משנה מכשירין ב י

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת מכשירין · פרק ב · משנה י | >>

משנה זו במהדורה המבוארתדפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

המוצא פירות בדרך, אם רוב מכניסין לבתיהן, פטור.

ולמכור בשוק, חייב.

מחצה למחצה, דמאי.

אוצר שישראל ונכרים מטילין לתוכו, אם רוב נכרים, ודאי.

ואם רוב ישראל, דמאי.

מחצה למחצה, ודאי, דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרים, אפילו כולם נכרים וישראל אחד מטיל לתוכו, דמאייח.

נוסח הרמב"ם

המוצא פירות בדרך אם רוב מכניסין לבתיהן פטור למכור בשוק חייב מחצה למחצה דמאי אוצר שישראל וגוים מטילין לתוכו אם רוב מן הגוים ודאי ואם רוב מן ישראל דמאי מחצה למחצה ודאי דברי רבי מאיר וחכמים אומרין אפילו כלם גוים וישראל אחד מטיל לתוכו דמאי.

פירוש הרמב"ם

כשרוב העם מכניסין לבתיהם הפירות אינם מביאין אותן עד שיוציאו מהן המעשרות משום שכיון שיכנסו לבית נקבעו למעשרות ואין מותר לו שיאכל מהן עד שיעשר כמו שביארנו במס' מעשרות (פ"א מ"ה) ועל כן יוציא מהן מעשרות ואז יכניסם לביתם ומה שיפול מהם בדרך פטור מן המעשר לפי שהוא בחזקת מעושרות אבל אם הביאם למכור בשוק מביאם טבל לפי שאוכל מהן עראי על כן הן בחזקת טבל וחייבין במעשרות וכבר ביארנו במס' דמאי (פ"ג) שהדמאי הוא הדבר המסופק חייב בתרומת מעשר ומעשר שני לבד וזכרנו סיבת זה וכבר ביארנו פעמים בסדר זרעים שרבי מאיר לבדו הוא שאמר אין קנין לעובד כוכבים בארץ ישראל להפקיע מן המעשרות על כן הפירות אשר ביד העובד כוכבים הן טבלין וחייבין במעשר ודאי וחכ"א דנין אותו דמאי בעבור הישראל לבד שפירותיו חייבין במעשר ואנחנו מסופקים אם עשר אם לא עשר אבל אילו היה כל האוצר של עובד כוכבי' היה פטור מן המעשרות כמו שביארנו במקומו מן הסדר הזה והלכה כחכמים:

פירוש רבינו שמשון

פטור מלעשר. דעדיין לא ראה פני הבית ולא נתחייב:

למכור בשוק. שרוב עובדי כוכבים מביאין למכור בשוק מן הבית מביאין אותו וחייב:

מחצה למחצה דמאי. כלומר ספיקא הוה:

אם רוב עובדי כוכבים ודאי. דאין קנין לעובד כוכבים בארץ ישראל להפקיע מיד מעשר אפילו יש קניין מ"מ ודאי אינו מעושר הוי:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

אם רוב מכניסי לבתיהן פטור - מלעשר יד למכור בשוק חייב. שרוב מביאין למכור בשוק, מ הבית מביאין אותו, וכבר נתחייב. פירוש אחר, אם רוב מכניסין לבתיהן, פטור, לפ שרגילין לעשר קודם שיכניס לבית כדי שיוכלו לאכול מהן. דלאחר שהכניסום לבית, מיד הוקבעו למעשר הלכך, מה שנופל מהם בדרך פטור מן המעשר, לפי שהוא בחזקת מעושר טו. אבל כשמכניסין למכור, דרכ להכניסן טבל, לפי שיכול לאכול מהן עראי, הלכ הנופל מהן אינו בחזקת מעושר:

אם רוב נכרים ודאי - ר' מאיר לטעמיה דסבירא ליה אין קנין לנכר בארץ ישראל להפקיע מ המעשר טז, ופירות שגדל בקרקעות של נכרי, חייבים במעשר, והנכרי פשיטא דלא עישר, הלכך ודאי טבל הן ואם רוב ישראל דמאי. כדי פירות הנמצאים ביד עם הארץ, שצריך להפריש מה תרומת מעשר ומעשר שני יז:

וחכמים אומרים וכו' - חכמים סבירא להו יש קנין לנכרי בארץ ישראל להפקיע מן המעשר. ואם לא היה ישראל מטיל לתוכו, היה הכל פטור מן המעשר. אבל כשיש אפילו ישראל אחד שמטיל לתוכו, הכל דמאי, בשביל פירותיו של אותו ישראל, שהן חייבין. והלכה כחכמים:

פירוש תוספות יום טוב

אם רוב מכניסין לבתיהן פטור. פי' הר"ב מלעשר. דעדיין לא ראה פני הבית ולא נתחייב. הר"ש. ומ"ש הר"ב פ"א דפטור לפי שרגילים לעשר קודם כו' הילכך כו' שהוא בחזקת מעושר. כ"כ הרמב"ם בפירושו וצ"ע דמשום דרגילין לעשר יהא בחזקת מעושר ויצא מכלל דמאי. ודוחק לומר דמשנתינו לענין אכסנאי ועני דמאכילן דמאי. כדתנן ריש פ"ג דדמאי. ובחבורו פי"א מהל' מעשר [הלכה ט'] כתב פטור מלעשר. שעדיין לא נקבע למעשר:

אם רוב כנענים ודאי. כתב הר"ב ר"מ לטעמיה דס"ל אין קנין לכנעני בא"י כו' כבר כתבתי במ"ח פ"ק דע"ז דזו היא שיטת הירושלמי בלבד. והיינו דסיים הר"ש ואפילו יש קנין. מ"מ ודאי אינו מעושר הוי:

ואם רוב ישראל דמאי. פי' הר"ב שצריך להפריש מהן תרומת מעשר ומעשר שני. אבל מעשר ראשון המע"ה. כמ"ש הר"ב בריש מסכת דמאי [מ"א]. ועוד בסוף מסכת מעשר שני וסוף סוטה [משנה יו"ד]. אבל נראה דהכא דאנן אליבא דר"מ קיימין. דצריך להפריש אף מעשר ראשון דלדידיה אף מעשר ראשון אסור לזרים. כדתנן במ"ד פ"ט דיבמות. ואולי דאף לר"מ לא החמירו בדמאי. הואיל ורוב עמי הארץ מעשרין הן. וכיוצא בזה שכתבתי לענין אונן בפ"ק דדמאי. והשתא ניחא דלא פירש הר"ב ברישא מחצה למחצה דמאי שצריך להפריש כו' אלא הכא איצטריך לאשמועינן דאף לר"מ א"צ להפריש אלא תרומת מעשר ומעשר שני. כך נ"ל:

וישראל אחד מטיל לתוכו דמאי. כשבודאי ידוע שישראל אחד הטיל לתוכו ומ"מ לא ידענא טעמא מאי. דאפילו ודאי תרומה עולה במאה ואחד. ותרומת מעשר אינה אלא אחד ממאה. נמצא כשיש עוד מכנעני אחד בלבד שנתבטלה. ולהרים נמי א"צ. דטעמא דמרים פירש הר"ב ברפ"ב דערלה שהוא משום גזל השבט והכא דמשום ספק הוא ואין כאן גזל השבט. דהמע"ה. והרמב"ם בחבורו לא העתיק לבבא זו כלל:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יד) (על הברטנורא) דעדיין לא ראה פני הבית ולא נתחייב. הר"ש:

(טו) (על הברטנורא) הר"מ. וצריך עיון, דמשום דרגילין לעשר יהא בחזקת מעושר ויצא מכלל דמאי. ודוחק לומר דמיירי לענין אכסניא ועני. ובחיבורו כתב, פטור מלעשר, שעדיין לא נקבע למעשר:

(טז) (על הברטנורא) זהו שיטת הירושלמי בלבד. והיינו דסיים הר"ש, ואפילו יש קנין מכל מקום ודאי אינו מעושר הוא:

(יז) (על הברטנורא) אבל מעשר ראשון, המוציא מחבירו עליו הראיה. אבל נראה, דהכא אנן אליבא דר' מאיר קיימים דסבירא ליה דאף מעשר ראשון אסור לזרים, וצריך להפריש אף מעשר ראשון. אי נמי אף לר' מאיר לא החמירו בדמאי, משום דרוב עמי הארץ מעשרין. והשתא ניחא דלא פירש הר"ב ברישא מחצה למחצה דמאי שצריך להפריש, אלא הכא איצטריך לאשמעינן דאף לר' מאיר אין צריך להפריש מעשר ראשון. נ"ל:

(יח) (על המשנה) דמאי. ולא ידענא טעמא מאי, דאפילו ודאי תרומה עולה במאה ואחד, ותרומת מעשר אינה אלא אחד ממאה, נמצא כשיש עוד אפילו מנכרי אחד, נתבטלה. ואפילו להרים אינו צריך. דאין כאן גזל השבט, דספק הוא והמוציא מחברו עליו הראיה:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

אם רוב מכניסין לבתיהם פטור:    מלעשר דמסתמא דכשהיו מוליכין אותם לבית נפלו ולא ראו עדיין פני הבית ומותרין באכילת עראי:

אם רוב כנענים ודאי:    דאין קנין לכנעני בארץ ישראל להפקיע מיד מעשר ואפילו למ"ד יש קנין מדרבנן חייב והכנעני לא עישר. הרא"ש ז"ל. ואפשר שזו ג"כ כוונת הר"ש ז"ל שכתוב שם בפירושו ואפי' יש קנין מ"מ ודאי אינו מעושר הוי ע"כ. וכתב ה"ר יהוסף ז"ל אם רוב מכניסין לבתיהם פטור מלעשר וכו' פי' שכתב ר"ע ז"ל פירושים אלו כמה קשים דהא תנן במס' דמאי המוצא פירות בדרך ונטלן לאכלן ונמלך להצניע לא יצניע עד שיעשר אם להצניע חייב לעשר מכ"ש לאכילה ונ"ל לפרש דהא מתני' לא איירי אלא במעשר שרוצה לאכלם עראי ועל זה קאמר אם רוב מכניסין פטור מלעשר ומותר לאכלם עראי כדתנן במס' מעשרות פ"א בד"א במוליך למכור לשוק אבל במוליך לביתו אוכל מהם עראי וכו' כי לעולם הולכים אחר הרוב. עכ"ל ז"ל:

וחכמים אומרים אפי' כולו כנעני וישראל א' וכו':    כך מ"מ ע"י הרי"א ז"ל:

תפארת ישראל

יכין

המוצא פירו' בדרך:    אמרה בקי ג' דינים שבמשנה חמורה זו כולן תמוהין ורבותינו המפרשים קצרו במובן והניחונו כשה אובד בשדה צופים לתשועת ד'. דברישא למה פטור מלעשר. דפי הר"מ משום דרגילין לעשר קודם שיראה הבית. כבר דחהו רתוי"ט דעכ"פ ספיקא הוה. ולחייב כדמאי. ותו ק"ל מנ"ל שנאבד אחר שעישר. דילמא אף שהיה בדעתו לעשרו נאבד קודם שעישר. והר"ש פירש משום דלא ראה עני הבית. גם כן תמוה דוכי משום הא לפטור מכל וכל. גם בבא ב' למכור בשוק. למה חייב. ופי' הר"ש ור"ב דאמרינן מן הבית הביאוהו. ותמוה מנ"ל שנאבד אח"כ. דילמא נאבד קודם שראה פני הבית. ויהיה איך שיהיה עכ"פ אינו חייב רק דמאי דשמא אעפ"כ עישר. וא"כ למה נקט בסיפא. מחצה על מחצה דמאי. הרי מיצעתא נמי ע"כ רק דמאי הוא. ול"מ הי' נ"ל דה"פ דמתני' דמדלא נקט "מצא "בה כדנקט במתני' קמייתא. משמע דמצא הפירות מחוץ לעיר. בדרך שמשדה לעיר. ולא ראו פני הבית ודאי. רק הגיע גרנן למעשרות כפ"א דמעשרות מ"ה. ולהכי ברוב בני עיר מכניסין לבתיהן. פטור מלעשר באוכל מהן ארעי. משא"כ ברוב לשוק אסור אפילו ארעי מדהגיע גרנן למעשר. פ"א דמעשרות שם:

מהצה למחצה דמאי:    אף דחייב דמיצעתא נמי ע"כ רק דמאי הוא. דשמא עישר. נ"ל דקמ"ל דלא יעשר מזה ע"ז אף במידי דשייך בילה. כפ"ה דמאי מ"ה. ואע"ג דאיכא ס"ס בסיפא באוצר. דאף דס' מיעוט שלבתיהן לא מחשב ס' לצרפו לס"ס. דמיעוט לגבי רוב כליתא דמי [כש"ך י"ד רצ"ג סק"ו] עכ"פ בל"ז איכא ס"ס. ס' קודם שראו פני הבית. וס' מעושרין. י"ל ממ"ש רכ"מ פי"א ממעשר. דבדמאי לא פטר ס"ס מדעיקר גזירה היא מס'. ס' שמא עישר נקטינן כוודאי לא עישר. וזה ראיה לש"ך כללי ס"ס אות י"ח:

אוצר שישראל ועכו"ם מטילין לתוכו:    תבואה:

ודאי:    ר"ל למ"ד אין קנין לכנעני להפקיע בא"י ממעשר. ודאי חייב. ולמ"ד יש קנין. וודאי פטור:

ואם רוב ישראל:    ע"ה דס' עישר:

ודאי:    נ"ל משום סמוך מיעוט ע"ה דאין מעשרין למחצה כנענים. והו"ל רובא אין מעשרין [ועיין תוס' חולין דפ"ו ב' ודו"ק]:

דמאי:    ס"ל נכרי מפקיע ממעשר ומעשר דמאי משום ישראל יחיד. והקשה רתוי"ט אפילו ודאי תרומה בטל בק"א. תי' א"מ הגאון זצוק"ל דטבל הו"ל דשיל"מ כע"ז דף ע"ג:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים

גביעי גביע הכסף

(משנה, מכשירין ב, י) אוצר שישראל ונכרי מטילין לתוכו:    נראה דאיירי ד"מ בעיר שחרבה והיה אוצר שם שהיה ידוע שמטילין לתוכו פעמים נכרים ופעמים ישראלים, אבל לא היו מטילין ביחד נכרים וישראלים. ויהיה פי' נכרים וישראלים כמו נכרים או ישראלים. ואין ידוע להזוכה באוצר של מי היה אם משל נכרי או ישראל.