תפארת ישראל על מכשירין ד

משנה מכשירין, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין

משנה א

השוחה לשתות: מהנהר:

בכי יותן: מדא"א לפיו. מבלי שיגעו לשפמו. כל פסיק רישא כניחא ליה דמי:

המים העולים אחריה: באחורי הבית. דא"א לתוכו מבלי שיגעו גם באחורי' כאילו כיון לשניהן דמי:

ובחבל שהוא מכונן: מסבב כמו הדרא דכנתא:

ובחבל שהוא לצרכה: התלוי בה כשיאחזם להשתמש בה:

נתנה: לחבית:

תחת הצנור: שירדו המים לתוכה:

אינן בכי יותן: מים שבחבל ושבאחורי'. מדאפשר שלא יתלחלחו:

משנה ב

אפילו אב הטומאה: האדם שירדו עליו. היה אה"ט. והרי ברפ"ק אמרינן דמשקין טמאים מכשירין אפילו שלא לרצון:

אינו בכי יותן: בנטפו מעליו על הפירות לא הוכשרו. מדירידת גשמים עליו היה שלא לרצון. עכ"ל הר"ב. ודבריו לקוחים מהר"ם בפירושו. ותמוה. דהר"מ פי' כן לשיטתו לעיל פ"ק סי' ג' דתחלת תלישה ממחובר בכל גוונא בעי שיהיה לרצון. וכ"כ בפ"ב מטומאת אוכלין להדיא. אבל הר"ב ז"ל דנקט ברפ"ק כר"ש דתחלה וסוף התם. היינו תחלת עקירתן. א"כ משקין טמאים גם הא לא צריך לרצון. ולמה לא יטמא הכא מנפל על פירות. אף דשניהן לא היו לרצון. ובמח"כ אחז בחבל בב' ראשין. אמנם הדבר פשוט. דמש"ה אמ"ט ומכשירין. מדאינן חשיבי משקה כלל כל זמן שהן בו ולא נטמאו כלל. [וכ"כ להדיא בתוספתא וכריתות דט"ו ע"ב]:

ואם נער: ניער גופו להסיר המים מעליו:

בכי יותן: ביצאו לגמרי ממנו כב"ה רפ"ק גבי אילן. ודוקא ביצאו בכח בבת אחת. שלא נגעו בו בשעת פרישה. דאל"כ טמויי נמי מטמא:

עמד תחת הצנור להקר: להתקרר:

או לידוחי: לרחוץ מלכלוך:

בטמא: אם היה האדם טמא:

טמאין: הפירות שירדו עליהן הוכשרו ונטמאו כא':

ובטהור בכי יותן: מכשיר:

משנה ג

אינן בכי יותן: דתחלת עקירתן לצורך מחובר אינו מכשיר. מיהו בנפלו אח"כ בכוונה על פירות מכשיר. דבהא אחשבינהו למהוי תלושין. מיהו סיפא איירי בכותל בנין אבל כותל מערה שהוא מחובר ממש. אפילו כדי שתודח הכותל אינו מכשיר. והיינו דיוקא דרישא. ולא ק' דיוקא דסיפא ורישא אהדדי:

משנה ד

חבית שירד הדלף לתוכה: שלא לרצון. ופירות בתוכה:

בש"א ישבר: שכשיערה הוה דומיא דאילן פ"א מ"ב ולטעמייהו שם:

והם טהורים: שלא הוכשרו:

משנה ה

הניתזין והצפין: שצפו ויצאו חוץ לעריבה. וה"ה מה שבתוכה. רק נקט נתזין וצפין משום סיפא דפליגי בהו. רב"א:

נטלה לשפכה: במקום אחר:

בש"א בכי יותן: דמדלא שפכן במקומן רוצה בקיומן עד אז. ואילה"ק אפילו שפכן במקומן יכשירו לב"ש דמ"ש ממנער אילן פ"א מ"ב. וה"נ ניחא ליה שיבואו המים ממקום למקום בעריבה. נ"ל דדוקא אותן ששפך או אותן שנשארו בעריבה אחר שפיכה. דמי להתם ליוצאין ואת שבו. מיהו הכא מיירי גם קודם שהתחיל לשפכן:

אלו ואלו מודים שהן בכי יותן: מדגם בתחלה הוה ניחא ליה בהו. ולרב"א ה"ה במה שבתוכה מודו דמכשירין. ונקט נטלה לשפכה משום רישא דפליגי בה:

המים העולים בידיו: שהתעסק בהן:

אף העולין ברגליו בכי יותן: מדא"א לזה בל"ז. ואף דלעיל ר"פ בחבית מודו רבנן מה"ט דבכי יותן. נ"ל דהתם לא סגי בלאו הכי. דא"א שישאב אם לא יתלחלח אחורי הכלי. משא"כ הכא. היה אפשר שלא יהיה טיט כאן:

משנה ו

קופה שהיא מלאה תורמסין: מין פולין יבשין:

מושיט ידו: אפילו אדם שהוא אה"ט כבסיפא:

ונוטל תורמסין מתוכה: מתוך הקופה:

והם טהורים: דמקום מחובר לא מכשיר. [אמרה בריה קלה. גם במשנה חמורה זאת. הנני כחולדה הדרה בעיקרי בתים. ורבותינו המפרשים שכחו או לא ידעו כי הבאים אחריהם בהמה ירעו. דק"ל רישא וסיפא. מ"ש תורמסין שנטל. מצנון בסיפא. דכשהעלהו נטמא. ודוחק לחלק דהתם מדחישב להדיחו. הוה ניחא ליה שיתלחלח קליפתו החיצונה. משא"כ הכא דהניחו מתחלה שיתרכך פנימיותו ולא הוה ניחא בלחלוח שע"ג. דעכ"פ מ"ש מאחורי חבית בר"פ. ה"נ מדלא אפשר שיתרכך פנימיותו. אם לא יתלחלח קליפתו החיצונה. יוכשר ע"י לחלוח ההוא. ואת"ל דהכא שאני מחבית. דהכא מיצר הוא על הלחלוח שע"ג שעי"ז יתעפשו התורמסין מהר. עכ"פ ק"ל כיון דלחלוח שע"ג ודאי נטמא מידו הטמא כדחזינן בצנון בסיפא. א"כ משקה טמא מטמא לרצון ושלא לרצון. כריש מכילתין]. ול"מ נ"ל דמדנקט רק בצנון נדה מדיחתו. משמע דבתורמסין לאו באדם טמא מיירי. וטהורים דנקט. ר"ל אינן מוכשרין. כרוב טהור וטמא שבמסכת זו. ולהכי מה דנקט נמי בסיפא. הנוגעין בקופה טמאין. ר"ל הוכשרו. מדניחא ליה שתודח הקופה. כדמוקי לה הר"ש:

העלם מן המים: שהעלה כל הקופה עם התורמסין:

ושאר כל התורמסים טהורים: [תמוה כיון דהמים הנוגעין בקופה מכשירין הרי כל המים גוף א' הן. ויכשירו לכל התורמסין. ומכ"ש אי נימא דבטמא ממש איירי מתני' ולא נתבטל לחלוחית שבדופני קופה בשאר מים שבקופה. כבסוף פרקין. מדתמיד נוגעין המים בקופה והו"ל כטובל ושרץ בידו כמ"ש ע"ר הגאון זצוק"ל. אם כן ק"ל כיון דכל המים גוף א' הן כולן טמאין הן. ויכשירו ויטמאו כא' לכל התורמסין]. ונ"ל דבקופה נקובה מיירי. דכשהעלה יצאו כל המים לחוץ דרך הנקבים. והלחלוחית המחבר מים שבדופני קופה ושעל שאר התורמסין. לא מחשב חיבור להיות גוף א'. מדלא ניחא ליה בלחלוח שע"ג ומחברן דעי"ז יתעפשו התורמסין. וכמש"ל. כשק פירות רפ"ג דלר"י אותן שאינן נגד המים אינן מכשירין. אע"ג דמחוברין לחלוחית שבעליונים ותחתונים. וע"כ לא פליגי עליה רבנן התם. רק משום דס"ל דגם בלחלוח עליונים ניחא ליה. אבל בהא מודו דלחלוח דלא ניחא ליה לא חשיב חיבור:

משנה ז

ידיו טהורות: לחולין דא"ל כוונה בנטילת ידים לאכילת חולין. אבל לנגיעה בעלמא אפילו לתרומה א"צ כוונה בנטילה:

והפירות טהורים: דממילא נפל וגם השתא לא ניחא ליה בלחלוח שע"ג:

ידיו טהורות והפירות בכי יותן: ממשקה שבידיו דניחא ליה:

משנה ח

ופשט אב הטומאה את ידו לתוכה: לתוך קדרה:

טמאה: דלכ"ח לא מהני טבילה:

מגע טומאות: ר"ל ואם הנוגע בקדרה היה ראשון לטומאה:

טהורה: דכלי אקמ"ט רק מאה"ט. ואף דמשקין מטמאין לכלי מגזירת משקין זב וזבה. הכא מים שבקדרה הושקו למקוה ונטהרו:

ושאר כל המשקין: אם היתה הקדרה שבמקוה מלאה שאר משקין:

שאין המים מטהרים את שאר המשקין: ע"י השקה. ואילה"ק הרי יש בילה בלח. ונתערבו ונתבטלו המשקין במי מקוה. נ"ל כיון שהמשקין מסובבים בדופני הכלי. אין בילה כחבית שנפלה לים [מכות ד"ד א']:

משנה ט

הממלא בקילון: הוא סילון עץ או חרש שקלחו בו מים ועכשיו פסק מלקלח. ונפלו פירות לסילון. ואינו יודע אם הי' נגוב בשעת נפילה:

עד ג' ימים טמאין: הוכשרו הפירות. דאח"כ מסתמא נתנגב. ואפילו מלוחלח לפנינו. תלינן הלחלוח בדבר אחר. כזיעת בורות רפ"ב. משא"כ תוך ג' ימים אף שעתה נגוב תלינן דבשעת נפילה לחלחותו קיים היה:

אפי' עד שלשים יום טמאים: ובסתם לא פליג אתנא קמא:

משנה י

עצים שנפלו עליהם משקין: טמאים. ולרמב"ם לענין הכשר מיירי מתני'. ונפלו עליהן מים תלושין לרצון:

אם רבו: הגשמים על הטמאין:

טהורים: דנתבטלו המים הטמאים:

הוציאם: להעצים המלוחלחים מן הבית:

טמאים: דנטמאו מי גשמים גופייהו מלחלוחית הטמא. דמדאחשבינהו להיות תלושים מק"ט:

טהורין: המי גשמים שע"ג. דהרי לא נגעו משקין אהדדי:

ולא יסיקם אלא בידים טהורות בלבד: שלא יטמאו הידים. למים שע"ג. ויחזרו ויטמאו לתנור. ואין חוששין שיפלטו מים טמאין שנבלעו דכלין הן לתוכן מכח האש [עיין ערלה פ"ב מי"ג]:

רש"א אם היו לחין: אותן עצים שבלעו משקין טמאין. אם נקצצו מקרוב. ועי"ז הם רטובים עדיין:

ורבו המשקין היוצאין מהן: מכח האש ע"י רטיבתן:

טהורים: דהמשקין שמחמת עצמן הו"ל כמי פירות ומבטלין לטמאים מק"ו ממי גשמים שעלולין לק"ט. מכ"ש מי פירות שאמק"ט: