משנה מכשירין א ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת מכשירין · פרק א · משנה ו | >>
הנופח בעדשים לבדקן אם יפות הןיג, רבי שמעון אומר, אינן בכי יותן.
[ וחכמים אומרים, בכי יותן ].
והאוכל שומשמין באצבעו, משקין שעל ידו, רבי שמעון אומר, אינן בכי יותן.
וחכמים אומרים, בכי יותן.
הטומן פירותיו במים מפני הגנבים, אינן בכי יותן.
מעשה באנשי ירושלים שטמנו דבילתן במים מפני הסיקרין, וטהרו להן חכמים.
הנותן פירותיו בשבולת הנהר להביאן עמו, אינן בכי יותן.
נוסח הרמב"ם
הנופח בעדשים לבדקן אם יפות הן -
- רבי שמעון אומר: אינן בכי יותן.
- וחכמים אומרין: בכי יותן.
- האוכל שומשמין באצבעו,
- משקין שעל ידו -
- רבי שמעון אומר: אינן בכי יותן.
- וחכמים אומרין: בכי יותן.
- משקין שעל ידו -
[ז] *הערה 1: הטומן פירותיו במים מפני הגנבים - אינן בכי יותן.
- מעשה באנשי ירושלים,
- שטמנו דבילתן במים מפני הסיקרין - וטיהרו להן חכמים.
- הנותן פירותיו לשיבולת הנהר להביאן עימו - אינן בכי יותן.
פירוש הרמב"ם
הרבה שעושין אצלנו בבחינת הפולין הטחונין, רואין אם נטפח ונתלחלח כשנופחין בו נודע שיתבשל מהר, כי היותו מקבל הלחות במהרה אות על פתיחת נקביבותו.
ורבי שמעון אומר, כי הלחות ההוא הוא מזיעת האדם, ועוד יתבאר כי הזיעה אינה מכשרת.
וחכמים אומרים, כי הלחות ההוא הוא מהבל הפה, וכל מה שיצא מן הפה מכשיר לפי שהוא מתולדות המים כמו שעתיד לבאר.
ואין הלכה כרבי שמעון.
משנה ז [נוסח הרמבם]
סיקרין - מציקין ומתגברין.
וכבר הקדמנו העיקר כי מתנאי ההכשר שיבלל הדבר בכוונת בעליו לבלול אותו, ולא שיבלול אותו באונס והוא אינו רוצה בעצם הבלילה, אבל אם אפשר להשלים כוונתו בלא בלילה היה עושה כן.
ושיבולת הנהר - הוא שפיכת המים, הידוע אצל העם "ערף אלואד", מלשון "אל תשטפני שבולת מים"(תהלים סט, טז) וגו'.
זה מאמר כולו מבואר:
פירוש רבינו שמשון
הנופח בעדשים. שנופח בפיו בעדשים ויוצא עליהן רוק מפיו בנפיחתו ר"ש אומר אינן בכי יותן כיון שלא נתכוין לכך:
האוכל שומשמין באצבעו. דרכו להכניס תחלה אצבעו בפיו ללחלחו ברוק ומכניס אצבעו בשומשמין שבידו השנייה ונדבקין באצבעו ומכניס לפיו ואוכל ומחמת כך נתלחלח היד שהשומשמין בו ובמשקין שעל ידיו פליגי אי מכשירין אי לא דר"ש סבר דאין מכשירין דללחלח אצבעו נתכוון ולא ללחלח ידיו ורבנן סברי כיון דאחשביה באצבעו מכשיר אפי' שלא לרצון וצריך לדקדק לר"ש דלהוי כמשקה שתחלתו לרצון וסופו שלא לרצון דמכשיר וה"נ הרי היה על אצבעו לרצון ויש לפרש דקסבר ר"ש דלא היה לרצון אלא כדי שיתלחלח בו האצבע אבל העודף לא לרצון הוא ואין לתמוה על הא דרוק חשוב כמים להכשיר דלקמן בפ"ו תנן גבי תולדות המים היוצא מן הפה:
מפני הסריקין. בני אדם ריקים כמו חבורה שכולה סריקין בפרק בן סורר ומורה (דף ע:) מלשון אילן סרק שאינו עושה פירות (ב"ב דף כז:) אנשים ריקים דיפתח (שופטים ט) תרגום גוברין סריקין ואית דגרסי הכא מפני הסיקרין מלשון סיקריקין דפרק הניזקין (דף נה:) שהיו מציקין ואונסים את ישראל:
בשבולת הנהר. להביאן עמו אין יכול לנושאן ומשיטן על פני המים. שבולת לשון שביל מלשון (תהלים סט) ושבולת שטפתני:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
הנופח - בפיו:
בעדשים - ויצא עליהן רוק מפיו בנפיחתו, והרוק היוצא מן הפה מתולדות המים הוא חשוב:
אינן בכי יותן - כיון דלא נתכוין לכך:
וחכמים אומרים בכי יותן - כיון דנתכוין לנפח, ודרך הרוק לצאת על ידי נפיחה. והלכה כחכמים:
האוכל שומשמין באצבעו - כגון שהניח שומשמין בידו אחת, ואצבעו שבידו השנית מכניסה לתוך פיו ללחלחה ברוק ונותנה בשומשמין שבידו השנית והן נדבקין בה ומכניס בפיו ואוכל, ומחמת כן נתלחלחה היד שהשומשמין בה, ויש בה משקה טופח:
ר' שמעון אומר אינן בכי יותן - דללחלח אצבעו נתכוין, ולא ללחלח היד שהשומשמין בה. ורבנן סברי, כיון דאחשביה באצבעו, מכשיר אפילו שלא לרצון, כדתנן בריש פירקין כל משקה שתחילתו לרצון, אע"פ שאין סופו לרצון, הרי זה בבי יותן. ור' שמעון סבר, דלא היה מתחילתו לרצון אלא המשקה המלחלח האצבע בלבד. והנשאר שנתלחלחה בו היד, לא היה לעולם לרצון. ואין הלכה כר' שמעון בכולה מתניתין:
הסריקין - ויתלקטו אל יפתח אנשים רקים (שופטים יא) מתרגמינן גוברין סריקין. לשון אילן סרק שאינו עושה פירות. פירוש אחר, סריקין, גנבים. שכן בלשון ישמעאל קורין לגנבי סראקין. ויש גורסין סקרין, לשון לא היה סקריקון ביהודה בהרוגי המלחמה בפרק הנזקין, פירוש גזלנין ואנסין:
בשבולת הנהר - שביל הנהר ומרוצת מימיו. לשון ושבולת שטפתני (תהלים סט):
להביאן עמו - שלא היה יכול לנושאן, ומשיטן בנהר:
פירוש תוספות יום טוב
לבדקן אם הן יפות. הרבה שעושים אצלנו בבחינת הפולין הטחונים. רואין אם נטפח ונתלחלח כשנופחים בו נודע שנתבשל מהר. כי היותו מקבל הליחות במהרה. אות אל פתיחת נקביבותו. ובנא"י מופת שגרמו פתוח. הרמב"ם. ולדבריו אין צריך שיפול רוק מפיו על העדשים. כדפי' הר"ב. אבל אותן הליחות והזיע שמזיעים העדשים בסבת הנפיחה ביה פליגי רבנן ור"ש כמ"ש בפירושו. גם בחבורו פי"ד מהט"א. ודברי הר"ב מועתקים מפי' הר"ש:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(יג) (על המשנה) לבדקן כו'. שרואין אם נטפח ונתלחלח כשנופחים בו, נודע שיתבשל מהר, כי היותו מקבל הליחות במהרה אות אל פתיחת נקיבתו. הר"מ. ולדבריו לאו ברוק היוצא מפיו פליגי, אלא בליחות וזיע שמזיעים העדשים בסיבת הנפיחה פליגי. ודברי הר"ב מפירוש הר"ש הוא:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
רש"א אינם בכי יותן וחכמים אומרים בכי יותן: גרסינן. ופי' הרא"ש ז"ל הנופח בעדשים לבודקן אם יפות הן שאם יזועו ויתלחלחו מהבל פיו כשנופח בהן בידוע שמתבשלות במהירות כיון שמקבלות הלחלוחית במהירות ור"ש חשיב זו הלחלוחית כזיעת האדם שאינה מכשרת ורבנן חשבי לה כרוק של פיו שהוא מכשיר ע"כ והוא פי' הרמב"ם ז"ל:
תפארת ישראל
יכין
אם יפות הן: דכשמתלחלחים בנפיחה. נודע שמתבשל מהר. ובנפיחתו נפל עליהן רוק. דמכשיר:
רש"א אינן בכי יותן: דלא נתכוון לרוק:
וחכ"א בכי יותן: מדהו"ל פסיק רישא:
והאוכל שומשמין באצבעו: שלחלח אצבע ברוק להדביק בו השומשמין שבכפו. ונתלחלח גם כפו מהרוק:
רש"א אינן בכי יותן: דלא נתכוין שיתלחלח הכף. ומדלא פליג במ"א ש"מ כרמב"ם שהבאתי סי' ג':
וחכ"א בכי יותן: דתחלתו לרצון הי' אאותן פירות:
שטמנו דבילתן במים מפני הסיקרין: ר"ל גזלנים פ"ה מ"ו דגיטין:
וטהרו להן חכמים: מדלא ניחא ליה במים מצ"ע:
הנותן פירותיו בשבולת הנהר: שישיטם בנהר והוא ילך בשפתו עמם:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת