האדם כונניות כונניות הם המעים. ונראה שנפל טעות שם ביד בפי"ב סי' ה' שכתב מכוון שהרי גם פה בפירוש פי' מכונן מלופף ע"כ:
ר"ש בן אלעזר אומר טפח: ות"ק סבר שצרכה לפי שיעור גודלה וקוטנה הרמב"ם ז"ל:
בפי' רעז"ל בד"ה הממלא צ"ל דאי אפשר שיכנסו המים לתוכה עד שיגעו לאחורי':
יכין
השוחה לשתות: מהנהר:
בכי יותן: מדא"א לפיו. מבלי שיגעו לשפמו. כל פסיק רישא כניחא ליה דמי:
המים העולים אחריה: באחורי הבית. דא"א לתוכו מבלי שיגעו גם באחורי' כאילו כיון לשניהן דמי:
ובחבל שהוא מכונן: מסבב כמו הדרא דכנתא:
ובחבל שהוא לצרכה: התלוי בה כשיאחזם להשתמש בה:
נתנה: לחבית:
תחת הצנור: שירדו המים לתוכה:
אינן בכי יותן: מים שבחבל ושבאחורי'. מדאפשר שלא יתלחלחו:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת