משנה טהרות א ט

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת טהרות · פרק א · משנה ט | >>

משנה זו במהדורה המבוארתדפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

ככרות הקדש שבתוך גומותיהם מים מקודשים, נטמאת אחת מהן בשרץ, כולן טמאות.

בתרומה, מטמא שנים ופוסל אחד.

אם יש ביניהם משקה טופחיח, אף בתרומה, הכל טמא.

נוסח הרמב"ם

כיכרות הקודש שבתוך גומותיהן מים מקודשין נטמאת אחת מהן בשרץ כלן טמאות ובתרומה מטמא שנים ופוסל אחד אם יש ביניהן משקה טופח אף בתרומה הכל טמא.

פירוש הרמב"ם

גומותיהן. החפירות אשר ישארו בחיצוני הלחם בעת אפייתו ולא ירצה פה באמרו מים מקודשין מי חטאת ואמנם ירצה בהן מים יהיו על טהרת הקדש כמו ככרות הקדש עד שיהיו אלה המים משקה הקדש ואלה הככרות אוכלין של קדש ואם נגע השרץ בא' מאלה הככרות ונגעה הראשונ' בשני ושני בשלישי ושלישי ברביעי וכן אל לא תכלית הנה כולן טמאות מפני המשקה מועט אשר בכל ככר מהן כי זה המשקה תחלה ואע"פ שהמשקה אינו אשר נגע בככר השני אך מפני חבת הקדש חשבנו היות המשקה שבתוך הגומא הוא אשר נגע בכל ככר מהן וישוב כל ככר מאלו הככרות שני לטומאה מפני המשקה אשר היא תחלה ואשר תהיינה אלו הככרות ככרות תרומה הנה השרץ מטמא שנים ופוסל אחד כפי העיקר אשר ביארנו ופירשנו בפתיחת זה הסדר לפי שהוא אם נגע בככר של תרומה שב ראשון ואם נגע ככר ראשון בככר שני טמאו ואלה השנים טמאים והככר השלישי פסול וכל מה שאחר השלישי טהור זה אם נגע ככר זה בככר לבד ולא נקפיד במשקה אשר בתוך הגומות בככרות תרומה אמנם אם היה בין כל ככר וככר לחות שיעור די שיטפיח היד והיא אשר תקרא משקה טופח כמו שביארנו פעמים רבות הנה כל אלה הככרות טמאות ואפי' היה אלף לפי שהוא תרומה וביאור זה שהשרץ בעת שנגע בזה הככר שמו ראשון וזה המשקה הטופח אשר בככר הוא תחלה ואם נגע הככר השני בזה המשקה הטופח אשר בככר הראשון שב הככר השני להיות תחלה ואם נגע הככר השלישי בזה המשקה אשר יתחבר ביניהן ישוב הככר שלישי ג"כ שני לטומאה וכן ישובו הככרות כולן שני לטומאה אלא הככר הראשון אשר נגע בו השרץ שהוא ראשון וזה מפני המשקה אשר בין כל ככר וככר אשר הוא תחלה לעולם ואע"פ שהוא נטמא בשני לטומאה וכבר ביארנו אלה השרשים כולן בפתיחת זה הסדר והיה זוכר לכל לשון זאת הפתיחה כמו שהודעתיך שמה:

פירוש רבינו שמשון

בתוך גומותיהן. שהככרות מונחות בטבלא העשויה גומות גומות ואין נוגעות זו בזו וכן המים המוקדשין המונחים באבן העשויה גומות גומות:

נטמאת אחת מהן בשרץ כולן טמאות. דכלי מצרף את מה שבתוכן לקדש ואע״ג דאמרינן בהקומץ רבה (דף כד.) עשרון שחלקו ונתנו (צ״ל בביסא) בעיסה. והושיט אחד לביניהם את שצריך לכלי כלי מצרפו שאין צריך לכלי אין הכלי מצרפו ולא מצינו ככרות צריכות לכלי דאי לחמי תודה ושתי הלחם הנהו בשחיטת הזבח הוא דקדשו ואע״ג דאיכא מ״ד תנור מקדש לא מצינו גומות בתנור של מקדש מכ״מ הני מילי מדאורייתא אבל מדרבנן אע״פ שאין צריך לכלי כלי מצרפו כדאמרינן בפרק חומר בקודש (דף כד.) ואפילו אין לו תוך נמי כלי מצטרף מדרבנן והא דקאמרינן התם ופליגא דר' חייא בר אבא על כרחין לאו אהא פליג:

מטמא שנים ופוסל אחד. אם נגעו זו בזו:

אם יש ביניהם. בין הגומות יש משקה טופח:

הכל טמא. שהככר שהוא שני עושה המשקה תחלה וחוזר ומטמא ככר האחר וכן כולן ואפי' טופח שלא להטפיח ולא דמי להא דתנן לקמן (פ״ח מ״ט) הנצוק והקטפרס ומשקה טופח אינו חיבור לא לטומא' ולא לטהר' א״נ טופח דמתניתין לאו דוקא: תניא בתוספתא (ספ״א) ככרות הקדש בתוך גומות הן והמים המקודשין נטמאת א' מהן בשרץ כולן טמאות בתרומה מטמא שנים ופוסל א' בחולין מטמא א' ופוסל א' אין לך משקה הנוגע בשלישי טמא אלא קדש מקודש בלבד ר״א בר ר' צדוק אומר האוכל אוכל שני לא יעשה בית הבד מפני שהוא שני ושני מטמא את המשקין ליעשות תחלה אוכל שני שנגע במשקה בית הבד טמא:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

ככרות הקודש - כגון שתי הלחם ולחם הפנים ומנחות וכיוצא בהן:

שבתוך גומותיהן מים המקודשים - שהיו בתוך הגומות שע"ג הככר מים שנעשו על טהרת הקודש, ונטמא ככר אחד בשרץ, ונגע הככר שנטמא בשני, והשני בשלישי, ואפילו הן מאה כולן טמאים, ואע"פ שלא נגעו במים שבככר אלא נגע כל ככר בחבירו, נטמאו כולן, שחיבת הקודש עושה כאילו המשקה שבתוך כל ככר שהוא נעשה תחילה הוא שנגע בככר וטמאו. אבל בתרומה אינו כן, אלא הככר הראשון הנטמא בשרץ בלבד מטמא את חבירו להיות שני, והשני פוסל את השלישי, ותו לא, ולא חיישינן למשקה שבתוך הגומא:

אם יש בין הככרות משקה טופח אף בתרומה כולן טמאות - המשקה טופח שבין כל ככר וככר חוזר להיות תחילה, ומטמא הככר שהוא נוגע בו לעשותו שני, וכן לעולם. פירוש אחר, ככרות הקודש המונחות בטבלא העשויה גומות גומות, וכל ככר מונח בתוך גומא שלו. והמים המקודשים גרסינן, פירוש, וכן המים המקודשים המונחים בכלי העשוי גומות גומות, אם נטמא אחד מהן בשרץ, נטמאו כולן, שהכלי מצרף מה שבתוכו לקודש, אבל לא לתרומה, דבתרומה אינו מטמא אלא ראשון ושני ופוסל שלישי היכא דנגעו זה בזה, ואין כלי מצרף. ואם יש בין הגומות משקה טופח הכל טמא, שהככר שהוא שני עושה המשקה ראשון וחוזר ומטמא ככר האחר, וכן כולם:

פירוש תוספות יום טוב

שבתוך גומותיהם. פירש הר"ב שע"ג הככר. וז"ל הרמב"ם גומותיהן. החפירות אשר ישארו בחיצוני הלחם בעת אפייתן:

כולן טמאות. מה שפי' הר"ב בפי' אחר שהכלי מצרף כו' עיין בזה ברפ"ח דעדיות:

משקה טופח ואפילו טופח שלא להטפיח. ולא דמי להא דתנן (בספ"ח) הנצוק והקטפרס ומשקה טופח אינו חבור לא לטומאה ולא לטהרה. א"נ טופח דמתניתין לאו דוקא. הר"ש. ועיין ברפ"ג. ובמשנה ת' פרק ח':

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יח) (על המשנה) טופח. ואפילו שלא להטפיח. ולא דמי להא דתנן בסוף פרק ח' משקה טופח אינו חיבור לא לטומאה ולא לטהרה. אי נמי, טופח דמתניתין לאו דוקא. הר"ש:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

בפי' רעז"ל קודם דבור המתחיל ככרות הקדש צריך לכתוב סימן הטית:

גומותיהם:    לפי' הרמב"ם ז"ל הן גומות הנעשות באחורי הככרות בעת אפייתם. ובספר אגודה פי' גומות יש בטבלא שמוכרין בו ככרות ע"כ:

נטמאת אחת מהם בשרץ:    כך צ"ל:

בפי' רעז"ל פי' אחר וכו' אמר המלקט הוא פי' הר"ש ז"ל ועיין במ"ש בשמו ובשם הרא"ש ז"ל לקמן בפ"ח סי' ח'. ופי' ראשון הוא להרמב"ם ז"ל וכדכתבינן. עוד בפירושו ז"ל גרסי' וכן המים המקודשים אמר המלקט והן מי חטאת:

תפארת ישראל

יכין

ככרות הקדש שבתוך:    כשתי לחם ולחם הפנים ומנחות. וכולן כשכבר נתקדש בכלי או בתנור. או בבאו בגלל הזבח. כלחמי תודה ורקיקי נזיר. שנשחט עליהן הזבח. דאל"כ שלא נתקדשו אלא בפה. הרי דינן כתרומה [כרמב"ם פי"א מאהט"ו הי"ג]. והכא לא נקט מקרצות רק ככרות לרבותא דאף דבככרות לא ניח"ל בחיבורן. שעי"ז יתקלקל צורת הככר. אפ"ה כולן כגוף א' חשובין:

גומותיהם:    שרגיל להיות על פני הבצק כעין גומות. והיה בהן בהגומות שעל גבי כל א' וא'. מים שנשמרו בטהרת קודש. ומיירי שהככרות היו נוגעים זב"ז:

נטמאת אחת מהן:    א' מהככרות:

כלן טמאות:    אף הככר השלישי שנגע השני ונעשה שלישי. עכ"פ מדשלישי עושה רביעי בקודש. מטמא משקה שבגומא שעליו להיות תחלה [כפ"ב מ"ו]. [הא אלו היו מים שאין מקודשין לא היו נעשין תחלה. דכל שלישי אינו מטמא חולין. אבל אי"ל דאילו היו מים חולין. הן עצמן היו מטמאין הקודש. דכל טהרת תרומה וחולין טמא הוא אצל קודש [כחגיגה פ"ב מ"י]. ליתא, דרק בבגדים עשו מעלות מעלות וכדקאמר התם אבל באוכלים לא [וכרמב"ם פי"ג מאהט"ו] וכן מוכח מלקמן [פ"ב משנה ה' ו'] ודוק. אבל אילה"ק הרי המים הן חולין רק שנעשו עטק"ו. והרי קיי"ל דלאו כקודש דמי. י"ל דהכא שהוקדשו בכלי ודאי דינן כקודש. והמים הללו שעל הככר שנעשו תחלה. חוזרים ועושים להככר הג' שני. וחוזר הככר הג' ומטמא להככר הד' ועושהו שלישי. וגם הוא ע"י המשקין שע"ג חוזר גם הוא ונעשה שני וכן אפילו עד אלף נעשה כל א' וא' מהככרות שני ע"י המשקין שעל גביו. מיהו שרץ דנקט לאו דוקא. דאפילו נגעו סתם ידים בככר א' אפ"ה נעשו כולן שניות ע"י המשקין. ורק נקט שרץ לרבותא דתרומה דתני לה בסיפא. לאשמעינן דאפילו בשרץ אמ"ט רק שנים ופוסל א' [רב"א]:

בתרומה:    ר"ל ואם הככרות היו של תרומה:

מטמא:    דהיינו אותן שנגע בהשרץ וזה שחזר ונגע בהככר הנטמא:

שנים ופוסל א':    דהככר הג' שנגע בהב' אינו רק פסול. דבתרומה אין שלישי עושה רביעי. אינו מטמא נמי משקין שבגומתו להיות תחלה. ולפיכך הככר הג' אף שיש משקין בגומותיו. אפ"ה נשאר להיות שלישי. והרי אין שלישי עושה רביעי בתרומה. ולפיכך הככר הד' טהור [רב"א:

אם יש ביניהם משקה טופח:    אפילו שלא להטפיח. דאע"ג דלענין חיבור, כל שאינו טופח ע"מ להטפיח אינו מחבר ב' גופין להיות נחשבין כגוף א' [כספ"ח]. עכ"פ הכא לענין מגע מקרו משקין אף בטופח לבד:

אף בתרומה הכל טמא:    דהרי המשקין שבין ככר ב' וג' נעשין ראשון מהככר השני שהוא שני ופוסל התרומה. ועושה להמשקין תחלה. וחוזרין המשקין ההם. ועושין להככר השלישי שני. והוא חוזר ועושה להמשקין שבינו לבין הככר ד' תחלה. ונעשה עי"ז גם הככר הד' שני. וכן לעולם:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים