מלאכת שלמה על כלאים ה

<< · מלאכת שלמה · על כלאים · ה · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה א

ונטועות כהלכתן:    דהיינו שתים כנגד שתים וכוליה לשון ר"ע ז"ל עד סוף. אמר המלקט כן פי' הר"ש ז"ל ואפשר שטעמו ז"ל דאע"ג דנימא דהלכה כחכמים דאמרי בסמוך כרם שהוא נטוע על פחות פחות מד' אמות דנקרא כרם מצינן למימר דמחמרי רבנן בחרבנו יותר ממטעתו ובעינן הכא ד' אמות אלא דק"ק דאתו כשיטת ב"ש דבפירקין דלעי' סי' ח'. וכתב ה"ר יהוסף ז"ל פי' בירושלמי כזה % ע"כ. ה"ג הרי זה נקרא כרם דל כרם שהוא נטוע כו':

משנה ב

כרם שהוא נטוע על פחות פחות מד' אמות:    בשלהי פ' המוכר פירות רמי דר"ש אדר"ש ודרבנן אדרבנן דהכא קאמרי רבנן רואין את האמצעיות כאילו אינם ור"ש ל"ל רואין והתם תניא אפכא לגבי מת דתניא מצאן רצופין ואין ביניהם מד"א ועד ח' יש להם תפוסה ואין להם שכונת קברות ר"ש בן יהודה אומר משום ר"ש רואין את האמצעיים כאילו אינם והשאר מצטרפין מד"א ועד ח' קשיא דרבנן אדרבנן קשיא דר"ש אדר"ש ומשני דר"ש אדר"ש לא קשיא הכא לא נטעי אינשי אדעתא למיעקר בינתיים הלכך לשם כרם נטע הכל וכיון דלא נטע כהלכתו לא חשיב כרם. הכא זימנין דמתרמי ליה בין השמשות ומקרי ומנח לי' בין המתים אדעתא למהדר ולפנוייה משם ושמא נאנס או שכח. דרבנן אדרבנן נמי לא קשיא הכא כיון דמינוויל לחזור ולפנותו משם לא מקרי קבר הלכך לגמרי נקבר לשם. אבל הכא גבי כרם מימר אמר דהי מינייהו דשפיר שפיר ודלא שפיר ליהוי לציבי הלכך רואין את האמצעיות כאילו אינם. וכ' הר"ש ז"ל דבירוש' פליג אסוגיא דסוף המוכר פירות דאר"ש ב"ר בא בשם ר"י כשם שחלוקין כאן כך הם חלוקים בשכונת קברות ואדרבא התם איפכא ע"כ. וחכ"א כרם דרואים את האמצעיים כאילו אינם דכל העומד ליעקר כעקור דמי וחומרא היא גבי כלאים רשב"ם ז"ל. והלכה כחכמים. וברמב"ם פ"ז דה' כלאים סי' ב' פסק כר"ש הפך ממה שפסק כאן בפי' המשנה. וגם שם בכ"מ אני רואה שדלג מלת כרם מדברי חכמים ולא כתב אלא וחכ"א רואין וכו' ומ"מ ממילא משתמע דהאי רואין היינו משום דהוי כרם. ופירש"י ז"ל בריש עירובין טעמא דר"ש דאמר אינו כרם הואיל וא"ל כל צרכו בין שורה לשורה להילוך העגלה והוי כיער ומותר בכלאים. ובירוש' תני אמר להן ר"ש לחכמים. אותם שאתם אומרים רואין את האמצעיות כאילו אינם הרי הן עיקרו של כרם דאולי הן היותר חשובות הלכך כולהו חשבינן כאילו אינם. וע' ירוש' דפ"ק דשביעית ד' ל"ג. וע' בנמוקי יוסף פ' הספינה ד' ר"ב. ופי' הרמב"ם ז"ל וענין רואין את האמצעיות כאילו אינם פירשו בתלמוד שהוא מותר להדלותן ע"ג זרעים מפני שהן כשאר העצים וזה ענין מה שאמר כאילו אינם ופי' להמשיכן ולהטעותן ע"ג הזרעים ע"כ. משמע דגריס מלת כרם בדברי חכמים ודקתני בתר הכי רואין את האמצעיות וכו' מלתא באפי נפשה היא:

משנה ג

מראש הכרם ועד סופו:    אית דגרסי ועד ראשו וכן הגיה ה"ר יהוסף ז"ל:

זורעין בתוכה:    כלומר בראשה למעלה וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ז וז"ל שומרה שבכרם אם גבוהה עשרה ורחבה ד' מותר לזרוע בראשה ירק ובלבד שלא יהו השריגים נוגעים בה כדי שלא יראה ירק בתוך הכרם מלמעלה ע"כ. ונראה דנקט בתוכה משום דאית לי' לתנא דכל דבר דרחב ד' וגבוה עשרה אמרי' בי' גוד אסיק ומוקף מחיצות הוא כדאיתא בפ"ק דשבת ולהכי שייך למיתני תוכה. וה"ר יהוסף ז"ל הגיה בראשה. וכתב הרמב"ם ז"ל שם בפרק ז' בד"א במרובעות אבל אם היתה השומרה עגולה צריכה שיהיה בתוכה חלל ד' טפחים כדי שתהי' מופלגת מן הארץ וצריכה עפר על ראשה מלמעלה שלשה טפחים ע"כ והוא מן הירושלמי:

בפי' ר"ע ז"ל. ואם הי' שער כותש רבנן וכו'. אמר המלקט צריך למחוק מלת רבנן. ותמה הר"ש ז"ל ששינה התנא לשונו דהכא וגם בפ"ב דפאה קתני שער כותש ובפרקין דלעי' קתני אם ערסן מלמעלה ושמא ערסן בידי אדם וכותש ממילא. וי"מ כאן ובפאה שער כותש שהשומירה עפר הנפרד אסור לפי שפעמים תבוא הרוח ותטלנו ונמצא שומירה פחותה מד' ומעשרה ולכך אסור ע"כ. ונלע"ד דאפשר דערסן דקאמר ר"י היינו אע"פ שאינם מעורבין יותר מדאי כמו שער כותש כדרך כל עושי עריס. ובירוש' דפאה מיבעיא לן אי בעינן כותש ע"ג הגדר פי' שיהיו נטויין ע"ג הגדר וכותשין אותו שמחלידין הכותל ומעלה אבק או כותשין הענפים למעלה זע"ז וכותש לשון מריב וחולק כמו מתכתשא דא בדא דבראשית רבה ואסיקנא התם דאפי' השער כותש אסור וכ"ש הגדר כותש והכא מפני שהן גפנים ואין לענפיהם כח לעמוד בפ"ע פשיטא דנוטין ע"ג השומרה ממש קאמר ומש"ה לא מיבעיא ליה הכא כן פי' הר"ש שירילי"ו ז"ל וע' בהר"ש ז"ל. ובירוש' תני א"ל ר"א אי אתם מודים לי שעומק כגבוה. א"ל הן אלא שאויר הכרם מקיף. פירוש דאיכא כרם מהאי גיסא וכרם מהאי גיסא. מסתברא ר"א יודה לראב"י. ראב"י לא יודה לר"א. פי' ר"א דגת יודה לראב"י גבי חריץ. דהא אית לי' לר"א סתם דהוא ר"א בן הורקנוס שעמוק כגבוה. וה"ט דגת אע"ג דאינו מפולש וכ"ש גבי חריץ דאיכא תרתי. ראב"י לא יודה לר"א דגבי גת מקיף לו הכרם מארבע רוחותיו:

משנה ד

גפן שהיא נטועה בגת או בנקע וכו':    מצאתי שפי' רש"י ז"ל בסוכה פ' הישן (סוכה ד' כ"ה) גבי שבת בתל שהוא גבוה וכו' וכן בנקע שהוא עמוק עשרה וכו' מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה. פי' וכן בנקע גומא העשויה מששת ימי בראשית ווליא"ה ע"כ. ואי' בפ' מי שהוציאוהו (עירובין ד' נ') אלא ששם כתוב וכן בבקעה וטעות הוא שם ושם לא פי' רש"י ז"ל דבר. וברמב"ם שם פ"ז סי' כ"ג כ"ד כתב ואם הי' עמוק עשרה והי' רוחב שפת החריץ למעלה ד' אסור לזרוע בתוכו אע"פ שהרחיק ששה ע"כ. ופי' הר"ש והרא"ש ז"ל ע"פ הירוש' דמתני' מיירי בגת ונקע רחבין ג"ט וארוכין ב' וג' אמות ונותנין לה עבודתה היינו ו"ט לאורך וזורע את המותר ולרוחב משלים ארבעה (ס"א ששה) טפחים וזורע מיד בחוץ אבל אם אינם רחבין שלשה הו"ל כסתום וצריך ליתן לכל רוח ו"ט כדי עבודת גפן יחידית ע"כ. וכ' הר"ש ז"ל דיש ספרים שכתוב כאן נותנין לה עבודתה ד' אמות ושבוש הוא ע"כ ובמקום אחר מצאתי תורף לשונם של הר"ש והרא"ש ז"ל כך נותנין לה עבודתה דהיינו ששה טפחים. ומשמע דמצטרפין המקום הפנוי למטה ועליו מוסיפין התשלום למעלה עד ו"ט. ומפ' בירוש' וכגון דאיכא משלשה עד ארבעה למטה אז משלים הד' מלמעלה להשלים ששה ולא פחות דלא חשיב מקום פחות מד' אבל אי שטח שלמטה פחות משלשה לאו כלום הוא ונותנין כל הששה למעלה ע"כ. אבל הרמב"ם ז"ל ס"ל דהאי ירוש' לא קאי ארישא רק אסיפא דהבית שבכרם וכמו שפסק שם פ"ז וז"ל הבית שבכרם אם הי' יותר משלש על שלש טפחים. זורעין בתוכו ירק ואם היה פחות משלשה ה"ה כסתום ע"כ:

משנה ה

כתב ר"ע ז"ל. הנוטע ירק בכרם פי' משנה זו פירשתי למטה בסוף זה הקונט' ע"כ והא לך כל לשון פירושו ז"ל הנוטע ירק כו' א). ל' הח' ה"ר יהוסף ז"ל במשנה זו. אימתי בזמן שהן נטועות על ד' ד' כו'. פי' משנה זו לפי דברי הירו' כך הוא פי' אם יש בכאן כרם של כמה שורות וכל גפן רחוקה מחבירתה ד' אמות או ה'. והנה כשהוא נותן ירק באמצע הכרם סביב גפן א' הוא מקדש סביב אותו [הירק] ט"ז אמה לכל רוח ולא יותר והנה כשהן נטועים על (ה' ה')[ד' ד'] אמות דהיינו שהאויר שבין שורה לחבירתה הוא ד"א וכן בין כל גפן לחבירו הרי אינו יכול לקדש אלא ג' שורות בכל צד והרי הן שלש מכאן וג' מכאן וא' באמצע הרי ז' שורות אבל יותר אינו מקדש כי מגפן האמצעית עד הסמוכה לה יש אויר ד' אמות ומזו לשניה כ"כ ד"א וכן מזו לשלישית הרי יש ביניהן י"ב אמות בלעדי מקום הגפנים שהן חצי אמה או פחות והרי אינו אוסר לו שום שורה אחרת כי היא רחוקה יותר מט"ז אמה. וכן על ה' ה' כשהן נטועים על ה' ה' א"א לקדש אלא שלש שורות לכל צד שהן ז' גפנים על ז' גפנים שהן מ"ט גפנים. והנה אותם הגפנים שהן בקרן זוית ג"כ אינם מתקדשות כי הן רחוקים יותר מט"ז אמות בעבור האלכסון שלהם הרי נשארו שם מ"ה גפנים. ונ"ל שאף על פי שאמרה המשנה שכשהן נטועות על ד' ד' או על ה' ה' שמקדש מ"ה גפנים מ"מ אינו שוה הנוטע על ד' ד' להנוטע על ה' ה'. כי הנוטע על ד' ד' פעמים שהוא מקדש יותר ממ"ה גפנים כגון שנטע ירק סביב הגפן האמצעית ברוחב אמה או שתי אמות או יותר שאז הוא מקדש ט' שורות וכן כשהן נטועות על ה' ה' פעמים שהוא מקדש פחות ממ"ה גפנים כגון כשיש ירק מעט סביב הגפן האמצעית שאז אינו מקדש אלא ל"ז גפנים כי השתי גפנים שהן משני צדי כל קרן זוית הם ג"כ רחוקים מהירק יותר מט"ז אמה כי הם רחוקים מהגפן האמצעית ט"ו בלעדי האלכסון ויש להם אלכסון של עשר על עשר שהוא ד' אמות הרי הם רחוקים י"ט אמה ב) א"כ אינו דוחה הנטוע על ד' לנטוע על ה'. אבל הבנת המשנה כך היא כי הנטוע על ד' א"א שיקדש פחות ממ"ה והנטוע על ה' א"א יותר ג) אלא א"כ הי' נטוע כו'. ע"כ. וע' ברמב"ם רפ"ו כי הפירוש שהביא מהרי"ק ז"ל בשם ה"ר ישראל שהוא בעל יסוד עולם שהשיב להרא"ש ז"ל הוא הפי' שתפס ג"כ ר"ע ז"ל לעיקר. אכן החכם הר"ש שירילי"ו ז"ל הקשה שתי קושיות גם על פי' זה ובסוף דבריו ז"ל כ' וראיתי שהרמב"ם ז"ל פסק דכל גפן שתפול תוך מ' אמה ה"ה מתקדשת וא"כ קשה מאד כשנטועות ד' על ד' אמאי תני מ"ה טובא הוו לכך נראה לי דברים כפשטן {הגהה. כל המכוון של הרב ז"ל בקצור כי לד' על ד' יש שם כרם קטן ועבודת הכרם ד' אמות בתוך שלש שורות דהיינו י"ב אמה גם בה' על ה' אע"פ שאין שם עבודה יש שם כרם גדול בג' שורות דהיינו ט"ו אמות שהוא כל מקום המ"ה גפנים המתקדשות בין כשהם ד' על ד' בין כשהן ה' על ה' ולזה לא נקט תנא ברישא ט"ז אמה לכל רוח כיון שי"ל כרם ועבודתו בג' שורות או כרם בשורות אבל בסיפא דלא מצי למנקט שיעור כרם בג' שורות לא כרם קטן ולא כרם גדול לא עם עבודה ולא בלתי עבודה שאין נכנסות ג' שורות באורך כרם ר"ל בשיעור כרם דהיינו ט"ז אלא בו' על ו' יש יותר ב' אמות ובז' על ז' יש שם אמה א' (נ' דצ"ל ה' אמות) יתירה מכרם ועבודתו להכי נקט לשון ט"ז אמה שהוא שיעור כרם היותר גדול: } דברישא לא תני ט"ז אמה לכל רוח ואינו אוסר אלא י"ב לכל רוח מלבד מקום הכרתין. ובה' על ה' אוסר ט"ו לכל רוח מלבד מקום הכרתין והדר אוסר {הגהה. נ"ל שצ"ל והדר קתני דבשש ושבע אוסר:} שש עשרה. וטעמא דמלתא דנקטינן לעיל דשיעור עבודה של חוץ לכרם ד"א ותו לא דתנן הזורע ד"א שבכרם בש"א קידש שורה א' ובה"א קידש שתי שורות ושיעור כרם פעמים ח' אמות פעמים מושך עד ט"ז ולא ט"ז של אויר אלא עם הגפנים וטפי לא כדתניא {הגהה. בפ"ג דתוספת בכורים:} בתוספתא שתים כנגד שתים מד' אמות ועד ח'. וזנב מד"א ועד ח'. ותניא לעיל בירוש' דשיעור כרם ג' כנגד ג' והא דאמרי' אחת יוצאה זנב הא אמרי' לעיל דהעבודה מודדין בקו ישר ורואין כאילו יש אחרת כנגדה {הגהה. פי' כלומר ולא פליגן ברייתות אהדדי:} וא"כ כשזרע סביב הגפן האמצעית ירק ויש בין גפן לגפן ד' חוץ מהעיקר הנהו ד' שתופש מהן הירק משהו היינו ד' של עבודת הכרם ואסרינן ג' שורות סביבה שהוא שיעור כרם של ג' ג' וכיון דבשיעור י"ב מן הירק {הגהה. פי' ממקום הירק:} יש שיעור עבודה וכרם סביבה אין לאסור עוד. וה"ט דלא אסרי' אלא מ"ה גפנים דיהבי' לי' כרם למזרח וכרם למערב [אולי צ"ל ג"כ וכרם לצפון] וכרם לדרום ובגפן הזוית שנוציא דמו לעגולות. דכי היכי דכי זרע חוץ לכרם תופש העבודה ועוד שיעור כרם לכל מקום שיוכל להגיע הכי נמי הכא. ומש"ה בעינן שתהא האמצעית עגולה ירק שיהו שוות כל הרוחות של הקידוש {הגהה. פי' לי"ב אע"פ שמצד הזוית אין שם בדרך אלכסון כ"א שתי שורות מ"מ הרי יש שם י"ב אמה:} וטעמא דה' על ה' היינו דאכתי חוץ למקום הירק נכנסות ג' שורות דהוו שיעור כרם {הגהה. ר"ל כרם גדול עם מקום הגפנים:} בט"ו אמה ואע"ג דאין הירק תוך עבודה אלא תוך הכרם וממקום נטיעת הירק מתחיל הכרם {הגהה. פי' לפי שהכרם הגדול הוא ט"ז אמה עם מקום הגפנים והכא שהוא ט"ו אמה שהן ג' אוירין של ה' ה' אין כאן עבודת הכרם:} אפ"ה כיון דנכנסות ג' שורות בט"ו אמה {הגהה. פי' כל ג' שורות מתקדשין כדמפרש ואזיל:} ולא מיעט אלא גפן הזוית ותו לא מטעמא דלעי' כל שלש שורות מתקדשין אבל כי נטועות שש על שש אין נכנסות ג' שורות בארך כרם אפי' שנמנה ממקום כרם {הגהה. נראה ירק או שמא ר"ל ממקום שרצינו לומר שהוא כרם מפני שאין כאן עבודה:} דהא הוו י"ח אמות ממקום הירק {הגהה. פי' דבשלשה אוירין של שש שש תן י"ח אמות:} ואין לך כרם בעולם דהיינו ג' כנגד ג' היותר ארוך אלא ארכו י"ו אמה ועבודתו ד"א ואילו הכא מן הגפן שסביבה ירק עד הגפנים ז' (נ' דצ"ל ו') אמות ומשום עבודה ליכא למימר דלא אשכחן עבודה אלא ד"א וטפי לא ומטעם כרם נמי ליכא דטפי משיעורא הוא {הגהה. פי' אם היא שש על שש יש לך יותר ב' אמות משיעור כרם גדול ואם היא ז' על ז' יש לך יתר ה' אמות:} הלכך לא יכנסו ג' שורות חוץ ממקום הירק אלא ממקום הירק מודדין י"ו אמה דהוא כרם היותר ארוך שבעולם ששנינו בו דמקדש {הגהה. כבר נכתב כל המכוון של הרב ז"ל בקיצור כי לד' על ד' יש שם כרם קטן ועבודה ד"א בג' שורות דהיינו י"ב אמה ובה' על ה' אין שם עבודה אלא כרם גדול דהיינו ט"ו אמה בג' שורות שהוא כל מקום המ"ה גפנים המתקדשות בין שהן ד' על ד' בין שהן ה' על ה' ולהכי לא נקט תנא ברישא ט"ז אמה לכל רוח כיון שי"ל כרם ושורות ועבודת הכרם או כרם ושורות אבל בסיפא דלא מצי למנקט שיעור כרם לא גדול ולא קטן לא עם עבודה ולא בלתי עבודה שאין נכנסות ג' שורות באורך הכרם ר"ל בשיעור כרם דהיינו ט"ז אלא בשש על שש יש יותר שתים ובשבע על שבע יש שם אחד (נ' דצ"ל חמש אמות) יתר מכרם ועבודתו נקט לשון שש עשרה אמה שהוא שיעור כרם היותר גדול: [א) א"ה לא זכיתי להבין דברי הרש"ש ז"ל גם אחרי שהמגיה ביאר דבריו ותכן כוונתו בקצרה בשני הגהות כפולות כי לפי היסוד שהביא מהא דב"ה דקידש שתי שורו' לא שמענו אלא שמקדש שלש כנגד שלש שהוא ב' שורות של שלש שלש או ג' שורות של ב' ב'. וא"כ אע"ג דנימא דבשביל דלא ידעינן מהיכן נמנה לו הגפנים לתשלום הכרם עם זה שנאסר בשביל הירק הלכך אסרי' בכל צד כל גפן שיוכל להצטרף עם הגפן הנאסר מחמת הירק על תואר כרם כמ"ש הרא"ש שם. מ"מ הגפנים הסמוכים אל הזוית לא יוכלו בשום אופן להצטרף עם הגפן הנאסר מחמת הירק לתשלום שיעור כרם כמבואר למעיין. ומדוע איפה יאסרו בנטועים על ה' ה' שרחוקים מהגפן האמצעי יותר מט"ז יותר מהגפן שבזוית עצמו. ואולי ס"ל דבזורע תוך הכרם החמירו לאסור רבוע של ג' על ג' בכל צד ועיין. גם התירוץ שכ' המחבר ז"ל על הקושיא שעל הרמב"ם ז"ל נשגבה ממני לא אוכל לה ואולי יש בה ט"ס:]} ונתגלה טעמה של משנתינו ברוך ה' אשר גלה אזן יריאיו יצפון לישרים תושיה. וראיתי לצייר פה צורת ז' שורות של ז' גפנים לכל שורה כדי שיתברר מתוך הצורה כי מגפן האמצעית לכל צד תופס כלאים שבה ג' שורות לכל צד סביבה כמין גאם והילך הצורה % כדי שיתברר למראית העין ואינה תוספת גפני הזוית עכ"ל ז"ל. ונלע"ד לתרץ על הקושיא שהעתקתי על פי' הרמב"ם ז"ל דלא תני תנא מ"ה גפנים אלא לחמש על חמש דאילו ד' על ד' טובא נינהו או על דרך שתירץ הרא"ש ז"ל לעיל:

משנה ו

כשאחזור אלקטנו:    פי' שאחר שהגיע לו עבר מעליו ואמר כשאחזור וכו'. ובירוש' מוקי לה ריב"ח בפועל שהי' מנכש בשדה שהוא עסוק במלאכתו ולא אטרחוהו רבנן להתבטל ממלאכתו ולעקרו אבל אדם אחר שהי' שם וראהו לא פלוג אלא בין כשאגיע בין כשאחזור אסור לו דמקיים כלאים הוא ובעל הבית נמי שהוא עסוק במלאכתו עשוהו כפועל והקלו נמי באגיע שם:

משנה ז

הזורע וסיערתו הרוח לאחריו מותר:    לשון הרמב"ם ז"ל פ"ה סי' י"ז או שהי' זורע או זורה בשדה לבן וסיערתו הרוח לאחריו ונפלו הזרעים בכרם וצמחו ה"ז לא נתקדש שנא' וכו'. וכ' שם בכ"מ או שהי' זורע או זורה בשדה לבן כלומר שאילו היה עושה כן בכרם אפי' סיערתו לאחריו אסור מאחר שהי' עושה בעבירה. ע"כ:

סיערתו הרוח לפניו ר"ע אומר וכו':    משמע מפי' ר"ע ז"ל שהי' גורס לפניו אסור. וגם לא הי' גורס מלות סיערתו הרוח בסיפא. וגם משמע שלא הי' גורס רע"א וכו' רק כיצד יעשה אם עשבים וכו' וכ"ה שם ברמב"ם. ולא ראיתי בשום מקום גירסא זו גם לא ראיתי מי ששונה כן. אכן הח' ה"ר יהוסף ז"ל כ' שיש ספרים דגרסי סִייָעִיתוֹ הרוח לפניו ושנראה לו שהיא גירסא יפה דלפניו שייך לשון סייעתו שהרי מסייעו למה שהוא רוצה שהרי הוא רוצה להשליכו לפניו עד כאן:

ר' עקיבא אומר וכו':    נראה שיש טעות בפי' הרמב"ם ז"ל שכתוב בדפוס והלכה כר' מאיר:

משנה ח

האירוס כו':    הראב"ד ז"ל בפ"ה הי"ט לא גריס וכל מיני זרעים אלא ה"ג האירוס והקיסוס ושושנת המלך מין זרעים ואינם כלאים בכרם וכ"ה בתוספתא פ"ג דכלאים וכ"ה ג"כ בפי' הר"ן ז"ל פ' ראשית הגז וע"ש בה' כלאים במ"ש מהרי"ק ז"ל בענין קונבוס גם ע' במש"ל פ"ב סי' ה' ובשבת פ' תולין (שבת ד' קל"ט) אשכחן נמי פלוגתא דר' טרפון וחכמים בכשות דר' טרפון אומר אינו כלאים וחכ"א כלאים. ותוספתא היא שם ספ"ג. ופי' ר"י בעל התוס' ז"ל שושנה אין זו שאנו קורין רוזא דהא חזינן דכי שקלת לפירא הדר מפיק גווזא וקרי ליה מין זרעים. ובפ' כיצד מברכין קרי כה"ג מין אילן ומברכין בפה"ע ע"כ. וגם מפירושו ז"ל משמע דלא גרסי' מלת וכל:

קנרס:    ברי"ש גריס לי' בעל הערוך ז"ל וגרסי' בבראשית רבה דרדר זו קנרס שהיא עשויה דרים דרים ותנן נמי במס' עוקצין פ"ה עוקץ קנרס טפח ונראה שהיא אותה שקורין וירינגינה בלע"ז והיא מרה וצריך למתקה באור ברותחין כדאי' ס"פ המביא כדי יין ועצה נמי עשוי דרים דרים ונראה שבשביל שצורתה כקורנס של צורפי זהב קראוה כן. הרש"ש ז"ל. וגם הרר"י ז"ל הגיה בריש אלא שכתב שבס"א בדלי"ת קונדס. אבל הרב מהרי"ק ז"ל נראה קצת שגורס קנדס בדלי"ת שכך הגיה על הרמב"ם ז"ל שכתוב שם קונבוס כתב שהוא טעות ושצריך להיות קנדס קארדו בלע"ז ע"כ. והורה מקום שהוא ספ"ה דכלאים: