משנה מכשירין ב א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת מכשירין · פרק ב · משנה א | >>
זיעת בתים, בורות, שיחין, ומערות, טהורהא.
זיעת האדם, טהורה.
שתה מים טמאים והזיע, זיעתו טהורה.
בא במים שאובים והזיע, זיעתו טמאה.
נסתפג ואחר כך הזיע, זיעתו טהורה.
נוסח הרמב"ם
זיעת בתים, בורות, שיחין, ומערות - טהורה.
- זיעת האדם - טהורה.
- שתה מים טמאין, והזיע - זיעתו טהורה.
- בא במים שאובין, והזיע - זיעתו טמאה.
- נסתפג, ואחר כך הזיע - זיעתו טהורה.
פירוש הרמב"ם
הבתים אשר הם במקומות השפלים מן הקרקע, וגם כן המערות ונקרות הצור, הם עשויין להזיע ואפילו אין שם מים. והודיענו כי הזיעה ההיא אינה משקה, ואפילו אם היה משקה הבית טמא הזיעה ההיא טהורה ואינה מכשרת.
וכן זיעת האדם אינה משקה ועל כן היא טהורה, ואפילו שתה משקין [טמאין] לפי שאינם אותם המשקים שיצאו מגופו.
וכבר ביארנו פעמים כי הבא ראשו ורובו במים שאובין טמא ופוסל את התרומה, ועוד נבאר טעמו בסוף זבין. ועל כן כשבא במים שאובים ונטמא [והזיע זיעתו מטמאת], כמו שזכרנו להתערבות הזיעה עם המים שאובין אשר על שטח גופו. על כן כשיתנגב מן המים שאובין ואחר כך יזיע זיעתו טהורה:
פירוש רבינו שמשון
טהורה. אינה מכשרת את הפירות:
זיעתו טמאה. דמחמת המים היא ודוקא בא במים שאובין אבל מחוברים דלא מכשרי לא דאע"ג דהשתא מיהא תלושים נינהו לא לרצון נתלשו:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
זיעת בתים טהורה - אינה מכשרת הזרעים לקבל טומאה:
זיעתו טמאה - דמחמת המיס היא. ודוקא בא במים שאובין. אבל בא במים מחוברים דלא מכשרי, לא, דאע"ג דהשתא מיהא תלושים נינהו, לא לרצון נתלשו ב:
פירוש תוספות יום טוב
זיעת בתי' בורות כו' ואפילו הן טמאים. הרמב"ם בפירושו ובחבורו פ"י מהט"א:
בורות שיחין ומערות. מפורשים בכמה דוכתים ומהן בסדר זה במשנה ד' פ"ק דמקואות:
[בא במים שאובין כו'. כתב הר"ב אבל בא במים מחוברים כו' לא לרצון נתלשו. וכך כתב הר"ש. ונ"ל דמיירי שלא בא בתוכה לטבול דלא תקשה ממתני' דרפ"ה ועוד עיין מ"ש שם במשנה ה']:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(א) (על המשנה) בתים כו' טהורה. ואפילו הן טמאים. הר"מ:
(ב) (על הברטנורא) ונראה לי דמיירי שלא בא בתוכם לטבול. דלא תקשה ממתניתין דריש פרק ה':
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
זיעת בתים וכו': ופי' הרא"ש ז"ל זיעת בתים דרך הבתים הבנוים בתחתית הארץ וכן בורות שיחין ומערות להזיע אע"פ שאין בהם מים ואותה זיעה לא חשיבא משקה וכן זיעת האדם ואפילו שתה משקים טמאים דהזיעה מגופו יצאה ולא באה מן המשקין ע"כ:
ופי' הרמב"ם ז"ל זיעת בתים טהורה וכו' הודיענו כי הזיעה ההיא אינה משקה ואפילו אם היה משקה הבית טמא הזיעה ההיא טהורה (א):
בפי' רעז"ל אבל בא במים מחוברין דלא מכשרי לא ע"כ אמר המלקט הוא פי' הר"ש ז"ל. ועיין לקמן פ"ד סי' ו':
וכתב הר"א אשכנזי ז"ל וצ"ע מה שפי' אח"כ כגון מרחץ של מי מעין ודו"ק ע"כ. ואפשר לומר דהכא הא דקאמר אבל בא במים המחוברין לא מכשר ר"ל לא מטמאי אבל אה"נ דמכשרי דייקא נמי דהכא קתניי במתני' בא במים שאובין והזיע זיעתו טמאה דכי דייקת מינה נמי אבל בא במים המחוברין לא ר"ל לא מטמאי דוקא אבל לעולם מכשרי כדקתני סיפא וטהורה בכי יותן שר"ל מכשרי בלבד כך נלע"ד אע"פ שלשון הר"ש ז"ל דחוק קצת (ב):
תפארת ישראל
יכין
זיעת בתים בורות שיחין ומערות טהורה: אינו מכשיר:
שתה מים טמאים והזיעה זיעתו טהורה: דמגופו הוא ולא ממים ששתה:
זיעתו טמאה: מכשיר מדמעורב בשאובים. ואפילו בא למרחץ שלא לרצון. מדתלושין נינהו תחלתן לרצון היו. משא"כ בבא למחוברי' שלא לרצון. ושלא לשם טבילה. אינו מכשיר. דהרי לא נתלשו עליו ברצון:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת