משנה כלאים ז ו

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת כלאים · פרק ז · משנה ו | >>

לחצו כאן למהדורת ויקיטקסט המבוארת

האנס שזרע את הכרם ויצא מלפניו, קוצרו אפילו במועד.

עד כמה הוא נותן לפועלים? עד שליש.

יתר מכאן, קוצר כדרכו והולך אפילו לאחר המועד.

מאימתי הוא נקרא אנס? משישקע.

משנה מנוקדת

הָאַנָּס שֶׁזָּרַע אֶת הַכֶּרֶם וְיָצָא מִלְּפָנָיו,

קוֹצְרוֹ אֲפִלּוּ בַּמּוֹעֵד.
עַד כַּמָּה הוּא נוֹתֵן לַפּוֹעֲלִים? עַד שְׁלִישׁ.
יָתֵר מִכָּאן, קוֹצֵר כְּדַרְכּוֹ וְהוֹלֵךְ, אֲפִלּוּ לְאַחַר הַמּוֹעֵד.
מֵאֵימָתַי הוּא נִקְרָא אַנָּס? מִשֶּׁיִּשָּׁקֵעַ:

נוסח הרמב"ם

האנס שזרע את הכרם, ויצא מלפניו -

קוצרו - ואפילו במועד.
עד כמה הוא נותן לפועלים? - עד שליש;
יותר מכן - קוצר כדרכו והולך, ואפילו לאחר המועד.
מאמתי הוא נקרא אנס? - משישקע.

פירוש הרמב"ם

עוד יתבאר לך במקומו, שהקצירה בחולו של מועד אסור אלא לצורך מכריח, כמו שיתבאר במקומו. והותר לו לקצור הכלאים בחולו של מועד, כמו שאמר.

ועניין עד שליש, רוצה לומר שיוסיף להם שלישית השכר, כדי למהר בעקירתו. כגון אם יהיה שכרן שלושה פשיטים בכל יום, יתן להם ארבעה פשיטים; ואם לא ימצא אלא בשכר גדול מזה, יקצור לאיטו, ואפילו אם נמשכה הקצירה עד לאחר המועד, ולאחר המועד, יבקש פועלים בשכר הידוע ויקצרו כדרכם.

ומה שאמר משישקע, רוצה לומר משיתחבא בעל הכרם, מפחד האנס הרוצה לאנוס אותו:

פירוש רבינו שמשון

ירושלמי (שם) א"ר אחא נשתקעו ולא נתייאשו איסורו דבר תורה נתייאשו ולא נשתקעו איסורו מדבריהן ויש קרקע נגזלת א"ר לא אעפ"כ יש יאוש לקרקע (ט) משמע לכאורה דמועיל יאוש בקרקע וא"א לומר כן דמוכח בריש לולב הגזול (דף ל.) דאמר להו רב נחמן להנהו אוונכרי כי זבניתו אסא מנכרים ליגזיז אינהו וליתבו לכו מאי טעמא סתם נכרים גזלי ארעתא דישראל וקרקע אינה נגזלת כי היכי דליהוו יאוש בידייהו דידהו ושינוי רשות בידא דידן ואי יאוש מועיל בקרקע למנ"מ במאי דאינה נגזלת אי קודם יאוש אפילו היתה נגזלת לא קני ואי לאחר יאוש הרי קונה ביאוש ועוד אמרי' בההיא שמעתא דבפלוגתא דר"א ורבנן דפליגי בסוכה גזולה דמכשרי רבנן משום דקרקע אינה נגזלת והויא לה סוכה שאולה ואדם יוצא בה ידי חובתו בסוכתו של חבירו והשתא ה"ד אי לפני יאוש הא אפילו מטלטלין אין נגזלין אלא לאחר יאוש ומיהו אין משם ראיה דאם היתה סוכה מטלטלת כגון שהוציאו מסוכתו שבראש העגלה או בראש הספינה לא היה יוצא בה לא לפני יאוש ולא לאחר יאוש משום דממעטי' בפ"ק דסוכה (דף ט.) מדכתיב לך להוציא את הגזולה ולפני יאוש נמי לא חשיבא כשאולה דמטלטלין הנגזלין לאו ברשות בעלים קיימי אבל קרקע הנגזלת ברשות בעליה קיימא ויש לדקדק מהא דתניא בחזקת הבתים (דף מג:) מכר לו בית מכר לו שדה אין מעיד לו עליה מכר לו פרה מכר לו טלית מעיד לו עליה ומוקי לה בראובן שגזל שדה משמעון ומכרה ללוי ואתא יהודה וקמערער דלא ליזיל שמעון לאסהודי ללוי דניחא ליה דהדרא אבל פרה וטלית לא הדר דהוה ליה יאוש ושינוי רשות משמע בהדיא דבקרקע לא מהני יאוש וכי תימא משום דקסבר יאוש #(ב) לא קני ושינוי רשות לא שייך בקרקע האי טעמא דיאוש לא קני משום דבאיסורא אתא לידיה כדמפרש במרובה (דף סו.) וה"נ גבי קרקע נתיאש קודם שהחזיק בה הלוקח כמו גבי פרה וטלית לפיכך צריך לפרש הא דירושלמי הא דר' לא אמר אעפ"כ יש יאוש לקרקע דוקא לענין כלאים לאסור מדרבנן והכי קאמר נשתקעו הבעלים ולא נתייאשו איסורו דבר תורה דאם נשתקעו שם הבעלים מן השדה ונקרא על שם האנס אע"פ שלא נתייאשו הבעלים ולא אמרו ווי ליה לחסרון כיס אנן סהדי דמייאשי ואפילו עומד וצווח הוי כצווח על ספינתו שטבעה בים ואיתסרא מדאורייתא בזריעת האנס אבל נתייאשו ולא נשתקעו לא מיתסרא מדאורייתא דקרקע אינה נגזלת אבל מדרבנן אוסר ופריך ויש קרקע נגזלת כלומר אפילו מדרבנן ומשני דיש יאוש לאסור מדרבנן משום כלאים אבל מדאורייתא אין יאוש מדלא אסור מדאורייתא ומיהו הכא דנשתקעו שם הבעלים אפילו מדאורייתא יש יאוש מדהוי איסורו דבר תורה ועוד יש לפרש בענין אחר דנשתקעו הבעלים ולא נתייאשו איסורו ד"ת לא מחמת זריעת האנס קאמר אלא כשהלך לו האנס ונשאר הכרם לפני הבעלים ולא עקרו ממנו הכלאים והוסיף מאתים איסורו דבר תורה מחמת הבעלים שמקיימין כלאים בכרם דדידהו הוי כיון דלא נתייאשו אבל נתייאשו ולא נשתקעו דרבנן ואיכא פירכי טובא ללשון זה וראשון עיקר ובמסכת ערלה פרק קמא תניא בירושלמי (הל' ד) בשם ר' שמעון בן אלעזר נוטע לרבים חייב בנוטע בתוך שלו ברשות הרבים פטור בגזל קרקע ויש קרקע נגזלת א"ר אילא אע"פ שאין קרקע נגזלת יש יאוש לקרקע וכולהו מילתא תמיהא דהא מתני' דהתם קתני הגזלן שנטע חייב ותו מאי פריך בברייתא ויש קרקע נגזלת דמשמע משום דנגזלת ויש יאוש פטור מן הערלה אדרבה מכח זה יש לחייב כנוטע לתוך שלו ועוד הא [מדמה] נוטע לרשות הרבים לגזל קרקע ונטעה והיינו בלא יאוש דומיא דרשות הרבים דלא שייך בו #(ג) יאוש ואם מתקנה הוא דיש יאוש צריך לאוקומא בשנשתקעו שם הבעלים:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

האנס - שגזל כרם וזרעו:

ויצא מלפניו - שחזר הכרם לבעליו כשהוא זרוע:

קוצרו אפילו במועד - ואע"פ שאינו דבר האבד שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו, אעפ"כ מפני מראית העין התירו לקצור במועד שלא יהא נראה כמקיים כלאים בכרם. א"נ אם הוא ירא שמא יוסיף מאתים במועד אז הוי דבר האבד, דאף ע"ג דהאנס לא אסרן דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו מכל מקום אם הוסיפו מאתיים לאחר שחזרה לבעלים קדש, דלא גרע מלכשאחזור אלקטנו או סערתו הרוח לפניו דתנן לעיל שקדש:

עד שליש - אית דמפרשי עד שליש בשכר הפועלים, שאם לא מצא פועלים אלא בשליש יותר על שכרן הראוי יתן כדי שיעקור הכלאים מיד, יותר על זה לא יתן אלא קוצר כדרכן אע"פ שהכלאים משתהין בכרם. ואית דמפרשי עד שליש ממה ששוין פירות הכרם ותבואת השדה יתן לפועלים כדי לעקור הכלאים מיד, יותר משליש שווי פירות הכרם ותבואת הזרע לא יתן, אלא ימתין עד שיקצור כדרכו:

מאימתי נקרא אנס - כלומר מאימתי נקרא הכרם על שם האנס להחשב כשלו לאסרו בזריעה:

משישקע - שם הבעלים מן הכרם ויקרא ע"ש הגזלן, מאותה שעה תהיה הכרם חשובה כשלו ויקדש כל מה שיזרע בה:

פירוש תוספות יום טוב

קוצרו ואפילו במועד. כתב הר"ב ואע"פ שאינו דבר האבד שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו. וכ"כ ג"כ בפירוש השני. וא"כ משנתנו כר"י ורבי שמעון דלעיל והוה מחלוקת ואחר כך סתם דהלכה כסתם. ולעיל פסקו הר"ב והרמב"ם דלא כוותייהו ובפרק הערל דף פג פליגי אמוראי בפסק הלכה. והרמב"ם בחבורו פ"ה חזר מפסק דהכא ופוסק כר"י ור' שמעון וכעובדא דר"ע:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

.אין פירוש למשנה זו

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

האנס כו':    קוצר אותו מיד דאין אדם אוסר דשא"ש וסתמא כר"י כדכתיבנא דהלכתא כותיה והוי מחלוקת ואח"כ סתם:

ואפי' במועד:    פי' הרא"ש ז"ל אע"ג דאינו דבר האבד דאין אדם אוסר דשא"ש מפני מראית העין התירו לו לקוצרה שלא יהא נראה כמקיים כלאים בכרם והעתיק כל פירושו הר"ע ז"ל:

עד שליש:    פי' הרמב"ם ז"ל ר"ל שיוסיף להם שלישית השכר כדי למהר בעקירתו כגון אם יהי' שכרן שלש פשיטין בכל יום יתן להם ד' פשיטין ע"כ:

משישתקע:    פי' הרמב"ם ז"ל משיתחבא בעל הכרם מפחד האנס שאנס אותו דדמי לסקריקון דגיטין. וכ' הר' יהוסף ז"ל משישקע פי' אבל קודם שישקע הוא נקרא יורד לתוך שדה חבירו שלא ברשות וצ"ע ע"כ:

תפארת ישראל

יכין

האנס שזרע את הכרם:    שגזל כרם וזרעו:

ויצא מלפניו:    שהוחזר לבעליו:

קוצרו אפילו במועד:    אע"ג דחה"מ אסור כל מלאכה שאינו דבר האבד. והרי האנס א"א שיאסרו. שאינו שלו. ואף שיוסיף ר' אצל בעה"ב. לא יהא נאסר. דהרי לא ניחא לי' כפ"ה סי' ל"א. ולא דמי לכשאחזור אלקטנו פ"ה מ"ו. דהתם מחמת עצלותו ניחא ליה שיתקיים עד שיחזור. משא"כ הכא מחמת איסור מלאכת מועד הוכרח להניחו ואינו נאסר. וכמוצא חמץ בביתו ביו"ט שאינו עובר בב"י [כפסחים ד"ו א] מדלא ניחא ליה בעכובו [כתוס' שם דכ"ט ב]. י"ל דעכ"פ מראית עין איכא דיסברו דניחא ליה:

עד כמה הוא נותן לפועלים עד שליש:    י"א שליש יותר מהראוי ליתן. וי"א שליש שויי כרמו:

קוצר כדרכו והולך אפילו לאחר המועד:    ואע"ג דביני ביני יוסיף ר' אפ"ה כיון דאנוס הוא מותר וכלעיל פ"ה מ"ו וז':

מאימתי הוא נקרא אנס:    ר"ל אימתי יהיה חשוב כאילו השדה שלו שיאסרו:

משישקע:    שנשכח שם בעליה. אז נאסר מדאורייתא. אבל ביאוש לחוד. אסור רק מד"ס:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים