משנה כלים יא ג

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק יא · משנה ג | >>

[עריכה]

העושה כלים מן העשת, ומן החררה, ומן הסובב של גלגל, ומן הטסין, ומן הציפויין^ה, מכני כלים, ומאוגני כלים, מאזני כלים, מן השחולת, ומן הגרודות, טהורין.

רבי יוחנן בן נורי אומר, אף מן הקצוצות.

משברי כלים, מן הגרוטים, ומן המסמרות שידוע שנעשו מכלים, טמאין.

מן המסמרות, בית שמאי מטמאין, ובית הלל מטהרין.

משנה מנוקדת

[עריכה]

הָעוֹשֶׂה כֵּלִים מִן הָעֶשֶׁת, וּמִן הַחֲרָרָה,

וּמִן הַסּוֹבֵב שֶׁל גַּלְגַּל,

וּמִן הַטַּסִּין, וּמִן הַצִּפּוּיִין,

מִכַּנֵּי כֵּלִים, וּמֵאָגְנֵי כֵּלִים,

מֵאָזְנֵי כֵּלִים,

מִן הַשְּׁחֹלֶת, וּמִן הַגְּרוּדוֹת,

טְהוֹרִין.

רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר:

אַף מִן הַקְּצוּצוֹת.

מִשִּׁבְרֵי כֵּלִים,

מִן הַגְּרוּטִים,

וּמִן הַמַּסְמְרוֹת שֶׁיָּדוּעַ שֶׁנַּעֲשׂוּ מִכֵּלִים,

טְמֵאִין.

מִן הַמַּסְמְרוֹת,

בֵּית שַׁמַּאי מְטַמְּאִין,

וּבֵית הִלֵּל מְטַהֲרִין:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

העושה כלים -

מן העשת, ומן החררה,

ומן הסובב של גלגל,

ומן הטסין, ומן הציפויין,

ומכני הכלים, ומהוגני הכלים, ומאוזני הכלים,

מן השחולת, ומן הגרודת - טהורין.

רבי יוחנן בן נורי אומר: אף מן הקצוצת.

משברי כלים, ומן הגרוטי,

ומן המסמרות שידוע שנעשו מכלים - טמאין.

מן המסמרות -

בית שמאי - מטמאין.

ובית הלל - מטהרין.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

נוסחת התוספתא "גולמי כלי מתכות טהורין", ואלו הן גולמי כלי מתכות, כל מה שעתיד לשוף לשבץ לגרד לכרכב ולהקיש בקורנס, מחוסר אוגן או אוזן, טהור.

ואני אבאר זאת הברייתא וקודם ביאורי לזאת ההלכה, צריך לשמור זה השורש ולזכור אותו. וזה שכל מי שיעשה כלי מאחד מהמתכות, בין שיהיה זה הכלי מקבל כמו הקדרות או יהיו פשוטים כמו הסכינים והשפודים, הנה אלו הכלים לא יטמאו עד שיושלם עשייתן על שלמות אופני תיקונם. אמנם אם נשאר בו דבר מועט לשוף והוא אמרו "כל שעתיד לשוף", או יחסר הסרת הקליפה אשר יתרועע אצל השיפה והוא אמרו "לשבץ", או יחסר גרידה כמו שיגרדו כלי מתכות אחר השיפה והוא אמרו "לגרד", או יחסר הליטוש כמו שיעשה בברזל אחר הגרידה והוא אמרו "לכרכב", או יחסר ההכאה אם היה צריך להכות עוד והוא אמרו "להקיש בקורנס", או שישלם הכלי על אלה הפנים כולן והיה זה הכלי ממה שיצטרך אל אוגן או אוזן ולא יעשה לו עדיין, הנה לא יטמא.

ו"אוגן" הוא ענק הכלי, שבכלי המתכות יעשו להם ענקים מורכבים עליו כמו הקומקמין, ו"אוזן" הוא הבית יד.

ועל זה השורש אמר בזאת המשנה, שמי שעשה כלים מאלו הדברים אשר בארנו ומנינו שמותם הנה הן לא יקבלו טומאה, שהן גולמי כלי מתכות להיותם בלתי שלמים המלאכה וגם הן בלתי מתוקנים.

ועשת - הוא חתיכת ברזל אצל יציאתו ממקור העפר, וממנה "ברזל עשות"(יחזקאל כז, יט), קודם התכתו, שהנה יותך הרבה פעמים ויזכך עד שיתפרד גשמים רבים יהיו נתלים בו מהמקור, כמו שהוא מפורסם אצל האומנים.

וכן שאר המתכות כאשר יצאו ממקור העפר הם עכורין, וכאשר שב עליהן ההיתוך והזיכוך תתיפה מראהו. ומי שיעשה מחתיכה ממנו כלי קודם שיתיך אותה שנית ויזכך אותו הנה לא יטמא, שהנה יחסר ממנה מה שסיפרנו מהגרידה והשריטה והלטישה, ואי אפשר זה בזה הכלי למה שיתערב בו מהגשמים הזרים והעפר.

וכן יותך מברזל והנחושת ויעשו ממנו עגולין גדולים כדמיון הפת והוא אשר יקרא חררה, בדמיון העוגה אשר יקרא "חררה" כמו שיתבאר בשבת וקמא.

וסובב של גלגל - מקיף של מוכני, וזה שאלו המוכנים יעשו מעץ ויעשו עליהם מחוץ לוח של נחושת.

וטסים - הלוחות הדקים, תרגום "פחי זהב"(שמות לט, ג) "טסי דדהבא".

וציפויין - הן החפויין שיטוחו הכלים בלוחות זהב וכסף ודומיהן.

ומכני כלים - תושבות הכלים.

ואוגני כלים - צואריהן.

ואזני כלים - בית יד שלהן.

ושחולת - תוספת הכלים והקצוות הנוספין אשר ישוו מהכלים אצל העשייה, מאמרם במומי הבכור "השחול" והוא רפה הרגל.

וגרודת - "אלגראדה". ואין הכוונה שיותך זה הגרידה או אלו הקצוות ויעשה מהן כלים שזה יקבל טומאה בלא ספק, אמנם הכוונה שכל אלו הקצוות והלוחות עד שנעשה מהן דמיון כלי, הנה הוא לא יקבל טומאה מן הסיבה אשר זכרנו.

עוד אמר רבי יוחנן בן נורי, שמי שחתך כלי ועשה כלי אחר מכל אלו החתוכין לא יקבלו טומאה, והוא אמרו ואף מן הקצוצת. ואינה הלכה.

עוד אמרה המשנה שמי שעשה כלי משברי כלים, או מן הגרוטין והוא השברים אשר נשארו מהכלים (ישאר מהכלים) אחר תכלית הזמן עד שתודק ותשבר ויכלה ויעלה חלודה על רובו, או מי שעשה כלי מן המסמרין אשר יאומת שאלו המסמרין יעשו מכלים, כאילו הן משברי כלים, ולזה יהיה זה הכלי הנעשה מאלו השלושה דברים מקבל טומאה.

אולם מי שעשה כלים ממסמרין ולא יוודע אמיתו אם אלו המסמרים נעשו מהכלים הנה יהיה דינו דין עושה כלי משברי כלים ויקבל טומאה, או אלו המסמרין נעשו מן החררה או מן העשת ויהיה זה הכלי כמו גולמי כלי מתכות, הנה בזה מחלוקת בית שמאי ובית הלל. ולשון התוספתא "אמר רבי אליעזר ברבי יוסי, לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על המסמרות שידוע שנעשו מן הכלים שהן טמאין, ועל המסמרין שלא נעשו מהכלים שהן טהורין, על מה נחלקו, על הסתם, שבית שמאי מטמאין, ובית הלל מטהרין".

ואמנם עשיית כלי מהמסמרין הנה זה מבואר, כמו שנשימהו מרצע או שפוד או דמיון זה, לפי מה שאפשר באורך המסמר ועוביו:

פירוש רבינו שמשון

[עריכה]

עשת. חתיכה גדולה של ברזל כמו עששיות של ברזל דפ' אמר להם הממונה (דף לד:) וכדתניא בפרק הקומץ רבה (דף כח.) המנורה היתה באה מן העשת:

החררה. עושין מן הנחשת ומן הברזל כמין עוגה כשמבקשים לעשות כלי מזה והיא תחלת הכלי:

סובב של גלגל. מסבבים אופן של עגלה בברזל שלא תשבר כשדשין:

טסין. הם רדידות כדכתיב וירקעו ומתרגם ורדידו (שמות לט):

כני כלים. בסיסי כלים כדכתיב (שם לא) את הכיור ואת כנו:

הגני כלים כמו אוגני כלים. פי' בערוך כמו אזנים יש לכלי אלא שהאזן יוצא מנוף הכלי וההוגן הוא דבר שאינו מן הכלי אלא מסובב עליו כדכתיב ומחולות ומתרגמינן וחינגין:

שחולת. כמו משחילין דריש פ' בתרא דביצה (דף לה:) שנשתייר מן הכלי והשחיל ממנו:

גרודות. שנגרד מן הכלי בשעת עשייתו כדכתיב (איוב ב) ויקח לו חרש להתגרד בו. טהורין דלא חיישינן בכל הני שמא מכלי טמא באו וכשחזר ועשה מהם כלים חזרו לטומאה ישנה דכל הני לא נראו לקבל טומאה מעולם:

מן הקצוצין. כמו וקיצץ פתילים (שמות לט):

גרוטות. כמו זורקה לבין גרוטותיו דבפרק כל הכלים (דף קכג.) ובפרק הזהב (דף נב:) שברים וקבוצים הם:

ומן המסמרות. שידוע שנעשו מכלים אע"ג דלא ידעינן אי מכלים טהורים באו או מן הטמאים:

טמאין. כלומר כל הכלים שנעשו מאלו הדברים טמאים הם דשמא מכלים טמאים באו וחוזרים לטומאה ישנה:

מן המסמרות. כלומר מסתם מסמרות שאין ידוע שבאו מכלים ב"ש מטמאין דגזרי הני אטו הני וב"ה מטהרין דלא גזרו.

תני"א בתוספתא [ב"מ פ"א] העושה כלים מן העוקל שהוא עשוי להכביד בו את הספינה ומכלי גדול שעשאו לגנוב בו את המכס ר"מ מטמא וחכמים מטהרין. רבי יוסי אומר העושה כלים מן הקצוצות טמא רבי יוחנן בן נורי אומר העושה כלים מן הגרודות טמאין. א"ר אליעזר ברבי צדוק לא נחלקו שמאי והלל על המסמרות שידוע שנעשו מהם כלים שהן טמאין ועל המסמרות שידוע שלא נעשו מהן כלים שהן טהורין על מה נחלקו על הסתם שב"ש מטמאין וב"ה מטהרים. פירוש עוקל כדתנן במס' מכשירין (פ"ה מ"ז) המים העולים בספינה ובעוקל. וכמין עששיות של ברזל עגולות מניחין בספינה תחת אבנים להכבידה ומוליכין אותן ממקום הזול למקום היוקר. לגנוב בו את המכס כשמוליכין ברזל או סחורה נותנים מכס לפי חשבון הליטראות ומן הכלים אין נותנים שעשויין להשתמש וזה עשה כלי גדול וכבד לא מפני שצריך להשתמש אלא להפטר בו את המכס וסופו לשוברו. ומטהרי רבנן כיון דאין רוצה בקיומו. מן הגרודות טמאין לאו למעוטי בקצוצות קאתי דהא במתני' קאמר רבי יוחנן בן נורי אף מן הקצוצות אלא אף מן הגרודות קאמר:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

העשת - חתיכה של ברזל כשמוציאים אותו מן המחצב ^ד:

חררה - לאחר שמתיכים הברזל עושים ממנו עיגול כמין עוגה:

סובב של גלגל - גלגל העגלה של עץ, עושים סביבו טס של ברזל שלא ישבר בטרשים ובסלעים:

טסין - וירקעו את פחי הזהב (שמות לט), מתרגמינן ורדידו ית טסי דדהבא:

כני כלים - בסיסי כלים. לשון ואת כנו (שם), דמתרגמינן וית בסיסיה:

הוגני כלים - כמין ענק סביבות שפת הכלים ^ו:

אזני כלים - בית יד שאוחזים בו הכלי:

השחולות - מה שנשתייר מן הכלי לאחר שנעשה. לשון כמשחל בניתא מחלבא (ברכות דף ח.) כי מן המים משיתיהו (שמות ב), מתרגמינן ארי מן מיא שחלתיה:

גרודות - שנגרד מן הכלי בשעת עשייתו. לשון להתגרד בו האמור באיוב (ב ח):

טהורים - דלא חיישינן בכל הני שמא מכלי טמא באו וכשחזר ועשה מהן כלי חזרו לטומאתן ישנה, דכל הני לא נראו לקבל טומאה מעולם, משום דגולמי כלי מתכות נינהו, וגולמי כלי מתכות אין מקבלין טומאה. והכי תניא בתוספתא, גולמי כלי מתכות טהורים, ואלו הן גולמי כלי מתכות, כל שעתיד לשוף ^ז, לשבץ, לגרד ^ח. ולכרכב, ולהקיש בקורנס, מחוסר אוגן או אוזן. טהור:

אף מן הקצוצות - אם קצץ כלים לחתיכות, כלים הנעשים מאותן חתיכות לא חזרו לטומאתן ישנה ^ט. ואין הלכה כר' יוחנן בן נורי:

גרוטאות - כלים שנשתברו מפני תשמישן ונעשה בהן חתיכות קטנות אחרי בלותן נקראים גרוטות. והן קטנים משכרי כלים:

ומן המסמרות שידוע שנעשו מכלים - אע"ג דלא ידעינן אם מכלים טהורים באו או מן הטמאין:

טמאין - טמאים הכלים הנעשים מהם. דחיישינן שמא מכלים טמאין באו וחזרו לטומאתן הישנה:

מן המסמרות - סתם. דלא ידעינן אם נעשו מכלים או מן העשת:

בית שמאי מטמאין - דגזרו הני אטו הני:

ובית הלל מטהרין - דלא גזרו:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

מן העשת. פי' הר"ב חתיכה של ברזל כו'. והוא מלשון ברזל עשות (יחזקאל כז) (יט) הרמב"ם:

ומן הצפויין. הן החפויין [שיחפו] הכלים בלוחות זהב ודומיהן. הרמב"ם. והר"ב וכן הר"ש לא פירשו כלום. אפשר משום דסברי דלא איצטריכו להו. א"נ שלא היה בנוסחאותם. שכן גם בנוסחת מהר"ם ליתא:

ומאוגני כלים. והר"ב העתיק הוגני ומפרש כעין ענק כו' והוא מפי' הרמב"ם אבל הוא העתיק אוגני. ובערוך יש ששונין הוגני פי' כמו אזנים יש לכלי. אלא שהאוזן יוצא מגוף הכלי. והוגן. הוא דבר שאינו מן הכלי. אלא מסובב עליו ויוצא פי' מן מחולות דמתרגמינן חינגין. ויש הרבה דברים הפוכים. והוא גג הכלי. שהאזנים קבועין בו. וי"מ הוגניהן שפתותיהן. וי"מ מסגרת של כלי. וכולן ענין אחד הם. ע"כ:

ומן הגרודות. עיין מ"ש במשנה ו פרק יב:

טהורה. פי' הר"ב דלא חיישינן וכו'. והכי תניא בתוספת' כל שעתיד לשוף כו'. וכה"ג שנוי' ג"כ בתוספתא פ"ב דב"מ ממכילתין לענין כלי עץ דגולמיהן טמאים. וכדתנן בס"פ דלקמן. ומייתי לה גמ' בפ"ק דחולין דף כה. ופירש"י לשוף. לשפשף בדבר המחליקן *)ומצחצח [ועיין בפירוש הר"ב רפט"ז] לשבץ לשון משבצות מרמצן עשויין כמזלגים קטנים [וכן פי' הרמב"ן בפירוש החומש] כמו ומפקי לי' ברמצא דפרזלא במסכת נדה [סב] כלומר שמחוסרים לתקוע בהן מסמרות משבצות לנוי. ע"כ. לגרד. פי' הרמב"ם כמו שיגרדו כלי מתכות אחר השיפה. לכרכב שיחסר הלימא"ר כמו שיעשה בברזל אחר הגרידה. ולשון רש"י שם בחולין. לכרכב שחוקק בהן חקיקות גדולות וכרכוב:

רבי יוחנן בן נורי אומר אף מן הקצוצות. פי' הר"ב אם קצץ כלים לחתיכות וכו'. לא חזרו לטומאתן הישנה. ויראה לי דטעמיה דס"ל כאביי דאמר התם בפ"ק דשבת [דף טז] דטעמא דגזרו שיחזרו לטומאתן הישנה. דחשו שמא לא יקבנו בכדי טהרתו. והשתא שקצץ הכלי לחתיכות. ליכא למיחש להכי. אבל להרמב"ם שטה אחרת בכולה מתני' שמפרש בטומאה דמכאן ולהבא. והעושה מן העשת וכו'. לא שיתיכם ויעשה מהן כלים. אלא שיחקוק בהם ויעשה אותן כלים. ומן הגרודות. שיקבצנו וידבקם במסמרים. עד שיעשה מהן דמיון כלי. וכן מן החתיכות דר' יוחנן בן נורי. אבל הראב"ד [פ"ח מה"כ הלכה ב] והר"ש מפ' כפי' הר"ב:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(ד) (על הברטנורא) והוא מלשון ברזל עשות (יחזקאל כ"ז). הר"מ:

(ה) (על המשנה) הציפויין. הן החיפויין שיחפו הכלים בלוחות זהב ודומיהן. הר"מ:

(ו) (על הברטנורא) ובערוך פירש כמו אזנים יש לכלי אלא שהאוזן יוצא מגוף הכלי, ואוגן הוא דבר שאינו מן הכלי אלא מסובב עליו ויוצא. עתוי"ט:

(ז) (על הברטנורא) לשפשף, בדבר המחליקן. לשבץ, לשון משבצות, מרמצין עשויין כמזלגים קטנים, כמו ומפקי ליה ברמצא דפרזלא במסכת נדה, כלומר שמחוסרים לתקוע בהן מסמרות ומשבצות לנוי. רש"י:

(ח) (על הברטנורא) כמו שיגרדו כלי מתכות אחר השיפה. לכרכב, שיחסר הלימא"ר כמו שיעשה בברזל אחר הגרידה. הר"מ. ורש"י פירש לכרכב, שחוקק בהן חקיקות גדולות וכרכוב:

(ט) (על הברטנורא) נ"ל דטעמיה, דס"ל כאביי דאמר במסכת שבת דטעמא דגזרו שיחזרו לטומאתן הישינה דחשו שמא לא יקבנו בכדי טהרתו. והשתא שקצץ הכלי לחתיכות ליכא למיחש להכי. תוי"ט. וע"ע:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

העשת:    חתיכה של ברזל כשמוציאים אותו מן המחצב ונלע"ד שהוא מלשון עששיות של ברזל וקרוב ללשון המקרא בספר יחזקאל סימן כ"ז ברזל עשות שר"ל ברזל הנדי. וכן מצאתי אח"כ בפי' הרמב"ם ז"ל:

חררה:    כמין עוגה והיא תחלת עשיית הכלי:

הוגני כלים:    כמו אוגני כלים והוא כמין ענק סביבות שפת הכלים ופי' בערוך שאינם מגוף הכלי אלא מסובב עליו כדכתיב ומחולות ומתרגמינן וחנגין אבל אזני כלים הם מגוף הכלי וכתב הרא"ש ז"ל דכך פי' הר"ש ז"ל וכולהו ניחא לי לבד מאזני כלים שהן מגוף הכלי והן ידות הכלים ויד מכניס ומוציא טומאה כדאיתא בריש העור והרוטב וא"כ למה לא נחוש להם לטומאה ישנה ואפשר דכיון דטומאה ישנה מדרבנן לא גזרו אלא על כלי הנעשה מגופו של כלי הטמא ולא מידות הכלי והרמב"ם ז"ל פי' משנה זו בדרך אחרת ולא ישר בעיני עכ"ל ז"ל:

השחולות:    בפי' ר"ע ז"ל מלשון כמשחל ביניתא מחלבא וכו' אמר המלקט וכמו השחול דתנן בפ' על אלו מומין:

ומן הגרודות:    בדל"ת וכמו שפירש ר"ע ז"ל וכן הוא בערוך. ותמהתי שמצאתי מוגה ומנוקד ע"י הרב בצלאל אשכנזי ז"ל כך מן השחוׁלֶת ומן הגרוׁרֶת ריב"ן אומר אף מן הקצוׁצֶת אכן גם ה"ר יהוסף ז"ל הגיה כן:

שידוע שנעשו מכלים טמאים:    מלת טמאים היא הגיזרה וכמו שפי' ר"ע ז"ל:

מן המסמרות:    סתם דלא ידעי' אם נעשו המסמרים מכלים או מן העשת אבל בידוע שלא באו מכלים מודו ב"ש דטהורים הרא"ש ז"ל. ועשיית כלים מן המסמרות מבואר הוא כגון שיעשה ממנו מחט של יד או מחט של סקאים או שפוד ודומה לו לפי מה שיהיה ארך המסמר ועביו:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

העושה כלים מן העשת:    ברזל חדש:

ומן החררה:    הוא גוש שעושין ממנו הברזל. וכמו שבא ממחפורת שעדיין מעורב בעפר שבו. והגוש הזה הוא כעין חררה:

ומן הסובב של גלגל:    טס עב של ברזל שהשליבות גלגלי העגלה תקועות בנקבים שבטס ההוא. ואין לחוש בטס הזה שכבר נטמא. דהרי אמק"ט מדמשמש לעגלה ככני כלים [כפי"ד מ"ה]:

ומן הטסין:    ברזל מרודד בלעך בל"א. וג"כ אמק"ט דדוקא פשוטי כ"מ מק"ט. אבל זה אינו כלי:

ומן הצפויין:    צפוי מתכות שע"ג כלי עץ. ואמק"ט כלקמן בפרקין:

מכני כלים:    בסיס הכלי שהכלי עומד עליו:

ומאוגני כלים:    רגילין היו לעשות שפה ממתכות לכלי עץ וכדומה. והיינו אוגני כלים ושניהן אמק"ט. מדהו"ל רק תשמישי כלים [כלקמו רפי"ב]:

מאזני כלים:    בית אחיזה שלהן:

מן השחולת:    מה שנשחל ונמשך בהתפשטות דופן הכלי בשפתו יותר מהראוי כשרדדו הכלי בקורנס. ולפיכך כדי לישר אח"כ שפת הדופן סביב בשוה. קוצצין השחולות ההוא אחר שגמרו הכלי. כדי ליפותו:

ומן הגרודות:    מה שגורדין מהכלי בשעת מלאכתו ע"י פיילע בל"א. והרי שניהן באין מגולמי כלי מתכות שאמק"ט [כפי"ד מ"ה]:

טהורין:    ר"ל כל הנך כלים שנעשו מדבר טהור אין חוששין בהן לטומאה ישנה:

רבי יוחנן בן נורי אומר אף מן הקצוצות:    דבקצץ לכלי לגמרי. אין הכלי שחזר ועשה מהקציצות חוזר לטומאה ישנה דלא שכיח שיקצץ אדם כל הכלי ויחזור ויעשנה כדי לטהרה עי"ז. ולא יבחר טפי להמתין לו ז"י להזאה. וכל מלתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן [כביצה י"ח א']. ורבנן ס"ל דלא פלוג רבנן בתקנתייהו. אבל משברי וכו':

מן הגרוטים:    שברי כלים הם חתיכות גדולות שנשברו מכלים וגרוטאות הם חתיכות קטנות מכלי שנשבר והרי בכלי ההיא יש לחוש שטמאה היתה:

ומן המסמרות שידוע שנעשו מכלי:    אף דמסמרות אמק"ט מדהו"ל תשמישי כלים [כפי"ב מ"ה] עכ"פ מדנעשו מכלים חיישינן שהכלי ההוא טמא הי'. ואף שהשתא נעשה ממנו כלי אחר שלא כאותו שנטמא תחלה. וגם בשעה שנעשו מסמרם מהן נטהרו. אפ"ה כשחזר ועשה מהמסמרים כלים חוזרים לטוי"ש:

מן המסמרות:    ר"ל מן סתם מסמרות שאין ידוע אם נעשו מעשת או מכלי ישן:

בית שמאי מטמאין:    דגזרו הני אטו הני:

ובית הלל מטהרין:    נ"ל דטעמייהו דב"ה מדהו"ל ס"ס. ספק שמא מעשת וספק שמא מכלי טהור נעשו. ואע"ג דברה"י גם ס"ס טמא [כפ"ו דטהרות מ"ד] הכא שאני דלא הוחזק כאן שום טומאה ידועה. ואין מחזיקין טומאה. ותו דהרי בל"ז טומאה שגזרו בכלים הנמצאים. הוא חומרא יתירה. דהחשש שנטמא הכלי הוא ספק בנוגע שאין בו דעת לשאול [כסוטה כ"ט א'] ובכה"ג אפי' ברה"י טהור [כנדה ד"ד ב'] ולפיכך דיינו שנגזרה טומאה על כלי שוודאי נעשה ממנו. ולא בספקו:

בועז

[עריכה]

פירושים נוספים

• כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
• דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
• מהדורת ויקיטקסט המבוארת