מלאכת שלמה על כלים יא
<< · מלאכת שלמה · על כלים · יא · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
כלי מתכות וכו': פי' הרמב"ם ז"ל החלק הראשון דבר בדיני כלי חרס שהם העשרה פרקים הקודמין ועכשיו התחיל לדבר בזה החלק בדיני כלי מתכות ע"כ:
חזרו לטומאתם וכו': תקנת שמעון בן שטח היא בשבת פ"ק דף י"ד:
רשבג"א לא לכל טומאה וכו': גזרה שמא תשתכח תורת מי חטאת מן הכלים וכו' פי' ר"ע ז"ל. אמר המלקט והאי טעמא אמרי' בירושלמי בפ"ק דתרומות גבי מי שתרם שמן על זתים הנכתשין דאמרי' התם יחזור ויתרום וכמו שכתבנו שם וברמב"ם פ"א דהלכות כלים סי' ט' כתב כלי מתכות אחד פשוטיהן כגון הסכינים והמספרים או מקבליהן כגון היורות והקומקומסין הכל מקבלים טומאה שנאמר כל דבר אשר יבא באש בין מקבל בין פשוט אפי' תיבה או מגדל וכיוצא בהן של מתכת שהן מקבלין מ' סאה בלח או יתר מקבלין טומאה שנאמר כל דבר אשר יבא באש ע"כ. וכתב שם בכסף משנה ומה שלמדה רבינו מדכתיב בכל דבר בספרא. ומ"ש אפי' תיבה וכו' תוספתא רפי"א דכלים וטעמא משום דכלי מתכות לא אתקוש לשק ע"כ ונלע"ד דעיקר הראיה דתרוייהו היא משום דלא איתקוש לשק אלא דבספרא אשכח ג"כ לאסמוכה אכל דבר וכן ברבינו שמשון ז"ל לא הביא רק ראית דלא איתקש לשק דו"ק. ושם פי"ב סי' ט' כתב שאם נטמא הכלי מתכת בטומאה שהיא מד"ס כגון שנטמא בע"ז וכיוצא בה ה"ז ספק אם חזר לטומאתו הישנה או לא חזר ע"כ:
כל כלי מתכות וכו': וגרסי' כְלִי הלמ"ד בנקודת חירק שהוא לשון יחיד וכן נקד ה"ר יהוסף ז"ל. והגיה עוד חוץ מן הדלת והנגר והמנעול:
העשת: חתיכה של ברזל כשמוציאים אותו מן המחצב ונלע"ד שהוא מלשון עששיות של ברזל וקרוב ללשון המקרא בספר יחזקאל סימן כ"ז ברזל עשות שר"ל ברזל הנדי. וכן מצאתי אח"כ בפי' הרמב"ם ז"ל:
חררה: כמין עוגה והיא תחלת עשיית הכלי:
הוגני כלים: כמו אוגני כלים והוא כמין ענק סביבות שפת הכלים ופי' בערוך שאינם מגוף הכלי אלא מסובב עליו כדכתיב ומחולות ומתרגמינן וחנגין אבל אזני כלים הם מגוף הכלי וכתב הרא"ש ז"ל דכך פי' הר"ש ז"ל וכולהו ניחא לי לבד מאזני כלים שהן מגוף הכלי והן ידות הכלים ויד מכניס ומוציא טומאה כדאיתא בריש העור והרוטב וא"כ למה לא נחוש להם לטומאה ישנה ואפשר דכיון דטומאה ישנה מדרבנן לא גזרו אלא על כלי הנעשה מגופו של כלי הטמא ולא מידות הכלי והרמב"ם ז"ל פי' משנה זו בדרך אחרת ולא ישר בעיני עכ"ל ז"ל:
השחולות: בפי' ר"ע ז"ל מלשון כמשחל ביניתא מחלבא וכו' אמר המלקט וכמו השחול דתנן בפ' על אלו מומין:
ומן הגרודות: בדל"ת וכמו שפירש ר"ע ז"ל וכן הוא בערוך. ותמהתי שמצאתי מוגה ומנוקד ע"י הרב בצלאל אשכנזי ז"ל כך מן השחוׁלֶת ומן הגרוׁרֶת ריב"ן אומר אף מן הקצוׁצֶת אכן גם ה"ר יהוסף ז"ל הגיה כן:
שידוע שנעשו מכלים טמאים: מלת טמאים היא הגיזרה וכמו שפי' ר"ע ז"ל:
מן המסמרות: סתם דלא ידעי' אם נעשו המסמרים מכלים או מן העשת אבל בידוע שלא באו מכלים מודו ב"ש דטהורים הרא"ש ז"ל. ועשיית כלים מן המסמרות מבואר הוא כגון שיעשה ממנו מחט של יד או מחט של סקאים או שפוד ודומה לו לפי מה שיהיה ארך המסמר ועביו:
חַלַמָא: כך מצאתיו מנוקד והוא טיט היון הדבק בלובן ביצה. ובפי' כר"ש ז"ל הוא טיט עבה שעושים ממנו כירות כדמשמע בתוספתא:
קלוסטרא טמאה: נוסחא אחרינא קלוסטמא. ובשבת פ' כל הכלים (שבת דף קכ"ד א)"ר אלעזר דקודם התרת כלים נישנית משנה זו כאשר כתבתי בפ"ה דמסכת פסחים:
ומצופה טהורה: פי' הרמב"ם ז"ל אם היתה הקלוסטרא מעץ ומצופה במתכת טהורה לפי שכלי עץ המחופה במתכת אינו מקבל טומאה ואפי' היה לו בית קבול כדאיתא בסוף חגיגה דמזבח הזהב והנחשת אין מקבלין טומאה לפי שהן מצופים וליתיה להאי פירושא דאדרבא מוכח שם דפשוטי כלי עץ המחופים במתכת טמאים והוא עיין במשנה ולא עיין בגמרא הרא"ש ז"ל וכן ג"כ השיגו הראב"ד ז"ל בפ"ד דהלכות כלים והאריך שם מהרי"ק ז"ל בשם הר"י קורקוס ז"ל:
והקלסטרא: מצאתי שמחק הרב בצלאל אשכנזי ז"ל הוי"ו והה"א וניקד הקו"ף בשב"א והלמ"ד בחיר"ק והסמ"ך בשב"א והטי"ת בציר"י והרי"ש בקמ"ץ:
ותולה בחברו: בנקודת פתח בלמ"ד ובמפיק בה"א גרסי' לה:
בפי' ר"ע ז"ל. ושמא אתא תנא לאשמועי' וכו' עד סוף. אמר המלקט וכן משמע בהדיא בתוספתא דקתני ר' טרפון מטמא וחכמים מטהרין וברוריה אשתו של ר"מ אומרת שומטה מפתח זה ותולה בחברו בשבת וכשנאמרו דברים לפני ר' יהושע אמר יפה אמרה ברוריה הר"ש והרא"ש ז"ל. ועיין עוד בפי' הר"ש ז"ל. ופי' בערוך בלשון שני קלוסטרא הוא כמין יתד וראשו עגול כמו רמון וכשיש בפתח שני דלתות עושים טבעת בדלת אחת וכן באחרת ומכניסים באותם טבעות היתד ע"כ:
ר"א מטמא בלחיים: קשה לע"ד מלת בלחיים דמשמע דבלחיים דוקא ולא הוה צריך למיתני אלא ור"א מטמא ושמא אתא תנא לאשמועי' דר"א מטמא בכל מין לחיים אפי' של אדם ואע"פ שאין לשל אדם בית קבול מים ודלא כסתם מתני' דבסמוך ריש סימן ח':
וחכמים אומרים אין טמא אלא עקרב: תימה דחכמים היינו ת"ק ולא הוה צריך למיתני אלא ובשעת חבורן הכל טמא הרא"ש ז"ל:
פיקה של מתכת: כמין חצי כדור. אבל הר"ש ז"ל פי' בשם הערוך דגאון אחד פי' חטם של גמל דהיינו זממא דפרזלא. והיינו פיקא דקתני עלה בתוספתא ר' עקיבא מטהר ותרי תנאי אליבא דר' עקיבא ע"כ:
עימה: פי' הרמב"ם ז"ל הוא הכלי שכורכין עליו הפשתן או הצמר גפן בעת הטוייה. ובערוך אימה יש ששונים עימה פי' בלשון מקרא כישור ובלשון ישמעאל לקטא ע"כ והתימה על הר"ש והרא"ש ז"ל ור"ע ז"ל שלא פירשו בו דבר כאן. ומ"מ כבר פירשוהו לקמן רפכ"א:
סימפוניא וכו': כלומר חוץ מסמפוניא שאם יש בה בית קבול כנפים אע"פ שמצופה טמאה:
הקו שלה: ברוב ספרי כתיבת יד כתוב קב בבי"ת וכן הגיה הרב בצלאל אשכנזי ז"ל:
קסרא: בלי יו"ד גרסי' לה:
ולחיים טהורים: שאין להם שם בפני עצמן:
הכידון: פשוט הוא שהוא בדלי"ת וכדכתיב וכידון נחשת:
והשיריון: נלע"ד דגרסי' לשון יחיד כחבריו השנויין במשנה בצדו ברישא. וכן הוא בקצת דפוסים:
כל תכשיטי נשים וכו': עיין בשבת בפ' במה אשה (שבת דף נ"ט) אם זו היא מאי דמייתי התם שאם היא משנה זו צריך לגרוס כך לפי מה שפי' שם רש"י ז"ל וטבעות וטבעת בין שיש עליה חותם בין שאין עליה חותם ונזמי האף וז"ל רש"י ז"ל וטבעת בין שיש כו' כלומר וטבעת שאמרנו בין שיש עליה חותם וכו' ע"כ. אכן ממה שכתב שם בפי' הסוגיא מוכח דההיא דהתם בריתא היא:
קטלאות: הן הנקראין בתורה רביד:
וטבעת בין שיש עליהן חותם ובין שאין עליהם חותם: פי' חותם לא קאי רק אטבעות ואיכא מאן דגריס וטבעת בין שיש עליה חותם כמו שכתבתי על הברייתא וכן הגיה הרב בצלאל אשכנזי ז"ל. ופירוש הרמב"ם ז"ל חוחם בלשון ערבי פ"ץ כמו שעושים במקצת הטבעות חותמי אודם פטדה ודומיהם:
שחוליות שלה של מתכת: כמו שרגילין לעשות חוליות של זהב כמין גרגרין נקובין ומכניסין אותן בחוט וקושרין על הצואר:
שירי קטלא: מיירי בחוט של מתכת וחוליות של אבנים טובות ומרגליות ונפסק החוט והחוליות ונשתיירו מלא צואר בת קטנה טמא והא דאמרינן דהחוט בפני עצמו טמא היינו כשהחוט שלם אבל נפסק קצתו ונשאר מן החוט ומן הגרגרים מלא צואר קטנה טמא ורבי אליעזר סבר אם נשתייר מלא צואר קטנה ובו אפילו טבעת אחת כלומר חוליא אחת אכתי תכשיט הוא הרא"ש ז"ל ובזה אין מקום לקושית הרב רבי שמשון ז"ל.
ר' אליעזר אומר וכו': ואין הלכה כר' אליעזר:
וכעדשה מלמעלה: כזה %:
כקדדה טמא וכו' וכעדשה טמא וכו': יש גורסים הקדרה טמאה והעדשה טמאה:
כלי בית קבול: אית דלא גרסי מלת בית. ומנקדים הלמ"ד בחירק:
צנורא טהורה: בתוספתא פליג ר"א אמתני' דצנורא של נזם טמאה בפ"ע ואני רואה הגירסא שם ביו"ד וה"א בכל הדפוסין צנירה:
ונפרק: טהור דאין ראוי לתשמיש משנפרק ואין כלי מתכות מקבלין טומאה אלא בא' משלש תנאים הללו או שיהיה לו שם בפ"ע או שיהיה תכשיט או שיהיה לו בית קבול הרמב"ם ז"ל: