משנה כלאים ה ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת כלאים · פרק ה · משנה ד | >>
גפן שהיא נטועה בגת או בנקע, נותנין לה עבודתה, וזורע את המותר.
רבי יוסי אומר, אם אין שם ארבע אמות, לא יביא זרע לשם.
והבית שבכרם, זורעין בתוכו.
גֶּפֶן שֶׁהִיא נְטוּעָה בְּגַת אוֹ בְּנֶקַע,
- נוֹתְנִין לָהּ עֲבוֹדָתָהּ, וְזוֹרֵעַ אֶת הַמּוֹתָר.
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
- אִם אֵין שָׁם אַרְבַּע אַמּוֹת, לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם.
- וְהַבַּיִת שֶׁבַּכֶּרֶם, זוֹרְעִין בְּתוֹכוֹ:
גפן שהיא נטועה בגת, או בנקע -
- נותנין לה עבודתה - וזורע את המותר.
- רבי יוסי אומר:
- אם אין שם ארבע אמות - לא יביא זרע לשם.
- והבית שבכרם - זורעין בתוכו.
"נקע" - חפירה יתקבצו שם המים.
וכבר זכרתי לך פעמים רבות, מעבודת הכרם ששה טפחים. והודיענו שאף על פי שתהיה כלאים עם הגפן בחפירה אחת, הוא מותר, כשיהיה בין הזרעים ששה טפחים.
ורבי יוסי אוסר, עד שיהיה בגת ארבע אמות, ואז ירחיק מן הגפן ששה טפחים, וזורע את המותר, על הדרך המחויב במחול הכרם וקרחת הכרם.
ואין הלכה כרבי יוסי:
נקע מלשון נקעים דפ' בית כור (דף קב:) והן כעין גומות ואמרי' בירושל' (בפרקין שם) מג' עד ד' היא מתניתין פחות מג' כסתום מג' עד ד' משלים ד' וזורע מיד והשתא לפי שיטה זו מיירי מתניתין בגת ונקע רחבין ג' טפחים וארוכין ב' וג' אמות:
נותנין לה עבודתה. היינו ו' טפחים לאורך וזורע את המותר ולרוחב משלים ד' טפחים לאורך וזורע מיד בחוץ אבל אם אינם רחבין שלשה הוו להו כסתום וצריך ליתן לכל רוח ששה טפחים כדת עבודת גפן יחידית ויש ספרים שכתוב כאן נותנין לה עבודתה ד"א ושיבוש הוא:
לא יביא זרע לשם. אפילו מרחיק ו"ט אבל כשיש ד"א סגי בהרחקה ששה כמו עריס דבצד גדר לרבי יוחנן בן נורי כמו שאפרש בפרק ו':
והבית שבכרם. שסביבות הבית גפנים זורעין בתוכו בירושלמי (שם) דריש ליה מקרא רבי שמואל בשם ר' אבין ובבתי כלאים החבאו (ישעי' מב) בית שמחביאין בו את הכלאים:
נקע - בקעים שבשדות כעין גומות:
נותנים לה עבודתה - ששה טפחים שזו היא עבודת גפן יחידית:
וזורע את המותר - ולא אמרינן דמיחזי ככלאים כיון שהגפן והזרעים בתוך הגת או בתוך הנקע:
אם אין שם ד"א אסור - כדין מחול הכרם דפרקין דלעיל דנותן ארבע אמות לעבודת הכרם ד. ואין הלכה כר' יוסי:
והבית שבכרם - שסביבות הבית יש גפנים:
זורעים בתוכו - ולא אמרינן הואיל והגפנים מקיפים אותו מארבע רוחותיו אין המחיצות מועילות ה:
רבי יוסי אומר אם אין שם ד' אמות לא יביא זרע לשם. כתב הר"ב כדין מחול הכרם דפירקין דלעיל דנותן ארבע אמות לעבודת הכרם. ותימה דא"כ צריך שיהיה יותר מארבע אמות דצריך שיהיה הכי נמי. אין זה במשמע לשון הר"ב ועוד דהוה ליה לכתוב סתם כדין עבודת הכרם דמרחיק ארבע אמות. אבל לשון הרמב"ם כך הוא ור"י אוסר עד שיהא בגת ארבע אמות ואז ירחיק מן הגפן ששה טפחים וזורע את המותר על הדרך המחוייב במחול הכרם וקרחת הכרם ע"כ. מדמה להו למחול וקרחת דכי היכי דמצריך התם ששה עשר אמה או י"ב וכי הוו הכי סגי מיהא להרחיק רק ארבע אמות ושיזרע המותר. והכא נמי דכוותה שצריך שיעור ארבע אמות אבל כי הוו הכי אינו חייב להרחיק רק ששה טפחים וזורע המותר. ולשון הר"ש אבל כשיש ארבע אמות סגי בהרחקת ששה. כמו עריס דבצד גדר לר"י בן נורי כמו שאפרש בפ"ו ע"כ:
והבית שבכרם זורעין בתוכו. כתב הר"ב ולא אמרינן הואיל והגפנים וכו' אין המחיצות מועילות. וכאילו אויר הכרם מקיף הזרע שבבית וגרע משומירה. וכתב הר"ש בירושלמי דריש לה מקרא ר' שמואל בשם רבי אבין ובבתי כלאים החבאו (ישעיה מב) בית שמחביאין בו את הכלאים ע"כ. ולהרמב"ם פירש אחר בחבורו:
אמר יום טוב ראיתי כי טוב. שבתחלה אפרש המשנה בלשון קצרה כדי שתהא מפורשת לכל במעט עיון. ואח"כ אעתיק לשון הרמב"ם בפירושו ואשים ציוריו בתוכו ולא כאשר באו בדפוס הכסף משנה כי שם בלבלו המדפיסים ולא עלו בידם כהוגן. ואת"כ אבאר אותם אחת לאחת בבאור מספיק מאד וממילא רווחא שמעתתא שדברי הר"ש מנוחתו כבוד ובמקומו מונח הם בטלים במקום הזה לא שרירין ולא קיימין. ואחרי ככלות הכל. הנני יוסיף להפליא על דברי הרמב"ם מה שגם בעיני כל משכיל יפלא הפלא ופלא. ואזכיר גם דברי הראב"ד ופירושו ומה שיש להשיב גם עליו. ותדע אף תשכיל מן מוצא ותכלית הדברים. מה ראיתי על ככה ומה הגיע אלי שפירשתי המשנה בטעם אחר מפירושיהם. ואתה תבחר ותקרב:
(ד) (על הברטנורא) ותימא דאם כן צריך שיהיה יותר מד' אמות דצריך שיהיה רחוק ד' אמות. וכי תימא דאין הכי נמי אין זה במשמע לשון הר"ב. ועיין בתוי"ט:
(ה) (על הברטנורא) וכאלו אויר הכרם מקיף הזרע שבבית וגרע משומרה. ובירושלמי דריש לה מקרא (ישעיה מ"ב) ובבתי כלאים התבאו בית מתביאין בו את הכלאים:
גפן שהיא נטועה בגת או בנקע וכו': מצאתי שפי' רש"י ז"ל בסוכה פ' הישן (סוכה ד' כ"ה) גבי שבת בתל שהוא גבוה וכו' וכן בנקע שהוא עמוק עשרה וכו' מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה. פי' וכן בנקע גומא העשויה מששת ימי בראשית ווליא"ה ע"כ. ואי' בפ' מי שהוציאוהו (עירובין ד' נ') אלא ששם כתוב וכן בבקעה וטעות הוא שם ושם לא פי' רש"י ז"ל דבר. וברמב"ם שם פ"ז סי' כ"ג כ"ד כתב ואם הי' עמוק עשרה והי' רוחב שפת החריץ למעלה ד' אסור לזרוע בתוכו אע"פ שהרחיק ששה ע"כ. ופי' הר"ש והרא"ש ז"ל ע"פ הירוש' דמתני' מיירי בגת ונקע רחבין ג"ט וארוכין ב' וג' אמות ונותנין לה עבודתה היינו ו"ט לאורך וזורע את המותר ולרוחב משלים ארבעה (ס"א ששה) טפחים וזורע מיד בחוץ אבל אם אינם רחבין שלשה הו"ל כסתום וצריך ליתן לכל רוח ו"ט כדי עבודת גפן יחידית ע"כ. וכ' הר"ש ז"ל דיש ספרים שכתוב כאן נותנין לה עבודתה ד' אמות ושבוש הוא ע"כ ובמקום אחר מצאתי תורף לשונם של הר"ש והרא"ש ז"ל כך נותנין לה עבודתה דהיינו ששה טפחים. ומשמע דמצטרפין המקום הפנוי למטה ועליו מוסיפין התשלום למעלה עד ו"ט. ומפ' בירוש' וכגון דאיכא משלשה עד ארבעה למטה אז משלים הד' מלמעלה להשלים ששה ולא פחות דלא חשיב מקום פחות מד' אבל אי שטח שלמטה פחות משלשה לאו כלום הוא ונותנין כל הששה למעלה ע"כ. אבל הרמב"ם ז"ל ס"ל דהאי ירוש' לא קאי ארישא רק אסיפא דהבית שבכרם וכמו שפסק שם פ"ז וז"ל הבית שבכרם אם הי' יותר משלש על שלש טפחים. זורעין בתוכו ירק ואם היה פחות משלשה ה"ה כסתום ע"כ:
יכין
גפן שהיא נטועה בגת או בנקע: גומא:
נותנין לה עבודתה: ו' טפחים:
וזורע את המותר: בהגומא. ול"א דגומא מצרף לגפן ולהזרע:
רבי יוסי אומר אם אין שם ארבע אמות: ר"ל כל רווח הגת:
לא יביא זרע לשם: וביש ד"א סגי במרחיק ששה טפחים [אב"י ועי' רכ"מ פ"ז דכלאים הל"ה דפירש דצריך הרחקה ד"א]:
והבית שבכרם זורעין בתוכו: אף דגפנים סביב מבחוץ. דכיון דמקורה אין כאן תערובות כלל. ואפילו סוככים הגפנים על גג הבית שרי מה"ט:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת