משנה כלים כ ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק כ · משנה ג | >>
מקל שעשאו בית יד לקרדום, חיבור לטומאה בשעת מלאכה.
הדיוסטר, חיבור לטומאה בשעת מלאכה.
קבעו בכלונס, טמא, ואינו חיבור לה.
עשה לו דיוסטר, אין טמא אלא צרכו.
כיסא שקבעו בכלונס, טמא, ואינו חיבור לו.
עשה בו כיסא, אין טמא אלא מקומו.
קבעו בקורת בית הבד, טמא, ואין חיבור לה.
עשה בראשה כיסא, טהור, מפני שאומרין לו, עמוד ונעשה את מלאכתנו.
מַקֵּל שֶׁעֲשָׂאוֹ בֵּית יָד לְקַרְדֹּם,
- חִבּוּר לְטֻמְאָה בִּשְׁעַת מְלָאכָה.
- הַדְּיוּסְטָר,
- חִבּוּר לְטֻמְאָה בִּשְׁעַת מְלָאכָה;
- קְבָעוֹ בִּכְלוֹנָס,
- טָמֵא,
- וְאֵינוֹ חִבּוּר לָהּ.
- עָשָׂה לוֹ דְּיוּסְטָר,
- אֵין טָמֵא אֶלָּא צָרְכּוֹ.
- כִּסֵּא שֶׁקְּבָעוֹ בִּכְלוֹנָס,
- טָמֵא,
- וְאֵינוֹ חִבּוּר לוֹ;
- עָשָׂה בּוֹ כִּסֵּא,
- אֵין טָמֵא אֶלָּא מְקוֹמוֹ.
- טָמֵא,
- קְבָעוֹ בְּקוֹרַת בֵּית הַבַּד,
- טָמֵא,
- וְאֵין חִבּוּר לָהּ.
- טָמֵא,
- עָשָׂה בְּרֹאשָׁהּ כִּסֵּא,
- טָהוֹר,
- מִפְּנֵי שֶׁאוֹמְרִין לוֹ:
- עֲמֹד וְנַעֲשֶׂה אֶת מְלַאכְתֵּנוּ:
מקל שעשאו יד לקורדום - חיבור לטומאה בשעת מלאכה.
- והדיוסטר - חיבור לטומאה בשעת מלאכה.
- קבעו בכלונס - טמא, ואינו חיבור לו.
- עשה בו דיוסטר - אין טמא אלא צורכו.
- כיסא שקבעו בכלונס - טמא, ואינו חיבור לו.
- עשה בו כיסא - אין טמא אלא מקומו.
- קבעו בקורת בית הבד - טמא, ואינו חיבור לה.
- עשה בראשה כיסא - טהור,
- מפני שאומרין לו: עמוד - ונעשה את מלאכתנו.
חבור לטומאה בשעת מלאכה - רוצה לומר כאשר יבקע בזה הקורדום יהיה זה המקל חיבור, ואם נגע אז שרץ במקל כבר נטמא הקורדום כולו, אולם שלא בשעת המלאכה הנה אינו חיבור ואם נגע שרץ במקל לא נטמא הקורדום, כי איננו ידו כי אם על דרך השימוש.
ודיוסטר - היא מילה מורכבת, פירוש "דיו סטר", וכבר ביארנו פעמים ש"דיו" שנים, ו"סטר" צד, מאמרו "ולסטר משכנא"(שמות לו, כה), וביאור חיבור המילה "בעל שני צדדים". והן שני כלים אשר יעשו מעץ, יתחבר אחד מהן בשני בעת המלאכה לבד, ואשר יחברם הוא מסמר ארוך וירכב בנקב שלהן בעת חיבורן, וזה הכלי היה אצלם מן כלי האורגין, ועל זה המסמר הארוך היו משימים השתי או הערב. ובתוספתא אמרו "מסמר שנתנו בדיוסטר להיות מיסך עליו".
עוד אמר שאם קבע זה הדיוסטר בחתיכת עץ, והוא אמרו קבעו בכלונס, הוא נס גדול כמו שקדם במידות באמרם "כלונסות של ארז", הנה כאשר נתחבר נטמא הדיוסטר בכללו כאשר נגעה טומאה באחד מחלקיו, אחר שקבעו בעץ שב בדמיון כלי אחר. אבל אין זה הדיוסטר בכללו חיבור לזה העץ אשר תקע אותו בו, עד אשר נאמר כי כאשר נגע שרץ בקצה זה העץ נטמא הדיוסטר אשר בחלק השני, כי זה העץ לא יטמא לפי שאינו כלי כלל, וזהו עניין אמרו אינו חבור לו, רוצה לומר שהדיוסטר הקבוע חיבור לזולתו אשר נקבע בו. ואם נמצא בקצה זה הכלונס דיוסטר אשר הוא כלי בקצה העץ, ומעצם העץ הנה לא יטמא מן העץ זולת מה שקרב מן הכלי ממה שיצטרך אליו הכלי ויעמיד צורתו אם נחתך מן העץ.
עוד חזר אל כסא אשר יטמא במשכב הזב בלא ספק לפי שהוא נעשה לישיבה, ואמר:
- כסא שקבעו בכלונס טמא רוצה לומר שהוא יטמא במדרס כמו שהיה קודם, ואינו חיבור רוצה לומר כי כאשר ישב הזב על העץ לא יטמא הכסא לפי שהכלונס לא יטמא כמו שזכרנו, איך שתגיע אליו הטומאה.
- ואם שם בקצה העץ כסא מעצם (הכסא) [הקורה], הנה לא יטמא גם כן רק הכסא לבד כאשר דרס עליו הזב.
- ואם תקע כסא בקצה המעצר אשר יעצרו בו הזיתים, והוא אשר תקרא קורת בית הבד, הנה הכסא טמא גם כן ואינו חיבור.
- אולם אם נעשה מקצה זה העץ כסא, והיה הכסא מעצם קורת בית הבד, הנה זה הכסא כאשר דרס עליו הזב לא ישוב משכב.
- וזה שהשורש אצלנו כמו שקדם, שהזב כאשר ישב על דבר שהוא ראוי למושב, אבל זה הדבר הוא כלי לשימוש אחר, כגון שיקח מידה מן המידות או עריבת עץ והדומה לזה ויהפכה וישב עליה, הנה אין ספק שזה הכלי אשר ישב עליו הוא ראוי לישיבה אבל לא נעשה לזה כלל, כי לא נעשה המידה כי אם למוד בה והעריבה כי אם ללוש בה.
- ולזה אפשר שנאמר לזב כאשר ישב על כלי מאלו הכלים קום מזאת המידה ונמוד בה, או קום מזאת העריבה ונלוש בה, וכן גם כן נאמר לו בכאן קום מזה העץ ונעצור בו הזיתים.
- ואם היה הכסא אשר בקצהו אמנם נעשה לישיבה, אבל להיותו מעצם העץ והעץ עצמו אפשר שנאמר לו בו עמוד ונעשה מלאכתנו, הנה זה הכסא לא יטמא משום מושב.
ואל זה העניין כיון ביאור זאת ההלכה.
ואשוב אל שלימות ביאור זה השורש, והוא שכל מה שלא נעשה מתחילת עניינו לישיבה, אם ישב עליו הזב נוכל לומר לו קום מזה הכלי ונעשה בו זה השימוש הפלוני בלתי הישיבה עליו, הנה הוא לא יטמא משום משכב ומושב. והשורש אצלנו "אומרים בזב, עמוד ונעשה מלאכתנו".
ואמר בזב "כל המשכב אשר ישכב עליו הזב יטמא, וכל הכלי אשר ישב עליו הזב יטמא"(ויקרא טו, ד), ואמר בתורת כהנים "אשר ישב עליו, יכול אפילו ישב על האבן ועל הקורה, תלמוד לומר כלי לא אבן ולא קורה, אוציא את אלו ולא אוציא כלי גללים ושל אבנים ושל אדמה, תלמוד לומר הכלי כלי המיוחד", רוצה לומר המיוחד לקבל טומאה, והכלים אשר יעשו מאלו השלושה מינים לא יטמאו כלל כמו שקדם ביאורו. עוד אמר שם "אין לי אלא כסא וספסל וקתדרא המיוחדים, מנין תיבת הבלנים, תיבה שפתחה מצדה, עריבה משני לוגין ועד תשעה קבין שנסדקה ואינו יכול לרחוץ בה רגלו אחת, תלמוד לומר וכל הכלי ריבה, יכול אפילו כפה סאה וישב עליה תרקב וישב עליו, תלמוד לומר אשר ישב המיוחד לישיבה, לא שאומרים לו עמוד ונעשה מלאכתנו".
ושמור זה השורש ולא נצטרך לכפלו במה שעתיד, שכבר הפלגנו בביאורו ובפירושו:
מקל של עצים שעשאה לקורדום. לפי שעה שלא קבעו לתוכו:
חיבור לטומאה בשעת מלאכה. דאע"ג דבאנפי נפשיה פשוטי כלי עץ לא מקבלי טומאה הכא בית יד הוא וידות נתרבו לכל תורת כלי [עץ] או אוכל בפ' העור והרוטב (דף קיח.) ואמרינן בריש במה טומנין (דף מח:) בשעת מלאכה אין שלא בשעת מלאכה לא משום דשלא בשעת מלאכה אדם עשוי לזורקה בין העצים:
דיוסטר. משמש משני צדדין כמו (עירובין דף יח.) דיו פרצופין דיו שנים. סטר צד כדכתיב (דניאל ז) ולסטר חד הקימת ואית דגרסי דסטר והוא מקל כעין שהנשים עושות למסוך מטוה בכוש שיש בו שני נקבים אחד מלמעלה ואחד מלמטה ושתי ידות תחובות בהן אחד ממזרח למערב ואחד מצפון לדרום ומסיכות בו את המטוה והוא לבודיי"ר בלע"ז ופעמים שעושין בהן יתידות של ברזל והן מקבלות טומאה:
כלונס. של עץ שהוא יושב בארץ וקבע בו הדיוסטר ומסיך בו אין טמא מן הכלונס אלא צרכו דהיינו שיעור הדיוסטר ולא מה שמן הכלונס ולמטה ולא מן הדיוסטר ולמעלה מן הדיוסטר הכלונס גדול הוא:
כסא. שהיה עשוי וקבעו בכלונס הכל טמא מדרס ואין הכלונס עיקר לו:
חיבור. להיות טמא מדרס כמותו:
עשה בו. מן הכלונס עצמו עשה כסא אין טמא אלא מקומו דהיינו צורך ישיבת הכלונס ושאר הכלונס טהור:
קבע. כסא בקורת בית הבד כסא טמא מדרס והקורה אינה חיבור וטהור ואם מעץ הקורה עצמה הכסא עשוי בראש הא' אף הכסא טהור ואומרי' לו עמוד ונעשה מלאכתנו:
תניא בתוספ' [ב"מ פי"א] מסמר שקבעו בדיוסטר [יא] להיות עליו חיבור לטומאה בין בשעת מלאכה בין שלא בשעת מלאכה קבעו בכלונס בשעת מלאכה חיבור שלא בשעת מלאכה אינו חיבור עשה בו [יב] אינה טמאה אלא הצורך וכמה הוא הצורך מקום ישיבה טפח:
מקל - של עץ בעלמא שעשאו בית יד לקרדום לפי שעה, שלא קבעו בתוכו:
חיבור לטומאה בשעת מלאכה - דאע"ג דבאפי נפשיה פשוטי כלי עץ לא מקבלי טומאה, הכא בית יד הוא, וידות נתרבו לכל תורת טומאת הכלי או האוכל, ואם נטמא הקרדום נטמא הבית יד, וכן אם נגעה טומאה בבית יד נטמא הוא ונטמא הקרדום עמו. ודוקא בשעת מלאכה הוי חבור לטומאה, שלא בשעת מלאכה לא, דשלא בשעת מלאכה אדם עשוי לזרקו לבין העצים:
דיוסטר - כלי המשמש לשני צדדים. דיו, שנים. סטר, צד. כדמתרגמינן לסטר חד. והוא מקל שיש בו שני נקבים אחד מלמטה ואחד מלמעלה, ושתי יתדות תחובות בהן אחת ממזרח למערב ואחת מצפון לדרום, והנשים מסיכות בו את המטוה שבפלך, וקורין לו נספ"א בלע"ז. ופעמים שעושין אותן ידות מברזל ומקבלין טומאה:
קבעו בכלונס - קבע הדיוסטר דהיינו המקל עם שתי יתדותיו בכלונס, דהיינו עץ ארוך ח וגדול התקוע בארץ:
טמא - הדיוסטר מכאן ואילך, אם נגעה בו טומאה, דהוי המקל חיבור ליתדות בין בשעת מלאכה בין שלא בשעת מלאכה, כיון שנקבע, שאין אדם עשוי לזרקו לבין העצים, אבל הכלונס עצמו אינו חיבור לו, שאם נגעה טומאה בכלונס לא נטמא הדיוסטר:
עשה בו הדיוסטר - שקבע שתי היתדות בגופו של כלונס:
אין טמא - מן הכלונס אלא מה שהוא לצורך היתדות להסך את המטוה, והשאר בין מלמעלה בין מלמטה טהור, שהכלונס ארוך הוא וגדול:
כסא - שהוא עשוי, וקבעו בכלונס, הכסא טמא מדרס, ואין הכלונס חיבור לו להיות מיטמא מדרס כמותו:
עשה בו כסא - מן הכלונס עצמו עשה כסא:
אין טמא אלא מקומו - דהיינו צורך הישיבה. ושאר הכלונס טהור:
קבע הכסא בקורת בית הבד - שעוצרים בה השמן מן הזיתים. הכסא טמא מדרס, והקורה אינה חיבור וטהורה. ואם מעץ הקורה עצמה הכסא עשוי בראשה האחד, אף הכסא טהור, דאומרים לו עמוד ונעשה מלאכתנו. ותניא בתורת כהנים, אשר ישב עליו יטמא, יכול אפילו ישב על האבן ועל הקורה, תלמוד לומר, כלי, ולא אבן ולא קורה. אוציא את אלו, ולא אוציא כלי אבנים כלי גללים כלי אדמה, תלמוד לומר הכלי, כלי המיוחד לקבל טומאה, וכלים הללו אין מקבלים טומאה לעולם. אין לי אלא כסא וספסל וקתדרא המיוחדים לישיבה, מנין תיבת הבלנים, תיבה שפתחה מצדה, עריבה משני לוג עד תשעה קבין שנסדקה ואינו יכול לרחוץ בה רגלו אחת, תלמוד לומר וכל הכלי, ריבה. יכול אפילו כפה סאה וישב עליה, תרקב וישב עליו, תלמוד לומר אשר ישב, המיוחד לישיבה ט, לא שאומרים לו עמוד ונעשה מלאכתנו:
דיוסטר. לשון הר"ב דיו שנים סטר צד כדמתרגמינן לסטר חד. ולשון הר"ש כדכתיב (בדניאל ז) ולסטר חד הקימת:
קבעו בכלונס. כתב הר"ב דהיינו עץ ארוך ותרגום נס כלונסא כמ"ש בפי' מ"ג פ"ב דר"ה ואע"פ שהנס הוא כמין מקל ארוך שאינו עב. הכא מיירי שהוא עב כמו קורה דהא תנן בסיפא כסא שקבעו בכלונס. וכן העתיק הרמב"ם בפ"כ מה"כ לענין דיוסטר קבעו בקורה וכן עוד לענין כסא בפכ"ה קבע הכסא בקורה גדולה:
כסא שקבעו בכלונס. עיין מה שכתבתי בזה במשנה ד פכ"ב:
מפני שאומרין לו עמוד ונעשה מלאכתנו. כתב הר"ב ותניא בת"כ אשר ישב עליו וכו' יכול אפי' כפה סאה כו' ת"ל אשר ישב המיוחד לישיבה. מדלא כתיב גבי משכב. אשר שכב. וגבי מושב אשר ישב [בקמ"ץ ופת"ח] וכתיב ישכב ישב. משמע שישכב עליו תמיד במיוחד לשכיבה ולישיבה. וגבי משכב נמי דריש ליה התם הכי. רש"י פ"ו דשבת דף נט. ועיין מ"ש ברפ"ד דידים. [*ועריבה מב' לוגין וכו' במתני' דלעיל] ותרקב מפורש בפי' [הר"ב] משנה ו פ"ג דתמיד:
(ח) (על הברטנורא) ותרגום נס, כלונסא כו'. ואע"פ שהנס הוא כמין מקל ארוך שאינו עב, הכא מיירי שהוא עב כמו קורה. דהא תנן בסיפא כסא שקבעו בכלונס:
(ט) (על הברטנורא) מדלא כתיב גבי משכב אשר שכב וגבי מושב אשר ישב בקמ"ץ ופת"ח, וכתיב ישכב ישב, משמע שישכב עליו תמיד, במיוחד לשכיבה ולישיבה. וגבי משכב נמי דריש ליה התם הכי. רש"י:
מקל שעשאו יד לקורדום: גרסי' וכן הוא ברמב"ם פ' עשרים דהלכות כלים וכן הגיהו הרב בצלאל אשכנזי ז"ל. ובשבת פ"ד רמי עלה מהא דתניא שלל של כובסין ושלשלת של מפתחות והבגד שהוא תפור בכלאים חבור לטומאה עד שיתחיל להתיר אלמא שלא בשעת מלאכה נמי חבור ומשני הכא שלא בשעת מלאכה אדם עשוי לזורקה התם שלא בשעת מלאכה נמי ניחא ליה דאי מיטנפי הדר מחוור להו ביחד ע"י השלל הזה. וכתבו שם תוס' ז"ל בדף מ"ט חבור לטומאה משמע אבל לא להזאה משום דאפי' בשעת מלאכה לא הוי חבור דבר תורה דלא חשיב כלל בית יד בשום פנים כיון שהוא עשוי לזורקו כל שעה ע"כ. ועיין על זה ברמב"ם פי"ב דהלכות פרה אדומה סי' ד':
בפי' ר"ע ז"ל. צ"ל דיו שנים סטר צד כדכתיב ולסטר חד הקימת וכדמתרגמי' ולצלע המשכן ולסטר משכנא:
עוד בסוף דבור זה לר"ע ז"ל צריך להגיה ופעמים שעושים אותם ידות מברזל ופשוטי כלי מתכות מקבלין טומאה. ולשון הרמב"ם ז"ל שם פ' עשרים וכן הדיוסטר שהן כשני כלים והמסמר מחברן להיות מסך עליהן הרי הן חבור בשעת מלאכה ע"כ. ותרגום בכשיל וכילפות בקופיץ ומיפסלת דיוסטר:
ואין חבור לו: שאם נגעה טומאה בכלונס לא נטמא הדיוסטר שהרי הכלונס עצמו לא נטמא שאינו כלי כלל כ"ש שלא יביא טומאה הרמב"ם ז"ל:
עשה לו דיוסטר: לשון הרמב"ם ז"ל בפ' עשרים דכלים סי' י"ג עשה קצת הקורה דיוסטר כל שהוא מן הקורה לצורך הדיוסטר חבור לדיוסטר והנוגע בשאר הקורה טהור שאין כל הקורה חבור ע"כ:
אין טמא אלא צרכו: לא אמר אין טמא אלא מקומו כדלקמן שכאן הוא יותר ממקומו:
כסא שקבעו בכלונס: רישא דמתני' אשמעי' דין חבור דטומאת מת והשתא בכסא אשמעי' דין חבור דטומאת משכב הזב וחבריו. ומצאתי שנקד הרב בצלאל אשכנזי ז"ל הנו"ן של בכלונֵס בציר"י:
יכין
מקל שעשאו בית יד לקורדום: ארעי ורק לפי שעה:
חבור לטומאה בשעת מלאכה: ר"ל בשעה שמשתמש בהקרדום הו"ל המקל כבית יד לקורדם ומק"ט. אף דמצד עצמו אין המקל מק"ט מדהו"ל פשוטי כלי עץ [ועי' שבת דס"ו ע"א] אפ"ה הוה ליה חיבור דאפי' בנגעה טומאה בהמקל נטמא הברזל. אבל אחר שעת תשמישו. אע"ג דעדיין מחובר להקרדום כיון דמחוברין רק ארעי. לא מחשב כעץ המשמש את המתכות [לעיל פי"ג מ"ו]:
הדיוסטר: דיו הוא שתים בלשון יון. וסטר הוא צד בלשון ארמי [ב' לשונות הללו היו מורגלין בזמן המשנה ב"ק דפ"ג א'] ור"ל כלי שיש בו ב' צדדים להשתמש בהן יחד. והוא עשוי כעין גבעול עץ. ויש בו ב' נקבים. דהיינו נקב מפולש בכל צד שבב' קצוותיו. ותוחבין בכל נקב מקל דק מברזל. א' עובר בהנקב ממזרח למערב. והשני עובר בהנקב מצפון לדרום. וכשנתחברו כך. גוללין על מקלות האלו חוט הנטוה ומצוי בזמנינו בשם האספעל:
חבור לטומאה: גבעול העץ מחשבו חיבור למקלות הברזל. דבנגעה טומאה גם בהעץ נטמא כולו:
בשעת מלאכה: נ"ל דמה"ט לא כלל תנא מקל ודיוסטר שדינם שוה בחדא בבא. היינו משום דבעי לאשמעינן בכל חד מינייהו רבותא באופן אחר. דמקל אף שאינו מיוחד לקרדום. אפ"ה עכ"פ בשעת מלאכה הוה חיבור. ודיוסטר אף שהמקלות הברזל מיוחדים לתחבן בנקבי הגבעול של עץ. אפ"ה רק בשעת מלאכה הוה חיבור. אבל שלא בשעת מלאכה אינן חיבור זה לזה והיינו משום דרגילין שלאחר שגלגל עליהן חוט הנטווה להוציא המקלות ברזל הקטנים מהגבעול. להכי שלא בזמן תשמישן. אפי' תחובין בו עדיין אינן חיבור לו. וא"כ הגבעול הגדול שהוא פשוטי כלי עץ אמק"ט:
קבעו בכלונס: הדיוסטר עם ב' מקלות ברזל שבב' ראשיו. קבעו באמצעו ביתידות בראש בול עץ עב וכבד שעומד ע"ג קרקע ונתכוון כדי לגלגל עליו המטוה כך בשעה שהוא מחובר לקלונס:
טמא: ר"ל אז גבעול העץ הו"ל חיבור למקלות הברזל שתחובין בו. ומק"ט עמהן אפי' שלא בשעת מלאכה. והיינו משום דבכה"ג אינו רגיל להסיר מקלות הברזל מהגבעול:
ואינו חבור לה: ר"ל אבל הדיוסטר אינו חיבור להקלונס. דאפי' אין הקלונס מחובר להקרקע. עכ"פ הו"ל פשוטי כלי עץ ואמק"ט. וכ"ש בקבוע בקרקע. דכל מחובר בקרקע אמק"ט. אפי' הוא מתכות [כפי"ב מ"ג]. מיהו אפי' כשהקלונס מחובר בקרקע. אפ"ה הדיוסטר שקבוע בו ביתידות מק"ט. מדחזי גם השתא לתשמיש קמא. ולא בנה עליו. לא בטלו שם להיות חיבור שם לעולם [כלקמן מ"ה]:
עשה לודיוסטר: שתחב ב' מקלות הברזל הנ"ל בגוף הקלונס. א' בקצהו של קלונס ממזרח למערב. וא' בקצהו הב' מצפון לדרום:
אין טמא אלא צרכו: ר"ל רק מה שצריך מהקלונס לב' המקלות הקטנים. דהיינו כל מה שיש מאורך הקלונס בין ב' המקלות. הו"ל חיבור למקלות הברזל. ומק"ט עמהן. אבל מה שהקלונס ארוך יותר מזה למעלה ולמטה. מב' מקלות הברזל. הו"ל פשוטי כלי עץ. דלמגזיא קאי ואמק"ט [כמקואות פ"י מ"ה. ומ"ש בתוס' חדשים כאן. דצרכו היינו מקום ישיבת טפח. לא הבנתי דבריו. דמאי מקום ישיבה יש בכלונס זה. וגם בתוספתא פי"א דב"מ דכלים לא הזכיר כאן רק בעשה בו כסא וע"ש. ובמח"כ לשון הר"ש הטעתו]. מיהו כל זה באין הקלונס מחובר בקרקע. דכשהוא מחובר בקרקע. אפי' נדונו כברזל מחמת ב' המקלות שתחובים בו. אפ"ה כל מחובר אמק"ט וכדאמרן:
כסא שקבעו בכלונס: שנטל כסא וקבעו בקלונס ביתידות:
טמא: הכסא מק"ט מדרס כבתחלה. דמדהיה ראוי לישיבה גם קודם שקבעו בקלונס. הו"ל כקבעו ולא בנה עליו [לקמן מ"ה] ולהכי מק"ט מדרס כדמעיקרא. אבל הקלונס אינו חיבור להכסא. והו"ל כשאר פשוטי כלי עץ שאמק"ט:
עשה בו כסא: שחקק בראש הקלונס בעצמו מקום מושב. ומיירי שהקלונס תלוש:
אין טמא אלא מקומו: נ"ל דמלת מקומו. אכסא קאי. דהיינו כל חלול מקום הישיבה. ועוד טפח סביב להמושב בעובי הקלונס:
טמא: ר"ל הכסא מק"ט מדרס כבתחלה ומטעמא דאמרן לעיל בקבע הכסא בקלונס. אבל הקורה אמק"ט. כמו בקלונס הנ"ל. ועוד דהרי אומרים להיושב עמוד ונמ"ל. ואע"ג דבמזרון לעיל [פי"ט מ"ה] אע"ג שהמזרון אמק"ט מדרס. אפ"ה כשחיברו להמטה מק"ט מדרס. התם כשחיבר המזרון להמטה. נעשה המזרון טפל להמטה. אבל הכא קורת בית הבד לא מבטל ליה לגבי כסא שחיבר לה:
עשה בראשה: שחקק מקום מושב בגוף הקורה בקצהו:
טהור: אמק"ט מדרס:
מפני שאומרין לו עמוד ונעשה את מלאכתנו: ואיצטריך כל הנך ג' בבי. דיוסטר בקלונס. וכסא בקלונס. וכסא בקורת בית הבד. דכולהו צריכי דיוסטר בקלונס. שיהיה טמא בקלונס כל מה שצריך ממנו להסך עליו המטוה. וכסא בקלונס. שלא יהא טמא בקלונס רק מקום הכסא. אף שגם השאר מהקלונס צריך לו לישיבתו שם. וכסא בקורת בית הבד שיהיה טהור לגמרי:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת