רבינו שמשון על כלאים ה

<< · רבינו שמשון · על כלאים · ה · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

משנה א

נטועות כהלכתן שתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב ושלא יהו רחוקות י"ו אמה ולא פחות מד' אמות:

ערבוביא. שאין הגפני' מכוונות כשורה:

שתים כנגד שלש. שתי שורות אחת של שתים ואחת של שלש והיינו אחת יוצאה זנב. ובירושל'(הל' א) מפרש כיצד הוא יודע אם מכוונות הן מביא חוט ומותח. ותני הכוורת מכוון והנוף אינו מכוון הרי זה כרם. הנוף מכוון והכוורת אינו מכוון אינו כרם. היו דקות ואינן מכוונות היו עבים והן מכוונות ה"ז כרם. פי' כוורת הוא הגזע:

ירושלמי (שם) א"ר יוחנן היא קרחת הכרם היא כרם שחרב. אלא קרחת הכרם מקרחים אותו מאמצעי' כרם שחרב מקרחין אותו מכל צדדין רבי זירא מחוי לחבריא ט' שורין מן שבע שבע נסב שורה פרח שורה לשתי נסב שורה פרח שורה לערב נשתיירו שם כ' גפנים נסב תרתי מכאן ותרתי מכאן תרתי מכאן ותרתי מכאן חדא מכאן וחדא מכאן נשתיירו שם י' גפנים הדא הוא דתנן י' גפנים לבית סאה נמצאו ב' כנגד ב' ואחת יוצאה זנב ב' כנגד ב' ואחת יוצאה זנב ב' כנגד ב' ואחת יוצאה זנב. פי' מראה לחבריא לחבריו כיצד הוא כרם עני שחרב ט' שורין מן שבע שבע ט' שורות שיש בכ"א ז' גפנים וגפנים של שורה זו מכוונות כנגד גפנים של חברתה שנראות השורות שתי וערב אורך השורה ממזרח למערב ז' גפנים והן ט' שורות ואורך השורות מצפון לדרום ט' גפנים והן ז' שורות ונמצא הכרם בן ס"ג גפנים. נסב שורה פרח שורה לשתי כלומר קח שורה והחרב שורה מן השורות ההולכות לשתי והן ז' שורות בנות ט' ט'. פרח כמו קרח מלשון קרחה כלומר הפרח והחרב אחת מבינתים לשתי ונשארו ד' שורות כל אחת בת ט'. חזור והחרב לערב אחת אחת מבינתים ישארו ה' שורות כל אחת בת ארבע בת ארבע גפנים והיינו עשרים גפנים. חזור והחרב משורה החיצונה של שתי המזרח שהיא בת חמש ב' מכאן וב' מכאן ולא ישאר ממנה כי אם גפן יחידית. חזור והחרב כמו כן מחיצונה המערבית של שתי ב' ב' ולא ישאר במערב כי אם גפן יחידית. חזור והחרב עדיין משורה אחת של שתי גפן אחת מכאן ואחת מכאן ולא ישאר מחיצונה שבדרום כמו כן כי אם גפן יחידית וכן מן הצפון גפן יחידית. נמצא שלא נשארו מן החיצונות כי אם גפן אחת לכל רוח והן היוצאות זנב ומן הפנימיות ג' כנגד ג'. והתבונן בדבר כי מכל צד לד' רוחות תמצא שתים כנגד שתים ואחת יוצאת זנב כזה* [איור]:

ירושלמי (שם) א"ר יונה דל מגפנים ועשיר בעבודו':

משנה ב

על פחות מד' אמות שאין בין שורה לשורה ד' אמות אינו כרם ומותר לזרוע תוך ד' אמות ואין צריך להרחיק הזרעים אלא כגפן יחידית דעבודתה ו' טפחי':

ורואין האמצעיים. הנטועים בתוך ריוח הראוי להיות בין שורה לשורה כאילו אינן ובסוף המוכר פירות (קב:) מפרש טעמא דר"ש משום דכרם לא נטעי אינשי למיעקר הלכך לשם כרם נטע הכל וכיון דנטע שלא כהלכתן לאו כרם הוא ורבנן סברי דעבידי אינשי דמיקרי ונטעי יותר מכשיעור אמר דשפר שפר ודלא שפר ליהוי לציבי בעלמא. ובירושלמי פליג אסוגיא דסוף המוכר פירות דאמר ר"ש בר בא בשם רבי יוחנן כשם שחלוקין כאן כך הן חלוקין בשכונת קברות ואדרבה התם איפכא כדאמר בירושלמי (הל' ב) אמר רבי יונה [ולא דמיא תמן] מרווחין ורצפן יש עליהן שכונת קברות [רצופין ורווחין אין עליהם שכונת קברות] ברם הכא מרווחין ורצפן במחלוקת רצופין ורווחן דברי הכל ברם הכא מה פליגין בשבא ומצאן רצופין. רבי שמעון אומר אני אומר גל נפל עליהן ורצפן. ורבנן אמרי מרווחין היו ורצפן:

ירושלמי (שם) מהו דתנינא רואין האמצעיים כאילו אינן אמר רב הונא שמותר להדלותן על גבי זרעים. אמר ר' מנא הדא מסייעא לההיא דא"ר יוסי שאם היו זרעים בתוך ששה הכל אסור חוץ לו' גפנים מותרות והכרם אסור. פי' מילתיה *דרבי יוחנן איתמר התם לעיל גבי שורה החיצונה שאינה מכוונת כנגד הכורתים נותנין לה עבודתה וזורע את המותר א"ר יוסי שאם היו זרעים בתוך ששה הכל אסור חוץ לששה הגפנים מותרות והכרם אסור והטעם תלוי בזה שאותן הגפנים אינן נמנין מן הכרם והוו להו כגפן יחידית שעבודתה ו' טפחים:

משנה ג

וזורעין לתוכו. דחשיב הפסק ורשות אחרת כיון דעמוק עשרה ורחב ארבעה ומפולש אבל פחות מעשרה או אפילו פחות מד' או אפי' עמוק י' ורחב ד' אלא שאינו מפולש וסתום מצד אחד שהכרם מקיפו מג' רוחותיו אסור לזרוע בתוכו ובירושלמי (הל' ג) פריך ויעשה כסתום ויהא מותר לא כן (אמר) תני שורשי פאה נכנסין לתוך ארבע אמות שבכרם למטה משלשה טפחים הרי הן מותרות שנייא היא שאבר הכרם מקיף כלומר זמורות הכרם מלשון אברים של אדם ואית דגרסי אויר הכרם מלשון אויר:

הרי היא כגת. ופלוגתא דר"א ורבנן דלרבי אליעזר זורעין ולרבנן אין זורעים דבשומירה שהיא גבוה זורעים ובירושלמי (שם) אמר להם רבי אלעזר אי אתם מודים שעמוק כגבוה אמרו לו אין אלא שאויר הכרם מקיף מסתברא שרבי אליעזר יודה לר"א בן יעקב ורבי אליעזר בן יעקב לא יודה לר"א [ר"א יודה לרבי אליעזר בן יעקב שעמוק כגבוה רבי אליעזר בן יעקב לא יודה לר"א] שאבר הכרם מקיף:

שומרה שבכרם כעין סלע גבוה ואדם עומד עליו לשמור הכרם ורואה למרחוק:

שער כותש. שהשריגין מתערבים למעלה על גבי השומירה וכן פירשנו בפ"ב דפאה (מ"ג.) אם עירסן למעלה ודבר תימה הוא ששינה לשונו ושמא עירסן בידי אדם וכותש ממילא ויש מפרשים כאן ובפאה שער כותש שהשומרה עפר הנפרד אסור לפי שפעמים תבא הרוח ותטלנו ונמצא שומרה פחותה מארבעה ומעשרה ולכך אסור ובירושלמי (הלכה ג) גריס בגמרא דמתניתין דפאה כמה כותש כעלי במכתש או כותש על גבי גדר מן מה דתנינן שער כותש אין הגדר כותש הדא אמרת כותש ע"ג גדר משמע ומבעיא ליה כאיזה מחד מהני לישני דפרשינן האי כותש אי בגדר קאמר שהעפר תיחוח למעלה כעלי כותש במכתשת שמה שבתוכו תיחוח ודק דחשיב אותו עפר כמאן דליתי' לפי שסוף הרוח לפרר העפר ולמעט הכותל מעשרה או כותש על גבי הגדר שענפי האילנות שמכאן ומכאן מסתבכין זה בזה למעלה מן הגדר ופשיט ליה מדקתני שער כותש משמע אבל אין הגדר כותש:

משנה ד

נקע מלשון נקעים דפ' בית כור (דף קב:) והן כעין גומות ואמרי' בירושל' (בפרקין שם) מג' עד ד' היא מתניתין פחות מג' כסתום מג' עד ד' משלים ד' וזורע מיד והשתא לפי שיטה זו מיירי מתניתין בגת ונקע רחבין ג' טפחים וארוכין ב' וג' אמות:

נותנין לה עבודתה. היינו ו' טפחים לאורך וזורע את המותר ולרוחב משלים ד' טפחים לאורך וזורע מיד בחוץ אבל אם אינם רחבין שלשה הוו להו כסתום וצריך ליתן לכל רוח ששה טפחים כדת עבודת גפן יחידית ויש ספרים שכתוב כאן נותנין לה עבודתה ד"א ושיבוש הוא:

לא יביא זרע לשם. אפילו מרחיק ו"ט אבל כשיש ד"א סגי בהרחקה ששה כמו עריס דבצד גדר לרבי יוחנן בן נורי כמו שאפרש בפרק ו':

והבית שבכרם. שסביבות הבית גפנים זורעין בתוכו בירושלמי (שם) דריש ליה מקרא רבי שמואל בשם ר' אבין ובבתי כלאים החבאו (ישעי' מב) בית שמחביאין בו את הכלאים:

משנה ה

או מקיים. שלא נטעם אלא בא מאיליו וראה אותו ולא עקרו:

ד' על ד' או ה' על ה'. שיש בין גפן לגפן ד"א או ה' אז אוסר מ"ה גפנים שהרי כשיטע ז' שורות של גפנים שיש בכל שורה ושורה ז' גפנים וכל הגפנים מכוונות ד"א בין גפן לגפן תמצא מ"ט גפנים נטועין בתוך ריבוע של כ"ד אמות על כ"ד אמות דשורה של ז' גפנים יש בין הגפנים ו' אוירים של ד' ד' וכן לכל שורה ושורה וכשזרע סביב גפן אמצעית של שורה רביעית דהיא גפן האמצעית של כל גפנים הרי זה מקדש ט"ז אמה עגולות לכל רוח כדקתני סיפא היינו ל"ב על ל"ב עגולות ונמצאו כל המ"ט גפנים נטועות בתוכן חוץ מד' גפנים מד' זויות משום דכל אמתא בריבועא אמתא ותרי חומשי באלכסונא נמצא דריבוע של כ"ד אמות באלכסון עודף עליו ט' אמות וג' חומשין ונמצאו הזויות נטועות חוץ לל"ב וכן כשיש נמי ה"א בין גפן לגפן אוסר כמו כן מ"ה גפנים שהרי אורך השורה לו' אוירים ל' אמה וכשתסיר שבזויות אין אחת מהן רחוקה מן האמצעית יותר מי"ו אמה שהרי לכל זוית וזוית ה' על ה' ותמצא שאין מגפן הזרועה עד גפן הרחוקה אלא כשעור חצי האלכסון שלשים על עשרים וקל הדבר לעשות ציור ולהבין ואלכסון של שלשים על עשרים אינו מעדיף על הריבוע אפילו כעודף האלכסון של כ' על כ' [ויושר י'] תדע דאם תקשור חוט שבקרן זוית ותוליכנו באלכסון לסוף כ' ואח"כ ביושר עד למטה י' אמות נמצא אורך החוט ל"ח אמות שהעדיף ח' אמות משום אלכסון של כ' על כ' ואם באת למותחן באלכסון מקרן לקרן דבר הנראה לעינים שמתקצר הרבה ודלא כרבינו שמואל שפירש בסוף המוכר פירות דאלכסון של ד' על ד' אינו מעדיף כדפרשינן ואין אדם יכול לעמוד לעשות כלל וקצבה לאלכסון של ריבוע שארכו יותר על רחבו ומתוך משנתנו יש לדקדק דאלכסון של ל' על כ' אינו מעדיף כי אם ב' אמות דהוה ליה ט"ז אמה לאמצעית ובני אדם חכמי המדות אמרו דכל מרובע ב' קוים במרובע האלכסון שמודדין מדת רחבו ועושין מרובע כמדתו ומודדין מדת ארכו ועושין. ריבוע כמדתו ומודדין מדת אלכסון ועושין ריבוע כמדתו יעלה אלכסונו כשיעור אותן ב' ריבועין אחד שעשו למדת ארכו ואחד שעשו למדת רחבו תדע עשה לך ריבוע של מאה על מאה וחלוק אותו לאמצעי שתי וערב יהיו לך ד' ריבועים שיש בכל אחד ואחד נ' על נ' חזור וחלוק אותם ריבועים לאלכסונים הנה עיניך רואות דריבוע פנימי חציו של חיצון כזה* [איור] שהרי חילקת כל הריבועין של נ' על נ' לאלכסון והוא חציו של כל אחד ואחד ואותו ריבוע של נ' על נ' מרובע שני קוים עולה ב' פעמים נ' על נ' וכן עולה מרובע באלכסונו כאשר הראיתיך בעיניך דריבוע פנימי חציו של חיצון היינו ק' על נ' דהיינו ב' פעמים נ' על נ' עוד אבינך בדרך אחרת ב' ריבועים של נ' על נ' חלוק כל אחד לשנים באלכסון וחזור וקח אותן ד' חתיכות והפוך אלכסונן לצד חוץ ד' אלכסונין לד' רוחות תמצא לך ריבוע ארכו כרחבו מאלו ב' ריבועים של נ' על נ' שחילקת לאלכסונן כזה* [איור] אך קשה שהרי אמרו חכמים בעירובין (דף כג:) גבי חצר המשכן שהוא ק' על נ' טול חמשים וסבב חמשים ועולה לדבר מועט שיש שבעים אמה ושירים כמו שהוכיח שם בקונטרס ולפי חשבון זה לא יעלה אותו ריבוע כי אם ע' על ע' מצומצמין דכל אמתא בריבוע אמתא ותרי חומשי באלכסונא נמצא האלכסון של נ' על נ' שבעים אמה בצמצום אבל דבר זה תלוי מה שאין כן בחשבון שכל אמתא בריבועא אמתא ותרי חומשי באלכסונא מכוון ממש כאשר תראינה עיניך באותם ב' ריבועים זה מלפנים מזה דלפי חשבון של אמתא ותרי חומשי הוי פנימי ע' על ע' ועל כרחך אלכסון של פנימי הוא מאה כמדת רוחב ריבוע החיצון ולפי חשבון של אמתא ותרי חומשי אין עולה אלכסון של שבעים כי אם צ"ח אמות ולא חשו חכמים על אותו מעט ומתקיימין דברי חכמים ודברי חכמי המדות ואע"פ שהוכחתי הדבר לריבוע שארכו כרחבו אין לו הוכחה לריבוע שארכו יותר על רחבו ועל כורחין ליתא לההיא כללא דהא אלכסון של ל' על כ' אין עולה כי אם ל"ב כדמוכחא מתני' כדפרישית ואם תעשה ריבוע של ל' ושתים על ל' ושתים חסר טובא שאינו עולה ב' ריבועין אחד של ל' על ל' ואחד של כ' על כ':

ירושלמי (הל' ד) רבי יוסי ברבי חנינא אמר והוא שזרע כנגד האמצעית ר' אבין בשם שמואל והוא שתהא האמצעית עגולה ירק היך עבידא שובע שורין מן שובע שובע [צא מהן] ד' גפנים לד' זויות כרם נשתיירו שם מ"ה גפנים הדא היא דתנן הרי זה מקדש מ"ה גפנים אימתי בזמן שהן נטועות ד' על ד' או ה' על ה' הדא מסייעא לרבי זירא דאמר שמנה חוץ ממקום כורתין פי' מקום כורתין הוא מקום הגזע של גפן קרחת הכרם ט"ז אמה ונותנין ד"א לכרם זה וד"א לכרם זה וזורע ח' אמות ואם היה זורע ד' אמות של עבודה היה מקדש ב' שורות וכן אם היה זורע לצד אחר ועכשיו שזרע *מן הגפנים מקדש לכל רוח ט"ז אמה שיעור כרם שמצטרף ט"ז אמה ומדמקדש מ"ה גפנים בנטועות על חמש דייקינן סייעתא לר' זירא דאין מקום הגפנים בכלל דשמא אלכסון של ל' על כ' עולה לל' ושתים חוץ ממקום גפנים אלמא מקדש ט"ז אמה הוא ממקום גפנים וה"ה שמנה דהיינו ד' אמות של עבודה וארבע אמות שבין שתי שורות חוץ ממקום גפנים:

היו נטועות ו' על ו' או ז' על ז' אין מ"ה גפנים בתוך ט"ז אמה של אמצעית הזרועה:

משנה ו

כשאגיע לו. אע"פ שהוסיף מאתים עד שלא הגיע מותר מאחר דאינו מתעצל בכלאים אבל כשיחזור אסור משום דנתייאש דכוותיה בבבא בתרא (פ"א דף ג.) גבי מחיצת הכרם שנפרצה אומרים לו גדור דכשנתייאש ולא גדרה קידש אבל לא נתיאש שלא נתעצל ומתעסק בכל שעה לגדור ולא הספיק עד שהוסיף מאתים לא קידש:

ירושל' (הל' ה') ר' יוסי בר"ח אמר בפועל שנו בעל הבית שעוסק במלאכתו עשו אותו כפועל בעל הבית שקיים ירקות שדה בכרם אסורים בין לו בין לאחר פועל שקיים ירקות בכרם אסורין לו ומותרין לכל אדם וקשיא אם אסורין לו יהו אסורים לכל אדם ואם מותרין לכל אדם יהו מותרין גם לו אלא כר"ש דאמר אין אדם מקדש דבר שאינו שלו אע"ג דר"ש אמר אין אדם מקדש דבר שאינו שלו מודה הכא שאסור לו* ואם ליקטן אחר [כך] הוא אסור [בין] לו בין לכל:

אם הוסיף במאתים אסור. דבית ר' ינאי משערין כהדין ירבוזאי כיצד הוא בודק ר' ביבי בשם ר' חנינא לוקט אחד ומניח אחד מה שזה פוחת זה מוסיף. פי' כשליקט ירבוז אחד ומניח אחד בכרם וגדל אותו שהניח עד שהוסיף פחות ממנו אחד ממאתים שבו א"כ הוסיף מאתים ואסור:

משנה ז

עם הזבלים או עם המים. כשמזבל כרמו או כשפותח אמת המים להשקות הכרם פעמים יש עמהן זרעים וכל הני שלא בכונה נזרעה ושרי שלא תזרע כרמך בכוונה משמע וכן סיערתו הרוח לאחריו מלשון (תהלים קמח) רוח סערה אבל לפניו שהיה בדעתו לזרוע הכרם אסור:

ירושלמי (הל' ו) אמר ר' אליעזר מתני' בשדה לבן וסיערתו הרוח לשדה כרם ר' זירא בעי מה איתמרת בעומד (בשדה לבן) או אפילו בעומד (בשדה כרם) אין תימר בעומד בשדה לבן הא בשדה כרם לא אין תימר אפי' בעומד (בשדה כרם) היא הדא היא הדא נישמועיניה מן הדא ר"ש בן יהודה משום ר"ש הזורע וסיערתו הרוח לאחריו מותר מפני שהוא אונס מה אנן קיימין אם בעומד בשדה כרם עובר עבירה ואת אמרת מותר אלא כי אנן קיימין בעומד בשדה לבן וסיערתו הרוח לשדה כרם ר' זירא בשם ר"ל בשם ר' אושעיא אם עשבים יופך הכל מותר אם אביב ינפץ הקשין מותרין והדגן אסורין אם הביאה דגן תדלק הכל אסור ר' יוחנן אמר הכל אסור מהו הדה דתנן אם עשבים יופך אם אביב ינפץ אם הביאה דגן תדלק כההיא דתנן תמן (תמורה פ"ז משנה ה) הערלה וכלאי הכרם את שדרכו לישרף ישרף את שדרכו ליקבר יקבר. פירוש יופך שיהפך העשבים עם השרשים ושוב לא יוציאו זרע ואם אביב שכבר בא הזרע אלא שלא הביא שליש ינפץ הזרע ממנה השבולת והקנה מותר והזרע אסור ואם הביאה דגן דהיינו שהביא שליש אף הקש אסור וטעון הכל שריפה כדין כלאי הכרם ולית ליה ההיא דרבא דפרק כל שעה (דף כה.) דאמר זרוע מעיקרו בהשרשה וצריך לדקדק היכי הוה משני קושיא דהתם ובפרק ז' *מפרש ור' יוחנן אמר הכל אסור אפילו עשבים והא דקאמר יופך ולא קאמר תדלק לפי שהעשבים לחים ואין דרכן לשריפה אלא בקבורה ודברים שדרכן ליקבר יקבר ואת שדרכו לישרף ישרף משנה היא בפרק בתרא דתמורה (שם) כמו כן את שדרכו להפך יופך ואת שדרכו לנפץ ינפץ ולעולם אסור:

משנה ח

רבי אליעזר אומר קידש משום כלאים דזריעה היא ובריש חבית (דף קמד:) א"ר חנינא מאי טעמא דר' אליעזר שכן בערביא מקיימין קוצין לגמליהן:

שכמוהו מקיימין. כלומר במקום שמקיימין אסור בשאר מקומות מותרים כדמוכח בירושלמי בריש מכילתין ושם כתבתיו:

הארוס. עליו רחבין כדקתני באהלות (פ"ח משנה א) גבי מביאים וחוצצין ופירש בערוך ארוס סיסימברו והן מיני מרקחת שמשימין בתבשיל ויש אומרים עשב הוא וכשמזריע מקיש הזרע כמין זוג:

קיסום. אינ"דא בלעז ומדלין אותן כההיא דתנן הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסום בסוכה (דף יא.):

שושנת המלך. רוז"א בלעז ובתוספתא (פ"ג) תניא האירוס והקיסום ושושנת המלך מין זרעים ואינן כלאים והא דאמרינן בפרק כיצד מברכין (דף מג.) נרקים דגינונייתא מברכין עליה בורא עצי בשמים משמע שהוא מין אילן ואם נרקים רוז"א אין שושנה רוז"א דשושנה מין זרעים ונרקים היא חבצלת כדכתיב (שיר ב) אני חבצלת השרון שושנת העמקים ומתרגמינן אנא מתילא לנרקים רטוב *דמן גינתא דעדן ומסתברא דשושנה אין זו שאנו קורין רוז"א ומתוך כך נראה דשושנת המלך אין זה מה שאנו קורין רוז"א בלע"ז דהא חזינן דקא שקלת ליה לפירא איתיה לגווזא דהדר מפיק ואמרי' בפרק כיצד מברכין (דף לו.) דבכי האי גוונא מברכין עליו בורא פרי העץ והכא קתני דהויא מין זרעים:

וכל מין זרעים אינן כלאים בכרם דאמרינן במנחות בהקומץ זוטא (דף טו:) קנבוס ולוף אסרה תורה שאר זרעים דרבנן ואתיא כרבנן דאי רבי טרפון אין קנבוס כלאים בכרם:

קנבוס קנב"א בלע"ז ומתקיים בקרקע ג' שנים ואינו מתליע כדפרשי' בפ' ב':

קינרס בפ"ק דעוקצין (משנה ו) עוקץ קינרס טפח ואמרי' בבראשית רבה פרשה כ"ה וקוץ ודרדר תצמיח קוץ עכביות דרדר זה קינרס שהוא עשוי דרי דרי: